yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: דנה קופל
    ממון • 27.05.2018
    "בכל דיון על סייבר — חצי מהשולחן ישראלים"
    יונס פריסינג, מנכ"ל מנפאואר העולמית, מאוהב בשוק העבודה הישראלי אבל מודאג ממערכת החינוך, שתקועה במציאות של לפני 50 שנה
    מאת תלם יהב

    יונס פריסינג נולד בשוודיה, חי כבר ב־9 מדינות ודובר 5 שפות. הוא מנכ"ל מנפאואר העולמית, חברת ההשמה הגדולה בעולם, ואם מישהו יודע איך ייראה עתיד התעסוקה, זה הוא. להערכתו, בשנים הקרובות העובד הממוצע יצטרך ללמוד כל הזמן כישורים חדשים, אם לא ירצה שמכונה תחליף אותו.

     

    "רוב החקיקה ב־50 השנים האחרונות התמקדה בביטחון תעסוקתי, בהנחה שלאדם תהיה עבודה כל החיים עד שהוא יפרוש", מסביר פריסינג. "היום השינוי צריך לנוע מביטחון תעסוקתי בארגון מסוים, לביטחון כזה בעבודה כלשהי. במדינות שלא עשו שינוי תמצא המון צעירים בלי עבודה בגלל החסמים. במקרים רבים, אם מסירים את האידיאולוגיות לצורך ב'עבודה לכל החיים', מדינות עשו שינוי כזה. בגרמניה התחילו לפני 20 שנה. המעסיקים ואיגודי העובדים הבינו שעליהם לעבוד יחד כדי שגרמניה תהיה תחרותית, ויצרו מודל שעדיין אפקטיבי. המדינות שעשו את השינוי, פתרו את הנושא של תעסוקה נמוכה".

     

    בעתיד לא יהיה מקום עבודה קבוע? העובדים יהפכו לפרילנסרים, ויעבדו עבור כמה ארגונים במקביל?

     

    "אני לא מאמין שהמטוטלת תעבור ממשרות של 40 שעות בשבוע לכך שפתאום כולם יהיו פרילנסרים. זה לא הטבע האנושי. הרוב עדיין יעבדו 'פול־טיים', אבל יהיה יותר קל לשלב בין עבודה וחיי הפנאי. יהיה פילוח בשוק התעסוקה, לעובדים זמניים, יועצים, פרילנסרים. חלק מהחיים תהיה עובד קבוע, וחלק עובד זמני בכמה משרות".

     

    אם פעם ידעת שאתה נכנס למקום עבודה אחד וזהו, כיום זה משהו שיכול להפחיד צעירים.

     

    "העיקר הוא היכולת ללמוד. היום אף חברה לא תיקח אותך ל־45 שנה - אולי ממשלה, וגם שם זה ישתנה. כולנו נרצה לעשות מסים אונליין, לקבל רישיון אונליין, לתקשר עם המגזר הציבורי בתנאים שלנו, והם יצטרכו להשתנות".

     

    אתם פוגשים עובדים רבים. מה חשוב לצעירים כיום?

     

    "העניין בעבודה. הם שואלים 'מה יכולת ההתקדמות שלי? מה אני אשיג?'. חשוב להם גם המעסיק - מה הוא מייצג? האם הוא מאמין בשינוי אקלים? מה האג'נדה שלו?".

     

    בארץ האבטלה נמוכה, אבל גם שיעור ההשתתפות בשוק התעסוקה של אוכלוסיות מסוימות, כמו חרדים וערבים. איך משנים את זה?

     

    "זה נכון כמעט בכל מדינה, אם אצל אפרו־אמריקאים בארה"ב, נשים ביפן וכו'. נשים באופן כללי לא עובדות מספיק. הן יותר משכילות מגברים, וכשהן עובדות זה מביא לצמיחה ושוק תעסוקה משכיל יותר. בסוף לא תוכל להרשות לעצמך לא להכניס לתוך שוק העבודה את כל האוכלוסיות שלך".

     

    השבוע צוין ברחבי העולם יום השונוּת התרבותית, ובו האו"ם מעודד אנשים וארגונים לתמוך בגיוון, ולהגביר את המודעות לחשיבות הדיאלוג הבין־תרבותי ולקבלה של האחר.

     

    הגלובליזציה אמנם תרמה לגיוון בשוק התעסוקה, אבל גם פגעה ברבים בתחתית החברה.

     

    "לכן אנחנו מדברים על מהפכת כישורים. קובעי המדיניות לא צריכים להסתכל על עבודות שיילכו לסין, אלא על הכשרות תעסוקתיות".

     

    היום אומרים שכשילדים נכנסים לכיתה א', חצי מהמקצועות שהם יעבדו בהם עוד לא הומצאו. איך מלמדים ילדים לעבוד במקצועות כאלה?

     

    "עולם התעסוקה הוא דינמי. בשנת 1905, 70% מהעבודות היו כרייה וחקלאות. אין לי מושג אילו מקצועות יהיו, אבל עדיין צריך להתכונן לזה. כל העבודות יצטרכו יותר כישורים ויכולת ללמוד. יהיה לך סיכוי טוב יותר למשרה בשל היכולת שלך ללמוד, ולאו דווקא ההשכלה שלך. זה כל מה שקובעי המדיניות צריכים לדעת".

     

    אבל מערכות החינוך עוד לא הגיעו לשם.

     

    "נכון. עדיין מחנכים אנשים כמו לפני 50 שנה, ולמערכת החינוך לא אכפת אם אתה מוצא עבודה. 'המהפכה התעשייתית החדשה' חייבת לכלול את העולם החינוכי. הוא לא הסתגל אליה, אבל הוא חייב. אתה תלך לבית ספר כדי ללמוד איך ללמוד. צריך כישורים 'קשיחים' כמו מתמטיקה ומדעים, אבל בסוף היכולת ללמוד היא הכי חשובה".

     

    במקום אנגלית צריך ללמוד בבתי ספר שפת תכנות?

     

    "יש דברים שאנחנו טובים בהם ויש דברים שלא. כשבּוּט עונה לי בטלפון אני עדיין מעדיף לדבר עם אדם. תכנות זה נחמד כדי להבין, אבל האם כולם צריכים לדעת לקודד? לא. כי בסוף המכונות יבינו ויעשו את זה לבד. בעתיד יהיה קשה לייצר ערך טכנולוגי על ידי עובדים כי זה ייעשה בידי מכונות".

     

    איך האוטומציה משנה את המציאות? איך חברות כמו אובר או רכבים אוטונומיים ישנו אותה?

     

    "בזמן מהפכות, אוטומציה תמיד הרסה עבודות, אבל יצרה יותר עבודות חדשות. זה יקרה גם כאן. האתגר יהיה להבין איך מגשרים מהר על המעבר הזה. בארה"ב הייצור היום גדול מאי פעם, ועם 35% עובדים פחות מאי פעם. זה משפיע מאוד על שוק התעסוקה. חברות יצטרכו לזהות עובדים ממקורות חדשים - חרדים, נשים, מהגרים, מבוגרים; יהיו מודלים שונים של תעסוקה - פרילנסר, עובד במשרה מלאה או חלקית, והחלק השלישי יהיה כישורים אנושיים. להבין איך לעבוד מרחוק, הורים שיוכלו לעבוד ולאזן את זה עם חיי משפחה".

     

    איך באמת חברות מתייחסות לנושא האיזון בין חיים ועבודה? מתי אתה הולך הביתה כל יום?

     

    "לפעמים בשמונה או תשע בערב ולפעמים בחמש. אני עובד 65־70 שעות בשבוע, אבל בתשוקה. אני מקבל סיפוק ועובד עם אנשים נהדרים. אין ספק שהייתי רוצה לראות את המשפחה שלי יותר".

     

    מה דעתך על שוק העבודה הישראלי?

     

    "זו מדינה יוצאת מהכלל. הרושם הכי חזק פה הוא יזמות - הרגשה שהחברה הסתגלה מהר יותר לשינויים מאומות אחרות. זו אומה צעירה, הרבה אתגרים מבחוץ, והיא הצליחה להתחרות הרבה מעבר לקטגוריית המשקל שלה. בכל מקום שאני נמצא ויש דיון על סייבר, חצי מהשולחן ישראלים".

     

    בנושאי תעסוקה יש שטף של מידע. למה בכלל צריך מנפאואר כשיש אינטרנט? איך מתחרים בלינקדאין ודומיה?

     

    "עולם ההשמה מאוד תחרותי. יש לנו 150 אלף מתחרים, ואנחנו מבצעים השמות לכ־3 מיליון איש בשנה. אנחנו יודעים למצוא אנשים שנחוצים לארגון. אנשים מגיעים אלינו בכל מיני דרכים, גם דרך האינטרנט. אז סניף פיזי אינו משמעותי, אבל מותג דיגיטלי זה חשוב. פעם פרסמת מודעה בעיתון, והיו לך 200 מועמדים; היום יש לינקדאין, אז היכולת שלך לפרסם משרות טובה יותר, אבל יש לך 50 אלף מועמדים. אנחנו יכולים לצפות מי יתפקד הכי טוב, ולשם היחס עובר, למאצ'ינג, הצמדה. הבידול שלנו הוא גישה לעובדים כישרוניים. חברות יצטרכו גישה לכישורים טובים יותר ולגמישות תעסוקתית, ואת שני הדברים האלה בדיוק אנחנו עושים".

     


    פרסום ראשון: 27.05.18 , 19:39
    yed660100