עשרות שנות קריירה מזהירה כעיתונאית חזקה ופמיניסטית מאחוריה, ובכל זאת, אחת הדאגות הגדולות של יעל דן היא שלא הייתה אמא מספיק מסורה. אחרי הילדות בבית הילדים בקיבוץ, היא נשבעה לעצמה שתגדל את ילדיה אחרת, עם הרבה יותר שעות אמא צפופות, מחבקות, אבל היא לא משוכנעת שתמיד עמדה במשימה. "לכל אמא יש רגשות אשמה, בטח לאישה פרפקציוניסטית כמוני, שרוצה לעשות הכל מושלם", היא אומרת. "הפרפקציונזים שלי, ובמידה מסוימת טראומות הילדות שלי, כשהוריי לא היו איתי מספיק כשהייתי זקוקה להם, גרמו לי לרצות לעשות תיקון כדי שאוכל להתמסר יותר לילדיי. העובדה שאמא שלי לא הייתה לידי כילדה, יצרה מתחים גדולים בינינו. לצערי לא הצלחתי לסלוח לה על כך בעודה בחיים, רק אחרי מותה, והיא הרגישה בזה. חבל לי".
מה פיספסת בגידול הילדים שלך?
"הייתה לי עבודה נוחה, אבל בתחושה שלי לא הייתי מספיק איתם. לא פעם אני חושבת שלא הייתי פנויה להשכיב אותם לישון בנועם וברוגע כי רציתי כבר להספיק לעבוד על התחקירים לתוכנית ברדיו ובטלוויזיה. אם תשאל את ילדיי, הם לא מבינים על מה אני מייסרת את עצמי, אבל אותי זה ייסר".
"לא נוגעים בי פוליטית"
גם בקריירה שלה, יעל דן, אחת מהדמויות הבכירות והוותיקות בגלי צה"ל, לוקחת דברים ללב. כבר 20 שנה שהיא מגישה את המגזין "עושים צהריים" ומשמשת פה ואוזן קשבת לחלשים: חיילים שנזרקו לרחוב, ילדים מוכים, ובעיקר נפגעות תקיפה מינית. העבודה שלה לא מסתיימת כשהמיקרופון כבה. הרבה פעמים היא לוקחת את העבודה הביתה. היא נולדה כיעל הורביץ וגדלה בקיבוץ דן, ב־1972 החלה לשרת בגלי צה"ל. בהמשך הגיעה לטלוויזיה, היא מזוהה עד היום עם תוכנית המדע המיתולוגית "תצפית" בערוץ הראשון, בהמשך הגישה תוכניות נוספות בערוץ, כולל "סיפור אישי", התוכנית שבה ראיינה בשנות ה־90 את אשת ראש הממשלה שרה נתניהו. הראיון הידוע התפוצץ לאחר שאלה שהתייחסה במרומז לפרשת "הקלטת הלוהטת". לבסוף שידר הערוץ גרסה ערוכה של הראיון, ללא ההתפרצות של אשת ראש הממשלה, החלטה שספגה ביקורת רבה. לאחר מכן דן הגישה בערוץ עשר, ערוץ 2, ערוץ 8 והטלוויזיה החינוכית. בין הישגיה הגדולים: ראיון ראשון עם אורי זוהר לאחר החזרה בתשובה וראיון זוגי עם יאסר וסוהא ערפאת. אבל הלב של דן נשאר תמיד ברדיו.
את הרגע המכונן של "עושים צהריים" בגל"צ דן לא תשכח עד יומה האחרון: זאת הייתה שיחת טלפון שקיבלה מאורלי פרוינד, שקרוב משפחתה אנס אותה מאז ילדותה ועד שמלאו לה 20. "היא אמרה לי, 'אני רוצה שתראייני אותי כי אני רוצה להעמיד לדין את הדוד שאנס אותי כל חיי'", מספרת דן וההתרגשות מציפה אותה. "אני מראיינת את הבחורה היפה והמבריקה הזאת, וכשאני שואלת אותה, 'מה עשה לך הדוד הזה?' היא פתאום נעלמת לי, נהיית ילדה בת ארבע, מתקפלת מתחת לשולחן, מסתתרת מבוהלת עם אצבע בפה, לא מזהה אותי. אתה מבין פתאום איך ילדה שנאנסת מגיל ארבע על ידי הדוד שלה, אבא שלה או מי שזה לא יהיה, היא בובת סמרטוטים בידי הפוגע בה. לכן חשוב לי לחולל מהפכה בסדרי העדיפויות החברתיים ולהעמיד את נושא הפגיעות המיניות בילדים בראש".
את לא מצטערת שפספסת קריירה עם מעמד של טאלנט בטלוויזיה בגלל ההתמקדות ברדיו?
"כל השנים שילבתי בין טלוויזיה לרדיו, כשלא פעם הציעו לי לעזוב את גלי צה"ל ולעסוק בעיקר בטלוויזיה, וסירבתי. לא הייתי עוזבת את גלי צה"ל בשביל שום דבר. טלוויזיה היא מדיום נורא תובעני ולא ידידותי כמו הרדיו. היום, כשאני מזדקנת, טוב לי ששמרתי על הרדיו. מדי פעם אני עושה סרטים בתוכנית של אמנון לוי, אבל אני עושה את זה רק כשממש בא לי. העולם שלי מלא ואני נהנית. חלק גדול מחיינו אנחנו עושים דברים גם כדי להוכיח לעצמנו, ובגילי המתקדם האלמנט הזה לא קיים. אני צריכה לעשות מה בראש שלי".
מי אומר לך שבגלי צה"ל מובטח לך לעבוד עד מתי שתרצי? מפקדים הרי מתחלפים כל הזמן.
"לאף אחד אין ביטחון בכלום, אבל אני מאמינה שכל עוד אני עושה את מה שאני עושה טוב, אין לי סיבה לדאגה".
עם כניסתו של מפקד גל"צ הקודם, ירון דקל, הוא החליט לערוך שינויים בלוח השידורים של התחנה בניסיון לאזן אותו מבחינה פוליטית, כהגדרתו, ולשלב גם קולות של מנחים המזוהים עם הימין כמו אראל סג"ל. הצעדים של דקל התבצעו על רקע טענות שהתחנה הצבאית נוטה שמאלה כששמותיהם של מנחים כמו רזי ברקאי ויעל דן ניתנים כדוגמה. במסגרת השינויים קוצצה תוכניתה של דן בשעה לטובת רינו צרור — צעד שהתקבל אצלה בכעס. "ברור שכעסתי מאוד כשהורידו לי שעה", היא אומרת. "בעיקר חשבתי שזאת טעות גדולה. עד היום אנשים שואלים אותי, 'למה חתכו לך שעה?' אבל זה היסטוריה. כעסתי כי פגעו בכבודי, אבל הלכתי הלאה כי חשבתי שהתוכנית יותר מדי יקרה לי בשביל לשבור את הכלים. זכותו של מנהל לקבל החלטות, וזכותו של המנהל לקבל גם החלטות גרועות. אני כבר לא נלחמת על זה, אני גם לא נוטרת לו באופן אישי. אני נהנית בממלכה שלי כמו שהיא, ולשמחתי גם הרייטינג של התוכנית נשאר מצוין.
"רינו צרור עושה יופי של תוכנית בשעה שהורידו לי, אני מרגישה נורא נוח בנחלה שלי, ולא נוגעים בי לא פוליטית ולא משום סיבה אחרת. חד־משמעית, לא היה אף מפקד גל"צ שהתערב לי בעבודה, גם לא ירון. יש לי שעה אינטנסיבית, אנחנו זורקים לפח אולי חצי מהדברים שאנחנו מכינים, אבל אני מבסוטה בעבודתי. אני קמה כל יום עם מוטיבציה בשמיים, כאילו רק היום התחלתי לעבוד. אומרים שאנשים נשחקים אחרי כל כך הרבה שנים, לי אין גרם אחד של שחיקה, יש לי אנרגיות מטורפות".
מה לגבי הטענות, גם נגדך, שגל"צ נוטה שמאלה?
"ברור שאני מזוהה עם השמאל, אבל אין לי עניין לקדם אג'נדות פוליטיות, אלא הומניות", היא אומרת. "הומניזם לא אמור להיות מזוהה עם שמאל או ימין, אבל אם הומניזם הוא שמאל, אז אני מאוד שמאלנית ולוחמת גדולה למען רעיונות חברתיים ואנושיים. התשובות לשאלות המדיניות או הביטחוניות הרבה פחות ברורות לי. השאלות על מה שקורה בארץ עולות גם אצלי כל הזמן. אני נורא מקנאה באנשים שכל כך בטוחים בעמדותיהם ויש להם תשובות ברורות. לי יש יותר שאלות מאשר תשובות. אני מאוד נזהרת לא להשתמש בשעת השידור שלי כדי לכוון אג'נדה פוליטית מסוימת.
"אני מקנאה באנשי ימין שמכניסים אותם לתחנות השידור השונות כביכול כדי לאזן, והם מקדמים אג'נדה פוליטית מאוד מסוימת. הם לא באים כעיתונאים, ולכן המשקל הסגולי שלהם שווה לעשרה כמוני או כמו רזי. אנחנו עיתונאים, ורואים את עצמנו מחויבים קודם כל לאיזו אובייקטיביות והתנהלות אמינה".
את מתכוונת בין השאר לאראל סג"ל, עירית לינור וקובי אריאלי?
"כן. הם לא באים עם אג'נדה עיתונאית אלא עם אג'נדה פוליטית אישית. אני שרופה על הפלורליזם בגלי צה"ל, אבל המכנה המשותף של כל מי שמגיע צריך להיות מקצועי. אני גם לומדת עם השנים לראות איפה הדברים שאני עושה או אומרת אולי מושפעים מהשקפת העולם שלי ולהקפיד יותר. פעם, כשבאתי לטלוויזיה ועשיתי את הראיון הראשון עם אורי זוהר מאז שחזר בתשובה, הוא אמר לי, 'הסכמתי להתראיין אצלך כי אמרו לי שאת הגונה'. עם התואר הזה אני מוכנה ללכת לכל מקום. בזה אני גאה".
דייט בנתניה
ישראל 2018 רחוקה מלהיות המדינה שדן חולמת עליה. "קשה לי עם מה שקורה כאן", היא אומרת. "יש איזו תחושה שיותר ויותר שולטים כאן ערכים שקשה לחיות איתם. מפחיד לאן לוקחים כספים, את מי מנסים לפצות בהם וכמה כסף זה עולה. הכספים שהולכים כדי לשמור על שלטון הקאוליציה זה איום ונורא. הלוואי שהיו נותנים את הכסף הזה כדי להציל 50 נפגעות עבירות מין".
מה לגבי חוק הלאום?
"אני לא רוצה לבזבז את הראיון הזה על השאלות האלה, אבל אני מאוד לא אוהבת את החוק הזה", היא אומרת. "היעדר השוויון בחוק הזה פשוט זועק לשמיים".
את הולכת להפגנות פוליטיות?
"אני נמנעת מהפגנות, כדי שאף אחד לא יגיד לי, 'את אמורה להיות ברדיו בצהריים ולנהל שם דיון אובייקטיבי'. פעם עברתי באיזה הפגנה, ואמרו, 'יעל דן הייתה בהפגנה!' לא שזה מפחיד אותי, אבל מאחר שהצדק צריך גם להיראות, אני לא נוקטת עמדה".
דן נשואה להלל מיטלפונקט, מבכירי המחזאים והבמאים בארץ, והם הורים לשניים. מאיה, 30, שנישאה לפני כחודשיים ועוסקת בדיבוב, ואלון, 28, כתב דסק החוץ של ערוץ עשר. לפני חודשיים חגגו 30 שנות נישואים, שהחלו בשידוך מוצלח של חברות טובות. "לקח כמה ימים עד שנפגשנו שוב והלל לקח אותי למסעדה בחוף הים בנתניה", היא מספרת ועיניה ניצתות. "אמרתי, גבר מזמין אותי לנתניה, אני ישר מתחתנת איתו. זה נראה לי הכי מקורי. בדרך לשם הלל סיפר לי על אופרת רוק שהוא כותב, שיקראו לה 'מאמי'. למחרת הוא השמיע לי על הטייפ של המזכירה האלקטרונית את הלחן הראשון שאהוד בנאי כתב ל'עיירה בדרום'. שמענו את המוזיקה והתעלפנו. עד היום אני מתרגשת כשאני שומעת את השירים של 'מאמי'".
למה תמיד נדמה שאת המעריצה מספר אחת שלו?
"אני לא מעריצה, אני קודם כל מסורה לו ואוהבת אותו, אבל עברנו עם זה דרך. זה לא פשוט להיות אישה של אמן יוצר, כי את צריכה לתת לו פידבק, ופידבק אמיתי, אחרת מה את שווה. אני הקוראת הראשונה של כל המחזות ואומרת לו את האמת ורק את האמת. הצגה של הלל לא תגיע לתיאטרון לפני שמאוד אהבתי אותה. למזלי הגדול, את המחזות האחרונים שלו אהבתי כמעט כמו שהוא כתב אותם".
ואיך הוא מגיב לביקורת שלך?
"הוא אף פעם לא נעלב. תמיד מאתגר אותו לבדוק דברים מחדש ולתקן. גם הוא מעיר לי על התוכניות שלי. אנחנו מאוד אכזריים אחד עם השני בנושא הזה. אנחנו לא נותנים הנחות בכלום. למדנו שחייבים להגיד הכל, כי אתה לא יכול להישאר עם משהו שאתה לא אוהב. היה לנו משבר כזה פעם — מחזה שלא קראתי קודם — וכשראיתי אותו על הבמה היה לי קשה. וזה דבר שאנחנו לא חוזרים עליו יותר".
את שמחה שהבן שלך בחר לעסוק בתקשורת?
"הוא נראה כל כך טבעי על המסך, כאילו הוא נולד שם. אלון חי את העולם שלי מאוד. כבר בגיל צעיר הוא גילה עניין בעיתונות ובאירועים שקורים בעולם. אנחנו מאוהבים בשני הילדים שלנו. מאיה התחתנה עכשיו ואני נורא רוצה שיהיו לה חיים מאושרים כמו שלנו. מצער אותי שההורים שלי לא זכו להכיר אף אחד מילדיי. אבא שלי גם בכלל לא הכיר את הלל, וזה די מדהים, כי הלל הוא בדמותו של אבא שלי".
מיוסי שריד לגוש קטיף
ב־29 באוגוסט תשדר דן תוכנית מיוחדת לכבוד 20 שנה ל"עושים צהריים", בה תחזור לסיפורים החשובים שליוו את התוכנית. לא רק אורלי פרוינד תככב בתוכנית, גם סיפורם של הילדים המוכים מהמגזר החרדי, אמא ששלושה מילדיה נלקחו ממנה ואחת מהן הוחזרה לה בין השאר בזכות מאבקה של דן, וגם מפוני גוש קטיף שהיא מלווה מאז הפינוי. "נסעתי למפוני גוש קטיף בעשור לפינוי, ופגשתי שם נשים ממוטטות שחיות על כדורים", היא מספרת. "אחת מהן אמרה לי, 'אני קמה בבוקר ולוקחת כדור. זה לא כדור שינה, זה כדור כדי לחיות". רשימת הראיונות תכלול גם את הראיון האחרון שנתנה השחקנית זהרירה חריפאי ממיטתה בבית החולים, שיחה עם לילי שרון ושיחה עם יוסי שריד כששהה במושב מרגליות שבגבול הצפון במלחמת לבנון השנייה. "יוסי שריד והכריזמה שלו מאוד חסרים בפוליטיקה הישראלית", אומרת דן.
20 שנה את עושה את התוכנית. לא נמאס לך לקחת עבודה הביתה?
"אני באה ממקום מפונק של בנאדם שטוב לו, וזה מעניק לי המון כוחות ומשאבים. יש הרבה אנשים שעושים הרבה יותר ממני, אני לא רואה את עצמי כקדושה. באיזשהו מקום זה לא רק אלטרואיזם. כשאתה עושה דברים כאלה אתה מרגיש בנאדם טוב יותר, ואני חושבת שזה סוג של פריבילגיה".
הראיון שקיימת בזמנו בערוץ 1 עם שרה נתניהו פוצץ. את חולמת על עוד ראיון כזה?
"היא כנראה לא תתראיין אצלי יותר, אבל אני מאוד אשמח אם כן. לכל הראיון הזה לא היו לה שום תנאים, והיא הייתה המרואיינת הכי מבוקשת אז בארץ. היו לי המון שיחות איתה כדי לבנות אמון, והיא נתנה בי אמון. הבטחתי לה שלא אשאל אותה על הקלטת הלוהטת. שאלתי אותה שאלה שלא ניסחתי טוב — 'אומרים שראש הממשלה עושה דברים כי הוא חייב לך בגלל הפרשה ההיא'. ברגע שניסחתי ככה את השאלה, היא התעצבנה. זה קרה בארבע הדקות הראשונות של הראיון. ידעתי שאם אני לא מגיעה איתה לאיזה הסכם, אין לי ראיון, אז הצענו לה — 'בואי נתחיל שוב ואני אנסח את השאלה אחרת'. זאת הייתה הפשרה. פשרה לא נוראה, ובסופו של דבר היה ראיון מעניין. אני לא חושבת שהיא מחבבת אותי, ממש לא, אבל ראש הממשלה התראיין אצלי גם אחר כך, ואני לא יודעת אם לא עשו לו בעיות"
