yed300250
הכי מטוקבקות
    אורי גוטליב עם יעל מן שחר | צילום: דנה קופל
    זמנים בריאים • 16.08.2018
    בלי פאניקה
    החיים המודרניים מעמיסים עלינו עוד ועוד חרדות שאין לנו מושג איך להתמודד איתן, או שאולי כן • הקומיקאי אורי גוטליב, חרדתי עם קבלות, חובר ליעל מן שחר, מומחית לפסיכולוגיה של הטכנולוגיה, בתוכנית חדשה ברדיו מהות החיים, שתנסה לגשת לנושאים הכאובים האלה מזוויות רעננות וקלילות יותר • אולי זה מה שיעזור
    אמיר קמינר

    אי שם בימי ערוץ 2 העליזים, בעיצומם של צילומי תוכנית הטלוויזיה הסאטירית "מועדון לילה", לקה הקומיקאי אורי גוטליב בהתקף חרדה קשה. "אולי בזכות תקופת שיא שהייתה לי בטלוויזיה היו לי המון התקפים ממש חזקים, שלוש פעמים בשבוע", הוא נזכר באימה, "ומאוד חששתי מההתקף הבא. זאת הייתה תקופה נוראית שנמשכה יותר מדי, שש שנים".

     

    איך התמודדת?

     

    "בהתחלה הסתרתי כל הזמן את ההתקפים האלה ולא ידעתי מה לעשות. היה פער גדול בין העובדה שאני מאוד־מאוד מצחיק את הקהל ומאלתר והכל מאוד כיפי באולפן, ובר רפאלי יושבת לידי ‑ לבין העובדה שבתוך תוכי אני סובל סבל נוראי ורק רוצה שזה ייגמר, ואין לי אוויר. באיזשהו שלב הפסקתי להתבייש בהתקפים ואז, בצילומים של אותה תוכנית של 'מועדון לילה', שנמשכו חמש שעות והקהל לא הפסיק לצחוק, היה רגע שפשוט לא עמדתי בזה יותר. קמתי ואמרתי לכולם: 'תשמעו, אני בהתקף חרדה נוראי ואני חייב לעצור את הצילומים. אני ממש מצטער, אני חייב לצאת החוצה לעשר דקות כדי לשאוף אוויר, ואז אני אחזור והכל יהיה בסדר'. ואכן, זה מה שקרה. הפנייה לקהל באולפן מאוד הרגיעה אותי. זה היה רגע מכונן עבורי".

     

    לגוטליב חשוב לשתף את העולם בחרדות שלו ולא להתבייש או להסתיר אותן, אז הוא כותב עליהן בפייסבוק. "לצערי, בזמן האחרון חזרו לי החרדות, אחרי כמה שנים טובות של הפסקה", הוא מודה. "למשל, נסעתי לחופשה באילת ותוך כדי הנהיגה נתקפתי בחרדה. המשכתי לנסוע למרות ההיסטריה החמורה ואז, כשההתקף נגמר, עצרתי בצד הדרך, ופירסמתי מיד פוסט עם וידיאו, שבו גיליתי שעברתי התקף חרדה מאוד חזק. וזה מאוד דיבר לאנשים, הם החלו לשתף אותי ולתת עצות. אמא כתבה לי שהבת שלה ראתה אותי והבינה שגם למפורסמים יש התקפי חרדה, וזה עזר. יש משהו בשיתוף הזה, שמאוד בריא ומבריא".

      

    הנפש והרוח

    עכשיו הוא לוקח את החשיפה צעד אחד קדימה ומתכנן מופע שלם בנושא החרדות, בשיתוף עם המרצה והחוקרת יעל מן שחר (35), המתמחה בתחום הפסיכולוגיה של הטכנולוגיה. בשלב הראשון המפגש ביניהם מתרחש בתוכנית רדיו חדשה, "מאחורי החרדות", ברדיו מהות החיים (ימי רביעי, ב־16:00). "בתוכנית נצא לאיזשהו מסע, שבו ננסה להבין למה היום אנשים מדווחים יותר על חרדות, מבעבר ומה גורם לחרדות, האם זה משהו רפואי או נפשי", מדווחת מן שחר. "נראיין מנהלים של בתי חולים לבריאות הנפש לצד רפלקסולוג ומומחית תזונה, שסבורה שֶׁלְּמָה שאנו אוכלים יש השפעה על חרדות".

     

    גוטליב: "אני מאוד מאמין בזה. התזונה משפיעה אחד לאחד על מצב הנפש והרוח שלך. התחלתי לאחרונה לאכול פחות ולהימנע מקמח לבן, רזיתי מאוד בזכות זה. יש הרבה שיטות לטפל בחרדות, כולל דיקור והיפנוזה. נדבר בתוכנית גם על האם יש מקצועות שגורמים ליותר חרדות. יהודית כץ, שמתעסקת בפסיכולוגיה חיובית, תדבר בתוכנית על זה שצריך להיות בסיטואציה של ההתקף ולא להילחם בו. אם אצא מהתוכנית הזאת כשאני יודע לחיות לצד החרדה שלי, זה גם יוגדר כהצלחה מבחינת התוכנית. אני חושב ששלושת רבעי מתעשיית הבידור חווים חרדות ובטח חצי מהתעשייה משתמשים בתרופות".

     

    אתה על כדורים עכשיו?

     

    "לא, אבל אני שוקל לקחת שוב. הייתי מספיק זמן על כדורים. בעבר ניסיתי כל מיני טיפולים, כמו יוגה ושיטת הרפואה האלטרנטיבית של אבי גרינברג. שום דבר לא באמת נטמע והרגיע אותי. ואז ב־2010, בנקודת שבר נוראית, הלכתי להורים שלי כי לא יכולתי יותר. בכיתי במשך שלושה ימים, ואז הבנתי שאין ברירה ואני חייב לקחת כדורים. האמת? בהתחלה חששתי מהם. חשבתי שאפשר לפתור אחרת את הבעיות. בסוף התחלתי עם סרוקסט ואז עברתי לסימבלטה, שהיה ממש כדור נחמד. ובסוף הכל עבר לי, תוך חודש נהיה שקט, וזה היה כיף".

     

    במקביל הוא פקד את ספת הפסיכולוג. "בטיפול לא עלה מקור החרדות שלי. אני לא חושב שיש מקור לחרדות. תמיד הייתי ילד לחוץ, מבוהל ומפוחד. החברים שלי היו עושים שטויות ואני הייתי מפחד. בטיפול איבחנו שיש לי הפרעת חרדה. אחרי ארבע שנים של טיפול, הפסיכולוג שיחרר אותי".

     

    איך בעצם נראה ומרגיש התקף חרדה?

     

    "להתקף חרדה יש הרבה פרצופים. וזה קורה במקומות שונים ומשונים. למשל בטלפון ציבורי ביוון, מחוץ למסעדה הכי פסטורלית, שיושבת על נחל. התקשרתי לחברה שהייתי מאוהב בה קשות, סגרתי את הטלפון ותחושת האהבה הגדולה התחלפה לצערי בהיסטריה, והלב שלי דפק בטירוף. לא יכולתי לחזור למסעדה ורצתי בגשם מרוב שהשתגעתי. אני לא מאחל לשונאים שלי התקף חרדה כזה חזק. בדרך כלל ההתקף בא בהפתעה ולפעמים אני מרגיש שזה עומד לבוא, ואז אני יודע מה עליי לעשות. הרבה פעמים אני מרגיש שאני עומד להשתגע ואז לא ברור מה קורה לי בראש. לפעמים אני מרגיש שאני עומד למות מהתקף לב. לשמחתי רק פעם אחת הגעתי לחדר מיון. זה קרה כשרעדתי בכל הגוף".

     

    מן שחר: "אורי הוא אישיות חרדתית. יש אנשים שנולדים ככה. מערכת הדם שלהם יותר דרוכה. לאחרונה עשיתי על עצמי ניסוי כדי להתחבר לאורי ולנסות להבין איך הוא מרגיש. התחלתי להלחיץ את עצמי. זה התאים לי גם להיכנס לחרדה לקראת יום ההולדת שלי והיו לי המון מחשבות טורדניות. התחלתי להתעורר בלילה עם דפיקות לב. לקחתי כמה כדורי הרגעה והלחץ ירד".

     

    גוטליב: "הרבה שנים לא הצלחתי לישון טוב. אז חשבתי שבגלל שאני בקושי נח וחי כפליים מאנשים אחרים, אני מתבגר כפליים ובגלל זה יש לי שיער לבן. הלכתי למעבדה המטפלת בהפרעות שינה, ואז הפרופסור הסתכל על הבדיקות ואמר: 'אין לך שום דבר, אתה פשוט בן אדם דרוך'. עכשיו אני ישן יחסית טוב".

     

    גוטליב, הזכור מסדרות כמו "עניין של זמן", "שוטטות" ו"אחד העם 1", מודה שהתקפי החרדה פגעו לו בקריירה. "ההתקפים מעייפים ומשבשים אותי, למרות שבתקופת השיא שלי הייתי בהתקפי חרדה וזכיתי פעמיים ברציפות בפרס השחקן הטוב של השנה בטלוויזיה. עדיין לא שמעתי שלא קיבלו אותי לאיזושהי תוכנית בגלל שאני סובל מהתקפי חרדה". לדבריו, הוא בחר לצמצם פעילות וכמעט לא נראה על המסך. "אחת התופעות החמורות של חרדות זה הימנעות מדברים, ואז ההימנעות הזאת מסבכת אותך ביג־טיים. אפילו נמנעתי מנסיעות ארוכות וממשחקי טניס, דברים שאני אוהב לעשות. הורדתי פרופיל ואנשים שואלים ברחוב לאן נעלמתי. פשוט הבנתי שהלחץ הזה במקצוע ובטלוויזיה הוא לא כזה בריא לי. אני לא מספיק שקט ובריא בנפשי כדי ליצור משהו כיפי וטוב. לשמחתי היו לי כל מיני דברים מוצלחים מהצד, כמו מסעדת 'שאפה' בשוק הפשפשים ביפו שבה אני שותף ומעורב, ותוכניות רדיו, אז לא הייתי חייב לבחור כל עבודה מלחיצה".

     

    ועכשיו?

     

    "כיום אני פחות נמנע מדברים, בגלל שאני לא מוכן שהחרדות ינהלו לי את החיים. אני מתכוון לעשות שוב טלוויזיה. אני גם מנסה לחזור לעשות סטנד־אפ. חלק מהסיבות שהפסקתי להופיע היו בגלל שנחרדתי לפני שעליתי על הבמה. זה לא היה חרדת במה ‑ המעמד של לעשות סטנד־אפ שאני לא בטוח לגביו הוא מעמד מאוד קשה".

     

    אתה בן 49 ועוד לא התמסדת. זה קשור למשברים שחווית?

     

    "שאלה טובה. נטשתי מערכות יחסים קצת בגלל זה. קשה לי מאוד מראש להיכנס למערכות יחסים. יש אנשים שלא יודעים להתמודד עם התקפים שחווים בני או בנות הזוג. הם לא יודעים מה לעשות באותו הרגע. יעל היא הממוסדת מבין שנינו".

     

    צפצוף סלולרי

    מן שחר, נשואה ואם לשניים, מסבירה שמפלס החרדה עולה בתקופתנו גם בגלל ההתמכרות הידועה למסכים. "בגלל העידן הטכנולוגי יש עלייה של 400 אחוז בתופעות של חרדה ודיכאון בעשור האחרון. זה חוצה תרבויות וגילים. בין היתר זה בגלל ההתראות, הקולות וההבהובים של המכשירים הסלולריים, שמבשרים על הודעה חדשה או מבזק חדשות. בגללם בגוף שלנו מופרש קורטיזון, זה הורמון שבגללו אתה נהיה מתוח, דרוך, ומרגיש שאתה צריך לעשות משהו, למרות שבפועל לא קורה כלום. הדריכות הזאת לאורך זמן יוצרת חרדה. עם כל הודעה בסמארטפון אנשים צוברים קורטיזון בדם שלהם. עידן הדיגיטל לא בא לטובת אנשים חרדתיים אם הם לא ישתמשו נכון במכשירים. אורי דווקא כן עושה שימוש נכון במכשיר, הוא שולט בהתראות והן לא זמינות לו כל כך. הוא גם משתף באמצעות המחשב אנשים אחרים במה שעובר עליו וכך הוא מרפא את עצמו דרך הטכנולוגיה".

     

    היא מאבחנת שאנחנו חיים כיום במצב שבו קשה לייצר "זרימה", במובן של ריכוז והנאה ממעשינו. "פעם היה קל יותר לייצר את המצב התודעתי הזה. היום אתה כל הזמן רוצה להתעדכן ובודק אם פיספסת משהו, גם אם אין צפצוף בפלאפון. לכן אנשים פחות נהנים מהחיים ומהעבודה כבעבר. חרדה יכולה להיווצר בגלל שאיבדת את היכולת לייצר זרימה".

     

    לכך מצטרף גם המושג האופנתי עד שחוּק FOMO ‑ הפחד מהחמצה ("ברגע שאתה לא מתעדכן באמצעות הסמארטפון בגלל שאתה בטיסה, או מטפס על הר באפריקה ואין שם קליטה, אתה כל הזמן חרד שקורה משהו ואתה מחמיץ"), שאליו מתחברת העריכה העצמית. "כשאתה כותב מייל או ווטסאפ או סמס, אתה מרגיש לפעמים ש'זה לא נשמע טוב', ואז אתה מוחק ומשנה ומתקן, ואז שולח", מסבירה מן שחר. "זה קורה גם בצילום ‑ אתה שולח או מעלה לאינסטגרם תמונה שבחרת מתוך רצף, וכך אנשים מתמכרים לעריכה הזאת וכל הזמן עורכים את עצמם. וברגע שאתה מגיע לסיטואציות חברתיות, ואתה לא יכול לערוך את עצמך ולא יכול לתקן בדיחה מטופשת שסיפרת, אז אתה נהיה חרדתי. אנשים כיום נכנסים לחרדה ממצבים חברתיים או אינטימיים עם בני זוג, בגלל שהם לא יכולים לערוך את עצמם בסיטואציות האלה".

     

    אז מה הפתרונות שלך? יש לך טיפים להתמודדות עם חרדות?

     

    "קחו תרופות רק אם אתם עמוק בתוך זה: טיפול תרופתי הוא כמו סולם ‑ הוא יכול להוציא אותך מהמצב, אבל אז אתה צריך אחר כך לשמר אורח חיים בריא. אם יבוא אליי בן אדם ויגיד 'ריפאו אותי מהתקפי חרדה', אני אגיד לו: 'מצוין, תביא את הטלפון שלך', ואני מסדרת לו אותו כך שכל הטכנולוגיה שלו לא תייצר לו עוד חרדות. למשל, אני מכבה התראות מסוימות. אני גם ממליצה לא לישון עם הנייד בחדר השינה, גם אם הוא כבוי. אוניברסיטת טקסס מצאה שיש לנו בריחת מוחות: אנחנו ישנים ויודעים שהטלפון בחדר, וחושבים: 'האם שמנו אותו על שקט?'. כדאי גם לא לגעת בנייד ישר כשאתה קם בבוקר. תקחו רבע שעה של התעוררות ורק אז תסתכלו בו. המוח צריך כמו המחשב ריסטארט, וברגע שאתה לא מאפשר לו על הבוקר לעשות את הריסטארט הדרוש ‑ זה גרוע. צריך לתת לנפש להתאחד עם התודעה ואז לצלול לתוך העולם הדיגיטלי".

     

    כמו כן היא ממליצה להימנע ממולטי־טאסקינג. "עדיף להתעסק רק בדבר אחד ולא בכמה דברים במקביל, זה יעזור לך להשיג יותר יציבות נפשית וישפר את הקשב והריכוז. תבצע משימה אחת ואז תעבור למשימה אחרת. בעידן טכנולוגי אינטנסיבי קשה לעשות מונו־טאסקינג, וזה חבל. רצוי גם לייצר יותר זמן מת ‑ רגעים שחסרים למוח במהלך היום. פשוט להזמין מעלית ולחכות בלי להוציא את הטלפון, או לא לגעת בטלפון בזמן נסיעה. לא צריכים להיות בודהיסטים, אבל כדאי למצוא רגעים שבהם פשוט תבהו. זה עוזר לאונה המצחית לעבוד ‑ האזור של קבלת ההחלטות, היצירתיות והדמיון".

     

    וכיאה לאיש שמתפרנס מצחוקים, גוטליב מוסיף עוד טיפ אחרון משלו: "אני חושב שהומור הוא תרופה מאוד טובה להרבה דברים ‑ גם לחרדות. אני אוהב לצחוק על זה. גם כשאני רואה מישהו חרדתי, זה מקליל ומפרק את הסיטואציה החרדתית". •

     

     

    kaminera@bezeqint.net

     


    פרסום ראשון: 16.08.18 , 19:01
    yed660100