מה השמות של יעל בר זוהר ומיכל ינאי מזכירים לך?
"את התוכנית הראשונה שאי פעם קיבלתי עליה כסף, בגיל 17. קראו לה 'אין', בערוץ YTV של yes והיא שודרה לפני הרצועה של תמיר קמחי, רפיק. למדתי קולנוע בבית ספר רביבים בראשון־לציון, רכז המגמה טל היה צריך לשלוח מישהו כי ביקשו לתוכנית כתבי שטח, ובחר בי".
תשובה נכונה. בעצם היית סוג של עיתונאי.
"כן. עשיתי כתבה על סצנת ההיפ־הופ בתל־אביב. קבענו במסעדה בקריית־אונו עם צ'ינו, אחד בשם קוטג' ואולי סאבלימינל ונמרוד רשף, משהו כזה. ראיינתי אותם, היו לי אז ראסטות ורפיק היה העורך של כל הסיפור הזה, ואמר שיצא על־הכיפאק. התחלתי להכין כתבות. יום אחד הייתי במערכת ושמעתי מישהי מדברת על זה שלא מוצאים מנחה־צד למיכל ינאי ויעל בר זוהר. רצתי לחדר ואמרתי, 'מה הבעיה? אני אנחה'. הייתי ווירד־לוקינג, מאוד צמא לתשומת לב, חולצות מנגה, מכנסי באגי, משקפי קובי אוז, מאוד צבעוני ובטוח בעצמי. הם אמרו לי, 'אתה חושב שאתה יכול להנחות? בוא לאודישן'. וככה התקבלתי. עשיתי לאורך כיתה י"א 40 תוכניות בלייב ויש לי את כל הקלטות בבית ב־VHS בארגז. זה נתן לי הרבה ניסיון. אני זוכר שנורא התרגשתי לפגוש את יעל ומיכל, שהיו מאוד מתוקות אליי. היה לי חיבור טוב עם יעל". (1)
ברשימת היפים והנכונים של 'פנאי פלוס' ב־0102 היית במקום הראשון. את מי הקדמת?
"הייתי מקום ראשון? לא זוכר".
התשובה הנכונה היא מורן אטיאס.
"המשאלים האלה בעיניי הם הדרך של מגזינים למכור. שום דבר במספור הזה לא פקטור, כי יש מיליון אנשים שיוצרים ופוריים ועושים דברים גדולים ולא נכנסים. אם הייתי רוצה להמשיך להיות ברשימות האלה, אז הייתי. זה שבן־אדם יכול לא לבחור אם להיות ברשימה הזו או לא, בזכות הופעותיו החיצוניות, מוכיח שזה לא רלוונטי. בעולם הזה אם יש לך יותר הופעות באירועים, השקות, פריים־טיים, אתה כביכול יותר מוצלח, יפה ונכון. זה אוסף של אנשים שהם הדבר החם באותה שנה ואם הם כבר ותיקים, אז הם נורא מעוניינים להיות שם. בקיצור, פאתט. הייתי ילד אז, זה עניין אותי באותה תקופה, חשבתי שזה יעזור לי ויקדם אותי. הדבר העצוב הוא שזה באמת קידם. מפיקים, עסקים, רשתות, הם מסתכלים על הרשימות האלה. באופן אישי ראיתי מפיקה קוראת פעם את 'היפים והנכונים' וככה מקבלת את ההשראה לדמויות שהיא רוצה לסדרה הבאה שלה. אחרי זה מתפלאים למה אנחנו רואים את אותם פרצופים". (0)
מה קיבלת בירושה מעובדים זרים מניגריה שהיו בדירה בשכונת התקווה לפניך?
"זו הייתה דירה שעברתי אליה כשלמדתי משחק, דירה פגז, ולפניי גרו שם עובדים מאפריקה. כשנכנסתי לפנות ולנקות את הדירה מצאנו ארגז ענק של סרטים כחולים, כאילו הם שדדו את 'ארוס' או משהו. את הרוב זרקתי, אחד השארתי". (1)
מה גרם לך להתחיל לנגן בתופים?
"שיעמום של גיל ההתבגרות?"
התשובה: מצא בבוידעם תופים ישנים של אביו.
"זה נכון. אני מנגן גם על קלידים וגיטרה. יום אחד אמא שלחה אותי לאחת ממשימות הגיהינום בבוידעם, כולך סיד וזוהמה. הייתי צריך להוריד מזוודה ופתאום ראיתי משהו מנצנץ בצבע זהב. שלפתי תוף, שאלתי את אבא מה זה וגיליתי שבעצם לפני שבאתי לעולם, אבי, יועץ המס, היה חבר בלהקת קצב בשנות השבעים, במועדונים ברמלה. מזה הוא התפרנס עד שנולדתי ואז כבר התחיל הקטע של הדי־ג'יי, ופחות להקות בחתונות. ביקשתי שירכיב את התופים וילמד אותי, והוא עשה את זה. מה שיצא טוב מכל הסיפור זה שאבא חזר לתופף ותוך כמה שנים הוא קנה לי סט, וגם לו, והתאחד עם החבר'ה שלו מהלהקה הצבאית, תזמורת חיל האוויר. 14 שנה כבר יש לו הרכב ג'אז והם מנגנים כל יום שישי במייקס־פלייס הרצליה".
יש סיכוי שתעשו משהו ביחד?
"אני לפעמים מגיע להופעות שלו ותופס מיקרופון, נראה לי שהקהל נהנה. המתמידים שיגיעו לשם יפגשו אותי. אני מאוד אוהב לשיר ומפתח את השירה עם השנים. אין יום שאני לא מנגן". (0)
לאיזו הפגנה הגעת בנובמבר 6102?
"משהו על השחיתות?"
התשובה: נגד סגירת תאגיד השידור הציבורי.
"נכון. אני מניח שחשבתי בזמנו שזו מטרה נעלה ונדמה לי שהלחץ עבד. אני חושב שאנשים מכל הצדדים של המפה הפוליטית הלכו לזה. בעיניי הערוץ הזה מייצר היום את התכנים הכי טובים בארץ, אני אוהב את 'היהודים באים' למשל, את ה'דוקותיים' שלהם באינטרנט. מבחינתי זו הייתה הפגנה בשביל עוד ערוץ של תוכן חשוב בישראל. הרי מה יש לנו כבר פה בהיבט הזה?". (1/2)
במה סיבכה אותך גל גדות בעלילה של 'עספור' ואיך קראו לדמות שלה?
"קראו לה קיקה, והיא סיבכה אותי בהברחה של אסיד בבקבוקי יין. עם גל היה מדהים לעבוד, היא הייתה סופר־רצינית. עבדה קשה בשביל התפקיד הזה, באה מאוד מוכנה לצילומים והיא קיבלה את הריספקט מכולנו די מהר, כי ראינו שחוץ מזה שהיא יפהפייה עוצרת נשימה וכריזמטית, היא שחקנית טובה ורצינית - אז אתה נותן יחס טוב ורציני. מה שהיא עשתה בקריירה זה יוצא מהכלל. מגיע לה. אדם צנוע, מסוג האנשים שמאוד כיף לפרגן להם כשאתה מכיר אותם, כי היא באמת מתייחסת לכל אחד בגובה העיניים. הרבה שנים אחרי, אני שולח לה הודעה בכל פעם שהיא מקבלת תפקיד חשוב, כותב לה שאני שמח בשבילה. היא חוזרת אליי ואומרת תודה, ואני זוכר שהתרגשתי שגל גדות חוזרת אליי, אפילו שעבדנו ביחד ואני מכיר אותה. ידעתי שזה כל כך גדול, וכל העולם בטח עליה, כך שהיא אולי תשכח אותי". (1)
מה עשית בסדרה 'שמש'?
"בן דוד של זואי. תסריטאית מקסימה בשם חן קליימן כתבה את 'אין' וגם הייתה בזמנו תסריטאית ב'שמש' והיא סידרה לי שם תפקיד. הייתה לי שם דמות בשם עוז, בפרק שהקדים את זמנו. בסדרה המצאתי מכשיר שקראו לו פלטק, וידיאו אישי קטן שבו אתה מצלם את עצמך כל היום ואנשים לא היו יכולים להיפרד ממנו - עד שהיה צריך להשמיד אותו". (1)
באיזה תפקיד השתתפת בפסטיגל ב־3102?
"שיחקתי את הרשע, נראה לי, מאסטר אקס".
התשובה הנכונה: יסוד האש.
"נכון, הייתי אש. פסטיגל מבחינתי זה חנוכה, וחנוכה מבחינתי ומבחינת ישראל זה כבר לא רק פסטיגל. אנחנו נמצאים היום בתקופה של הרבה אלטרנטיבות. ההצגה שלנו, 'שובם של המכבים', היא בעיניי מהאלטרנטיבות המעולות כי יש לה מבנה של הצגה אמיתית, דיאולוגים, סיפור, ודמויות שאתה יכול להתחבר אליהן".
מתחבר עדיין לקהל הילדים?
"אני אוהב במה וקהל, אלה שני דברים שברגע שהם מתחברים, זה לא משנה באיזה סט־אפ. זה תמיד משהו שהוא לייף־סייבר. אני כן אוהב את הצחוקים של הילדים. להרביץ בדיחה ולשמוע קהל שלם של ילדים צוחק, זה נורא כיף. חוץ מזה אין הבדל מבחינתי, אני משחק באותה חדווה על כל הבמות". (0)
אתה עומד להיות אבא.
"זה מאתגר להיות מפורסם ובהיריון, מהרצון הפרימיטיבי שיש לכל בן־אדם לא לנחס לעצמו ולכן שומרים הרבה 'ידיעות' לסוף, כדי שחס וחלילה משהו לא יקרה. שואלים אותך ואתה רוצה רק לשמור לעצמך, אבל אני יכול לומר לך שזה נורא מרגש אותי, אותנו. הסיפור שלי ושל הגר (דנון) הוא ממש סיפור אהבה גדול כמו בספרים. אחרי הרבה שנים וסיבובים, האוהבים חוזרים אחד לזרועות השני. היינו זוג און־ואוף אבל לא היינו ביחד שש שנים".
איך חזרתם?
"היינו בחתונה של חבר טוב שלנו, שלמד איתנו משחק. בסוף החתונה הלכנו לטיול ברגל, זה היה באזור רחוב הרכבת בתל־אביב. אנחנו הולכים מאוהבים יד ביד, אנגזה, כאילו אנחנו מינימום בפריז, מבסוטים מהחיים, במציאות זה שלוש לפנות בוקר, דרום תל־אביב, הומלסים, נרקומנים, ולא ראינו את זה בכלל. מאותו ערב אנחנו ביחד ואנחנו מאוד משקיעים בזוגיות שלנו, בתקשורת בינינו. אנחנו ממש עובדים בשיפור".
איך?
"מדברים המון, ופתוחים ומגלים רגישות אחד לשני. מלמדים אחד את השני, נותנים שיקוף אחד לשני. זו אהבה גדולה ויש פה גם עבודה קשה על הזוגיות. אנחנו גם נהנים ואני שמח".
מדמיין איך זה להיות אבא?
"אני דוד, יש לי חמישה אחיינים. ברור שהחיים ישתנו, אבל אני מאוד מוכן לזה וגם ברמת הזמן פיניתי והייתי בתקופה האחרונה המון בבית".
זה ישנה משהו בקריירה שלך?
"כן ולא, כי מצד אחד עבודה זו עבודה, אבל מצד שני זה ישנה משהו בפרספקטיבה על החיים ובאיך שאני אתפוס דברים שלפני זה לא הייתי ער אליהם, כמו לשחק אבא. ולא בגלל שאני נראה או בגיל, אלא בגלל החוויה הפנימית והאפשרות לתת עומק לתפקידים שאני אעשה. כמובן שהחיים יהיו הרבה יותר מורכבים".
הגר ואתה לא התחתנתם.
"זה לא דבר משמעותי בשבילנו. אין צורך בדבר הזה. זה בסך הכל שוק שאתה תורם לו וחוץ מעסק אין בזה שום דבר. וזה לא עסק שאני רוצה לקחת בו חלק, לבוא ולהוציא מאות אלפי שקלים? על מה?"
אתה יכול להתחתן ברבנות.
"כדי שיבואו הסנהדרין ביום מן הימים ויגידו לי איך לחיות? למה שאפקיד את חיי בידי הרבנות? דרוש תיקון רציני למוסד הזה".
ולמה לא חתונה אזרחית?
"לא מרגישים צורך, אולי בעתיד. כרגע טוב לנו לבחור כל יום אחד בשני מחדש".
ביטלת חתונה עם בת זוגך לשעבר, ליהי קורנובסקי.
"אתה לא יכול להגיע לנקודה ב' בחייים בלי לעבור בנקודה א'. החיים זה רצף של ניסיונות וטיפוס במעלה הר עד שאתה מגיע למקום שבו חפצת, וכל צעד שאתה עובר בהר, כל מדרגה שאתה עולה ונח בה, ישן בה כמה ימים, זו מדרגה מדהימה. אז אני נמצא כרגע בנקודה יותר טובה בהר".
בחזרה לשאלון: מי הסטנדאפיסט שירד עליך בהופעה?
"נאור ציון".
תשובה נכונה.
"כשהייתי בן 16, בדייט הראשון שלי עם החברה הראשונה שלי, ישבתי בשורה ראשונה בהופעה שלו אחרי שהחלפתי משורה שלישית, ובסתר ליבי מאוד קיוויתי שהוא יסתלבט עלינו כי רציתי את החוויה וקיבלתי את זה. היה נראה לי מרגש לשבת בשורה ראשונה ושהסטנדאפיסט יתפוס אותך. בתור ילד בן 16, כשנאור ציון מדבר איתך, זה מרגש. הייתי מחוצ'קן והוא אמר לי תפסיק לצחוק חזק, אני מפחד שמשהו יתפוצץ שם ויעוף לי לתוך הפרצוף. הוא הביא לי בונבוניירה בסוף ההופעה". (1)
איך גלעד כהנא קשור לקריירה שלך?
"הוא לא יודע, אבל גרם לי להתחיל לשחק".
תשובה נכונה.
"הייתי בהופעה של הג'ירפות ב־2004. בן 21, צחוקים, ידענו את כל השירים בעל פה. באותה הופעה גלעד כהנא רב כביכול עם המתופף ואחרי שחזרו מההפסקה הוא אמר, 'רבתי עם המתופף שלי, מי בא לתופף?' חברים שלי אמרו, 'תרים את היד'. ואני התביישתי. מישהו אחר הרים את היד, הבן־אדם עולה לבמה ומחרב את כל השירים שלהם. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, עם תחושה ההחמצה, לא האמנתי שלא עליתי לבמה. לא נהניתי מההופעה, כל הלילה זה הציק לי. קמתי בבוקר והבנתי משהו בצורה הבהירה ביותר: אני חייב להיות על במה. אני קם, פותח דפי זהב, מחפש סוכנויות שחקנים, הגעתי ללביאה הון בתל־אביב ואמרתי שאני רוצה להיות שחקן. סילקו אותי ואמרו לי, 'תקבע פגישה'. ואז קבעתי פגישה, ישבה מולי מישהו ושאלה אם למדתי משחק. אמרתי לא, אבל אני השחקן הכי טוב בישראל ואני אהיה יום אחד הכי גדול. ילד פעור וטיפש, אבל מאמין בעצמו. היה אסור לא לקבל אותי, אבל היא אמרה לי, 'אשלח אותך לאודישן אחד, לא תתקבל - ניפרד כידידים. אם תתקבל, סבבה'. עבדתי אז בשיפוצים, הלכתי לאודישן בסרט שקוראים לו 'לנצח עם מיקי ברקוביץ'', עם יובל סמו. הבוס הסיע אותי. אותה בחורה שהייתה נחמדה מספיק, זו רינת איתן, שאחרי זה עברתי איתה בגדול לכל מקום, עד שפתחה סוכנות. את גלעד כהנא אני לא מכיר, מת לפגוש אותו". (1)
