אם יש מישהו שיכול לחסל את האח הגדול - זה צה"ל. אחרי שהִכה באיראנים בסוריה ובעפיפונים ברצועת עזה, צבא ההגנה לישראל התפנה להיות שובר השוויון שהכריע בקרב האמיתי שהתחולל בשבועות האחרונים בטלוויזיה - 'האח הגדול' בערוץ רשת 13 מול 'בשבילה גיבורים עפים', בערוץ 12 של קשת. אחרי שכל המשתתפים הוצגו ונכנסו לבית האח ברעש גדול, פשטו ארבעה חיילים משוחררים ונינט אחת על המסך שלנו ולא שיחררו. התוצאה: ברגע הכי קריטי אחרי פיצול ערוץ 2 'האח הגדול' הפסיד, ומאז הגיבורים עפים וגם הרייטינג. השמפניות שבטח נפתחו במשרדי קשת היו טעימות במיוחד, כי הפעם זה היה ניצחון מוסרי - הדרמה ניצחה את הריאליטי.
× × ×
באמצע שדה הקרב הזה ניצב השחקן מיכאל אלוני. מצד אחד, בימים אלו הוא מזוהה בעיקר בשם החיבה "הימלר", כשם דמותו בסדרה (פרק סיום העונה ישודר ביום ראשון ב־21:00 בקשת 12), אדם שגוסס מסרטן ומסתובב בעולם עם שעון חול מעל הראש. מצד שני, בשנים האחרונות הוא מזוהה בטלוויזיה המסחרית כמגיש תוכנית הריאליטי 'דה ווייס' שסגרה ארבע עונות אצל המתחרה. כמנחה ריאליטי מנוסה אלוני מקפיד להגיב בדיפלומטיות לביצועי המתמודדים ("אין מה לעשות, פריים־טיים זה פריים־טיים", או "כשיש תוכן טוב אנשים באים", וגם: "זה ניצחון הדרמה").
אז צד הוא לא מוכן לקחת, אבל אלוני מספק מודיעין על ההכנות למבצע: "זו הייתה עליית מדרגה בכל מה שקשור לטלוויזיה בישראל", הוא מתאר את הצילומים של 'בשבילה גיבורים עפים'. "קח לדוגמה את סצנת הפתיחה של הסדרה, צילמנו שלושה ימים על סט סצנה שלא הייתה כזו בארץ. פיני, האיש שעושה את האפקטים בדברים האלה - ואנחנו במדינת ישראל, יש איש אחד שעושה אפקטים - כבר עשר שנים הוא נותן לי כל מיני קלצ'ניקובים, הוא מפעל של פיצוצים ויריות. הוא אמר לי, 'רוקנו לי את המחסן, כל החומר נפץ על הסצנה'. אמריקה".
אגב אמריקה, צילמתם חודשיים בקולומביה.
"ואתה עובד שם שישה ימים בשבוע, לא חמישה, שישי זה יום עבודה מלא. קורע את התחת. זה לא תקציבים של ארה"ב, אתה במלחמה להספיק כל סצנה. היה שם צוות מקומי שעבד על 'נרקוס', הם היו מאוד מקצוענים, אבל לא הכירו את הקצב הישראלי. למשל, הם לא הכירו את התפקיד של נערת מים, אין להם את זה, מישהי שהולכת עם קפה ופירות ומחלקת על הסט. בצילומים בכל העולם יש פינה של אוכל, אצל ישראלים זה מגיע ישירות לצלם ולבמאי, להאכיל אותם כדי לחסוך בזמן. כדי שלא יעזבו את הסט מביאים להם עוד קצת סוכר, כדי שימשיכו את המלחמה".
אילו חוויות צברת משם?
"צילמנו בכלא אמיתי בבוגוטה בתוך הפאבלות. היה רגע שהמפיק העלה רחפן, פתאום הגיעו כנופיות מקומיות והמאבטח אמר לכולנו 'טוב, להתקפל'. והיה איזה חצי יום פנוי אז גיל פרנק ואני יצאנו לטייל לאיזה מפל בג'ונגל. כשחזרנו אמרתי לו, 'בוא לא נלך באותה דרך'. מצאנו את עצמנו מתברברים בג'ונגל שאתה לא רואה שמיים, לא מבין איפה אתה, לא רואה עוד אנשים, ולא היו לנו מים כי לא תיכננו לצאת למסע. בסוף יצאנו מתוך הסבך וקלטנו שאנחנו בהר מול ההר שממנו הגענו. לא בכיוון".
לא נחטפתם בידי כת משונה.
"גם לא מצאנו שם קרטל סמים. מה שכן, בין לבין טייקים, אני, משה אשכנזי ונדב נייטס יצרנו סדרת רשת, שצולמה כולה באייפון שלי, ואני ביימתי".
נשמע מבטיח.
"היא נקראת 'אוחוס רוחוס', על שני פושעים דפוקים מאוד שיוצאים לחפש את האהובה של הבוס שלהם שנכון לרגע זה היא ציפי שביט בעצם. בין הטייקים היינו פשוט מצלמים את שניהם בכל מיני מצבים בדרך. בכלא, בתוך הג'ונגלים בשדה התעופה. המפיקים כבר חשבו לקחת זכויות על החומרים. בסוף הצילומים הקרנו את הטריילר לסדרה כולם היו על הריצפה מרוב צחוק. גם כל השחקנים הישראלים שהיו איתנו לקחו חלק בזה וגם הצוות אז בוא נגיד שזאת סדרה עתירת כוכבים".
לפני הצבא, אלוני גמר לעצמו את הקרסול עם פציעה וניתוח, הסתובב בכמה יחידות וגמר כמ"כ בגדנ"ע של חיל חינוך כדי להעביר טירונות דביקה בפטריוטיות לנוער יהודי מכל העולם. טראומות משם אין לו, ובכל זאת הוא נמשך לנושא ומתנדב כבר כמה שנים בעמותת נט"ל המעניקה תמיכה וסיוע נפשי לנפגעי טרור ומלחמה. "ארבעת החבר'ה בסדרה יוצאים להציל את יעלי (נינט) אבל בעצם להציל את עצמם", הוא אומר. "זה נוגע בפצע שלא זוכה להגיע לפריים־טיים, נושא שלא עולה למודעות מספיק, לוחמים שחוזרים עם פצע שקוף ואף אחד לא יודע מזה. כשאתה נוגע בטראומה יש דיסוציאציה: מצב שבו לא היית בתוך הגוף שלך באותו הרגע, ואתה מסתכל על עצמך במבט חיצוני ויודע - זה לא אני. אתה לא רוצה להרגיש את הכאב הזה. וברגע שזה נוצר - נוצרת פוסט־טראומה, עוד אישיות שנשארת בתת־מודע או שהיא פורצת החוצה ומשתלטת עליך כמו שקורה לאביב, או שהיא אוכלת את הגוף, כמו שקורה להימלר".
ובערב שבו "הימלר" מהסדרה הופיע בטלוויזיה, אלוני בכלל שיחק על הבמה בחור צעיר שנמלט מהיינריך הימלר וחבריו. זה קרה בפרמיירה של 'עקומים', מחזה מקסים מאת מרטין שרמן שעוסק ברדיפה על רקע נטייה מינית עם עליית הנאצים לשלטון. הוא עלה החודש ב'הבימה' בבימוי המנהל האמנותי של התיאטרון, משה קפטן. "החיים שלי הם כאלה, בסדרה לוחם אנליטי קר שמחביא רגשות, ועל הבמה הומו חצי שלם עם המיניות שלו בשנות ה־30 של גרמניה הנאצית". אלוני לא לבד שם, גם נדב נייטס, דובי מהסדרה, משחק לצידו כהומו במחנה ריכוז. אגב, בחלק גדול מההצגה שניהם סוחבים בסיזיפיות סלעים מצד לצד על הבמה. "ובערב יום השואה האחרון סחבנו סלעים ב'הבימה' בזמן שקיבלנו הודעות מהחגיגות על הספינות בקאן אחרי שהסדרה זכתה שם בפרס", מעדכן אלוני.
איך זה לעבוד בקאסטים שיש בהם כמעט גברים בלבד?
"תראה, אני קוף ואני נהנה להיות עם עוד כמה שימפנזות ולקפוץ על עצים, הרי נשים הן המין היותר טוב. זה כאילו שהוציאו אב־טיפוס של גבר ואז אמרו, 'בוא נוציא שדרוג, את האייפון 8 פלוס'. הגברים תקועים בגרסת הבטא".
מול בית הקפה שבו קבענו להיפגש תלוי פוסטר גדול ועליו הדוגמנית והמגישה שלומית מלכה עם קסדה על הראש וקמפיין בלב - מה שמזכיר את צידו האחר של אלוני. יש לו ארסנל לא קטן של עבודה כשחקן ('השמינייה', 'התגנבות יחידים', 'שטיסל', 'שועלים'), סרט קצר שיצר וביים - 'שיר', וספר בשם 'אהבה בימי שפעת' שכתב והוציא בשנה שעברה ("הספר מכר, אני לא זוכר מספרים, היום אני יכול לקנות מזה ארטיק"). הוא משחק בדרמות הנחשבות ומגיש ריאליטי מהגדולים שהיו פה, או כמו שהוא מגדיר זאת: "אז אני תרכובת מופלאה של הרבה דברים ואני דיסוננס לא הגיוני של תוכן טוב", אבל הוא לא הצליח לבנות פרסונה ציבורית בולטת כמו של עוז זהבי, יהודה לוי או אביב אלוש. בעיקר, נדמה שהוא גם לא מנסה.
אלוני סגר ארבע עונות כמנחה הריאליטי 'דה ווייס', התוכנית שהגיחה בשנת 2012 וייצגה את הדור החדש של ריאליטי המוזיקה, אבל כיום נתפסת כמותג שאיבד את הקסם. הוא מגן על התוכנית בחירוף נפש, טוען שהיא עדיין מותג מנצח, ("המספרים מדברים בעד עצמם, אני לא צריך לדבר"), אבל השבוע הודיעו ברשת שהם רכשו את The Four, ריאליטי השירה הצעיר והמגניב של הרגע בעולם.
אביב גפן היה הג'וקר, גם מירי מסיקה עזבה, אפילו שלומית מלכה כבר לא שם.
"קראתי על שלומית בעיתון, עוד לא דיברתי איתה על זה אז אני לא יודע אם השמועה נכונה. כל פעם יש פרסומים, אני עד שאני לא שואל את הבנאדם אני לא יודע".
היה לך לפחות שבוע לשאול.
"אני חייב להתקשר אליה, אני כל הזמן אומר לעצמי שאני חייב להתקשר לשלומית".
איך היה להנחות איתה?
"היא קורעת מצחוק".
היא חטפה ביקורות קשות.
"לא משנה מה אתה עושה, תמיד יהיה מישהו שיהיה לו מה להגיד. לא ייחסנו חשיבות לביקורות, שלומית לא עמדה על במה כמו שחקן, היא באה מעולם אחר וקפצה למים מאוד עמוקים ועשתה את זה מאוד מהר. היא עשתה עונה ראשונה מעולה. לקראת הסוף היא ממש השתחררה".
ואתה?
"כשלקחתי על עצמי את תפקיד המנחה הסתכלתי על המנחים שיש לנו בארץ ושראיתי בחו"ל, וניסיתי להביא משהו אחר, ואני חושב שהצלחתי. לקח זמן לקבל את האחר הזה. אני לא מנסה להתייפף או להיות החייכן. אני מנסה להיות החבר האמיתי של המתמודדים. כל מה שאני עושה ב'דה ווייס' זה שילוב של הפרומטר שאני בדם, יזע ודמעות כותב עם הכותב, שובר את הראש, לא מוכן להיכנס לתוך שבלונה של דברים שהם לא אותנטיים. אני מאוד־מאוד מעורב בכל תהליך ושלב של התוכנית".
יש לך מושג את מי יביאו להיות מנטורים?
"לא".
בטוח שתהיה עונה?
"נראה לי שכן".
ומה הדבר הכי מצחיק שקרה לך שם?
"מירי מסיקה".
× × ×
הוא בן 34, גדל ברמת אביב, חברים שלו כבר מתחתנים ומביאים ילדים, הוא עוד לא שם. אלוני הוא כנראה הבחור הכי חתיך בטלוויזיה - בין שהיא HD ובין ש־4K, הוא תמיד נראה על המסך כמו בובת קן שעברה חספוס ים־תיכוני. הבחור שכל בחורה מפנטזת עליו וכל אמא מפנטזת עליו, לאו דווקא עבור הבת שלה.
יש לך חברה?
"לא. למה, יש לך מישהי לסדר לי?"
אתה צריך?
"לא יודע, אני רוצה זוגיות. עד לפני שנתיים הייתי שלוש שנים בזוגיות, לפני זה עוד שלוש שנים, ולפני זה שנתיים. אני לא אגיד לך שלא היו לאורך הדרך, לא כל דבר תופס. אולי אני צריך איזה רגע עם עצמי".
מנסים לשדך לך?
"יש כל מיני 'יש לי מישהי להכיר לך'".
קצת נחמד לדעת שהבחור הכי יפה על המסך צריך שישדכו לו מישהי, זה נותן תחושה שיש סדר ביקום. "בדיוק נינט כתבה לי, 'משפחת טייב רוצים לעשות לך שידוך'. אני חולה על נינט, היא משהו כל כך פשוט וכל כך זוהר".
אתה מרגיש שתדמית 'החתיך' או 'היפה' רודפת אותך?
"לא, זה לא מטריד אותי. המראה שלי, אני מוחמא מזה, מקבל באהבה, לא קם בבוקר, מסתכל על עצמי ואומר 'איזה יופי'".
היית בטינדר?
"לא".
אולי תנסה?
"אני מאמין בהיכרות ישירה. יש לי חברים שהתמכרו לטינדר. זה יותר זיונים, לא? אני בקושי באינסטגרם, תעזוב אותי מטינדר".
איך אתה מכיר בחורות?
"מתחיל, לא יודע. אני אולד־סקול".
מתחילות איתך בנות?
"כן. בשנים האחרונות בכללי בנות מתחילות יותר, ואני דווקא שמח על זה. למה זה צריך להיות רק אנחנו?".
מה הדייט הכי גרוע שהיה לך?
"אין לי כל כך דייטים. בדרך כלל זה קורה באופן טבעי, לא דייט וכאלה. הייתי בעלים של בר, חייתי את חיי הלילה ממתחת וממעל, מתחת ולתחת. היו לי תקופות, שותים, עניינים. כבר אין לי זמן לזה".
אז שידוכים.
"תמיד כשיש איזו תוכנית גדולה נזכרים בך".
בקיצור, כדאי שתישאר בפריים־טיים.
"שאלוהים יעזור, תודה. אולי תרשום בסוף הכתבה שאם מישהו מעוניין לשדך לי שישלח תמונת פספורט עדכנית. בפקס".
