yed300250
הכי מטוקבקות
    בוארון על רקע היישוב החדש . "הביקוש פה אדיר, תראו את הנוף"
    המוסף לשבת • 23.08.2018
    עמיחי חי, אוסלו מת
    אביחי בוארון שפונה מעמונה יושב בחצר הקראווילה שלו בעמיחי, משקיף על השלט הרשמי שהציבה המדינה ומתגאה שמכאן כבר לא יזיזו אותו ואת חבריו, הכל חוקי–חוקי: "המשמעות מטורפת, אנחנו פה לעולמי עד" | ב"שלום עכשיו" מביטים בעיניים כלות בשרשרת ההתנחלויות בין הכפרים הפלסטיניים, בזמן שהממשלה פועלת להכשיר גם מאחזים שהוצא נגדם צו הריסה | 25 שנה אחרי שבאו לעולם, הסכמי אוסלו קבורים עמוק בגבעות השומרון יחד עם חזון שתי המדינות
    עודד שלום | צילום: עמית שאבי

    בליבו של העמק הפורה ניטע שלט בולט לעין שהוא ליבת הסיפור. עמק שילה בשומרון משתרע ממערב למזרח, משבות רחל הצמודה לשילה ועד למורדות המשתפלים אל בקעת הירדן. כל כולו נטוע כרמי ענבי קברנה ומטעי זיתים ומעליהם, על הגבעות, ניצבים המאחזים אחיה, קידה, אש קודש ועדי עד שכולם הוקמו שלא כחוק וכנגד כל הבתים והמבנים בהם עומדים ותלויים צווי הריסה. והנה השלט הניצב בכניסה לדרך העפר המובילה אל עמיחי, היישוב החדש המוקם בעמק, מודיע ביובשנות על ביצוע עבודות במקום והוא חתום על ידי מדינת ישראל, משרד הפנים והמועצה האזורית בנימין, רוצה לומר שהיישוב הזה הוא חוקי־חוקי, בלי קריצות.

     

    בשנת ה־25 לחתימת הסכמי אוסלו, שאמורים היו להוביל לחלוקת השטח, פינוי מסיבי של התנחלויות, הקמת מדינה פלסטינית והסכם קבע, ישראל מעמיקה את אחיזתה ביהודה ושומרון. אל ההתנחלות עמיחי, הראשונה המוקמת בהחלטת ממשלה מאז נחתמו ההסכמים, עתידים להסתפח המאחזים השכנים: הראשון יהיה עדי עד, אחריו יצטרפו השאר. משמעות המהלך כפולה: הסדרת מעמדם של המאחזים הלא־חוקיים ויצירת חיץ טריטוריאלי של התיישבות יהודית בעומק הגדה הקוטעת רצף התיישבות פלסטיני. מבט מאחת הגבעות השולטות על העמק והכפרים הפלסטיניים הסמוכים לו - תורמוסעיא, אל מוע'ייר, ג'לוד וקריות - מבהיר עד כמה הסכמי אוסלו כבר לא רלוונטיים. מפעל ההתנחלויות התרחב והתעבה והוא כבר לא מעשה שנעשה בגניבה באישון לילה בעלייה חפוזה על הגבעות, אלא מקבל חותמת כשרות מדינתית מתוך מגמה ברורה לסכל כל אפשרות להסדר של שתי מדינות.

     

    שבתי בנדט, ראש צוות מעקב התנחלויות ב"שלום עכשיו", מביט על המפות בהן מופיעה ההתנחלות החדשה עמיחי ומבקש שניסע לנופי נחמיה, התנחלות שהוקמה כמאחז לא־חוקי ממזרח לאריאל. "אם תעמוד שם בש.ג ותביט מזרחה תראה התנחלויות ומאחזים על כל גבעה עד דרך אלון שמעל הבקעה. התפתח שם גוש התיישבות יהודי שמתפרס על תא שטח גיאוגרפי ענק. המשמעות היא שהמתנחלים הצליחו לייצר רצף התיישבות, קיבעו נוכחות בשטח. גוש שילה אמור בכל הסכם קבע עתידי להיות שטח פלסטיני, אבל עכשיו ממשלת ישראל מקימה שם התנחלות ועוד מתכוונת לספח אליה מאחזים לא־חוקיים כדי להלבין אותם. אלו מקומות שהמדינה עצמה קבעה שהם לא־חוקיים, שהמינהל האזרחי, זרוע של המדינה, הוציא נגדם צווי הריסה. ואותם הולכים להכשיר"

     

    .

     

    60 מגרשים כבר מוכנים למגורים בעמיחי ואושר פיתוח תשתית ל– 42 נוספים
    60 מגרשים כבר מוכנים למגורים בעמיחי ואושר פיתוח תשתית ל– 42 נוספים

     

    היעד: 1,100 בתי אב

     

     

    ההתנחלות עמיחי נולדה בפינוי עמונה. המאחז מעל עפרה פונה בפברואר 2017. 40 משפחות חיו שם בזמן הפינוי, רובן עברו לאכסניית הנוער של מדרשת עפרה. המאבק הפוליטי והציבורי שניהלו תושבי המקום הוביל להחלטת הקבינט המדיני־ביטחוני על הקמת יישוב חדש למפוני המאחז. עבור המתנחלים מדובר בהישג היסטורי: מאז נחתמו הסכמי אוסלו בראשית ספטמבר 1993 הקפידה ישראל שלא להקים התנחלויות חדשות ביהודה ושומרון, לפחות לא באופן מוסדר מתוקף החלטת ממשלה. מדיניות כל ממשלות ישראל מאז נחתמו ההסכמים הייתה שלא להקים התנחלויות חדשות כדי לא לעצבן את האמריקאים ואת האירופאים, שלא יוכלו לטעון שישראל היא זו שמסכלת אפשרות להסדר עתידי עם הפלסטינים. עכשיו אנחנו בקראווילה של אביחי בוארון שיושבת על המגרש שהוקצה למשפחתו ביישוב החדש. לפני ארבעה חודשים סיים הקבלן שנשכר על ידי המדינה להכשיר 60 מגרשים והובאו הקראווילות אליהן נכנסו מפוני עמונה. עבודות התשתית כללו הקמת מערכת ביוב, מים, חשמל, כבישים, מדרכות, הצבת תאורת רחוב, בניית שני גני ילדים וגן שעשועים נחמד שנחנך בשבוע שעבר. חוץ מ־60 המגרשים שכבר מוכנים ישנה תוכנית מאושרת לפיתוח תשתית של עוד 42 מגרשים במקום. זו התוכנית בטווח הקרוב, ובגדול, עמיחי לפי התוכניות המאושרות שלה תוכל להכיל 1,100 בתי אב. זו לא תהיה עוד התנחלות קטנה אלא עיירה של ממש.

     

    דרך העפר מסתיימת אחרי כמאה מטר והופכת לכביש סלול וחדש. בוארון, שהיה יושב ראש ועד הפעולה של תושבי עמונה, פותח בפנינו מכולה גדולה שקיבל ממשרד הביטחון כדי לאחסן בה את כל הרהיטים והציוד מהבית הישן שפונה ונהרס. 36 משפחות מעמונה כבר גרות בעמיחי, לכל אחת מהן יש מכולה או שתיים במגרש עליו ייבנה בית הקבע שלה. עתה נותר לתושבים שכבר כאן לעבוד על תוכניות הבתים, כל אחת והאדריכל שלה, להגיש בקשה לקבלת היתר בנייה מהמועצה האזורית ולשכור קבלן.

     

    "עוד לפני שעלינו לכאן", אומר בוארון, "פנו אלינו משפחות שביקשו להצטרף ליישוב החדש. יש לנו רשימה של 70 משפחות שרוצות להקים כאן את ביתן. הביקוש פה אדיר, תסתכלו על הנוף".

     

    ישבנו בחצר הקראווילה, מאחורינו על גבעה רחוקה בתי המאחז עדי עד, ומימיננו בוואדי רחב כתם ירוק בוהק של גפנים עליהם אשכולות ענבי קברנה, כרם השייך למשק אחיה. "נאבקנו על הבתים שלנו בעמונה", אומר בוארון, "רצינו להישאר שם ולאחר הפינוי ניהלנו מאבק כדי להקים יישוב חוקי. לא רצינו לעלות עוד פעם להתיישבות עם חצי קריצה וטפיחה על השכם שיהיה בסדר. הסיכום עם ראש הממשלה היה שיוקם לנו יישוב במקום שאותו אנחנו נבחר בשטח המועצה בנימין בתיאום עם לשכת ראש הממשלה. אופציה אחת הייתה בבסיס צבאי מזרחית לדרך אלון, לא רחוק מרימונים. אופציה שנייה הייתה באזור נווה צוף (במערב בנימין), וזו, כאן, הייתה האופציה השלישית. בחרנו במקום הזה כי מבחינה משפטית הוא היה הכי בשל לקבל את האישורים לבניית יישוב. לא היה עניין אידיאולוגי בבחירת המיקום. האידיאולוגיה הסתכמה ברצון שלנו להקים יישוב חדש ביהודה ושומרון, חוקי, עם סמל יישוב, מתוך אמירה פרטית אידיאליסטית ולאומית. רצינו לעזוב את אכסניית הנוער כמה שיותר מהר. חיינו שם בחדרים של 15 מטר רבוע. משפחה עם שישה ילדים ומעלה קיבלה שני חדרים. נטחנו שם, אנשים הצטופפו בחדרים קטנים כשהם סוחבים צלקות, כמו פצועים שחזרו משדה קרב. שבורים פיזית ונפשית. פה הבנו שזו האפשרות הכי מהירה שלנו להתחיל את חיינו מחדש".

     

    אבל גם המשמעות ההיסטורית הייתה ברורה. "יש לזה משמעות מטורפת. זו אמירה לעולם שאנחנו, עם ישראל, מקימים כאן יישוב חדש בלב יהודה ושומרון מתוך תפיסה לאומית שאומרת 'אנחנו פה לעולמי עד'".

     

    בוארון טוען כי עצם הקמת עמיחי מסמלת שינוי תפיסתי והיפוך מגמה של ראש הממשלה נתניהו. "כשלוש שנים לפני פינוי עמונה ישבנו קבוצה של תושבים במשרד של היועץ המשפטי של משרד הביטחון, אחז בן ארי, בקומה ה־14 בקריה. ממערב לנו ים תיכון, ממזרח הרי יהודה והשומרון. בן ארי הביט מזרחה ואמר 'אתם מבינים שאתם יושבים שם זמנית?'. שאלנו מה זאת אומרת, אתה מדבר על הבתים שלנו, על החיים שלנו. 'הקהילה הבינלאומית', הוא ענה, 'לא תסכים שנשאר שם לעד'. עניתי לו שגדול מאיתנו אמר 'לא חשוב מה יגידו הגויים, חשוב מה יעשו היהודים' ונפרדנו לשלום. זו התפיסה הרווחת בפקידות הישראלית שקובעת ומנהלת את סדר היום. זו תפיסה לפיה המציאות ביו"ש מנוהלת כקלף מיקוח בדרך להסדר עם הפלסטינים. מחזיקים בהולד את החיים ביו"ש. לכן הבנייה היא רק בתוך הגדר. כך שההקמה של עמיחי היא אמירה פנימה לפקידות וגם החוצה לקהילה הבינלאומית שאנחנו גמרנו עם התחזוקה ואנחנו הולכים קדימה, מקימים יישוב חדש בלב השטח. ולא רק שמוקם יישוב חדש, היישוב הזה מכשיר את כל נקודות ההתיישבות פה באזור. אנחנו יוצאים מהגדר ומקימים יישוב שמשלים חיץ של התיישבות יהודית מהחוף בתל־אביב ועד בקעת הירדן. זה מאיין אפשרות להקמת מדינה ערבית בגב ההר. וזו לא אמירה אישית שלי, אביחי, אלא של ראש הממשלה, של כל ממשלת ישראל שהצביעה פה אחד על הקמת עמיחי, של מדינת ישראל".

     

    בעקבות מסלול הנישול

     

    בצהריים יצאנו מעמיחי בדרך העפר ופנינו ימינה בכביש החוצה את עמק שילה. מטע זיתים ואחריו כרם ענבים ופנייה שמאלה למאחזים קידה ואש קודש. המשך הכביש מוביל לשער ברזל חשמלי שממנו הדרך מובילה מטה אל דרך אלון התוחמת את בקעת הירדן ממערב. עוד לפני שער הברזל פונים ימינה אל הגבעה עליה יושבת עדי עד. שלט עץ מבשר על הכניסה אליה: "ביטחו בה' – עדי עד".

     

    ארגון "יש דין" פירסם לפני כארבע שנים דו"ח בשם "מסלול הנישול" העוסק בהשתלשלות הקמתו של המאחז והעימותים של תושביו עם הפלסטינים המתגוררים באזור. זיו שטהל, מנהלת המחקר של הארגון ומחברת הדו"ח, מספרת על הבג"ץ שהגיש "יש דין" ב־2014 כנגד המדינה על טיפולה בעדי עד. "הטענה המרכזית בעתירה הייתה ש־26 אחוז מהמאחז יושב על אדמה פרטית של פלסטינים והוא מהווה מוקד לאלימות והפרות חוק. במהלך השנים שעברו המדינה הזיזה שישה מבנים במאחז לאדמות מדינה. היא גם הודיעה לבית המשפט שתכשיר את המאחז, אבל לא היה ברור איך היא תעשה את זה. בינואר הוציא בג"ץ פסק דין שבו ניתנו למדינה תשעה חודשים להכשיר את המאחז, כלומר עד ספטמבר השנה שזה אוטוטו. לפני שבועיים המנהל הודיע לבג"ץ שגובשה תוכנית להגדלת שטח השיפוט של עמיחי שיכלול גם את עדי עד".

     

    כמה סמלי. עדי עד הוקם באביב 1998 בתגובה להסכם וואיי שהיה חלק מסדרת הסכמי אוסלו. ההסכם עסק בהעברת שטחים לפלסטינים משטחי C ל־B ומ־B ל־A, ובסך הכל הועברו במסגרת הסכם וואיי 10 אחוזים משטחי הגדה לשליטה פלסטינית מלאה. חתם עליו ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו.

     

    עדי עד לא הייתה תגובה מתנחלית מהבטן. המתנחלים שהתמקמו על גבעה בגובה 845 מטר מעל פני הים עם נוף פנורמי לבקעה ולעמק שילה התמקדו בעבודה חקלאית. חלק מהחלקות שהחלו לעבד היו בבעלות פלסטינית. לאורך השנים נרשמו כאן מאות עימותים בין המתיישבים לשכניהם הערבים. שטהל אומרת שהעימותים וצמצום שטחי החקלאות של תושבי הכפרים הפלסטיניים גרמו להגירה שלילית בכפרים השכנים. "ישנה עזיבה של תושבים מהכפרים הסמוכים לעמק שילה", היא אומרת, "בעיקר של צעירים, מהסיבה הפשוטה שאין שם היתכנות כלכלית. המאחזים חנקו את הכפרים".

     

    זה קרה בימים בהם הסכמי אוסלו עוד היו על השולחן ולפלסטינים הייתה תקווה לעצמאות. בוארון וחבריו להנהגת ההתיישבות היהודית בשטחים מכירים היטב את ההיסטוריה ההיא. "אוסלו היה אסון", אומר בוארון לפני שאנחנו נפרדים, "הוא גרם נזק אדיר וגבה מעל אלף קורבנות ישראלים. טוב שההסכם הזה מת, עבר מהעולם. הממשלה הנוכחית פועלת לצמצם כמה שיותר את התקווה של הפלסטינים למדינה. האמירה 'לא תקום מדינה פלסטינית' מיושמת הלכה למעשה בשטח. וההוכחה היא עמיחי שהקמתה מבהירה לפלסטינים שההתיישבות היהודית לא רק שלא תפונה, אלא קורה ההפך, היא מורחבת".

     

    odeds@yedioth.co.il

     

     

     

     


    פרסום ראשון: 23.08.18 , 15:56
    yed660100