עם בונו באונו

אם אתם עוקבים אחרי הנעשה בעולם, אתם יודעים שבגדול, האיחוד האירופי מורכב מגרמניה ומצרפת, ומעוד כמה מדינות שלשתיים האלו לא בדיוק ברור מה כדאי, או צריך, לעשות איתן כרגע. ובעוד שבמישור הדיפלומטי השתיים משתדלות להציג חזית אחידה, כשזה מגיע לתעשיית הרכב ועוד בפלח היוקרתי שלה, הפערים בין השכנות האלה הם די ברורים: הגרמנים נותנים את הטון כבר שנים, והצרפתים החלו לאחרונה לנסות ולצמצם את הפער. את הניסיון הזה, או את היומרה, תלוי איפה אתם ממוקמים, אפשר לראות כרגע ב־DS7 קרוסבק, רכב הפנאי היוקרתי והמאוד מעוצב של קונצרן פיג'ו־סיטרואן־אופל.

קריר ויפה כאן בפנים

הרצון להראות שמדובר כאן במוצר מוטורי עם שיק צרפתי שירגיש ויראה אחרת מאלו של המתחרים, מתחיל מהרגע שנכנסים לסוכנות של המותג בהרצליה פיתוח, שמזכירה בעיצובה האלגנטי והשקט טרקלין עסקים בנמל תעופה מערב אירופאי. הוא ממשיך כשנעמדים מול ה־DS7 קרוסבק עם הגריל העצום בדוגמת הקריסטלים שבחזית, ומקיפים במבט את הקימורים היפים המגיעים עד לאחוריים עם גופי התאורה הצרים. זהו רכב יפה שברגע שמתיישבים בו מגלים שהוא גם נוח. מאוד. תנוחת הישיבה הגבוהה מספקת מבט פנורמי קדימה, המושבים מספקים תמיכה מוצלחת ויש בפנים שלל מערכות בטיחות וים פינוקים מעוצבים שגם בשתי כתבות לא אצליח לכסות את כולם. איכות ההרכבה מצוינת והחומרים שבתא הנוסעים נראים ומרגישים מצוין, המזגן מצוין (קריטי כשבחוץ 40 מעלות) ובעיקר בידוד הרעשים הנהדר מנתק אותך מכל הרעש שבחוץ.

ה־DS7 מוצע בארץ בשלוש רמות גימור, ומחירו מתחיל ב־240 אלף שקל ומסתיים בסביבות ה־300 אלף שקל. לדגם המאובזר ביותר בהיצע, שבו נהגנו, קוראים "אופרה" והוא מצויד בין היתר בדיפוני עור נאפה בתפירה מיוחדת בצורת פנינה, במערכת חימום ואיוורור למושבים הקדמיים (וכן, גם בישראל צריך את זה לפעמים) ובמערכת שמע איכותית מבית FOCAL הצרפתית.

ואם כבר נגעו במוזיקה, החלטנו לצאת לנסיעה ב־DS7 עם רמי קלינשטיין, אחד שמבין במוזיקה וגם עושה אותה בהצלחה כבר יותר מ־30 שנה, מ"את שרה ברדיו", "קר שם בחוץ" ו"עניין של זמן" דרך "קרוב אל ליבך" ועד ל"מתנות קטנות". ב־12 בספטמבר הוא יגיע לאמפי שוני בבנימינה במסגרת סיבוב ההופעות החגיגי שבו הוא רץ לאורך הקריירה שלו, ויארח את פבלו רוזנברג. אנחנו עכשיו בדיוק בדרך לשם, למין חזרה גנרלית.

למרות ש"עוד לא תמו כל פלאייך", השיר שהזניק את הקריירה של קלינשטיין באמצע שנות ה-80, היה געגוע לארץ שפעם הייתה פה, האיש שנוהג עכשיו ב־DS7 הוא לא אדם שתקוע בעבר. אנחנו כבר על כביש החוף, והתנועה דלילה כשאני שואל אותו למה אין כמעט שירי דרכים בפופ וברוק העבריים הוא חוזר על המשפט שאמר לו גידי גוב ש"אנחנו מדינה של כביש אחד". "זה לא כמו באמריקה שאתה נכנס לאוטו ויכול להיעלם לכמה ימים ולהרגיש כמו בשיר של ספרינגסטין. זה אולי מוזר בכל מה שנוגע להגדרה של 'סיבוב הופעות'. מה שכן, זה בהחלט עוזר לשמור על חיי משפחה תקינים".

אוטו מהכסף לחתונה

קלינשטיין נהנה מהרכב. "מאוד נוח לשבת כאן וגם הנהיגה כיפית", הוא אומר, ובתא המטען הגדול (555 ליטר) הנפתח חשמלית באמצעות חיישן שמזהה את כף הרגל שלך, אפשר גם להכניס את הקלידים שלו בלי בעיה. ה־DS7 בהחלט יכולה להיחשב לפסגה כשסוקרים את ההיסטוריה המוטורית של רמי. זו שמתחילה בפיאט 124 ספורט ("יד שישית בצבע צהוב, שעלתה גרוש ונסעה בהתאם, והקשר היחיד בינה לבין ספורט היה בשם"). הרומן עם הפיאט אגב, הסתיים בתאונה שבה נפצע בברך. גם ההמשך הורכב ממכוניות קומפקטיות: חיפושית שנקנתה בכסף שסבא שלו העניק לו ולריטה לחתונה, והייתה לדבריו הגרסה ההפוכה לנס פח השמן.

קצת אחרי, כשהשירים שהפיק וכתב לריטה כבר כבשו את המדינה הם קנו ב־1987 פיאט אונו. קלינשטיין כל כך התלהב מהרכב החדש שהוא ירד איתו לאילת כשבדרך מתנגן בלופ "ג'ושוע טרי" של יו־2 שבדיוק יצא. אם תרצו, כל הפער בין הצלחה בחו"ל לכוכבות מקומית בארבעה גלגלים. הוא לא רק שמע מוזיקה ברכב אלא גם כתב, למשל את השיר "הרבה פנים", שנולד תוך כדי נהיגה. "נסעתי ברחוב קינג ג'ורג' בתל־אביב והשיר פשוט התחיל לצוץ.

עצרתי באיזה חניון, מצאתי פיסת נייר ברכב והשיר יצא במכה אחת".

בשנתיים האחרונות הוא נוהג בלקסוס NX300h היברידי, אבל קלינשטיין הוא הראשון להודות שאין לו באמת מושג מה קורה מתחת למנוע ופרט למילוי דלק הוא משאיר את תפעול הרכב למומחים. אבל הוא אוהב לנהוג. בכביש וגם בשטח. הוא נהג לצאת לטיולי שטח במדבר (אחד מהם שוחזר בקליפ ללהיט "קרוב אל ליבך") וגם חולץ לא פעם.

רונאלדו וגידי גוב

את מה שקורה היום במוזיקה העברית, עם העלייה של הפופ הים תיכוני הוא מאוד אוהב. הוא גם מאוד מעריך את מה שג'ורדי (המפיק של סטטיק ובן אל ־ א.ש) עושה, אבל לא נראה לו שהם ישתפו פעולה בקרוב. "אני כל הזמן מחפש איך לא למחזר את עצמי. גם אחרי ההצלחה של 'תפוחים ותמרים' כשציפו שאעשה עוד אחד כזה, הלכתי למקום חדש". בתקפוה האחרונה הוא עובד ומקליט בלי הפסקה, אבל לא בטוח שהדברים יבשילו לכדי אלבום נוסף. יש לו גם פרויקט לילדים שכבר גמור והוא מתלבט איך להוציא אותו. כשאני אומר לו שעם שלושה ילדים קטנים בבית ואחרי ש"מתנות קטנות" הפך לפסקול של כל מסיבת סיום בגן, הוא כבר יודע את התשובה, הוא צוחק.

אנחנו מגיעים לשוני. כשאנחנו נכנסים לאמפי ואני שואל אותו מה הוא כל כך אוהב במקום הוא מתחיל לפרט על סאונד הנהדר והאווירה המיוחדת בהופעות ומציין, בעודו מצביע על הבר, שהקהל יכול ליהנות מהופעה פה עם משקה ביד. אנחנו מסתובבים באמפי ואני מספר לו שלפני 24 שנה, רגע לפני הגיוס, ראיתי אותו מופיע עם גידי גוב ויהודית רביץ בקיסריה, והחיוך שלו מתרחב. אולי הגיע הזמן שתחזור לעשות משהו עם גוב, אני שואל אותו, וקלינשטיין משיב מיד, "אתה יודע מה, זה יכול להיות רעיון מצוין".

חוץ ממוזיקה קלינשטיין גם מטורף על כדורגל. כשאנחנו עוצרים לחומוס בבנימינה הוא מנתח את המונדיאל. הוא מציין לטובה את נבחרת הטריקולור (ולא רק בגלל שהגענו לכאן ברכב צרפתי), ומסביר את מי צריכה ריאל מדריד להחתים במקום כריסטיאנו רונאלדו. יש עוד ארבע שנים עד המונדיאל הבא שיערך בקטאר, אבל לזכיין שישדר אותו כדי לברר כבר עכשיו עם קלינשטיין אם הוא פנוי אז, אחרת הוא יפסיד פרשן מצוין.

גרמניה או צרפת?

הקשר בין מוזיקה לרכב לא מסתכם רק בשירים שאתם שומעים כשאתם נוהגים. שיר פופ טוב או רכב מוצלח יכולים להיות גם יצירת אמנות.

"פעם ההבדלים בין מכוניות גרמניות לצרפתיות היו גדולים יותר", מסכם קלינשטיין רגע לפני שאנחנו נפרדים, "היום, הגרמניות יותר נוחות מאשר בעבר והצרפתיות יותר מדויקות". הוא לא טועה כמובן, ולמסקנה הזאת יגיעו כנראה רבים מאלו שיאחזו בהגה הקטום של ה־DS7, ייסחטו את דוושת הגז ויישענו לאחור במושבים המפנקים כש־180 הסוסים שדוהרים במנוע הטורבו דיזל השקט, יתחיל לטפס במעלה הטורים. האם הם יתנו לו צ'אנס ויהפכו אותו להצלחה? אם הם כאלו שקונים רכב בגלל מה שהוא נותן ולא בגלל הסמל שמוטבע בחזיתו, יש מצב שכן.