יואב גלנט, 60, מתייצב פעמיים־שלוש בשבוע, בשש בבוקר, במרכז הימי בקיבוץ שדות ים, סמוך לקיסריה. הוא מוציא מהמחסן את קיאק הגלישה שלו, סירה יפהפייה, ארוכה ומחוטבת, ונושא אותו על כתפיו אל המים. הוא חותר צפונה, עובר על פני הווילות של קיסריה, גם זו של נתניהו, מגיע עד הכפר ג'סר א־זרקא וחוזר, שישה קילומטרים בכל כיוון. לפעמים הוא מרחיק עד מעגן מיכאל. בתי השיכון של גבעת אולגה, השכונה שבה גדל משה כחלון, מנהיג המפלגה הנוכחית שלו, משיקים לחוף מדרום. גלנט לא חותר אל גבעת אולגה. אין לו מה לחפש שם.
ביום שני השבוע הים היה שטוח כמו מראה. לא גל, לא קצף, לא אדווה. משכימי קום עשו את הצעדה היומית שלהם לאורך החוף. אחד מהם היה ראלב מג'אדלה, שר לשעבר מטעם מפלגת העבודה. כל בוקר הוא מגיע מכפרו, באקה אל־גרבייה, צועד על החוף וחוזר. "זה החוף שלי", הוא אומר. כשהוא מזהה את גלנט, הוא נושק על שתי לחייו. נשיקותיו מלוחות, ספוגות בטעם של ים.
הראיון שמעניק לי גלנט הוא יריית הפתיחה במהלך פוליטי שאפתני. הוא מציג בו את מועמדותו לתפקיד שר הביטחון בממשלה הבאה. הוא יודע שכולנו של כחלון לא תביא אותו לשם. ספק אם כחלון יקצה לו מקום ברשימה לכנסת, שלא לדבר על מקום ליד שולחן הממשלה.
היעד שלו הוא הליכוד. יש תוכנית ויש דפ"א: בשלב האחרון, ערב הבחירות, אם הנסיבות יתאימו, הוא יסיים את הפרק שלו בכולנו, יצטרף לליכוד וירוץ בפריימריז. או שייגרף אל תוך הליכוד יחד עם כחלון, במסגרת התכנסות של מפלגות הלוויין של הליכוד תחת גג אחד, פתק אחד, מנהיג אחד. "בפוליטיקה הכל אפשרי", אומר גלנט.
המהלך שלו הוא חלק מתופעה רחבה, היסטורית. ישראל הייתה למדינה של מפלגה אחת. כל הנחלים הולכים אל הים, וכל הפוליטיקאים נושאים את עיניהם לליכוד. התופעה לא פסולה כשלעצמה. היא התרחשה בדרך דמוקרטית, בהתאמה עם רחשי הלב של ציבור רחב. נתניהו יכול לזקוף את ההישג לזכותו. הבעיה היא שהתרבות הפוליטית בליכוד אופורטוניסטית, מנוונת ומושחתת. אין שיח פנימי; יש פולחן אישיות. הבייס – גרעין קיצוני, מוסת, אנטי־דמוקרטי – חונק כל דעה שלא תואמת במאה אחוז את הערכים שלו. הצמרת מבוהלת, נאבקת נגד כניסה של מועמדים חדשים, טובעת באמביציות אישיות. לא נתניהו שולט בליכוד; שולטת בו הדיקטטורה של הרשתות החברתיות.
גלנט מייצג את כולנו בממשלה, אבל במקביל רץ בליכוד: הוא מרבה להיפגש עם פעילי ליכוד, קושר קשרים, מחפש בעלי ברית, והעיקר – מביע בכל הופעה תמיכה מלאה, גורפת, בנתניהו ובמהלכים שלו. כאשר גלנט ננעל על מטרה, הוא הולך עליה עד הסוף. אין פלא שקמו לו במשך השנים לא מעט אויבים.
בספטמבר 2011 מינתה הממשלה את גלנט לרמטכ"ל. שר הביטחון ברק המליץ; ראש הממשלה נתניהו תמך. המתנגדים לא השלימו עם המינוי. בראש אויביו במטה הכללי עמד הרמטכ"ל שאותו עמד להחליף, גבי אשכנזי. שמו של גלנט שורבב למסמך מזויף, מסמך הרפז. המסמך נועד להבאיש את ריחו; אויבים מסוג אחר היו שכניו במושב עמיקם: הם התריעו על פלישה שלו לקרקע ציבורית; אויבים מסוג שלישי היו שתדלני ההתנחלויות: הם ביקשו לנקום בו על שהיה מזכירו הצבאי של שרון בתקופת ההתנתקות.
את מכת המחץ הנחיתו עליו מבקר המדינה לינדנשטראוס והיועץ המשפטי וינשטיין. נתניהו וברק נבהלו וביטלו את המינוי. כתבתי אז שנעשה לגלנט עוול. הוא הפסיד את הרמטכ"לות בגלל קמפיין דמגוגי, מניפולטיבי, עתיר זדון. מכה כזאת משאירה בדרך כלל משקעים מרים: לא רציתם אותי כרמטכ"ל? תקבלו אותי כשר ביטחון. גלנט אמר לי השבוע שהחליט להשאיר את הפרשה ההיא מאחוריו. על שניים מיריביו במטכ"ל, בני גנץ וגדי איזנקוט, הקפיד לומר משפטים קצרים, אבל חיוביים.
המדרגה הטבעית
ישבנו בבית הקפה של המרכז הימי, מול הים. גלנט דעתן, מנומק, בעל ידע רחב בהיסטוריה צבאית ובעל חוש הומור סרקסטי, שנון. הוא הניח על השולחן צרור של דפים עם תשובות אפשריות לשאלות. הוא בא מוכן.
בנט, אמרתי, משתוקק להתמנות לשר ביטחון; גם ישראל כץ; גם ארדן. ליברמן משתוקק להישאר. מדוע אתה חושב שאתה מתאים מהם?
"אני לא אתייחס לאחרים", אמר. "אני אתייחס לעצמי. כל חיי הבוגרים הכינו אותי לתפקיד הזה. זאת המדרגה הטבעית, המדרגה הבאה שלי.
"הכישורים הבסיסיים שנדרשים לתפקיד הם: 1. תפיסת עולם – ערכים, אוריינטציה אישית לאומית, מאיפה אתה מגיע לתפקיד; 2. הכשרה – מה עשית כדי להכין את עצמך לתפקיד; 3. ניסיון. כשאני מסתכל על עצמי, אני חושב שאת הדבר הזה אני יודע לעשות טוב".
הוא נזקק לדוגמה שתמחיש את היתרון שלו. "נניח ששף מפורסם ואני מקבלים אותם חומרים. הארוחה שיכין השף תהיה הרבה יותר טובה מהארוחה שאני אכין. במערכת הביטחון אני אוציא תוצאות טובות יותר ממישהו אחר".
בתרמילו של כל שר ביטחון מונחת השאיפה להיות ראש ממשלה, אמרתי.
"אני לא מכוון לתפקיד ראש הממשלה", אמר. "אני רואה הרבה אנשים במערכת שמייעדים את עצמם לתפקיד הזה. חלק גדול מהם לא יודעים מה משמעות התפקיד. אני יודע, כי ישבתי ליד ראש ממשלה שנים. אני חושב שזאת עזות מצח מצידם לחשוב שהם מסוגלים לקבל את ההחלטות הגורליות שראש ממשלה מקבל. אני אומר לאנשים האלה, לאט לכם.
"יש לנו ראש ממשלה מצוין שיכהן בתפקיד עוד שנים ארוכות. אני שמח שנתניהו ראש ממשלה. הוא מוסיף ממד חשוב לחוסן של מדינת ישראל".
13 שנים מכהן נתניהו כראש ממשלה, אמרתי. אתה לא מבחין אצלו בשחיקה בנורמות ההתנהגות, במערכות הבלמים, במודעות העצמית?
"אני נפגש איתו פעמיים־שלוש בשבוע", אמר גלנט. "לא זיהיתי שום היבט של שחיקה. הוא אדם עם כושר ריכוז גדול, קשב גדול. הוא יודע להקשיב גם כאשר הדעות שהוא שומע אינן לרוחו, או כאשר איננו מחשיב אותן".
לאריק שרון, אמרתי, המנטור שלך, הייתה דעה אחרת על נתניהו.
"אני לא דוברו של שרון ולא העתק שלו", אמר גלנט.
רב הנסתר
אתה יושב בממשלה כנציג של כולנו, מפלגתו של כחלון, אמרתי. ההנחה השלטת במערכת הפוליטית היא שאתה בשתי רגליך בליכוד.
"אני חבר מפלגת כולנו ומספר 2 מטעמה בממשלה", אמר. "ככל שזה תלוי בי, זה יימשך. העמדות המדיניות־ביטחוניות שלי זהות לעמדות הליכוד. לדעתי, הן אינן שונות בסיסית מהעמדות של כחלון. לכן רב כאן הנסתר על הנגלה".
כלומר, אמרתי, אתה נערך במקביל לשתי אפשרויות – להצטרף לליכוד עם כחלון או להצטרף לליכוד בלעדיו. אתה חורש את המדינה בפגישות עם פעילי ליכוד.
גלנט לא הכחיש. "במערכת הפוליטית היכולת שלך נגזרת מהתמיכה הציבורית שאתה מקבל", אמר. "זה הדלק. לא חשוב כמה המכונית שלך מפוארת – ללא דלק לא תגיע לשום מקום.
"כאשר אתה מגיע ליישוב בארץ, התנועה האותנטית היחידה שפעילה בשטח היא הליכוד. כל המפלגות האחרות לא קיימות. אבל אני לא נפגש רק עם פעילי ליכוד. כאשר מזמינים אותי להרצות בקיבוץ, אני עושה גם את זה".
מה אתה חושב על כניסתו האפשרית של בני גנץ לפוליטיקה, שאלתי. האם הוא מתאים? האם הוא מסוגל להנהיג את מחנה המרכז־שמאל? האם נתניהו צריך לחשוש מפניו?
"תתפלא", אמר גלנט. "אני מברך על הכניסה של גנץ לפוליטיקה. ככל שייכנסו לפוליטיקה יותר אנשים שעשו בחייהם משהו משמעותי, כן ייטב למדינת ישראל".
מה אתה חושב על עמדותיו, שאלתי.
"אני לא שמעתי מה עמדותיו", אמר. "כשאשמע, אתייחס. אני לא הולך לתת לו ציונים. שהציבור ישפוט אותו, לא אני".
אחד האלופים שהתנגדו למינוי שלך לרמטכ"ל היה גדי איזנקוט, אמרתי. מה אתה חושב על תקופת כהונתו כרמטכ"ל?
"אני חושב שהוא רמטכ"ל טוב מאוד", אמר. "על פי התרשמותי, המערכת הצבאית פועלת היטב. יחד עם זה, המבחן האמיתי לתהליכים שמקדם רמטכ"ל הוא בקרב, במלחמה. אני מקווה שלא נגיע לזה".
איזנקוט, אמרתי, יוכל לומר בתום כהונתו, מנעתי הידרדרות למלחמה בשלוש חזיתות – סוריה, עזה ואיראן. זה לא מעט.
"מלחמות הן מוצא אחרון", אמר. "אם מנע, יבורך".
היו במטכ"ל קצינים שאמרו על המינוי שלך, על גופתנו, גלנט הוא איש מסוכן, אסור להפקיד בידיו את צה"ל, אמרתי.
"אני לא מכיר אמירה כזאת", אמר.
אתה מכיר, אמרתי. את התשובה שלו הוא מיקד בגבי אשכנזי, בלי לנקוב בשמו. "מה שנעשה לי", אמר, "היה סטייה חמורה ביותר מכל הנורמות בצה"ל – לא בגללי, בגלל מי שהיה מעליי. על הקיר של כל קצין בצה"ל רשומים ערכי צה"ל – אמינות, דוגמה אישית, אחוות לוחמים, רעות. שאל את עצמך אם אני עומד בערכים האלה או באחרים.
"הייתי יכול לעשות את תפקיד הרמטכ"ל היטב. ההיסטוריה – אז ומאז – מוכיחה את זה. עוד קודם הייתי אמור להתמנות לראש אמ"ן או לסגן הרמטכ"ל, והיה מי שמנע את זה.
"אני גא בעובדה שהייתי לוחם במשך 35 שנה. הקומנדו הימי, שבו לחמתי ב־20 השנים הראשונות, פועל במקומות רחוקים, עם סיכוי נמוך לחילוץ. כל חודש, לפעמים כל שבוע, יצאתי למשימות שלא ידעתי אם אחזור מהן. הייתי בלבנון, בג'נין, בעזה. פיקדתי כאלוף פיקוד הדרום על מבצע עופרת יצוקה. 40 שנה אני חייל של מדינת ישראל, במדים ובלי מדים".
אתה כועס, אמרתי.
"אני לא כועס", אמר. "אני מסתכל קדימה. אציין רק עובדה אחת, שהתרחשה לאחר מעשה. הוגשה עתירה לבג"ץ נגד המינוי שלי לשר, עתירה שהתבססה על האשמות שווא. שלושה שופטים ישבו בדיון, בראשות הנשיאה מרים נאור. השופט חנן מלצר כתב, ואני מצטט: יואב גלנט יכול לבצע כל תפקיד במדינת ישראל שאליו הוא נושא את עיניו.
"בכל מקום שאני מגיע אליו, מעבר להערכה ולחיבה ולקשר הרגשי, אחד המשפטים שאני שומע הוא, נעשה לך עוול, אנחנו רוצים לתקן אותו".
האם נתניהו בגד בך, שאלתי.
"אני לא חושב שהוא בגד בי", השיב. "לא הוא הוביל את הדברים. הוא רצה בי. הוא ידע למה, והיה מי שמנע את זה ממנו. כשארצה לדבר על זה, אדבר".
וברק, שאלתי, האם ברק בגד בך?
גלנט בחר לשתוק.
היעד: ירדן
האם אתה מעריך שתפרוץ מלחמה בין ישראל לאיראן, שאלתי. האם אתה שותף לעמדת נתניהו, שאסור לישראל לאפשר נוכחות איראנית בסוריה, בכל מחיר?
"האיראנים", אמר, "משנים מציאות בת מאה שנה במזרח התיכון. הם התחילו את ההתפשטות שלהם בלבנון, המשיכו בעיראק, בסוריה ובתימן, באמצעות החות'ים. הם בונים ציר מטהרן אל הים התיכון.
"היעד הבא שלהם הוא ירדן. הם כבר נמצאים על גבול הממלכה. אם יצליחו להפוך את המשטר שם, ישראל תצטרך להתמודד עם שליטה איראנית בחזית ארוכה, מהכנרת עד אילת, קרוב לירושלים, קרוב לתל־אביב. צריך להיערך לאפשרות הזאת.
"כרגע האיראנים במצוקה. הם מוטרדים בגלל הסנקציות האמריקאיות. יש להם בעיה כלכלית ואי־שקט פנימי. הכוחות שלהם בסוריה רחוקים מהבית, ולנו יש כלים צבאיים שאין להם. גם היחסים שלהם עם רוסיה לא פשוטים. אפשר לומר על איראן ורוסיה שהן שותפות בשעת השוד ואויבות בחלוקת השלל. זוהי שעת רצון לנו".
אתמול, לאחר הפלת המטוס הרוסי בשמי סוריה, שבתי ושוחחתי איתו על היקף הפעילות האווירית של ישראל בסוריה.
"יש לנו מטרה מאוד ברורה", אמר. "המטרה היא לא לאפשר לאיראן להתבסס בסוריה ולהציב בה נשק מדויק. אסור לאפשר לאיראן להיכנס לחצר האחורית שלנו. אין לנו על מי לסמוך בעניין הזה אלא על עצמנו".
האם לא הלכנו רחוק מדי, שאלתי.
"כשלוקחים החלטות, יש רגעים מורכבים", אמר. "ברור לכולם שהסורים הפילו את המטוס. הרוסים אינם אויבים שלנו, הם בעלי ברית. היחסים איתם טובים משהיו אי פעם. הם מתייחסים ברצינות אלינו ואנחנו מתייחסים ברצינות אליהם".
אז מה לעשות, שאלתי.
"צריך להבהיר לסורים שהם צריכים להיזהר כשהם יורים", אמר.
אולי צריך להתנחם בדוגמה של ארדואן, אמרתי. הטורקים הפילו מטוס קרב רוסי. עכשיו הם החברים הכי טובים של פוטין.
"האחרונים שאני רוצה ללמוד מהם הם הטורקים", אמר.
הוא משוכנע שהאיום האיראני על ירדן מחייב את ישראל להישאר בגדה כולה, גם בבקעה ובגב ההר – זה מרחב האבטחה שלנו. הפתרון היחיד לפלסטינים הוא אוטונומיה.
לא מיושן קצת לדבר על מרחב אבטחה בעידן של לוחמת טילים ולוחמת סייבר? שאלתי.
"לא", השיב. "זאת הבטן הרכה שלנו".
פוליסת ביטוח סבירה
האם אתה שותף לתפיסה של הליכוד, שאבו־מאזן והרשות הם אויבי מדינת ישראל, שאלתי. כחלון גורס אחרת.
גלנט הולך עם הליכוד, לא עם כחלון. "המנהיגות הפלסטינית מסרבת לומר לעם שלה את האמת", אמר. "היא מסרבת לומר שישראל היא עובדה קיימת ושלעולם לא תהיה חזרה של פלסטינים לשטח הזה. לכן אבו־מאזן הוא לא פרטנר. הוא מאגף את כל העולם במדיניות הסרבנית שלו כלפי רצועת עזה. זאת מנהיגות? זאת דרך להתייחס לעם שלך?
"הדבק שחיבר את הפלסטינים יחד הוא האיבה שלהם לציונות. זהו דבק מאוד חלש. אין בו שום דבר חיובי, שום דבר יצרני. אנחנו לא בעזה כבר 12 שנה. לא בנו שם בית ספר אחד, חממה אחת. בכסף שקיבלו, בנו מנהרות וטילים".
מה היית עושה בעזה אילו היית שר הביטחון, שאלתי.
"ברובד האסטרטגי מדינת ישראל רוצה בעזה שלושה דברים", אמר. "שקט, פירוז והסרת אחריות. יש ביניהם סתירות, משום שכאשר יש שקט, הצד השני מתחמש צבאית, וכאשר אתה פועל צבאית, אין שקט. החוכמה היא לפלס דרך בין המרכיבים. שיפור המצב ההומניטרי בעזה הוא אינטרס ביטחוני שלנו.
"על עזה השתלט ארגון טרור שלקח שני מיליון נפש כבני ערובה. מול ארגון כזה צריך להיות מוכנים למערכה צבאית. כאשר פיקדתי על מבצע עופרת יצוקה, לפני עשור בדיוק, קבעתי שהמערכה צריכה להיות קצרה, איכותית וזולה מבחינת האבידות. הכנתי את המבצע במשך שלוש שנים.
"העיקרון הכי חשוב במלחמה הוא תחבולה. היא יכולה להיות בהפתעה, בהונאה, בהרבה דברים. הכנו בעוד מועד תקיפה של 30 יעדים. המערכת אמרה, זה לא יקרה, הם ייכנסו לבונקרים לאחר הפצצה הראשונה. זה קרה, כי במשך שלוש שנים היו פעולות שלנו בעזה. הם לא ציפו שניפול עליהם בסדר גודל חדש.
"למה זה חשוב? כי אפשר להפתיע באותה שיטה רק פעם אחת. כשאתה עושה אותו דבר בכל סבב, אין הפתעה. אם אהיה שר ביטחון, אוודא שהצבא יפתיע. הצבא יודע לעבוד; מי שקובע לאן הולכים, הוא הדרג המדיני".
האם היית מדבר ישירות עם חמאס, שאלתי.
"לא צריך לדבר עם ארגון שקורא להשמדת ישראל", השיב. "מצד שני, בכל העולם מדברים עם ארגונים כאלה דרך צד שלישי.
"חמאס הוא האויב החלש ביותר שלנו והאויב האגרסיבי ביותר. בשום מצב הוא לא יוצר איום קיומי על המדינה. ישראל לא רוצה לכבוש את עזה, לא רוצה לשלוט בה".
הייתה לך, אמרתי, ביקורת קשה על מבצע צוק איתן.
"כשחוזרים בפעם הרביעית על אותו הדבר, התוצאות לא טובות", אמר. "עזבתי את פיקוד הדרום כאשר כל הפתרונות הטכנולוגיים, המבצעיים והמודיעיניים בסוגיית המנהרות היו על שולחן שר הביטחון. היה ברור מה צריך לעשות. אילו היו מרכזים מאמץ, הבעיה הייתה נפתרת. אתה רואה 31 מנהרות, אתה מצטלם לידן, ואין ריכוז מאמץ.
"צה"ל מקבל בכל גיוס את מיטב האנשים. הוא מקבל לידיו כוח שאין לאף גורם אחר, ו־70 מיליארד שקל לשנה. מי שמקבל כל כך הרבה, לא יכול לחזור ולבכות, כן אישרו לי, לא אישרו לי. הסמכויות באות עם אחריות להביא לתוצאה".
יש איומים חמורים יותר מהמנהרות בעזה, אמרתי.
"נכון", אמר, "מותר לנהל סיכונים. אבל צריך להפעיל שכל ישר: אתה רואה מה עושה האויב במנהרות. יש לך אפשרות למנוע את זה, ואתה לא מונע.
"בהפעלת כוח אתה צריך להיות נחרץ, ממוקד, החלטי. כשאתה מחליט ליפול על האויב, אל תעשה מהלכים מהוססים".
נדמה שאתה שש אלי קרב, אמרתי.
"אני לא שש אלי קרב", השיב. "אני זהיר מאוד. למכונה הצבאית שלנו יש כוח אדיר. כדי לעצור קילומטר בתוך עזה, צריך לתת ברקס בנתיבות".
אחלה דימוי, אמרתי. הליכוד תולה בהתנתקות את האחריות להתקפות של חמאס על הגדר. שרון פינה את הרצועה; שרון אשם.
"אני אתייחס רק להיבט הביטחוני", אמר. "מבחינת ההרתעה הפינוי היה נזק. הם הבינו אותו כאקט של חולשה. מבחינה צבאית הרבה יותר קל להגן על גבול ישר".
האם אתה מצדיק השקעה של עוד עשרות מיליארדי שקלים ברכש ביטחוני כשישראל מתמודדת עם בעיות חברתיות קשות, שאלתי. האם זה המסר של המפלגה שאתה מייצג?
"כל מה שקיים במדינה נשען על כך שהפלטפורמה הביטחונית מיוצבת", אמר. "יש לנו פוליסת ביטוח לא זולה אבל סבירה. אני הייתי האיש שדחף את כחלון להסכמה על תקציב ביטחון רב־שנתי, בהסכמה עם מערכת הביטחון.
"צה"ל נשען על חיל האוויר. האויב ינסה לנטרל את חיל האוויר במערכה הבאה, ואנחנו חייבים לתת לזה מענה. אילו לא היה מתבטל המינוי שלי לרמטכ"ל, הייתי משקיע בקידום תחום הטילים, בצד ההשקעה במטוסים. כשאתה מטפס בהר, אתה זקוק לחבל אבטחה. זה לא בזבוז – מה שמשקיעים בביטחון הוא מנוע צמיחה. ישראל מובילה בהיי־טק בזכות ההשקעה בביטחון".
ביצי הזהב
שלוש שנים וחצי אתה שר הבינוי והשיכון, ומחיר הדירות לא יורד, אמרתי. מי נושא באחריות לכישלון – שר השיכון? שר האוצר? מטה הדיור? חוקי הכלכלה שחזקים יותר מכל פוליטיקאי? הקבלנים? אולי מבקשי הדיור?
גלנט לא התרגש. "ביחס ליעדים שהצבתי בתחילת הדרך, אנחנו במצב טוב", אמר. "אני לא הבטחתי להוריד מחירים – הבטחתי לבלום את ההתייקרות. עשר שנים עלו מחירי הדירות ב־15 אחוז כל שנה. את ההעלאות בלמנו.
"הרכבת הזאת נוסעת לאט, אבל שמתי אותה על המסילה, בשיתוף פעולה מלא עם שר האוצר ועם מטה הדיור. קח את העיר חריש כדוגמה. כשמוניתי לשר, היו בחריש 800 משפחות. בתחילת השנה הבאה נגיע לעשרת אלפים יחידות דיור, 40 אלף תושבים. חריש היא מודיעין הבאה. באמצע העשור יגורו בה מאה אלף נפש".
הוא הציף אותי בנתונים: עלייה של 53 אחוז בתכנון יחידות דיור, עלייה של 28 אחוז בשיווק, עשרות הסכמי גג עם רשויות מקומיות, קידום ההתחדשות העירונית. על הנייר, הגאולה בתחום הדיור מחכה לנו מעבר לסיבוב; עוד שנה, עוד שנתיים, ותהיה לנו דירה לכל פועל. אף על פי כן, גלנט מוכן לנטוש את התרנגולת הזאת, שעוד מעט תטיל ביצי זהב, ולהשתקע במשרד הביטחון.
