ט', תלמידת כיתה ב' מעיר בדרום, היא בעלת מאה אחוזי נכות, אשר סובלת ממחלה נוירולוגית קשה, נעזרת בכיסא גלגלים ובהליכון ונזקקת לסיוע צמוד בביצוע פעולות בסיסיות. ט' מגיעה לבית־הספר רק שלושה ימים בשבוע, ובימים שני, רביעי ושישי היא נאלצת להישאר בבית בחוסר מעש משום שמשרד החינוך אישר לה 15 שעות שבועיות בלבד לסייעת צמודה.

גם בימים שבהם היא מגיעה ללימודים, נאלצת ט' לחזור הביתה שעתיים לפני תום יום הלימודים, משום שהסייעת שוהה איתה חמש שעות בלבד. "הבת שלנו אינה מסוגלת לתפקד בכוחות עצמה ואנחנו לא יכולים לשלוח אותה לבית־הספר בלי סייעת", אמרו הוריה. "בינתיים היא יושבת בבית, משתעממת ומפסידה חומר לימודי רב, וככל שיעבור הזמן תצבור פערים. הרי גם כך היא סובלת ונאלצת להתמודד עם קשיים רבים בשל המחלה שממנה היא סובלת".

לדברי ההורים, גם בשנה שעברה אישר משרד החינוך 15 שעות סייעת, אך בית־הספר הוסיף שבע שעות מתוך סל השעות, דבר שאיפשר לבתם לשהות בבית־הספר חמישה ימים. בימי שישי נאלצה להישאר בבית בהיעדר סייעת. "אנחנו חסרי אונים במצב הזה", אומרים ההורים. "היא מבקשת ללכת לבית־הספר כמו כל חברותיה לכיתה. כל יום שהיא נשארת בבית, היא מבקשת שניקח אותה ללמוד בכיתה. אנחנו אומרים לה שהיא נשארת בבית כי אין סייעת, והיא בוכה. היא מחכה בקוצר רוח לימים שבהם היא לומדת".

לדברי ההורים, במשרד החינוך הוסבר להם שכיוון שבתם לומדת בכיתת חינוך מיוחד ללקויי למידה בבית־ספר רגיל, עליה להיעזר בסייעת הכיתתית שתפקידה לתגבר את כל הכיתה. "נגרם לבתנו עוול וזה כואב", אמרו ההורים. "בשנה שעברה ניהלנו מאבק נוסף בהיעדר הנגשה והיא נאלצה לחוות השפלה, וכעת היא מפסידה לימודים".

המועצה הלאומית לשלום הילד מסייעת למשפחה במאבקה ותובעת ממשרד החינוך לאפשר לט' קבלת סיוע אישי מלא על מנת שתוכל לשהות בבית־הספר. מיכל קליינמן מהמועצה ציינה במכתב למפקחת החינוך המיוחד במחוז החרדי במשרד החינוך כי התלמידה אינה מסוגלת להסתדר ללא סייעת צמודה, שתסייע לה בפעולות שגרתיות הנדרשות מתלמידה בשעות הלימודים ובהפסקות.

ממשרד החינוך נמסר: "התלמידה משובצת בכיתת חינוך מיוחד ומקבלת את סל השירותים שהותאמו לה, ובכלל זה שעות סייעת, שאף הורחבו בשנת הלימודים הנוכחית, וכן את יתר המענים שניתנים לילדי החינוך המיוחד".