בחודשים האחרונים כתבנו לא מעט על האפליה של יוצאי אתיופיה בשוק התעסוקה, ונדמה שחוץ מכמה פוליטיקאים שביקשו מהדוברים שלהם להוציא איזו תגובה נחרצת ושלחו אותה בווטסאפ בתפוצת נאט"ו, לא הרבה קרה. ולמה שיקרה? אנחנו רואים שאפילו הממשלה מתייחסת לחלק מהמלצות הוועדה בתור המלצה בלבד. ואם ככה הממשלה מתייחסת, למה ששוק התעסוקה יתייחס ליוצאי אתיופיה בצורה שונה?
יוצאי אתיופיה בשוק התעסוקה סובלים מאפליה וגזענות קשים. הם סובלים מכך יום־יום, שעה־שעה. הם סובלים מהתעלמות מצד מעסיקים רבים שמקבלים את קורות החיים שלהם, או כאשר הם עומדים בתור לקופה בסופר ומקבלים לעיתים מבטים לא נעימים מהלקוחות שלפניהם או אחריהם. במדינות מתוקנות המלחמה באפליה ובגזענות זו מטרה חשובה ואסטרטגית. אין מדינה מערבית שלא שמה לעצמה דגש מרכזי להילחם בתופעה של הגזענות והאפליה, מתוך הנחה שזה יוביל לחברה בריאה יותר, טובה יותר ורווחית יותר.
אין מומחה כלכלי שלא יגיד לכם ששיתוף אוכלוסיות מוחלשות בתוך שוק העבודה הוא מטרה עליונה, שנועדה לקידום התוצר המקומי וגידול בצמיחה. אבל אצלנו הממשלה מתעסקת בדברים אחרים לחלוטין. בישראל יש ריבים יומיומיים על שטויות, ואין באמת עשייה חברתית־כלכלית אמיתית מתוך רצון לקדם צמיחה ושילוב של אוכלוסיות שמודרות משוק התעסוקה.
הבעיה של שילוב יוצאי אתיופיה בשוק התעסוקה היא בעיה של כולנו, ואם לא נטפל בה מהר, נמצא את עצמנו מכים על חטא ומביטים בכלכלות אחרות מתקדמות וצומחות, כשרק אנחנו נישאר מאחור.
