החברות למימוש זכויות רפואיות ועורכי הדין נכנסו לעסק כלכלי משגשג במיוחד – סיוע לאנשים בשעת מצוקה. אלא שאת הסיוע הזה, עם כל הכבוד למייצגים, צריכה לבצע המדינה ולא מי שמונע ממקסום רווחים.
אין לי טענה כלפי החברות ועורכי הדין. ברובם הגדול הם מסייעים משמעותית לנפגעים, אחרי שנכנסו לתוך גומחה כלכלית חברתית חשובה מאוד. אלא שלא הם אלו שצריכים לעשות את העבודה הזו.
תקראו לי מיושן, אבל אני עדיין מאמין שהמדינה צריכה לקחת אחריות על חלשיה ונפגעיה ולסייע להם ככל יכולתה. הביטוח הלאומי הוא גוף מסורבל וסבוך, ולאדם הסביר קשה להתנהל מולו.
נכון, בשנים האחרונות פרופ' שלמה מור יוסף וכעת מאיר שפיגלר, מנכ"לי הביטוח הלאומי, הכניסו בו שינויים אדירים והגוף עובר התקדמות מואצת ביותר. אבל עדיין, הסיבה שחברות למימוש זכויות ועורכי הדין ממשיכות לייצג נפגעים היא מכיוון שזה לא מספיק.
חלק גדול מאוד מהנכים חי מתחת לקו העוני ובשנתיים האחרונות יצאו להפגין בתחינה להעלות את קצבאותיהם. הממשלה הבטיחה להם הרים וגבעות ובסוף פטרה אותם עם העלאה קטנה. קשה לחיות מקצבאות ביטוח לאומי. קשה עוד יותר להשלים את כל הטפסים ולעשות את זה בהצלחה. תחזקו את החלשים, וחיזקתם את כולנו.
