השנים האחרונות לא האירו פנים לשרי אריסון בכל הקשור לעולם העסקים הישראלי. שתי החברות המובילות שבהן היא שלטה, בנק הפועלים ושיכון ובינוי, אמנם המשיכו להזרים אליה מזומנים, והרבה, אבל הן גם יצרו נזק תדמיתי לא קטן בעבור אשת העסקים שמבקשת לשנות את העולם ולהפוך אותו לטוב יותר. נזק שאי־אפשר לכמת בכסף.
זה התחיל עם בנק הפועלים, שבו סבלה אריסון פעם אחר פעם ממפחי נפש: תחילה עם הדחתו של דני דנקנר מתפקיד יו"ר הבנק, בהמשך עם ההסתבכות של הבנק בפרשת העלמות המס של לקוחותיו האמריקאים (שטרם הגיעה לסיומה), וכלה בתלונה על ההטרדה המינית נגד המנכ"ל לשעבר ציון קינן, שהסתיימה בהדחתו של יו"ר נוסף (יאיר סרוסי).
בשיכון ובינוי העסקים זרמו טוב יותר עד לשנה האחרונה, אז הסתבכה החברה בפרשת השוחד לפקידי ממשל במדינות אפריקאיות. בחודשים האחרונים עסוקים בחברה בעיקר בחקירותיהם של בכיריה בעבר ובהווה, כשאלה הולכים ובאים במשרדי החקירות של יחידת להב 433 של המשטרה.
בחלק מהמקרים החשדות הגיעו קרוב מאוד לבעלת השליטה ואיימו לפגוע בשמה. לכן לא מפתיעה העובדה שאריסון מנסה בשנה האחרונה להיפרד משתי האחזקות הבעייתיות, גם במחיר של יציאה מהשוק הישראלי. וזאת עוד בלי להזכיר את חוק הריכוזיות שמאיים על הקבוצה כולה.
אחרי שניסיון למכור מחצית מגרעין השליטה בבנק הפועלים נפל, סיידוף מגיע לאריסון בדיוק בזמן. הוא לא חושש לטמון את ידיו בבוץ שאליו נכנסה שיכון ובינוי, הוא הרי יביא לשם את אנשיו, ייפטר ממה שאין בו צורך בלי סנטימנטים, וינסה לשלב בין החוזקות של שיכון ובינוי לניסיון שצבר בעצמו בארבעת העשורים האחרונים בשוק הנדל"ן.
