רוניק, אני אוהב אותך, אתה גיבור
אחי היקר, איך הגענו לסיטואציה המוזרה הזאת, תגיד לי?
למרות שהיית כל כך צנוע, ואני עפר לרגליך, אני מעכשיו בזכותך אהיה בן אדם הרבה יותר טוב. כולם מדברים עליך, כולם אוהבים אותך, איזה גיבור אתה, איזה אלוף אתה. תמיד נלחמת. אומרים שבחירה חופשית זו הנקודה האנושית הכי חזקה ואתה בחרת כל החיים. בכל הדלתות הסגורות - אתה נכנסת. איפה שאמרו לך "לא", אתה אמרת "כן" - והיית יותר טוב מכולם. בבית־הספר, בכדורגל, בלימודים, בקרב מגע, ובסוף גם בצה"ל. ואני בטוח שבחרת גם את הרגע הזה, אין לי ספק בכלל. ואני שמח בזה. אני יודע שלא סבלת ואני גאה בך ואוהב אותך מאוד.
לצערי הרב חיילי צה"ל מתמודדים עם האיומים שעברת יום־יום, לילה־לילה. חיות פרא מחכות להם על הגגות. כל החיילים היקרים האלה שנשמתי איתם, אני איתם בדם עכשיו. יחידת דובדבן וכל צה"ל צריכים להתמודד עם זריקות של מכונות כביסה ולבנים כמו שאתה קיבלת. אני מתפלל לאלוהים שמנהיגינו, שאני אוהב אותם, יעשו משהו בנידון.
אני פונה לעם ישראל, שחיבק את המשפחה שלי חיבוק עצום שלא האמנתי שקיים. הניצחון הגדול ביותר שלנו זה שאנחנו נחיה חיים מלאים. אני פונה אליכם בבקשה ואפילו בדרישה: בשביל אחי הקטן וכל הגיבורים שקבורים בהר הזה - תחיו את החיים שלכם בשמחה, באמונה, באהבה. גם בימים הקשים האלה אני קם ואני מאושר ממה שאני רואה מסביב. אני מצפה מכולכם להיות ככה, בשביל אחי וכל אלה שנפלו בשבילנו. קחו על עצמכם משהו טוב, משהו קטן, ולאט לאט, בזכות המעשים שלנו, יהיו פחות ופחות הלוויות.
רוניק אני אוהב אותך, אני מצדיע לך, אתה גיבור.
מתוך ההספד שנשא אריק לוברסקי אתמול בהלווית אחיו.
הביא לדפוס: ישי פורת
לפנייה לכתב/ת 
