סוגיות דת ומדינה בישראל הן אף פעם לא תוצר של מדיניות, הן תמיד בלית ברירה. סטטוס קוו לא רלוונטי בן עשרות שנים נשאר כשריד לאיזושהי שיחה שהתקיימה פעם ברצינות לגבי זהותה של המדינה היהודית, ומאז הכל עובד על לחץ, על פוליטיקה, על יד רוחצת יד. וכך במדינה של חילונים, מסורתיים, דתיים וחרדים, כבר שנים רבות שהמדיניות נקבעת על ידי הזרמים הקיצוניים ביותר. בכשרות, בנישואין, בגיור, בשבת. בעוד הציבור אוהב את המסורת היהודית, צורך אותה בשמחה, ומתנער מהמושג 'הדתה', כל מפגש של האדם הסביר עם הממסד מזכיר לו את כל מה שרקוב ורע.
גיורים כהלכה מחוץ לרבנות מתבצעים בישראל כבר כמה שנים טובות. חתומים עליהם כמה מהרבנים החשובים ביותר בציונות הדתית. הם בחרו להקים מערך פיראטי כיוון שכל ניסיון ללכת בדרך המלך נתקל בהתנגדות עיוורת שכל מטרתה שימור כח והיררכיה.
אותם רבנים, שעוסקים בעיקר בגיורם של ילדים, הבינו היטב את המשוואה: בעיית הגיור אינה בעיה של המתגיירים אלא של כל היהודים. בישראל מזמן ישראליות שווה יהדות ועבור רבים זו בכלל לא שאלה לפני נישואין האם הפרטנר עבר גיור או לא. מי שההתבוללות באמת מטרידה אותו אמור לתמוך בכל לב בגיורים מסבירי פנים, פשוטים ככל שניתן. וכמו בכל תחום אחר - ככל שהרבנות הגביהה את החומות, כך קמו אלטרנטיבות הלכתיות פרטיות שהפכו ליותר ויותר נפוצות. ההתנגשות הזו בעיקר עצובה, ומעידה כמה מעט איכפת לקובעי המדיניות לתכנן איזושהי תפיסת עולם המביטה קדימה. תשובת החרדים היא תמיד חקיקה, תשובת השטח היא תמיד בית המשפט, וההתנגשויות בין השניים צפויות כל כך.
קשה להעריך מה בדיוק המשמעות של פסיקת בית משפט המכירה באישה שעברה גיור פרטי כיהודיה. הרי ילדיה לא יוכלו להתחתן ברבנות. אם ירצו נישואין יהודיים כנראה יבחרו ברב שיחתן אותם באופן פרטי. וזו בדיוק הפואנטה: הרבנות עומדת מול השער הלא נכון בניסיון למנוע ניצחון על המגרש. המשחק האמיתי בכלל לא מתרחש בשדה הממלכתי. לצערנו, הייאוש מממוסדות המדינה בתחום כל כך גדול, שהם הופכים עצמם ללא רלוונטיים. הפסיקה המשפטית רק נותנת גושפנקא למציאות אלטרנטיבית שבה יש גיור ונישואין וגירושין וכשרות שפועלים באופן עצמאי. הנהגה חכמה לא תגביה את החומות, תעצים את ההתנגדות ותמשיך בחקיקה שכל עניינה דילים והישרדות פוליטית. מנהיגות אמיתית תיקח את היוזמות המבורכות הללו ותפרוש עליהם חסות. תוכיח שאחרי אלפיים שנות גלות במדינת היהודים ניתן לצרוך שירותי דת באופן חכם, מכבד, לא כופה ולא מבזה.
