לא ביטוח, ולא לאומי

מערכת הביטוח הלאומי היא אחד המכשירים האפקטיביים שיש למדינה על מנת להגן על הביטחון הכלכלי והחברתי של אזרחיה. העיקרון שלה פשוט: מצד אחד היא מנגנון ביטוח - כלומר, אנחנו מפקידים כסף, שמקורו בעבודתנו, בידי המדינה, כדי להבטיח את עתידנו כשלא נוכל עוד להתפרנס מעבודתנו. הכספים הללו אמורים להיות מובטחים עבורנו. מצד שני, מנגנון הביטוח הוא גם “לאומי” - כלומר לא מדובר ב”חברת ביטוח” אלא במדינה הדואגת לביטחון הסוציאלי של אזרחיה. הביטוח הלאומי הוא, לכן, מערכת משתנה ודינמית שמקיימת יחסי גומלין עם המערכות הפוליטית, הכלכלית והחברתית ומושפעת מהן. אלא שבמקרה הישראלי מערכת זו מצויה במשבר חמור, ההולך ומתעצם בעשורים האחרונים וממשלות ישראל אינן דואגות לטפל בו.

לא אכביר מילים על מהות המשבר האקטוארי של הביטוח הלאומי, מחשש שהטקסט החשוב הזה ייבלע בניסיון להסביר את מורכבותו. נאמר זאת במילים פשוטות: המדינה חייבת לנו, מי ששילמו ומשלמים ביטוח לאומי, מאות מיליארדי שקלים. כן, זו לא טעות. אלא שבמצב הדברים הנוכחי, אזרחי ישראל יעמדו תוך כעשור וחצי בפני התרוקנות מאגר כספי החיסכון שלהם.

מהי הדרך לפתרון החוב? יש את הפתרון הקל לממשלה, והקשה לנו: הכבדת נטל התשלומים לביטוח לאומי על כולנו, הפחתת גובה הקצבאות המגיעות לנו בזכות, וקביעת מבחן הכנסה שימנע מרוב האזרחים לקבל יום אחד סיוע סוציאלי, כמו קצבת הסיעוד שתינתן לנו רק אם נהיה עניים מרודים. במצב זה, אגב, סביר להניח שאדם סיעודי ממעמד הביניים יהפוך ממילא לעני מרוד אחרי כמה שנים שבהן יידרש להתמודד לבדו עם מצבו. בפתרון הזה אזרחי ישראל - ממעמד הביניים והמעמד הנמוך כאחד - עומדים על סף פגיעה מהותית ברשת הביטחון שאמורה לסייע להם להתקיים בכבוד מינימלי. וישנו גם הפתרון הקל לנו ולממשלה: לטפל במשבר ולמנוע את התממשותו.

ב־2009 מינתה הממשלה ועדה של בכירי ובכירות הכלכלה הישראלית, שהציעה ב־2011 פתרון משוכלל ומתוחכם למצב. אלא שעד היום לא זכו המלצותיה המעמיקות והאיכותיות ולוּ לדיון אחד בממשלה. לאחרונה החליטו אזרחים, נציגי הציבור במועצת הביטוח הלאומי, להירתם למטרה הלאומית של מניעת התממשות המשבר וחקירתו מזווית אחרת. צוות המחקר, שעמדתי בראשו, הצביע על חוסר האיתנות במבנה עצמו של המוסד לביטוח לאומי כסיבה המרכזית לחוסר האיתנות האקטוארית שלו. הצוות יעביר השבוע את המלצותיו לתיקון המצב. ההמלצות אינן כרוכות בהוצאה תקציבית, ואינן דורשות תיקוני חקיקה, אבל יחזירו לציבור את השליטה בכספים החיוניים לחוסנו הסוציאלי.

כך, למשל, מוצע שלמועצת המוסד יינתנו סמכויות החלטה וביצוע משמעותיות, שלוועדת הביקורת תהיה אפקטיביות בהחלטותיה על תיקון ליקויים, וששיתוף הציבור במהלכי המוסד יהיה מוגבר. עוד מוצע להעמיד בראש המוסד נגיד/ה לביטחון סוציאלי בישראל. כל אלה יבטיחו שהחלטות הגורמים המשפיעים ביותר במוסד יינתנו כשרק טובת הביטחון הסוציאלי של אזרחי המדינה מנחים אותם. לא נסתפק באמירות בסגנון “יהיה בסדר, בעת פקודה הממשלה תדאג לאזרחיה מתקציב האוצר הכללי”. דרישתנו היא שכספים שייעד החוק להגנה על ביטחוננו הסוציאלי ישמשו למטרה זו בלבד ולא יהפכו למס הכנסה נוסף בתלוש המשכורת, תחת הכסות של “דמי ביטוח לאומי”.

דו”ח ועדת הכלכלנים מנה כ־150 עמודים. תוכנית הפעולה שלנו מונה 20 עמודים. ממשלת ישראל, מצאי את הזמן המועט הנדרש לדון בהם וליישמם למען כולנו.

פרופ' יפעת ביטון עומדת בראש צוות הרפורמה המבנית לביטוח 2018