יאיר נתניהו הוא הדבר הכי טוב שקרה ל"אופירה וברקוביץ'". מדי שבוע התוכנית נאבקת על דבר אחד: תשומת לב. זו האג'נדה היחידה שלה. הפוסט הוולגרי של נתניהו ג'וניור נגד אופירה אסייג, והעימות הווירטואלי ביניהם לאחר מכן, העניקו לרצועה את מה ש־6 אחוזי רייטינג אף פעם לא יצליחו לספק לבדם.

האירוניה היא ש"אופירה וברקוביץ'" פועלת ללא לאות כדי לשמח את יאיר נתניהו. זו התוכנית שהשפילה את מני נפתלי, התגזענה על הח"כים הערבים ומקפידה לספר בשבחי החיים תחת שלטון האב. אפילו ההסתייגויות של אסייג מראש הממשלה ומרעייתו הן לא יותר מהרמה להנחתה בצורת ההתפרצויות המכוערות של אייל ברקוביץ', שהן המהות של התוכנית.

ברקוביץ', איזה פלא, דווקא עושה רושם כמי שאהוד על דיירי הבית ברחוב בלפור בירושלים. בשבוע שעבר, למשל, הוא דיקלם את דף המסרים, דיווח על ביקור במעון, עידכן את אסייג ש"הם לא מחבבים אותך, הזוג הזה", והציע לארגן סולחה. באייטם עם שמעון ריקלין ואראל סג"ל, ברקוביץ' כבר תהה על מה הוא אמור להתווכח איתם. בתחילת המשדר, אגב, אסייג פצחה בשירת "הוא גדול" לראש הממשלה. מעניין אם כשיאיר כינה את התוכנית "התת־רמה הזאת", הוא התכוון גם לזה.

אבל אפילו יותר מתשומת לב, הבן העובד שירת נאמנה את "אופירה וברקוביץ'" כשמשך אותה לאזור שבו לא מדברים על בורות, רדידות וסקסיזם, אלא על פוליטיקה. הניסיון לתייג את אסייג כמי שמלאכתה היא "להסית ולהפיץ רעל נגדי, נגד משפחתי ונגד כל ציבור הימין" נותן ל"אופירה וברקוביץ'" קרדיט של תוכנית על ימין ושמאל ופרו־נתניהו ואנטי־נתניהו. ככה בקשת יכולים לטעון: הנה, הושג האיזון הקדוש. הכל בסדר.

כמובן אין לזה שום קשר למציאות, ובעיקר זה לא הסיפור. "אופירה וברקוביץ'" היא תגרה שמטרתה לא להסתיים לעולם. המלחמה בין יאיר נתניהו לאופירה אסייג - ואיך אפשר בלי קולות רקע של רוני מאנה - היא לא מקל בגלגלים של התוכנית, אלא דלק לשנתיים. ככה "דיון" מביש על המסך (בעקבות פרשת "את משעממת") פורס כנפיים ומתעופף לטוויטר, לפייסבוק ולאינסטגרם. סוף שבוע שלם של "ראית מה כתב לה", "קלטת מה ענתה לו" ו"הוא בטוח שכדאי לו לפתוח את העניין של רומנים מחוץ לנישואים?". ולמחרת יהיה "מסקרן" להאזין לתגובה ברדיו, ובהמשך "אסור להחמיץ" את מה שייאמר בתוכנית הטלוויזיה.

ופתאום האופציה שמישהו ינעל אותנו בחדר לכמה שנים נשמעת כמו פתרון סביר ליציאה מהלופ המדכא הזה.

בקטנה: ב"אולפן שישי" זכה ח"כ יאיר לפיד לביקור בית של דני קושמרו ועמית סגל, מה שאיפשר לו להצטלם עם דגל ישראל בפריים ולהיראות כאילו הוא לא "רץ לראשות הממשלה", אלא כבר הגיע לשם. המסר התורן היה "אני נץ ביטחוני". סגל הזכיר לו את קבינט צוק איתן וטען ששם עמדתו הייתה "בצד היותר יוני" לצד בנימין נתניהו וציפי לבני. "פשוט לא נכון", השיב לפיד. ובכן, ב־2016 סגל ביקר (יחד עם אמנון אברמוביץ') בביתו של לפיד, והעלה טענה כמעט זהה ("אתה ונתניהו ולבני ויעלון הייתם פחות או יותר באותן עמדות לגבי עזה"). לפיד אמר "כן", והסביר מה הייתה תוכניתו לאחר סיום המבצע. איך זה מתיישב? בפרפראזה על ג'ורג' קוסטנזה: זו לא סתירה, אם אתה מאמין בזה.