yed300250
הכי מטוקבקות
    חדשות • 24.05.2018
    מופקרים מול הגנבים
    ירון ברנשטיין | חקלאי מתוסכל ממזרע

    החקלאות היא חלק מרכזי בחיים שלי. נולדתי בקיבוץ מזרע לאמי, רחל, שהיא בת קיבוץ, ולאבי נעם ז"ל שהגיע לקיבוץ בגיל 14 כילד חוץ ובהמשך שימש מנהל גידולי השדה.

     

    אני זוכר את עצמי מסתובב בשדות העמק כבר מגיל ארבע. בגיל 16 התחלתי לעבוד בגידולי השדה, אחרי הצבא חזרתי לענף, ובהמשך יצאתי ללימודים וסיימתי בהצטיינות לימודי אגרונומיה בפקולטה לחקלאות ברחובות. אחרי הלימודים חזרתי לענף גידולי השדה בקיבוץ, וכבר די הרבה שנים אני משמש מנהלו.

     

    הפגיעה בחקלאות ובחקלאים במדינת ישראל לא החלה בחודשים האחרונים. החקלאים מתמודדים עם הבעיה שנים ארוכות, אבל לתחושתי יש החמרה במצב. אם בעבר יכולנו להשאיר כלים חקלאיים בשדה ולמצוא אותם שלמים בבוקר, הרי כיום איננו מעזים להשאיר אפילו בורג ללא השגחה ושמירה.

     

    היום התחושה היא כמו במערב הפרוע. הפקרות. הכל מותר. זה כנראה בסדר לנסוע בשדות חקלאיים ולהרוס יבול. לעלות עם ריינג'רים, טרקטורונים ואופנועים על השדות. להיכנס ללא היתר לחלקות, לקטוף פרי או סתם לחבל ברכוש. הפקרות אמיתית. אתה יכול לעשות הכל בשדה, כי אין דין ואין דיין. איש לא יגבה ממך את המחיר על כך שדרסת שורה של חמניות שחקלאים מגדלים בעמל רב.

     

    פלישות לשטחים, חיתוכי גדרות ושוד של יבולים נעשים פה על בסיס יומי. אצלנו מדובר כמעט אך ורק בפולשים מהמגזר הערבי. הם רואים שטחים פתוחים שאפשר לחדור אליהם ולגזול יבול של אחרים, והם אומרים לעצמם שגם אם ניתפס, מה כבר יעשו לנו?

     

    לפני שלוש שנים שרפו אצלנו בקיבוץ שלושה מתבנים של חציר. הנזק נאמד בכמיליון שקל. זה נזק כלכלי אדיר, ומעבר לכך זה אילץ את הרפתנים לפתור את בעיית המזון לפרות. השנה, לפני חג הפסח, רכשנו ציוד טפטוף חדש לשדות בשווי של 200 אלף שקל. הציוד עמד מוכן בשטח, אלא שבבוקר שבו היינו צריכים לפרוס אותו גילינו כי הכל הועלה באש. נשרף. כשהגעתי לשטח כל מה שנותר זה פלסטיק חרוך.

     

    נוסף על המראה הקשה והנזק הכבד, פשע כזה מעורר חרדה באשר ליכולת שלך להמשיך לתפקד ולהתנהל. הציוד נשרף בשדה, שם מקומו. ואם יתחילו לשרוף לנו במסות, מה נעשה אז?

     

    אז מה עושים עכשיו? אנו החקלאים מצפים שהמשטרה תשקיע מאמצים במאבק בפשיעה החקלאית. כרגע התחושה היא שהם לא עושים מספיק. מעבר לכך, משרדי הממשלה עצמם, לרבות משרד החקלאות, מקשים על החקלאים. למשל, אחרי הנזק הכבד שנגרם לנו, אף אחד ממשרד החקלאות לא מצא לנכון לבקר אותנו ולבדוק אם אנחנו צריכים עזרה. אנחנו גם לא רואים שבממשלה מובילים חקיקה שתמנע את הפגיעה בחקלאים ותגביר את האכיפה. המערב הפרוע, כבר אמרנו?

     

    הביא לדפוס: ליאור אל־חי

     

    yed660100