שגב משה, חבל על ההקדמות, בוא נדבר על הקינוח שהגשת בתוך נעל לראש ממשלת יפן.
"אז בוא נלך להתחלה האמיתית של סיפור הנעליים".
הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
שוט.
"סנדרה רעייתי ואני הסתובבנו בנווה צדק בתל־אביב חצי שנה לפני הארוחה הזאת. זמן איכות, שישי בבוקר. סנדרה נכנסת לחנות מעצבים ואני מסתכל, ורואה שהכל מאוד יפה ויקר, וברור לי שמהחנות הזו אני לא הולך לקנות שום דבר.
"המוח שלי, בצורה מאוד ישירה ולא מפולטרת, תמיד הולך ומתרגם הכל לעולם שלי, של האוכל. פתאום אני מסתכל על הרצפה ורואה נעל מאוד מדויקת. ברור לי שזו לא בדיוק נעל ואני לא מבין למה זה עומד שם. אני מתכופף, בא להרים את הדבר המדהים הזה ששוקל שלושה קילו. ואז המוכר אומר לי, 'אתה יודע מה זה? מעצור לדלת של המעצב טום דיקסון'. ואני אומר לו, 'אני רואה פה קערה בכלל, קערה מטורפת'".
הגיוני בסך הכל.
"שאלתי כמה יחידות יש לו מזה, אמר לי, ארבע, עניתי שאני צריך 15. חשבתי שיגיד שזה עולה 150־200 שקל ליחידה, אבל הוא נקב במחיר של 350 דולר. אמרתי, 'שמע, זה גדול עליי'. יצאנו מהחנות ואני לא הפסקתי לחשוב על הנעל".
למה?
"כי אמן חי בתוך היצירות שלו ולא במגבלות שלו. ראיתי כבר את הכל: את היופי של הנעל על השולחן, האלגנטיות שלה, מתכת כבדה שלא תישבר לי כמו צלחת, חיי מדף ארוכים. ראיתי שקל לשטוף את זה. התחברתי אליה, קראתי לזה 'פסל' כל הזמן, לא נעל ולא מעצור לדלת.
"הגיע שישי בלילה ואני יושב עם המחשב, כותב לי מנות. ואני אומר לסנדרה, 'תקשיבי, איך אמרת שקוראים למעצב של המעצור?' והיא אומרת, 'טום דיקסון. מה אתה גנוב? אני עוקבת אחריו, תבדוק'. מתברר שאני גם עוקב אחריו באינסטגרם. אני נכנס לאתר שלו, מתחיל לראות דברים ומשתגע. שלחתי הודעת ווטסאפ בקבוצה של השותפים שלי. התברר שאחד מהם בדרך לניו־יורק. ביקשתי שיביא לי כמה כי שם זה עלה פחות. קנה 11 ורצה להרוג אותי בגלל האוברווייט. אבל הנעליים בידיי".
× × ×
כמו ילד מוקסם ישב שגב מול הנעליים שהגיעו מניו־יורק יחד עם ניסים זיו השף של 'שגב ארט', המסעדה שלו בהרצליה. "שנינו מסתכלים על הנעליים ולא מפסיקים להתלהב. אמרנו שרק כשתהיה לנו מנה מושלמת נשתמש בהן ונשלב בתפריט. לי היה ברור שזה יהיה לקינוח ולניסים היה ברור שהוא רוצה משהו מלוח, מנה שתוזמן יותר מקינוחים. הוא רצה שכולם יראו את הדבר הזה. אמרתי שזה חייב להיות אלגנטי. היינו בדיאלוג הזה בינינו חודשיים, על אילו מנות לשים".
למשל?
"מה שאתה לא רוצה היה בפנים. מנה של ברווז, פסטה, מנה של לינגוויני סלקים, וגם טירמיסו ופבלובה, ועוגת שוקולד. הנעל הייתה אמורה להיות שלב באבולוציה של הקבוצה ולתוכה התחלנו לחבר כל מיני אמנים. למשל, התחלנו לעבוד עם חבר'ה שעושים דברים מעצים כדי להגיש מנה בתוך גזע עץ".
מה בתפריט?
"בגזע העץ היה בסוף קינוח שעליו פלטה של עוגיית שוקולד, ועל זה פטיש אמיתי כדי לשבור את הפלטה ולגלות שבתוך הגזע מסתתר הקינוח. ובין היתר הייתה הנעל שבתוכה הגשנו אז ריזוטו פטריות כמהין".
פטריות, נעליים, לא שילוב משהו.
"גם אני לא אהבתי את זה! הייתי נגד, לא התחברתי. באותו זמן סגרנו מסיבת עיתונאים, כולל תאריך ומקום ששולם מראש, כדי להציג את 'שגב ארט' החדשה. התכוננו שבועות. ביום שישי בלילה, שבועיים לפני מסיבת העיתונאים, כל הבית נרדם ואני מתעורר ורואה סרט דוקומנטרי על איזה אמן ולפתע מבין שאנחנו לא במקום הנכון ושאי־אפשר לעשות את מסיבת העיתונאים הזו. שצריך לבטל".
כי?
"אני לא מרוצה והמשימה לא הושלמה. חשבתי שחלק מהמנות לא מתאימות. שצריך ריסטרט. ביקשתי לבטל. כעסו עליי. התנצלתי. הרגשתי לא בנוח ואמרתי שמעכשיו אני לוקח צוות פיתוח שיקבל משכורת רק כדי לעבוד על השפה הקולינרית החדשה. ואז תוך כדי העבודה על זה נכנסה ארוחה מבית ראש הממשלה לסגן נשיא ארצות־הברית מייק פנס".
פאוזה. זה עדיין מרגש אותך, אחרי די הרבה ארוחות לבכירים במעון ראש הממשלה?
"מאוד. כי אני חושב שזו זכות גדולה כל פעם מחדש. ובסוף היום אני טבח. שף זה התפקיד, אבל גם הרמטכ"ל הוא חייל, ואני רוצה להביע את עצמי ואת האמנות שלי, וכיף להגיע לבמות האלה.
"בכל אופן, כשכתבתי את התפריט לארוחה ישבתי עם ניסים והוא הציע שנכניס את הנעל. אמרתי שאין צורך, שנשמור, וניקח רק את הגזע עם הפטיש. מייק פנס אמר שזו הארוחה הכי טובה שהוא אכל בחיים. גם ראש הממשלה ושרה אהבו מאוד את הארוחה והתלהבו מהגזע".
אז הפרגון עודד אותך להמשיך בקונספט.
"באותה מידה הנעל הייתה יכולה להיות בארוחה הזו עם פנס ויצא במקרה שהפעם הבאה הייתה עם ראש ממשלת יפן. זה לא היה בכוונה. באותה מידה הייתי מגיש את הנעל אם היה מדובר באורחים מבריטניה, מצרפת או מאיטליה".
תזכורת: בחודש מאי האחרון אירח ראש הממשלה בנימין נתניהו את שינזו אבה, ראש ממשלת יפן, לארוחת ערב במעון בבלפור בירושלים. שגב, שף הבית של הנתניהו'ז באירועים מהסוג הזה, הגיש את הקינוח בתוך נעליים. דיפלומטים, גם יפנים וגם ישראלים, סיפרו ל'ידיעות אחרונות' שהזדעזעו מהרעיון. "מדובר בהחלטה חסרת רגישות", אמר אז בכיר ישראלי ששירת בעבר ביפן, "אין בתרבות היפנית דבר יותר בזוי מנעל. לא רק שהם לא נכנסים לבתים שלהם עם נעל, לא תמצא נעליים גם בלשכות שלהם. מדובר בחוסר כבוד ממדרגה ראשונה".
"כשהגיעה ההזמנה לארוחה עם היפנים, היה ברור לניסים ולי שמגישים את הקינוח בנעל", שגב מסביר. "באותו זמן כבר רצה בהרצליה מנת הנעל עם פרלינים של שוקולד. אנשים מתלהבים ומצלמים ויש גם אורחים מהמזרח הרחוק ומיפן שמתלהבים באותה מידה. המנה הוגשה במשך חודשיים וחצי לפני אותה ארוחה".
בכל זאת, היית צריך לדעת שליפנים יש רגישות מיוחדת לנעליים.
"אז בוא נפתח את זה. לאורך כל הדרך לא הסתכלתי על המנה הזו וראיתי נעל. לא ראיתי לכלוך או רגליים ואני עדיין לא רואה את זה. לא חשבתי על הרגישות עם היפנים. הייתי ביפן והורדתי כמובן נעליים בכל מקום ואני הכי מכבד את הבריות באשר הן. ראיתי את זה כפריט אמנותי. לא עבר לי בראש לרגע שהם עלולים להיעלב בגלל הרגישות היפנית לנעליים. תחשוב שחודשיים וחצי לפני המנה יוצאת כל ערב במסעדת הדגל שלי והיו סועדים יפנים ואיש לא בא בטענות".
יש סועדים יפנים ויש ראש ממשלת יפן. זה הרבה יותר רגיש.
"בסדר, אבל תבין, זה לא שאמרתי בכוונה שליפן נשים נעל ולבכירים מקנדה עץ מייפל. לא התאמתי את הארוחה ליפנים. הדבר היחיד שכן עשיתי זה שבפרלינים של השוקולד, בתור מחווה לטעמים היפניים, עשיתי אחד עם אצות ים. עכשיו אני הולך להראות לך ורק לך מה היה בארוחה הזו באמת. ותראה כמה הם נהנו ואיך כל הסיפור שהם נעלבו לא היה ולא נברא".
שגב שולף את הסלולר שלו ומציג סרטון מהארוחה המדוברת. ראש ממשלת יפן נראה שם לגמרי בעניין, טועם את הקינוח מהנעל, ולא נותן חצי מבט של הסתייגות. "הסתיימה הארוחה, אני יוצא החוצה. ראש הממשלה שלנו ורעייתו הכי מפרגנים בעולם, אין לי מילים לתאר כמה פרגון אני מקבל מהם וכמה נעים. בארוחה עצמה היו רק כפיים. כשאני יוצא עם הקינוח ומניח אותו על השולחן לכולם זה מעלה חיוך. הייתה שיחה מסביב לשולחן, הסברתי על האוכל ודיברנו על זה שביקרתי ביפן. כל השיחה נעשתה סביב הנעל והם מתלהבים. דיברנו באמצעות מתורגמן, ראש הממשלה היפני אמר מילים חמות מאוד על הארוחה".
אחר כך דווח שהוא נעלב.
"אני לא מאמין לזה. אני חושב שאלה שמועות לא מבוססות. גל שעבר ממשהו אחד למשהו אחר, כמו בהודעות ווטסאפ. יותר מזה, התקשרו אליי לאחר מכן מהשגרירות היפנית לפרגן ואמרו לי, 'השגריר רוצה לבוא להכיר אותך ולומר לך תודה על ערב מדהים'. הוא באמת בא ל'שגב ארט', הזמין את הנעל לקינוח והצטלם איתה. וזה לא הכל. שלחו צוות צילום מהטלוויזיה היפנית לצלם אותי, ערוץ פוג'י, בערך שבועיים אחרי הארוחה".
אז לא שמעת מהם כלום על עלבון?
"שום דבר. כלום. המצאות. אני בנאדם שמאמין בקדוש ברוך הוא, ולאורך כל הדבר הזה לא הייתה לי הרגשה שעשיתי משהו לא טוב, כי ידעתי שלא עשיתי שום דבר רע. לא חיפשתי לפגוע באנשים ואני אוהב אדם וסופר־מכבד את מעמד הארוחות בבית ראש הממשלה. אני סופר־מודה לראש הממשלה ורעייתו שהם כל פעם נותנים לי את הבמה הזו".
אתה לגמרי הנבחר שלהם.
"אני לא השף היחיד שמבשל שם אבל יצא שאת רוב הארוחות החשובות, ברוב המקרים, אני עושה. זה הרי כל פעם מוצע לכל השפים. יש מעין מכרז. זה לא תפקיד קבוע שלי. בסוף רוצים לארח שועי עולם ולתת להם הופעה מיוחדת, ואני בא ועומד בסטנדרט. לא עושה משהו יותר טוב מאחרים. יש שפים במדינה לא פחות טובים, וגם יותר טובים ממני, אבל אני משתדל לעשות את האמנות שלי מהמקום שגורם לך ליהנות מהטעם וגם להעלות חיוך ולעשות קצת מעבר לארוחה".
נעלבת? היו עליך ביקורות קשות, הרשת בערה.
"הייתי בהלם במשך שלושה ימים. אתה יודע מה הפריע לי? דבר אחד: פתאום חששתי שמישהו באמת נפגע. זה הרס אותי. הכי לא הייתי רוצה שמישהו ייעלב בגללי. אני הבנאדם הכי רגיש בעולם. מאלה שעוצר ברחוב לעזור לבנאדם, כי זה האופי שלי. אם מישהו יעשה אפצ'י אני אגיד לבריאות גם אם אני לא מכיר את הבנאדם, ולא אספר פה מה אני עושה מאחורי הקלעים בקהילה כי אם אתה אומר את זה, זה לא שווה. הרעיון של 'שגב פגע ביפנים' היה יותר מדי בשבילי. הרגשתי רע. חוץ מזה, אם הייתה תקרית דיפלומטית היו ממשיכים להזמין אותי לבשל שם?"
חשבת שהקריירה תיפגע?
"ידעתי דבר אחד, בתוך תוכי, שלא היה פה זדון וזה היה נטו אמנות. ולרגע המנה לא ירדה מהתפריט בהרצליה. אנשים אמרו לי, 'אולי תוריד את זה?' אמרתי, 'השתגעתם? הכל טוב'".
הגיעו חרדות?
"אפילו לא לרגע אחד, בניגוד לתקופה שבה היו שריפות במסעדות שלי ואז לקחתי את זה קשה. כאן לא. אם הייתי מסובב את הגלגל אחורה, לא הייתי עושה שום דבר שונה. אני עד היום לא מבין מאיפה זה הגיע ולמי היה אינטרס ללכלך".
שמעת משהו מראש הממשלה ורעייתו?
"נראה לך שהם מדברים איתי בשוטף? למה מי אני?"
אבל סנדרה היא הסטייליסטית של שרה, ונחשבת חברה שלה.
"לא אמרה לה כלום על עניין הנעל. האינטראקציה שיש לסנדרה איתה זה של עבודה, וכך גם לי. זה לא שאנחנו מדברים עם שרה בטלפון בסגנון, 'אהלן, מה העניינים'. אני מעריץ אותה ומעריך אותה. הם מכירים אותי ואת האמנות שלי וזה לא משהו חדש להם. גם כשטראמפ היה בארוחה אצלם, הגשתי מנה של שוקולדים על הפרצוף שלו ושל ראש הממשלה שלנו. זה היה בצלחת שעליה שורטטו הצללים שלהם, וזה היה הדבר הכי יפה. הם ראו את הצלליות שלהם משחקות כביכול שחמט אחד עם השני והכל בשוקולדים אכילים. הגשתי גם תפוח גדול ועליו עוגת תפוחים קטנה והרעיון היה ביג אפל עם האמריקן פאי המפורסם".
מה אמר טראמפ?
"סופר־פירגן. הוא אדם מרשים ומאוד התרגשתי. בגלל שזה היה סוף הארוחה, הצלחתי לדבר איתו והוא מאוד התעניין באוכל למרות שהייתי בטוח שלא תהיה לו סבלנות. שבוע לפני הארוחה עם טראמפ, חבר אומר לי, 'תקשיב הולכים לבעוט אותך מכל המדרגות. אתה הולך לשים לו שוקולדים על הפרצוף?' אמרתי שאני לא רואה את זה ככה. התברר שהנשיא אהב".
אתה מכיר את הדחקות שרצו עליך ברשת? הייתה עוגה מיוחדת ל־11 בספטמבר, מעשה השף שגב משה, ועליה מגדלי התאומים בוערים.
"מכיר הכל. צחקתי על עצמי גם. יצאתי למסעדה עם חברים באותו שבוע ומישהו נתן למלצרים את הנעל שלו כדי שיגישו לי קוקטייל שהזמנתי. העליתי לסטורי".
שפים התקשרו אליך אחרי מקרה הנעליים?
"קיבלתי חיזוקים מהקולגות אחרי מה שקרה למרות שלא הייתי צריך. אביב משה התקשר, גם אהרוני. והם אמרו, 'תמשיך עם היצירה שלך. זה מדהים'".
× × ×
ושגב המשיך והכה שנית. בארוחה נוספת בבית ראש הממשלה הוא הגיש מנה אחת בתוך עיתון 'ידיעות אחרונות', כשבשולחן נמצאים איוונקה טראמפ וג'ארד קושנר. "זה היה בדיוק אחרי האירוויזיון, ערב בלתי נשכח. ישבנו סנדרה ואני לצפות בנטע ברזילי ובחצות אני מקבל הודעה מבית ראש הממשלה שיש מחר ארוחה לאיוונקה וג'ארד קושנר לפתיחת השגרירות. אמרתי, 'וואו, איך אני אתארגן מהיום למחר'.
"בבוקר ראיתי שכולם מעלים באינסטגרם את השער שלכם עם נטע. ידעתי שאני רוצה לעשות ארוחה שקשורה ל־70 שנה לישראל וכמו משמיים נפל עליי שזכינו באירוויזיון. היה בארוחה לחם ירושלמי שפעם היו מוכרים בעיתון עם זעתר. אני רואה את העיתון הזה ואמרתי לעצמי, 'מה יותר כבוד מזה להתחיל ככה את הארוחה?'"
ראש הממשלה לא בדיוק אוהב את 'ידיעות אחרונות'.
"זה ממש לא עבר לי בראש, אני לא בנאדם פוליטי ואני לא בתפקיד פוליטי. אני גם לא מתאים להיות כזה ולא רוצה להיות כזה. אני על תקן אמן. לא קיבלתי הערות מאף אחד על ההגשה בעיתון. הם מאוד התלהבו מהארוחה ומאוד פירגנו".
גם הפעם היו הדים.
"כן. אבל הפעם לא הייתי בהלם. יש את ראש הממשלה ויש את רעייתו. זה תפקיד מספר אחת במדינת ישראל ויש לו עולם ומלואו ועבודה מסביב לשעון. הוא צריך לנהל מדינה, חלק יכולים להגיד יותר טוב, חלק פחות טוב, אבל על שני דברים חייבים להסכים. אחת, העם בחר בו, רוב העם. שתיים, ראש הממשלה עובד מסביב לשעון לשרת את מדינת ישראל. אם הגשתי ככה או ככה, ובאיזה עיתון, לא נראה לי שזה מעניין אותו בכלל. לא נראה לי שזה יעניין גם את הבאים אחריו".
מה דעתך על הטענות נגד שרה נתניהו שנשמעות בתקשורת?
"שמע, אני חושב על זה שהיא רעיית ראש הממשלה, על איך זה לחיות לצידו של בנאדם שלא נמצא בבית, שכל היום בעבודה, חוזר בשעות הקטנות, מתעורר לפנות בוקר, עושה בשביל המדינה כל כך הרבה ובסוף היא מקבלת הד תקשורתי כל כך שלילי. זה מאוד עצוב וכואב לי בתור הורה לראות את זה, כי יש לה ילדים וכל הזמן נכנסים בה ובילדים שלה, מעליבים, לא רואים אפילו פרומיל מהעשייה שלה. כל מיני שטויות. אפשר לדבר עם הצוותים שלי לאורך השנים. עשרות פעמים היינו שם, תמיד קיבלנו יחס מעולה. שרה תמיד עם חיוך, מקשיבה, כל טבח שרק מבקש להצטלם היא בכיף מחייכת".
אבל יש כתב אישום נגדה.
"לא מאמין בזה. אני רואה מה קורה שם. זה לא נשמע לי הגיוני. אני רואה בנאדם שמתנהג בצורה מדהימה לכל האנשים שמסביב".
לא מעט עובדים בבית ראש הממשלה עזבו פגועים ממנה.
"גם לי יש עובדים שעוזבים פגועים ממני, ותבעו אותי אנשים שעבדו איתי שנים. זה כואב כל פעם מחדש שעובד עושה לך את זה. לפני כמה חודשים תבע אותי עובד על משהו מטומטם, וזה עובד שאני נתתי לו כסף לשכירות של שנה מהחשבון שלי ואמרתי לו, 'אל תחזיר לי, קח שיהיה לך'. והבנאדם תבע בטענה שהעלבתי אותו, והשופטת זרקה אותו מכל המדרגות.
"אני יודע מה אני רואה שם בבית ראש הממשלה בעשור האחרון שאני נמצא שם. אני רואה אישה שרצה בין בתי חולים, והיא תרמה באירועים שאני עשיתי. היא נפגשת עם ילדים חולי סרטן. אף אחד לא רואה את זה ולא יודע את זה. אז לא צריך לבוא ולתת פרס על הנתינה שלה והיא עושה את זה מאחורי הקלעים. אני פשוט חושב שזה גועל נפש שמדליקים ספוטים כל כך שליליים על נבחרי הציבור ועל המשפחות שלהם".
חשבת ככה גם כששמעת אותה צורחת 'פסי־כו־לו־גית'?
"בסוף כולנו בני אדם. אני משתדל לא לצעוק על הילדים נגיד ולא להרים את הקול, אבל לפעמים הילדים מוציאים אותך מהכלים ואתה מרים את הקול. מה כבר קרה? לפני 50 שנה היו גם מרימים את הקול וגם היית מקבל פליק בתחת. אז שרה הרימה את הקול. בחייאת רבאק. מי לא יצא לו פעם להרים את הקול? לא הייתי מתחלף עם אף אשת ראש ממשלה ולו לדקה אחת".
והקלטת של יאיר נתניהו שבה הוא הציע לחברים שלו את חברה שלו לשעבר?
"בגיל 21, אחרי ששירתתי בקרבי והייתי בלבנון ובעזה, השתחררתי חרמן וגם הסתובבתי באותם מקומות וכשהייתי שיכור דיברתי שטויות. אז לבוא ולחפש את הרגע הזה שבנאדם שיכור ולהשתמש בזה נגדו? די, כולנו היינו שיכורים. ברור שזה גרוע מאוד מה שהוא אמר, אבל מצד שני הוא היה שיכור, והוא בסוף ילד".
אגב, אתה לא ברשימת השפים ששרה נתניהו הזמינה מהמסעדות שלהם אוכל, כפי שמפורט בכתב האישום נגדה. מעליב?
"אני לא בתוך זה ולא מאמין בזה. לא הזמינו ממני ארוחות כאלה. כבר הספקת להכיר אותי, ואני לא מהנעלבים. אי־אפשר להיות בכל המקומות ביחד".
× × ×
על דבר אחד אי־אפשר לערער - שגב משה הוא אחד מהשפים המצליחים בישראל בשנים האחרונות והעסקים שלו נמצאים במגמת התרחבות. קחו אוויר: בבעלותו מסעדות 'שגב אקספרס' בראשון־לציון וברמת החייל, 'שגב ארט' בהרצליה, הראשונה שנפתחה לפני 14 שנה, 'שגב קיטשן גארדן' בהוד־השרון ובקריות. בנוסף, הוא מחזיק ב'שגב קראנץ' בורגר' בראשון־לציון, דוכן גדול בסינמה סיטי, שתי מסעדות כשרות בבאר־שבע ונתניה, ודוכני האוכל 'שגב קונספט' בשרונה מרקט ובכפר־סבא. בקרוב ייפתח גם בר יפני בהוד־השרון, בצמוד למסעדה שלו, ולאחרונה גם פתח דוכן של קינוחים בבנגקוק, תאילנד, הדריסה הראשונה שלו בחו"ל.
אסף גרניט, אייל שני, מאיר אדוני, כולם עם מסעדות בחו"ל. לא מדגדג לך גם?
"אני בעד תהליכים ארוכים ושקטים. רק אחרי שאני בונה טוב־טוב את הקרקע, אני עובר למגדל. יש תוכניות כל הזמן. ברגע הנכון ובמיקום הנכון זה יקרה".
אתה גם לא נחשב חלק מהברנז'ה של השפים. לא מתערבב.
"אני חושב שכמעט כל השפים, ולא אכנס לשמות, מתקשרים אליי ומתייעצים איתי ומדברים, ואני בקשר טוב עם כולם. אני לא מנסה להיות מה שאני לא, בטח לא רוצה את המלחמות האלה של השפים, מה ההוא אמר, וזה כותב על ההוא באינסטגרם. מה, אתם מטומטמים? אתה כותב משהו, כולם רואים. יש אנשים שמכניסים את זה כחלק מהדרך שלהם. יש כוח לפלטפורמה הזו. אני לא משתמש בה בשביל להוקיע, רק להעלות תמונות של העסקים שלי".
התחיל לעבוד בגיל 13 במטבח בראשון־לציון, בבאולינג. את התיכון בראשל"צ עזב בשלב כלשהו ועבר לבית הספר המקצועי אורט ביבנה. "המליצו להורים שלי לקחת אותי לשם כי אמרו שהילד בבית ספר עיוני לא יכול להמשיך. רוב התעודה שלי הייתה 40. הייתי טוב במקצועות כמו שרטוט, גרפיקה, ציור. הציעו לי ללמוד אמנות בבית ספר בירושלים אבל לא רציתי לעזוב את הבית. היה קשה בתיכון, בלי כל החברים הקרובים שלי. היה אוטובוס שאסף אותנו מראשון, שני קילומטר לפחות מהבית שלי, והייתי מתעורר בשש בבוקר כדי להיות באוטובוס. בגרות לא יצאה לי מכל זה".
מסביבך ידעו שתחזיק מעמד במטבחים?
"תראה, עפתי מבית ספר כי הייתי מצייר. כולם חשבו בבית שאני אהיה צייר. אף אחד לא האמין שאהיה שף. חשבו שאני עובד במטבחים כדי לקנות גלשן. גדלתי בבית שכסף לא היה בו נגיש ממש. היום אני מתעסק באמנות, מקבל הערכה עצומה ומאכיל 60־70 אלף אנשים בחודש. אני עושה רק דברים שאני באמת מאמין בהם, לא בשביל כסף. גם את הפורמטים לתוכניות אני כתבתי, כולל 'מסעדת הפועלים של שגב'. זו קלישאה אמנם, אבל עשיתי את הכל במו ידיי".
בצבא היה שריונר. "לבנון, עזה, חברון. בישלתי על הטנק בשטחים. ואחד הדברים שאני לא יכול לשכוח קרה ב־1995. תפסנו קו בלבנון, קראו לי לרדת לאיזה קיבוץ לירות מטחי כבוד בלוויה של מישהו שנפל, שריונר, גדוד לידנו. סיימתי את המטח, חזרתי ללבנון לטנק שמחליף את הטנק שלו, זה שהורידו. כל הלילה אנחנו מדברים בשקט בקשר ואומרים רק שלא יירו לכבודנו מטחי כבוד עוד מעט. בחברון התעופפו עליי לא פעם אבנים. פעם ראיתי את העולם אחרת, קרבי. קשה להיות שמאלני בסיטואציות כאלה. זה לא בא בקנה אחד כשאתה רואה אנשים מתים לידך. היום הייתי רוצה שלום".
תגיד לחברים שלך בבית ראש הממשלה.
"אני רק טבח. ואני מעריץ את האדמה שראש הממשלה הולך עליה".
למה לא הגעת עד היום לפריים־טיים?
"20 שנה אני בטלוויזיה. הנחיתי מעל 800 פרקים של תוכניות בישול ואין עוד משהו כזה בטלוויזיה, אולי אהרוני. תמיד נשארתי נאמן לפרה־פריים, רציתי לשמור על שבע בערב. כשכולם רצו בין הערוצים, אני תמיד הייתי רק ברשת. בתחילת דרכי הייתי אצל אודטה בערוץ 10, אחרי שנתיים־שלוש עברתי לרשת ומאז אני רק שם. ברור לך שמקשת וערוץ עשר היו חיזורים, ו'בוא לפריים־טיים' ו'בוא תהיה שופט', הכל. 'מאסטר שף' גם. לא הלכתי לאודישן. אני דבק. עם יעקב השותף שלי 15 שנה. ברשת כל החיים".
אז היית יכול ללכת ל'משחקי השף'.
"למה? יש מישהו שלא מכיר אותי? אני לא יכול לעמוד ולהגיד למישהו שהאוכל לא טעים ולירוק את האוכל שלו. זה לא מנת חלקי. אני אוהב לישון טוב בלילה ולא טוב בלבקר אחרים. אני רואה את הקולגות, הם עושים את זה טוב. לחברות ההפקה אני ממליץ לא לקחת אותי".
