צ'לסי מנינג, את מתחרטת על מה שעשית?

“זו הפעם המיליון שאני נשאלת אם אני מתחרטת. התשובה זהה: עשיתי את מה שעשיתי בגלל הכלים שהיו זמינים לרשותי, הרקע שלי, המקום שממנו באתי, הערכים שלאורם גדלתי והזמן הקצוב שהיה לי להחליט מה אני רוצה לעשות עם המידע שהיה ברשותי. אני לא חוזרת ומבקרת כל פעולה שביצעתי בעבר, וכך גם עם ההדלפה הגדולה. הייתי אדם אחר אז".

צ'לסי מנינג (30) הייתה אז אדם אחר ביותר ממובן אחד. עד לפני שנים אחדות היא הייתה חייל אלמוני בשם בראדלי מנינג, שחוותה התעללות ובריונות בצבא ארה"ב על רקע זהותה המינית והמגדרית. ב־2010 נעצרה אחרי שנודע לרשויות בארה"ב שעמדה מאחורי גל ההדלפות הגדול ששימש את האתר "וויקיליקס" ואת ג'וליאן אסאנג' העומד בראשו. מנינג הדליפה לאתר 750 אלף מסמכים סודיים או בעלי רגישות עצומה למערכות הביטחון והחוץ של ארה"ב. החומר כלל קטעי וידיאו שתיעדו תקיפות אוויריות של צבא ארה"ב נגד אזרחים בעיראק ובאפגניסטן, תיעוד של פשעי מלחמה שטויחו או הועלמו על ידי גורמים בצבא, ומברקים דיפלומטיים רבים. השלל טופטף על ידי אסאנג' במשך שנה שלמה וגרם מבוכה עצומה וכעס גדול בארה"ב.

ב־2013 הורשעה מנינג ב־19 סעיפים של ריגול, גניבת מסמכים ומסירתם לאסאנג', אבל זוכתה מהאישום החמור ביותר - סיוע לאויב. היא נשפטה ל־35 שנות מאסר, שוחררה עם אות קלון מהצבא והפכה לבוגדת הלאומית. מרדכי ואנונו של האמריקאים, אם תרצו. למחרת ההרשעה הצהירה מנינג כי היא עוברת הליך לשינוי מין.

בתקופת השירות הצבאי

אפשר היה להניח שמנינג תירקב בין כותלי הכלא למשך שנים רבות. אלא שאז הגיע מהלך לא צפוי: בינואר 2017, ביומו האחרון כנשיא ארה"ב, החליט ברק אובמה להעניק לה חנינה נשיאותית ובחודש מאי היא שוחררה מהכלא. מאז הפכה לסמל עבור קהילת הלהט"ב אבל גם עבור מתנגדי הממסד ונושאי הדגל האנטי־קפיטליסטי והאנטי־אמריקאי בעולם. בתחילת אוקטובר, למשל, הגיעה ללונדון, לביקור ראשון בבירה הבריטית, והתקבלה כאורחת חשובה מאוד. בתקשורת הבריטית התקוטטו על הזכות לראיין אותה - צ'אנל 4 זכה - והכרטיסים לאירוע הציבורי היחיד שבו נטלה חלק אזלו מראש. האירוע התקיים ב"רויאל אינסטיטיושן" ומנינג הגיעה לשיחה עם הסופר ג'יימס בריידל, בעיקר על נושאים כמו בינה מלאכותית וטכנולוגיה. אבל הקהל היה צמא לשמוע על מורשת הקרב שלה, על הכליאה ועל הסמליות הדואלית שלה, כבוגדת לאומית עבור רבים וכסמל לעוצמה ולחתירה נגד הזרם עבור רבים אחרים.

לבושה בגופייה שחורה ומכנסי ג'ינס כהים התייצבה מנינג מול מאות אנשים שהריעו לה. כולם ביקשו לראות מקרוב את האישה שהפכה לארה"ב את הקרביים. היא הותירה אותם עם חצי תאוותם בידם והבהירה בתחילת השיחה כי אסור לה לדבר על "המסמכים ההם" שהדליפה, מטעמי ביטחון מידע. היא אף נמנעה מלשוחח על חוויות מאסרה או על החקירות שהתנהלו נגדה, כחלק מהסכם החנינה. אבל את הבעת חוסר השביעות שעל פניה, בכל פעם שנשאלה על הפרק הקודר ההוא, היה קשה מאוד להסתיר.

ליידי גאגא מהטאליבן

היא נולדה למשפחה קשה ומתעללת באוקלהומה, ועבדה כמתכנתת בחברת טכנולוגיה, אבל בעקבות מריבה עם אמה החורגת, הושלכה מהבית והפכה להומלסית. בניסיון להימלט מחיי הרחוב, הצטרפה לצבא האמריקאי ב־2007, בעיצומה של הפלישה האמריקאית לעיראק.

“הייתי סטטיסטיקאית, עבדתי בעבודה מתמטית מאוד אבסטרקטית, עשירה במערכות מידע", היא מספרת. “התפקיד שלי היה לחזות ולצפות פעולות בשדה הקרב טרם התרחשותם, בהתבסס על מידע ועל אלגוריתמים שונים. ביצעתי את העבודה הזו עוד לפני שהגעתי לעיראק. אבל בעיראק הבנתי שאני לא רק מפיקה דו"חות, אלא אף חורצת גורלות של בני אדם. הכל היה כרוך ותלוי במערכות שניהלתי. חייו של אדם, התקווה, האהבה, כל מטעני חייו - היו תלויים בי. בשלב מסוים, לא הייתי מסוגלת להמשיך ולעשות את מה שעשיתי. ראיתי שנדרש שינוי, אבל המערכת שבה עבדתי, הצבא, לא איפשרה את השינוי הזה. לא יכולתי להמשיך ולקחת חלק במעשים הללו. התקשרתי ל'וושינגטון פוסט' ול'ניו יורק טיימס' וניסיתי להתריע, אבל אף אחד לא רצה להקשיב לי. אז פניתי לוויקיליקס והעולם הפך להיות כמרקחה. את השאר אני חושבת שאני לא צריכה לספר, הכל ידוע".

מנינג הדליפה לוויקיליקס מסמכים בעלי רגישות גבוהה: מסמכים שעסקו בשנות הלחימה האמריקאית באפגניסטן וחשפו מקרים של הרג אזרחים שלא לצורך, ומסמכים שתיעדו הרג אזרחים ולא פורסמו לפני כן מעולם ושהצבא האמריקאי הסתירם. המסמכים של מנינג אף תיעדו שיתוף פעולה בין גורמי ביון בפקיסטן לבין הטליבאן. סרטון וידיאו נוסף שהדליפה מנינג תיעד ירי לעבר אזרחים חפים מפשע בעיראק. מנינג נהגה להוריד את הקבצים לדיסקים שעליהם הדביקה את התווית "ליידי גאגא", תוך שהיא מזמזמת את שיריה ומעמידה פנים כי מדובר בדיסק של הזמרת.

במהלך משפטה הביעה מנינג חרטה על מעשיה ותיארה את מסכת ההשפלות שחוותה בצבא בגלל זהותה המינית והמגדרית. היא נעצרה לתקופה של שלוש שנים לפני המשפט, באקט שעורר סימני שאלה על האופן שבו ארה"ב מכבדת זכויות אדם וזכויות אסירים. “המציאות הפכה קשה וקודרת", היא משחזרת את ימי המעצר. “נעצרתי מיד והוכנסתי לכלא, כל חיי התהפכו. מהר מאוד גם כלאו אותי בבידוד, כשאני עירומה לחלוטין. נכנסתי למצב של הישרדות. הבנתי שאני חייבת לשרוד את הכלא. לא היה לי מושג מתי אשתחרר, אבל היה ברור לי שהשחרור רחוק. אפילו לא ניסיתי לערוך תוכניות בדמיון או לשער כיצד ייראה העולם כשאצא לחופשי".

איזה עולם חיכה לך בחוץ כשהשתחררת?

“כשיצאתי מהכלא, יצאתי לעולם שונה מאוד מהעולם שבו חייתי טרום הפרשה. חשבתי שאשתחרר מהכלא ואלך הביתה, לענייניי הפרטיים, אבל רציתי לראות את העולם ולתהות על קנקנו. במשך שנים רבות הייתי במסגרות שונות: תקופה מסוימת בחיי הייתי הומלסית, אחר כך חיילת בצבא ואז אסירה. כשיצאתי לחופשי, גיליתי עולם קשה. כאילו מישהו לחץ בעוצמה רבה על דוושת הגז ולקח אותנו אחורה, לנקודת אל־חזור. אחרי שנים שבהן בנינו את ארה"ב, היא הפכה למדינת משטרה תקיפה. יש נוכחות מסיבית של משטרה ברחובות, חומות מסביב למדינה, טלוויזיה במעגל סגור בכל מקום. אני רואה דמיון רב בין העולם בארה"ב ובין בתי הכלא. השוטרים מתנהגים בברוטליות ובאלימות ברחובות. אמריקה הפכה להיות בית כלא אחד גדול".

את מאשימה את טראמפ?

"דונלד טראמפ הוא התוצאה הבלתי נמנעת של המערכת, אולי בגרסה מעט מוקצנת. אבל גם לפני שהוא נבחר להיות נשיא גירשו מהגרים או מנעו את כניסתם של אחרים לארה”ב. אחרי שהוא התמנה לנשיא, אלמנטים כמו אפליה, גזענות ולאומנות הפכו גלויים יותר, אבל הכל היה שם עוד לפני כן. כלי התקשורת נמלאו תדהמה, אבל אם תלך ברחובות קנזס או מישיגן, תגלה שאנשים מחזיקים בתפיסות הללו והחזיקו בהן עוד לפני כן. טראמפ פשוט השתמש בטכניקות פוליטיות קיימות כדי לרכוב על הסנטימנטים הללו".

הוא אמר שלא היה צריך לשחרר אותך.

"ובכן, הנה אני כאן".

מאז השתחררה ניסתה מנינג לרוץ לסנאט מטעם מדינת מרילנד, אבל כשלה. מאז הפכה לדוברת קולנית נגד בינה מלאכותית והאופן שבו גופים מסחריים וממשלות אוספים מידע על אזרחים ועושים כן, לעיתים קרובות, בחוסר שקיפות. לבינה המלאכותית נחשפה לראשונה במהלך שירותה הצבאי ולדבריה, הייתה מבוהלת אל מול כוחה של הטכנולוגיה להחליף את מוח האדם ואת כושר השיפוט שלו בהחלטות מכריעות. “הכלים שבהם השתמשנו בעיראק ובאפגניסטן כדי לחזות פעולות של יחידים זהים לכלים שבהם משתמשות חברות שיווק על מנת לחזות את הרגלי הצריכה שלנו ולהשפיע עליהם", היא אומרת. “האלגוריתם הוא זהה. הפחיד אותי לגלות בצבא כמה המערכות היו מדויקות, כלומר חזו פעולות בשדה הקרב, גם של האויב, טרם התרחשותן. הכוונות וההשפעה של פעולות בשדה הקרב שונות מאוד מעולם השיווק, אבל הכלים זהים - שימוש בבינה מלאכותית. אנשים בתחום הטכנולוגיה מבינים את הסכנות הכרוכות בבינה המלאכותית, אבל רוב האוכלוסייה לא מבינה או מודעת לכוח ההרסני שלה. אני מודאגת מהאופן שבו חברות גדולות משתמשות בבינה מלאכותית כדי לחזות את עתידנו ולמכור לנו מוצרים".

קופסה שחורה ומפחידה

מנינג, שמבינה דבר או שניים במערכות מידע, מציירת תמונה מבהילה. לדבריה, לא הופתעה מפרשיות קיימברידג' אנליטיקס וחשיפת האופן שבו גורמים בעלי אינטרסים משפיעים על קהל הגולשים ברשתות החברתיות. “התרגלנו שמאכילים אותנו בכפית והפכנו אדישים. יש תחושה שהכל רחוק מאיתנו, למרות שהטכנולוגיה מביאה את המתרחש בצד השני של העולם לטלפונים החכמים שלנו. אבל יש מישהו מאחורי הקלעים שמניע אותנו, לכן למרות שאנחנו לכאורה יודעים הכל, אנחנו לא עושים דבר. המוח שלנו מורדם. אם אתה מייצר ברשתות החברתיות תוכן שגורם תרעומת רבה, אנשים מגיבים יותר ויותר. אז חברות וגורמים שונים בעלי אינטרס מייצרים תוכן מעורר כעס ותרעומת, כדי שאנשים ימשיכו להתעצבן ולהגיב. בזמן שהם מגיבים, חברות רבות משתמשות בבינה מלאכותית כדי לאסוף מידע על המגיבים. כך, יושב אדם בביתו וחושב שהוא בסך הכל מגיב לפוסט בפייסבוק, אבל לא מבין שהוא הפך להיות כלי בידיהם של אחרים. כפי שלרופא יש אחריות על מטופליו, גם מפתחים צריכים להיות מודעים להשלכות האתיות של מעשיהם. הרי לטכנולוגיה ולמערכות אין ערכים או מוסר - אנחנו יוצקים את התוכן לתוכן. אנחנו צריכים להתחיל ולקבל שליטה על הדבר האמורפי הזה, הקופסה השחורה שנקראת 'בינה מלאכותית'”.

לצד פעילותה בנושא הבינה המלאכותית, מנינג אף יוצאת בחריפות נגד מערכת בתי הכלא בארה"ב. היא טוענת כי רק אסירים רואים את המתרחש בתוככי בתי הכלא, "ואת הקשר העמוק בין מערכות המשפט ומערכות בתי הכלא, קשר שבו הצדדים מפרים זה את זה", לדבריה.

עם הינתן גזר הדין במשפטה, הודיעה מנינג כי היא מתחילה בהליך לשינוי מין. כשהשתחררה מהכלא, הפכה לסמל עבור קהילת הטראנסג'נדרים. “כטראנסית, אני חווה חוויות שרוב האנשים לא יבינו לעולם", היא אומרת. "אני רק יכולה לקוות שאנשים יקשיבו לי במקום לומר 'היא צריכה להתנהג כך או אחרת'. אם רואים אותי בתקשורת, זה לא אומר שאני לא מתמודדת עם הערות או קשיים בלתי פרופורציונליים, ודאי בהשוואה לאנשים אחרים בעולם שנולדו למציאות פריבילגית".

על אדם אחד היא ממעטת לדבר, אפילו מתכווצת בכיסאה כשהיא נשאלת עליו: ג'וליאן אסאנג', מייסד אתר וויקיליקס, שנמלט בקושי רב מגורל דומה לזה שלה. אסאנג' מתגורר כבר שש שנים במתחם שגרירות אקוודור בלונדון, ולא יכול לצאת בשל צו מעצר בינלאומי שהוצא נגדו על ידי שוודיה בחשד שאנס שתי נשים. אסאנג' טוען כי מדובר ברדיפה פוליטית, אבל הבריטים הבהירו לו כי ברגע שייצא ממתחם השגרירות - יוסגר לשוודיה. האמריקאים, מיותר לציין, ידרשו משוודיה את הסגרתו.

למרות ביקורה בלונדון, מנינג לא עשתה סימנים שהיא הולכת לבקר את הידיד אסאנג' במתחם השגרירות. האם היא כועסת עליו או שמא חשה סימפתיה למצבו? לא ברור. כשהיא נשאלת לגביו, היא נוטלת דקה ארוכה למחשבה ולבסוף מסכימה לומר רק דבר אחד: “כמי שביצעה את הדלפת המידע, חשוב היה לי שהעולם יתרשם לא רק מכמות המידע שנחשף, אלא ייקח צעד קדימה ויעשה משהו עם המידע הזה. אבל לא נעשה דבר. אין ספק כי מדובר בכישלון".