yed300250
הכי מטוקבקות
    טיילר האניקט כשחקן עירוני נס־ציונה. "חלם לשחק במכבי תל־אביב".
    7 ימים • 27.09.2018
    הלילה האחרון של טיילר האניקט
    שבוע לפני יום הולדתו ה־28, שחקן הכדורסל טיילר האניקט, הכוכב לשעבר של עירוני נס־ציונה ואחד מטובי השחקנים הזרים ששיחקו בישראל בשנים האחרונות, התבצר בביתו בלוס־אנג'לס. אחרי עימות ממושך עם השוטרים שהקיפו את המקום הוא נמצא מתבוסס בדמו, עם כדור אחד בראשו. למרות שדוח הנתיחה הרשמי קבע כי מדובר בהתאבדות, נותרו סביב האירוע הדרמטי שהתרחש בליל השישה ביולי האחרון סימני שאלה רבים. כתבת "ידיעות אחרונות" שוחחה עם בני משפחתו וחבריו של האניקט באל־איי, כדי לנסות לפצח את חידת מותו של הכדורסלן שהיה לו הכל, ואיבד הכל ברגע
    איילה אור־אל, לוס־אנג'לס

    ליסה סטאזל, אמו של הכדורסלן האמריקאי טיילר האניקט, נשמעה מבוהלת מאוד כשהתקשרה למשטרה ב־6 ביולי השנה. "תקשיב, אני צריכה מישהו במהירות, משטרה, אמבולנס – מה שלא יהיה", אמרה למוקדן 911 בתחנת המשטרה בלוס־אנג'לס. "הבן שלי בהתקף פסיכוטי. יש לו רובים בבית, אז אני ממש דואגת. הוא חושב שאני זוממת נגדו.... הוא הוזה. כבר התקשרתי לבית חולים לחולי נפש ונאמר לי שאם הוא יהפוך לאגרסיבי – מה שקורה עכשיו – שאתקשר אליכם ואגיד שיש לו כלי נשק בבית. אתם חייבים למהר כי אני חוששת שהוא עומד לירות בעצמו".

     

    כשהמוקדן שאל אותה אם לדעתה בנה, שבין השאר כיכב בעבר כשחקן עירוני נס־ציונה ובקבוצת חימקי־מוסקבה, נמצא תחת השפעת סמים או אלכוהול, ענתה: "הוא אולי עישן ג'וינט עכשיו, או מוקדם יותר".

     

    האקדח שמצאה המשטרה בביתו ביום מותו
    האקדח שמצאה המשטרה בביתו ביום מותו

     

    לשוטרים שקיבלו את השיחה לא לקח הרבה זמן להגיע לביתו של האניקט בשכונת שרמן־אוקס. האם המתינה להם ברחוב. מצלמת המשטרה תיעדה את השיחה בינה לבין קצין המשטרה שהגיע למקום: "את יודעת מה גרם לו להתרגז כל כך?", שאל. "הוא כדורסלן מקצועי שחזר לאחרונה מעבר לים", ענתה האם. "שם הוא שאף במשך שישה חודשים גז צחוק. אני חושבת שזה שיבש לו את המוח. הוא לא שותה ולא אוכל... בבקשה", התחננה לעזרה.

     

    השוטרים הקיפו את הבית כשהם מצוידים במצלמות המתעדות כל פעולה שלהם. אחרי שנים שבהן הואשמו כי ידם קלה על ההדק, במיוחד כשמדובר בעימות עם צעירים שחורים, הם לא לוקחים שום סיכון. בסרטון ששיחררה המשטרה לאחרונה נראה אחד הקצינים כשהוא מנסה לשכנע את האניקט להניח את האקדח ולצאת מהבית. "נכון לעכשיו אתה לא בצרות. לא ביצעת שום פשע עד כה. אנחנו מנסים להוציא אותך מכאן בצורה השקטה ביותר שאפשר", אמר השוטר להאניקט בטלפון בעודו מסתתר מאחורי קיר בחצר הבית, מנופף לו על מנת ליצור קשר עין. "יש לנו מצלמות. אתה מוגן. גם אנחנו רק רוצים לחזור הביתה לאמא בשלום. אתה גורם לאנשים כאן להיות עצבניים כשאתה מסתובב עם הרובה הזה. אני יכול להגיד לאנשיי להניח את הנשק, רק תן לנו לראות שאתה מניח את הרובה שלך".

     

     

    אלא שמהר מאוד השיחה נותקה. ומכאן הסצנה נראית כאילו נלקחה מסרט פעולה הוליוודי. אחד השוטרים נשמע אומר שהאניקט מכוון את האקדח לעברו. שנייה לאחר מכן נשמעת ירייה בודדת מכיוון חלון הבית. החלון המנופץ מתועד בצילום מכמה זוויות כדי להמחיש שהכדור נורה מתוך הבית ולא לתוכו. השוטרים משיבים אש. ניסיונותיהם ליצור שוב קשר עם האניקט לא נענים. תשע שעות לאחר שהוזעקו למקום ירו השוטרים גז מדמיע לתוך הבית ונכנסו פנימה. האניקט נמצא מת כשכדור בודד בראשו. דוח הנתיחה שלאחר המוות קובע כי התאבד וכי אף כדור שנורה מצד השוטרים לא פגע בו, אך עדיין ממתינים לדוח סופי.

     

    כדי לא להותיר ספקות באשר למה שאירע, משטרת לוס־אנג'לס שיחררה את סרטון וידיאו באורך 11:30 דקות, ובו מוסר ג'וש רובינשטיין, הדובר, תיעוד מפורט על השתלשלות העניינים באותו ערב מר ונמהר. ולמרות זאת, מקורביו של האניקט עדיין מתקשים להבין איך אותה קריאה לעזרה הסתיימה במותו, שבוע לפני יום הולדתו ה־28. יצאנו לשוחח עם בני משפחתו וחבריו כדי לנסות לפזר את הערפל סביב חידת מותו של האניקט.

     

    1. בחור עם שמחת חיים

     

    "טיילר היה בחור חביב עם הרבה שמחת חיים, אינטליגנטי ומוכשר", מספר מאיר טפירו, היום מנכ"ל קבוצת הכדורסל של נס־ציונה, ששיחק עם האניקט בעונת 2013/2014. "הוא לא היה טיפוס מסוגר, אלא פתוח מאוד. זה לא מסתדר לי עם מה שקרה איתו. זה מאוד לא מתאים לו, זאת הייתה הפתעה גמורה".

     

     

    גם נדב וייסלר, אחד מאוהדי הקבוצה שליווה את האניקט כששיחק בישראל ושמר איתו על קשר גם לאחר שעזב, מתקשה להאמין בכך. "דיברנו על בסיס שבועי. השיחה האחרונה שלנו נערכה שישה ימים בדיוק לפני שזה קרה. לא היה בה שום דבר שהצביע על כך שהוא בדיכאון. לדעתי, היה לו הכל. הוא שיחק כדורסל שכל כך אהב, היה לו הרבה מאוד כסף, כל הבנות אהבו אותו. לא חסר לו שום דבר. אני יודע שהוא לא רצה לשחק במוסקבה. בשבועות האחרונים הוא דיבר איתי על זה שעדיף לו לגור בישראל ואולי להרוויח פחות מאשר לנסוע לרוסיה".

     

    האניקט כשחקן בחימקי מוסקבה. "לא רצה לחזור לרוסיה"
    האניקט כשחקן בחימקי מוסקבה. "לא רצה לחזור לרוסיה"

     

    אחד האנשים האחרונים ששמע מהאניקט בזמן שהתבצר בביתו כשעשרות שוטרים מכתרים אותו היה בורט אסקוטו, חבר משפחה קרוב, שהיה גם מאמנו בתיכון "סילמר" שבו למד. לדבריו, הקרבה ביניהם נמשכה גם שנים אחרי שהכדורסלן סיים את לימודיו. באותו יום שישי גורלי התכוון אסקוטו להיפגש עם האניקט, אך למרבה הצער זה לא קרה. "בשבועות האחרונים הוא הביע בפניי את רצונו לדבר איתי, אבל בכל פעם הוא ביטל את הפגישה שלנו בתירוצים שונים. זה לא היה הבחור שהכרתי. החלטתי שלא אתן לו יותר להמציא תירוצים ושאני הולך להיפגש איתו".

     

    אבל הטלפון מאמא סטאזל הקדים את הפגישה המיוחלת. "אמו הודיעה לי שהיא חוששת לשלומו של טיילר. שהוא התנהג ודיבר בצורה מוזרה, והיא התקשרה למשטרה", סיפר לי אסקוטו. הוא מיהר לשלוח להאניקט סמס, ושאל אותו אם הוא בסדר. האניקט הסתפק באות בודדת כתשובה: K, כנראה קיצור ל־OK. זו הייתה הפעם האחרונה שאסקוטו שמע ממנו. ב־10 בלילה אסקוטו דיבר עם המשטרה שמסרה לו שהאניקט עדיין מתבצר בביתו. הטלפון הבא היה מסטאזל ברבע לחמש לפנות בוקר. היא התקשרה להודיע לו שבנה טיילר מת.

     

    2. פספוס ב־NBA

     

    "במבט לאחור, החרטה הכי גדולה של האניקט", מסביר אסקוטו, "הייתה ההחמצה שחש על כך שנפלט משורות ה־NBA". בשביל בחור כהאניקט, בן לאם לבנה ולאב שחור, שגדל בתנאים כלכליים צנועים, היה זה חלום להיכנס לשורות הליגה הטובה בעולם. ועבורו, החלום הזה התגשם מהר מאוד. בדיעבד, אולי קצת מהר מדי.

     

    לאחר שסיים את לימודיו בתיכון, חיזרו אחריו אוניברסיטאות רבות. האניקט בחר ב־UCLA, התגלה כשחקן מוכשר. כרטיס הכניסה שלו ל־NBA היה המשחק מול קנזס ב־2010, במהלכו קלע 33 נקודות. "אני זוכר שאמרתי לו אחרי המשחק הזה, תיהנה ב־NBA", מספר חברו, שחקן הכדורסל אנטוני סטובר, ששיחק איתו ב־UCLA. "היה לי ברור אחרי המשחק הזה שיחתימו אותו".

     

    ואכן, לאחר המשחק הוא הוצף בהצעות, ושישה חודשים מאוחר יותר הצטרף לקבוצת סקרמנטו קינגס. הוא עלה למגרש חנוט בחליפה אפורה, לחץ את ידו של אדם סילבר, היום נציב הליגה ואז סגן הנציב, ושלח חיוך מאושר למצלמות המתקתקות. עתידו נראה מבטיח. השנה הייתה 2011. הוא היה רק בן 20 ועמד להשתכר יותר מכל חבריו ובני משפחתו גם יחד.

     

    בשלב הראשון, סקרמנטו קינגס שלחו אותו לקבוצת רינו ביגהורנס מליגת הפיתוח של ה־NBA כדי שיצבור ניסיון לקראת העונה. אבל הרושם הראשוני שהאניקט הותיר שם לא היה טוב במיוחד. פול מוקסקי, מאמן לשעבר בביגהורנס, נזכר שביום הראשון לאימונים האניקט הגיע באיחור של חצי שעה, וטען שאיבד את הדרך בגלל שהוא חדש בעיר. מוקסקי אמר לו שהוא לא קונה את הבולשיט, ושהוא צריך להגיע בזמן.

     

    אבל למחרת האניקט הגיע באיחור של עשרים דקות, והמאמן רתח. ביום למחרת האניקט איחר בשלישית. הפעם הודיע מוקסקי לקינגס שיש בעיה. הם החליטו לחתוך במשכורת של האניקט, וכך סוף־סוף הבין את חשיבות ההגעה בזמן לאימונים. "כשאתה משתכר מאות אלפי דולרים או אפילו מיליונים בגיל הזה, קשה מאוד לעשות את הדבר הנכון ולהישאר ממוקד וצנוע", אומר מוקסקי, "ידעתי מיד שלטיילר ייקח עוד זמן להתבגר וללמוד להיות מקצועי".

     

    האניקט שיחק רק ב־15 משחקים בעונה זו ב־NBA, וגם שם לא הותיר רושם טוב. לאחר מכן הוא סבל משברי מאמץ, ונאלץ לוותר על מחנה האימונים בקיץ, מה שפגע במאמציו להשתלב בקינגס.

     

    בעונה השנייה, כשהאניקט שותף רק בתשעה משחקים ושיחק דקות ספורות בכל משחק, כבר היה ברור שהוא לא חלק מהתוכניות לעתיד של הקבוצה. מנכ"ל הקינגס ג'ף פטרי חתם על עסקה שבמסגרתה בסוף העונה האניקט יעבור ליוסטון רוקטס. הוא נשלח לקבוצת ריו גרנדה בליגת הפיתוח, ולאחר שמונה משחקים בלבד ויתרו על שירותיו. וכך, הקריירה של האניקט בכדורסל האמריקאי הגיעה למעשה מהר מאוד לסיומה.

     

    3. כוכב בישראל

     

     

    האניקט לא הצליח למצוא אף קבוצה אחרת ב־NBA שהסכימה לתת לו צ'אנס – וכך הגיע לשחק בעירוני נס־ציונה, באנאדולו אפס בטורקיה ובחימקי מוסקבה. בנס־ציונה היה שחקן מצטיין. העונה שבה שיחק שם, 2013/14, הייתה הראשונה בתולדות המועדון בליגת העל. נס־ציונה הדהימה את הליגה, ניצחה את מכבי תל־אביב ועלתה לפלייאוף, כשהאניקאט מככב על הפרקט. כששיחק ברוסיה, הוביל את חימקי לזכייה ביורוקאפ בעונת 2015. בעונת 2016/17 שיחק באנאדולו אפס בטורקיה, ושב לשחק בחימקי־מוסקבה בעונת 2017/18.

     

    האניקט כשחקן באנאדולו אפס
    האניקט כשחקן באנאדולו אפס

     

    "טיילר ידע שעשה כמה טעויות בשנים הראשונות שלו בליגה", מסביר אסקוטו, "הוא ניסה לתקן אותן ולחזור לשם. הוא לא רצה לחזור לשחק ברוסיה. לא הרבה אנשים שם דוברי אנגלית, והיה לו קשה עם זה. לעומת זאת, הוא נהנה לשחק בישראל, הוא סיפר לי כמה שישראל 'אמריקאית' והיה לו טוב שם. ברוסיה הוא קיבל הלם תרבותי. אני לא יכול להגיד לך אם זאת הייתה הסיבה למה שקרה בסופו של דבר, אבל זה בטוח לא עזר".

     

    גם כששיחק ברוסיה ובטורקיה, האניקט המשיך לבקר בישראל. "הוא הגיע לפחות פעמיים־שלוש בשנה לארץ", מספר האוהד וייסלר. "הוא מאוד רצה לחזור לשחק כאן, אבל ברוסיה ובטורקיה הציעו לו הרבה יותר. הוא הבין שהקבוצה היחידה שיכולה להחזיק אותו כאן היא מכבי תל־אביב, וגם היא לא הייתה יכולה לשלם לו כמו שהציעו לו שם. מאוד אהבנו אותו בנס־ציונה. הוא עשה עלינו רושם נהדר – גם בפן של הכדורסל וגם בפן החברתי. ילדים בנס־ציונה התחפשו בפורים לטיילר האניקט. טיילר התלהב מזה והעלה את התמונות של הילדים המחופשים לרשתות החברתיות. זה מאוד הפתיע אותו והחמיא לו".

     

    וייסלר שולל את האפשרות שהסיבה להתנהגותו המוזרה של האניקט הייתה סמים. "הוא לא היה טיפוס שייקח סמים. קשה לי להבין מה קרה לו בסוף. ממה שהבנתי מאמו, ההתנהגות שלו לאחרונה הייתה מוזרה. הוא היה חסר סבלנות, פקעת עצבים. בדרך כלל הוא היה הטיפוס הכי רגוע שיש".

     

    אסקוטו מספר שהבחין בשינוי שחל בטיילר שבועות ספורים לפני מותו, לאחר שחזר הביתה מרוסיה בסוף עונת המשחקים של חימקי. האניקט, שתמיד לקח איתו פמליה של חברים ובני משפחה לכל מקום, החל להתבודד ימים שלמים. כשאסקוטו שאל את אמו אם משהו לא בסדר, היא הודתה שגם היא מודאגת. "כולנו ניסינו להתערב. אמו, חברתו ואני עצמי, אבל הוא דחה את כולנו".

     

    אמו של האניקט, שעברה לגור בסיאטל וחזרה ללוס־אנג'לס לבקר את בנה כששב מרוסיה, התארחה בביתו בזמן האסון. בראיון שנתנה יום לאחר מותו לערוץ הספורט, סיפרה סטאזל שטיילר לא רצה לשוב לשחק ברוסיה: "הוא היה שם שלוש שנים והיה אמור לחזור לשנה רביעית, אבל לא רצה. אחרי שהוא קיבל את הטלפון מהסוכן שאמר לו שהוא חוזר לרוסיה, הוא פשוט הפך לאדם שאני לא מכירה. מאוד אגרסיבי. פחדתי על עצמי, אבל בעיקר פחדתי עליו, אז התקשרתי למשטרה והם באו והרגו לי את הילד.... הם ניסו להגיד לי שהוא ירה בעצמו, אבל גם כשהוא היה בדיכאון הוא הבטיח לי שלעולם לא יפגע בעצמו, כי הוא יודע שזה יפגע בי. הוא הבטיח לי את זה".

     

    כשיצרתי איתה קשר שבועיים לאחר מותו של בנה, סטאזל סירבה לדבר. "מצטערת, אבל זה יצטרך לחכות. כשיהיה לי מה להגיד, אערוך מסיבת עיתונאים ואזמין אותך. אני לא רוצה שיתפרסמו שקרים בגלל שאת וכל העולם לא יודעים את האמת, רק אני יודעת. אני הייתי שם!".

     

    4. נתק בין ההורים

     

    אביו של האניקט, דארן, לעומת זאת, טוען שלא הבחין בשום סימני מצוקה אצל בנו. "הוא היה בדיוק כמוני וכמוך. אותו טיילר שהכרתי תמיד", מתעקש האב. לדבריו, בנו לא הראה כל סימנים שהוא משתמש בסמים כלשהם, והוא גם לא ידע שבנו החזיק בבית נשק.

     

    בראיון שערכתי עימו בביתו הצנוע בלוס־אנג'לס, סיפר על הפעם האחרונה שבה פגש את טיילר. זה קרה ביום האב האמריקאי, ב־17 ביוני. "הוא רצה שנצא למסעדה, אבל אני רק רציתי לשבת ולהיות איתו. אז הוא בא אליי, אכלנו טאקוס וצפינו בטלוויזיה. היה לנו זמן נפלא יחד. הוא נרדם על הספה, וב־12 בלילה חזר הביתה. חיכיתי שהוא יחזור לארה"ב ונבלה ביחד. בדרך כלל הוא מבלה עם החבר'ה שלו. אמרתי לו, 'תעשה את מה שאתה רוצה, אבל תן לי גם קצת זמן. אני לא מבקש שום דבר, רק קצת זמן'".

     

    האניקט האב, המתנשא לגובה של 2.01 מטרים, עבד כמאבטח במועדון לילה כשהכיר את ליסה סטאזל. "כשהיא סיפרה לי שהיא בהיריון אמרתי לה שאני מתנגד להפלות, והצעתי שנשמור על התינוק, למרות שלא היינו ביחד אז". אחרי שטיילר נולד, אביו הקפיד לשמור איתו על קשר. כשטיילר היה בן שמונה, אביו התחתן, ומאותו הרגע חל נתק מוחלט בין ההורים, שנמשך עד היום.

     

    עם זאת, האניקט האב המשיך להיות חלק מחייו של בנו; הוא אסף אותו מבית הספר והוריד אותו בבית, כל זאת בלי להחליף מילה עם אמו. לדבריו, גם כשביתו של טיילר היה מוקף בשוטרים, סטאזל לא עידכנה אותו במתרחש.

     

    "שמעתי על כך רק בשעה 11 בלילה באותו היום. אחייני התקשר אליי והודיע לי. ניסיתי מיד לשלוח לטיילר הודעה, אבל הוא לא ענה לי. נכנסתי עם אשתי למכונית ונסענו לשם. כשהגענו, כל הרחוב היה מלא בניידות ובמאות שוטרים. הם חסמו את הרחוב, ומעלינו חגו מסוקים. כמה שוטרים שאלו אותי על טיילר, אמרתי שהוא היה נורמלי לחלוטין בפעם האחרונה שדיברתי איתו. אחד מהם שאל אותי: 'הוא בחור רע?'. אמרתי לו: 'טיילר? הוא כמו ילד בן 12. הוא אמנם בן 27, אבל עדיין משחק במשחקי וידיאו ובפוקימון'".

     

    אחרי כמה שעות שבהן עמד ברחוב בחוסר אונים, אחד השוטרים ניגש לאב ולחש באוזנו: "הוא מת". "ואז התמוטטתי. אני לא יודע עד עכשיו מה קרה שם. אני לא מאמין שטיילר ירה בעצמו".

     

    בן דודו של האניקט, דיוויד ג'ונס, מגיע לבית האב יחד עם איו ג'דסימי, חברו הטוב של טיילר עוד מימי התיכון. "השיחה האחרונה שלי ושל טיילר הייתה ביום מותו", מספר ג'דסימי. "הוא אמר לי: 'אני אוהב אותך'. לא חשבתי שזו תהיה הפעם האחרונה שנדבר. טיילר היה מאוד מפוקס. הוא ידע מה הוא רוצה מהחיים והיו לו תוכניות לעתיד. הוא האחרון שהייתי יכול לחשוב עליו שייקלע לסיטואציה כזאת".

     

    ג'ונס יושב על הספה בסלון הקטנטן ומשחזר את אותו יום נורא. "הגעתי לשם בסביבות השעה שש בערב. היו שם 30 ניידות משטרה, צלפים על הגגות ושני הליקופטרים. אמרתי לשוטרים: זה מגוחך. כל הכוח הזה בשביל בן אדם אחד?"

     

    כשהוא נשאל האם לדעתו העובדה שהמשטרה הזעיקה לזירה כוחות כה רבים ופתחה באש קשורה לכך שמדובר בבחור שחור, ג'ונס משיב: "בקהילה שלנו, השחורה, בגלל היחס של המשטרה כלפינו אנחנו מנסים להסתדר מבלי לערב אותה. היא לא האופציה הראשונה שלנו לפתור בעיות. אנחנו אוהבים לפתור אותן לבד".

     

    והאניקט האב אומר: "דברי עם החברים שלו. כולם יגידו לך אותו הדבר: טיילר היה פרפקט. שום דבר לא היה לא בסדר איתו. כשחזר מרוסיה, לא הראה לי שום סימנים שמשהו מציק לו. הוא אהב כל מקום שאליו הגיע לשחק. הוא היה אומר לי: 'כיף לי, אני חי את החיים'. ואני עניתי לו: 'יופי, בן, חיה את החיים שלך. אני גאה בך'".

     

    מתי דיברת איתו בפעם האחרונה?

     

    "בשלושה ביולי, שלושה ימים לפני הטרגדיה. הוא היה מאוד נרגש מזה שאנחנו מתכוונים להגיע אליו לברביקיו למחרת, ביום העצמאות של ארה"ב, ואמר שגם אמא שלו תהיה שם. אמרתי שאין בעיה, אבל הוא לא חזר אליי להגיד שזה בסדר גם מצידה. התקשרתי אליו שוב, אבל הוא לא ענה, חשבתי שיש לו בעיות עם החברה שלו. לפני כן הוא אמר לי: 'אבא, אני מנסה לסדר עניינים עם החברה שלי, אז תסלח לי'. אמרתי: 'אין בעיה, תטפל בזה, זה חשוב. תתקשר אליי אחר כך'. אבל הוא לא התקשר".

     

    הכרת את חברתו?

     

    "אני לא יודע בדיוק מי היא הייתה, לא פגשתי אותה. שמעתי שהם נפרדו כבר".

     

    להאניקט האב יש עוד שני ילדים שאותם הוא מגדל כילדיו מאז היו פעוטים. "הם למעשה ילדיה של אחותה של אשתי. הם גדלו עם טיילר כאחים לכל דבר". אחד מהם, דימן, בן 22, נכנס עכשיו לבית. גם הוא, כמו טיילר, כדורסלן, והוא חולם לשחק בחימקי מוסקבה או בישראל. דימן ראה את טיילר ימים ספורים לפני שמת. "הוא נראה לי מוטרד. רוב הזמן כשהייתי אצלו הוא היה בחדר השינה ודיבר בטלפון, לא יודע עם מי". דימן מודה שמשהו היה שונה בביקור הזה, אבל הוא לא תיאר לעצמו שזו תהיה הפעם האחרונה שיראה את מי שהחשיב כאחיו.

     

    "טיילר היה בדיוק בטלפון עם ידידה שלו, אז איך זה יכול להיות שהוא הרג את עצמו כשהוא דיבר איתה? זה חסר היגיון", אומר האב. "אני באפילה, אני לא מאמין שבני ירה בעצמו. ההשערה שלי היא שלאחר שהם ירו לעברו, האקדח שלו פלט כדור וכך הוא נהרג. לא קיבלתי עדיין את דוח הנתיחה לאחר המוות, ואף אחד במשטרה לא מדבר איתי. כל מה שאני יודע הוא שמצאו בנתיחה שלאחר המוות שהוא עישן מריחואנה, וזה הכל. לא אשקוט עד שלא אדע מה בדיוק קרה שם".

     

    5. שתי הלוויות

     

    הטרגדיה של מות בנם לא פייסה בין הוריו. ימים ספורים לאחר מכן התעמתו בבית המשפט. האם טענה כי בנה הביע רצון שגופתו תישרף. "לא הייתה לי בעיה שהיא תשרוף את הגופה, אבל אני רציתי לערוך טקס אזכרה עם ארון פתוח לפני כן. לא היה עם מי לדבר, אז הפניתי אותה לעורכת הדין שלי", אומר האב. גופתו של האניקט נשרפה והוריו ערכו שתי לוויות נפרדות.

     

    האניקט האב עמד לעבור בקרוב לדירה אחרת בלוס־אנג'לס, בעזרתו האדיבה של בנו. "אני גר כאן 23 שנים ויכולתי לעבור מזמן למקום מרווח יותר, אבל בחרתי להישאר פה. טיילר תמיד רצה לעזור לי, אבל לא הסכמתי. אמרתי לו: 'אני בסדר, אני לא צריך כלום. אני שמח שיש לך, תן לאמא שלך'. הוא כעס עליי שלא הסכמתי לקחת. אמרתי לו, 'יש לי את שמי על הגב שלך, וזהו האושר והמתנה הכי גדולה עבורי'".

    האב, דארן האניקט, עם תמונה של בנו המנוח. "טיילר תמיד רצה לעזור לי"
    האב, דארן האניקט, עם תמונה של בנו המנוח. "טיילר תמיד רצה לעזור לי"

     

    בסופו של דבר הסכים האב לעבור דירה. טיילר הבטיח לעזור לו מדי חודש בתשלום שכר הדירה. עכשיו האניקט האב לא יודע אם יוכל לעבור דירה ככלות הכל, אבל זו דאגתו האחרונה. "אם הייתי יכול לקבל את כל הכסף שבעולם או לקבל את טיילר חזרה, הייתי מבקש את הבן שלי", אומר האב. "היום הכי מאושר בחיי היה היום שבו נולד. עכשיו הלב שלי שבור. אני מתגעגע לבן שלי, לחבר הכי טוב שלי בעולם".

     

    מתוך סרטון המשטרה המתעד את האירוע:

     

    השוטרים מגיעים לשכונת שרמן־אוקס
    השוטרים מגיעים לשכונת שרמן־אוקס

     

    השוטרים דרוכים בחצר בזמן שטיילר האניקט מתבצר בבית
    השוטרים דרוכים בחצר בזמן שטיילר האניקט מתבצר בבית

     

    השוטר משיב אש לאחר שנשמעת ירייה
    השוטר משיב אש לאחר שנשמעת ירייה

     

    כלי הנשק שנמצאו בחדרו. בן דודו, ג'ונס: "היו שם 30 ניידות משטרה, צלפים על הגגות ושני הליקופטרים. כל הכוח הזה בשביל בן אדם אחד?"
    כלי הנשק שנמצאו בחדרו. בן דודו, ג'ונס: "היו שם 30 ניידות משטרה, צלפים על הגגות ושני הליקופטרים. כל הכוח הזה בשביל בן אדם אחד?"

     


    פרסום ראשון: 27.09.18 , 01:13
    yed660100