האקזיט של הסיפולוקס

עם כל הכבוד לפפסיקו, אנחנו זיהינו את הפוטנציאל של העשרה ביתית של מים לסודה הרבה לפניה.

הרבה לפני שידענו מה זה סודהסטרים כבר היה לנו בבית סיפולוקס, אותו בקבוק זכוכית עבה, שקוף בהתחלה ואטום בהמשך. אין כמעט ישראלי שחי כאן משנות ה־50 ועד שנות ה־70 שלא קיבל אחד לחתונה, שלא נשלח בידי ההורים להחליף במכולת או בסופר את אריזות תריסר בלוני ה־CO2 הריקים בחדשים, שלא זוכר עד היום את צליל התסס של שחרור הגזים למיכל. אם רק היינו יודעים שיום אחד הם יהיו שווים 3.2 מיליארד דולר...

אז נכון, סיפוני סודה הם לא המצאה ישראלית, אבל הם שיגשגו כאן הרבה אחרי ששאר העולם שכח מהם. סיפולוקס תעשיות מרחוב יגאל אלון בתל־אביב, שייצרה בארץ את הסיפונים, נסגרה רק בסוף שנות ה־90 - קצת אחרי שסודה קלאב הישראלית השתלטה על סודהסטרים העולמית, שייצרה את מה שהיה בעצם גלגול מודרני של אותו סיפון.

צחוק הגורל: הסיפולוקס שיגשג בארץ בימים שלפני הגעת קוקה־קולה מארצות־הברית. עכשיו קונה פפסיקו המתחרה את סודהסטרים, כדי לחזור לייצור ביתי של משקה קל, במקום לסחוב בקבוקים מוכנים מהסופר ולזהם את הסביבה במיליוני בקבוקי פלסטיק.

עכשיו זה רק עניין של זמן עד שהעולם יגלה את הפתיתים והפלאפל, שאותם כבר לא נמכור כל כך בזול. וכשלמשקיעים של טסלה החשמלית יימאס מההפסדים, הם עוד יבואו אלינו לבקש את התוכניות של הסוסיתא. ואז נשב איתם על כוס סודה, ונביא את המכה הגדולה באמת.