שבוע בדיוק לפני יום השנה הרביעי לפתיחת מבצע "צוק איתן", אפשר לקבוע באופן מבוסס שחמאס הצליח להפוך את המשוואה מול ישראל – לא רק בהצהרות אלא גם במעשים.

ההרתעה החזקה שהשיג צה"ל בעקבות מבצע "צוק איתן" החזיקה מעמד שלוש שנים ועשרה חודשים. בחודשיים האחרונים חמאס הוא שקובע את הכללים בשטח. הוא מאיים וגם מבצע - וישראל נאלצת להיגרר אחריו.

כבר לפני שבוע, אחרי שצה"ל תקף יעדים של טרור העפיפונים, הצהיר חמאס על משוואה חדשה, לפיה ירי ייענה בירי והגיב במטח של רקטות לשטח ישראל. בישראל הבטיחו שהמשוואה הזו לא תתקיים והתגובה תהיה חריפה - אבל כמובן שתגובה כזו לא הגיעה.

וכך היוזמה עברה לחמאס שמותח את החבל מול ישראל, וממשיך בשיגור עפיפוני התבערה שמכלים אלפי דונמים בעוטף עזה ובניסיונות חדירה על הגדר. גם ביום שלישי בלילה, כשצה"ל הגיב בצורה סופר־מינורית, היה זה חמאס ששירטט את גבולות הגזרה. מה קרה בשלישי בלילה? צה"ל ירה לעבר כלי רכב ריק של פעיל במערך שיגור העפיפונים בלי לגרום לנפגעים באופן מכוון - וחמאס הגיב בירי לאורך כל הגזרה באופן מדוד ומסודר של 13 פצמ"רים. התוצאה: חמאס הוכיח שהוא עומד מאחורי ההצהרות שלו ושומר על תג מחיר של מענה לכל ירי ישראלי.

שלא יהיה ספק, מדובר בשינוי מהותי של המשוואה מהשנים האחרונות, שכן בעבר צה"ל ידע לפעול מול אירועים שבהם חמאס לא שמר על רגיעה. הדרג המדיני, כמו צה"ל, מקפיד לשמר מדיניות הסברתית בעייתית, לפיה ישראל לא מעוניינת בעימות בעזה - וחמאס מפנים זאת ומגיב בהתאם ביישום המשוואה של הפגזה מול הפגזה. אם המדיניות ההצהרתית, וכמובן גם המעשית, לא תשתנה, ישראל תמצא את עצמה נגררת לעימות מול עזה בתנאים פחות נוחים, ללא אלמנט ההפתעה ומכת הפתיחה האסטרטגית שהנחיתה במבצע "עופרת יצוקה" וב"עמוד ענן".