yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: עדי אורני
    7 לילות • 23.10.2018
    "הסתכלתי על האצבעות ועל העיניים של ארי, נישקתי לו את האף ושרתי לו ודיברתי אליו וסיפרתי לו מי אני"
    ההחלטה שהתקבלה בווטסאפ להפוך להורים. היחסים הקרובים עם אמנדה הפונדקאית. התהליך הממושך שעלה 600 אלף שקל. הבשורה שגרמה לו לחשוב שחלום האבהות התנפץ. והרגע המדהים בבית החולים באוקלהומה שבו בנו הבכור בא לעולם. חודשיים אחרי שחזר לארץ עם ארי הקטן, הראל סקעת נזכר בימי הבלבול לפני היציאה מהארון, כועס על נתניהו, מוציא שיר חדש ומגלה כיצד הוא ועידן רול כמעט נתנו לתינוק שם של משאית
    רז שכניק | צילום: עדי אורני

    הראל סקעת לא היה ממש בהיריון במהלך תשעת החודשים שקדמו ללידת בנו הבכור ארי, אבל הרגיש ככה, מינוס הבחילות. "הייתי הורמונלי לחלוטין", הוא מספר, "חייתי את זה ממש. בכיתי המון, היו ימים שבהם התחלתי לבכות פתאום, ואני בכלל לא בן־אדם שבוכה הרבה. לא עד היום, כלומר".

     

    הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

     

    תן דוגמה.

     

    "היה איזה יום בחורף האחרון שירד ברד היסטרי בתל־אביב, עשר דקות שניפצו את כל העיר. בזמן הזה אני עסוק בסקירת מערכות שנייה בתוך האוטו".

     

    רגע, מה זאת אומרת באוטו?

     

    "התעקשתי שכל סקירת מערכות לאם הפונדקאית שבארצות־הברית, תעבור אליי בסלולר באותם רגעים, ולא מעניין אותי מה קורה. יצא שבאותו יום לא יכולתי להגיע הביתה, פקקים בכל תל־אביב. אני באוטו, יורד ברד שדופק על האוטו, קליטה חרא, ואני לא שומע מה אומר הרופא. באותו רגע פשוט התחלתי לבכות מול הטלפון".

     

    רגע קשה.

     

    "מאוד, שמגיע מהרבה תסכול של הסיטואציה כולה. בחיים לא היו לי נקודות שבירה כאלה, בכל הדברים שעשיתי, ועברתי הרבה. כשזה נוגע לילד ולמשפחה אתה פתאום מבין שאין דבר שיכול להתחרות בזה. באותו רגע הרגשתי כאב פיזי ממש. באותו יום, כשלא שמעתי את הרופא מדבר, כאב לי יותר מהיום של ההפסד בגמר של 'כוכב נולד'. איך זה?"

     

    האמת? גם קצת מצחיק כשמשווים.

     

    "אני לא צוחק בכלל. הייתי מאוד מעורב בכל התהליך, וברמה הרפואית זה מאוד מתסכל, כי אתה פתאום מבין שאתה לא נמצא שם, ואני בן־אדם שאוהב להיות קרוב ולשאול שאלות. נרשמתי לעמודים ביוטיוב שמתארים מה שקורה כל שבוע לעובר במהלך ההיריון, עד כדי כך. זה היה מסע מאוד קשה עבורי".

     

    חשבת להרים ידיים?

     

    "זה קרה פעם אחת בדרך. יום אחד עליתי להופעה, לפני שנה וחצי, וכשירדתי קיבלתי הודעה מאמנדה, הפונדקאית, שהיא לא מוכנה לחתום על סעיף בחוזה".

     

    איזה?

     

    עם רול, רגע לאחר הלידה. "כששואלים אותי ברחוב, 'מי האבא?' אני אומר, 'שנינו'"
    עם רול, רגע לאחר הלידה. "כששואלים אותי ברחוב, 'מי האבא?' אני אומר, 'שנינו'"

     

    "התהליך מלווה בהמון חוזים משפטיים והיה עניין עם סעיף אישי שלא הובהר כהלכה, והיא פשוט סירבה לחתום. זה היה מבחינתי דד־אנד, בפנים כבר נשברתי ממש. לא בכיתי, הבכי דווקא התחיל אחרי ההיריון, אבל חשבתי שזהו זה. ירדתי מההופעה, התקשרתי לעידן (בן הזוג עידן רול — ר"ש), ניסיתי להבין מה העניין והתחלתי לצעוק ולקלל. זה עיצבן אותי נורא. גם ככה זה תהליך מאוד מתסכל לעבור".

     

    כי?

     

    "בוא נגיד שזה מראש לא פייר, הרי יש כאן אי־שוויון מכך שאני לא יכול להביא ילד, בדרך שאני רוצה, במדינה שלי. כשהפונדקאית לא הסכימה לחתום, רק כי איזה עורך דין שם לא הסביר לה נכון סעיף מסוים, זה כבר הציף אצלי את התסכול על המצב הקיים פה, את כל הדברים שפשוט הדחקתי. בסוף גם הסעיף הזה הסתדר, אבל זו הייתה טלטלה של ממש".

     

    הדרך של סקעת ועידן רול אל האושר התחילה באמצע 2015 בהודעה בווטסאפ. "לפני שלוש שנים החלטנו שהגיע הרגע, שהבשלנו, שהזוגיות שלנו במקום טוב. הדיבור שלי על ילד קיים המון שנים, אבל זה היה בגדר רעיון. יום אחד שלחתי לעידן הודעה בווטסאפ, 'בוא נעשה ילד'. והוא אמר, 'יאללה'".

     

    "היו לנו פרידות בהתחלה, היינו ילדים ולא ידענו מה אנחנו רוצים"
    "היו לנו פרידות בהתחלה, היינו ילדים ולא ידענו מה אנחנו רוצים"

     

    היה טריגר מסוים?

     

    "לא ממש, פשוט הרגשה שהזוגיות שלנו נמצאת על קרקע בטוחה אחרי שעברנו פרידות. ברגע שהבנו יחד שהזוגיות שלנו שלמה, ידענו שהילד צריך לקרות".

     

    השלב הבא היה החלטה על פונדקאות ופגישה עם מנכ"ל "בייבי בלום" גיא טצה, שטיפל בעניין. "בצורה מלאכית", מדגיש סקעת.

     

    היה ברור לכם שהבחירה היא אם פונדקאית?

     

    "כן, אנחנו זוג לכל דבר, אני לא רואה את עצמי מכניס גורם שלישי למטרה הזו, אנחנו משפחה לגמרי. היה איזה רגע שאמא שלי שאלה, 'אתה לא רוצה לעשות ילד בהורות משותפת?' אמרתי שלא, אבל כן לקחתי שנייה לחשוב על זה. העליתי את האופציה בפני עידן, וגם הוא הרגיש כמוני, שאנחנו משפחה לכל דבר. נכון שלערב אמא בישראל זה פתרון קל יותר, שיכול היה לחסוך לנו הרבה כסף. אבל רצינו את זה אחרת".

     

    למה זה לקח יותר משלוש שנים?

     

    "גם אני הייתי בטוח שזה ייקח שנה. הייתה לי הרגשה שאני יודע מה הולך לקרות, איך זה יעבוד, אבל התהליך עצמו היה שונה מכל מה שדמיינתי. זה מסע מטלטל, שמרגש אותך אבל גם שובר אותך. אתה מתחיל לרוץ, לא מפסיק, ורואה רק את המטרה. בדיעבד, לא באמת ידעתי מה עומד לקרות כשיצאנו לדרך".

     

    הצעד הראשון היה לבחור תורמת ביצית. "אתה צופה במאגרים של נשים מרחבי העולם שרוצות להיות תורמות, ואז מייצרים עובר עם הזרע של אחד הגברים".

     

    רגע, מי האבא?

     

    "שנינו האבות. כששואלים אותי ברחוב, 'מי האבא?' אני אומר, 'שנינו'. שואלים, 'למי הוא דומה? ואני אומר, 'לשנינו', כי הוא ילד של שנינו. זו שאלה מאוד מסקרנת, אני יודע, שלא נובעת ממקום רע. אבל התשובה שלי לא תהיה אחרת: של שנינו".

     

    ותורמת הביצית?

     

    "אתה יודע מי היא, רואה תמונות שלה ושל המשפחה, והיא כותבת על עצמה, על התחביבים שלה, למה היא רוצה לתרום, מצבה הבריאותי, נתונים פיזיים".

     

    היה לכם קל לבחור?

     

    "מה־זה לא. אחרי כמה זמן הבנו שאני מחפש מישהי שדומה לעידן, ושעידן מחפש מישהי שדומה לי. לקח לנו יותר מחצי שנה להחליט על התורמת. בסוף זה נקבע על סמך אינטואיציה. הרגשנו שזה זה, ובחרנו".

     

    התורמת יודעת מי האבא?

     

    "זו בחירה שלה וגם שלנו. במקרה הזה היא לא יודעת".

     

     

    × × ×

     

    הם נסעו לניו־יורק, "לעשות את החיבור עם הביצית. ואז בוחרים פונדקאית דרך סוכנויות. רצינו פשוט אישה טובה שתהיה מסורה לתהליך. מצאנו את אמנדה מאוקלהומה, שהייתה פונדקאית מדהימה. פתאום הבנו שאנחנו מנהלים מערכת יחסים מאוד קרובה ואישית עם בן־אדם שאנחנו לא מכירים. אני הייתי זה שיותר בקשר עם אמנדה".

     

    אתה מכיר את הביקורת על הפונדקאות, הטענות על החפצת גוף האישה תמורת כסף.

     

    "כאשר הדיון על פונדקאות מגיע למעמד הקהילה, פתאום אנשים מתרעמים בהקשר של הנשים. פונדקאיות קיימות משחר קיומנו, כשזה מגיע פתאום לזכויות ההומואים אז זה כבר החפצת נשים? פתאום אסור? למה אתם מטילים דופי בזכויות נשים? יש נשים שרוצות לעשות את זה, כמו במקרה של אמנדה. לראות בזה ניצול, זה להקטין את מעמדה של האישה ולבטל את הרצונות שלה".

     

    למה הפונדקאית שלכם עשתה את זה?

     

    "היא רואה בזה את הייעוד שלה ורוצה להגשים חלום לאנשים שלא יכולים להביא ילדים. יש פונדקאיות שהכסף אצלן זה לגמרי לא הפקטור המרכזי. ברור שגם זה חשוב ושזה משלם את הקולג'ים של הילדים, אבל לא רק".

     

    כמה זה עולה?

     

    "שכר פונדקאית זה 40 אלף דולר, וכל התהליך מגיע בערך ל־600 אלף שקל. רק חודש השהייה שם, עם כל מה שמתבקש, עלה לנו 80 אלף שקל".

     

    הייתה לכם מחשבה שאולי עדיף לא לראות אותה בכלל?

     

    "בחיים לא, מה פתאום. מהרגע הראשון נהייתי חבר שלה. היא סיפרה לי שכתבה עלינו בקבוצת הווטסאפ של הפונדקאיות באוקלהומה וכולן אמרו לה שהן מקנאות בקשר שיש לה עם הזוג. היא שותפה למסע החיים שלנו, הדודה מאמריקה, ואנחנו נזמין אותה לבוא אלינו. פגשנו גם את הילדים שלה, עשינו מסיבה יחד. היא התנהלה בצורה מדהימה".

     

    לפני שבוע סקעת קיבל מהפונדקאית הודעה מפתיעה. "היא העבירה לי את סרטון הלידה וכתבה לי משהו מרגש: 'ראיתי לראשונה את הסרטון של הלידה. נישקת לי את המצח לפני שהלכת לבן שלך וזה אחד הדברים המרגשים שהיו לי בחיים'. הלידה עצמה הייתה בניתוח קיסרי, ועידן ואני החזקנו לה את הידיים. לפני שהלכתי לגזור את חבל הטבור, עצרתי לתת לה נשיקה על המצח ואמרתי לה שאני אוהב אותה".

     

    סקעת דומע, ועוצר לנשום לשנייה. "אני חייב להפסיק לבכות כשאני מדבר על זה. כמעט לא בכיתי בחיים עד אמצע ההיריון".

     

    ולמה התחלת דווקא באמצע?

     

    "ברגע שראיתי אולטרסאונד וראיתי ראש ועיניים ופתאום נגלה אליי הילד שלנו, באותו רגע זה הפסיק להיות טכני והתחברתי לתהליך רגשית, הבנתי שזה אשכרה הולך לקרות. את סקירת המערכות הראשונה עשיתי בהופעה. זה היה בערב יום הזיכרון, באשקלון, היו 15 אלף איש בקהל, עליתי לשיר, ירדתי לאוטו, עשיתי פייס־טיים עם הפונדקאית ועידן. ואני עוד מסביר לרופא שאני לוחש בטלפון כי זה יום הזיכרון אצלנו, ששונה מהממוריאל דיי שלהם".

     

    ארי לבית סקעת ורול הגיח לאוויר העולם ב־28 באוגוסט האחרון, בבית החולים בטולסה, אוקלהומה. "וזה הרגיש לי מאוד טבעי. כל כך הרבה זמן התכוננתי, הייתי מוצף תשעה חודשים. שמרנו את זה בסוד, אף אחד לא ידע, רק המשפחה וחברים קרובים. רצינו לשמור את התהליך כתהליך אישי שלנו ולכן גם היינו מאוד מוצפים כי כמעט לא חלקנו את זה. כשארי נולד, זה היה הפיצוץ של ההצפה".

     

    ומה עובר בראש?

     

    "הייתי באופוריה כמה ימים, לא הבנתי מה קורה. אנשים היו מדברים איתי על דברים שקשורים ליומיום ולעבודה ואני לא זוכר שום דבר. הסתכלתי כל היום על האצבעות שלו ועל העיניים, נישקתי לו את האף, ובדקתי איפה יש נקודות חן, ושרתי לו, ודיברתי אליו, וסיפרתי לו מי אני".

     

    מה שרת?

     

    "המצאתי שירים מטופשים על זה שהוא קטן ואיזה כיף שהוא הגיע, עם תזמורים. יש לו תזמורות בראש מהיום שהוא נולד והוא בכלל, לדעתי, כבר שר. בפתיח של השיר החדש שלי יש את הקול של ארי, שהקלטתי כשהוא ישן. הילד ממש בטון ובפיץ'".

     

    הצלחת לישון בהתחלה?

     

    "אני בן־אדם שהשינה הייתה הכי חשובה לו, והיום אני מתעורר בשלוש בבוקר ובשש בבוקר ולא רק שאני לא לחוץ לישון, אני מדבר אליו ושר לו כדי שלא יירדם ושיהיה לנו עוד זמן יחד בלילה. אני כל הזמן בודק שהוא נושם, אבל גיליתי שאני הורה היסטרי הרבה פחות ממה שציפיתי. אני הורה קול, והוא ילד רגוע. גם עידן. זה בא לנו מאוד בטבעי".

     

    בחרתם להיות בשבוע הראשון לבד, בלי ההורים. לא פשוט.

     

    "ופחדנו מזה שאנחנו נוסעים לבד ואולי עושים טעות, כי אמא שלי ושלו לא יהיו שם כדי לחבק אותנו או סתם כדי להכין לנו חביתה, אבל בסופו של דבר ההחלטה התבררה כנכונה. היינו מאושרים ורגועים ותיפקדנו טוב. ביקשנו מהמשפחה לבוא שבוע אחרי הלידה כי רצינו את השבוע הראשון לבד".

     

    איך הייתה הטיסה חזרה לארץ?

     

    "כשארי היה בן חודש חזרנו. לא מומלץ לעשות את זה בגיל צעיר יותר והיו עניינים ביורוקרטיים. יש לו אזרחות אמריקאית והעברנו אותו גיור, הרבנים טבלו אותו במקווה בניו־יורק, עשינו ברית. גם שם לא הייתי לחוץ. הפתעתי את עצמי. אני פשוט מתעסק בליהנות ולאהוב אותו".

     

    למה קראתם לו ארי?

     

    "זה שם שאנחנו מאוד אוהבים, מאוד חזק מבחינה רוחנית, האר"י הקדוש. כמעט קראנו לו ריו, אבל כשהוא נולד נגלה אלינו ארי, והבנו שהוא לא ריו. גילינו גם שיש דמות של תוכי שקוראים לו ריו ושזו גם משאית צבאית. בקיצור, בחרנו טוב".

     

     

    × × ×

     

    ביולי 2017 הפך סקעת, מבלי שהתכוון לכך, לאחד ממנהיגי הקהילה הגאה אחרי שפירסם פוסט זועם ולא אופייני. הפוסט, שאותו ייעד לבני הנוער בקהילה, נכתב ביום שבו הגישה המדינה לבג"ץ את עמדתה שלא לאפשר לזוגות חד־מיניים לאמץ ילדים. "בתור ישראלי ששרוף על המדינה שלו וגאה להיות יהודי ומדבר על זה מעל כל במה בעולם, שירת בגאווה בצבא, זה שבן זוגו רב־סרן בצה"ל ומשרת קרוב לחודש בשנה עד היום, אני קורא לכם לא להתגייס לצבא! ויודעים מה, גם לא לשלם מיסים על הכסף שתרוויחו בקרוב, בכלל, כל חובה שהמדינה מבקשת מכם למלא פשוט תשימו זין".

     

    הדברים של סקעת הגיעו לכותרות ועוררו דיון רועש ברשתות החברתיות. "כתבתי כדי לזעזע, לגרום לכולם להבין שאנחנו לא שעירים לעזאזל של אף אחד", הוא אומר. "זה היה ספונטני, לא ניסחתי בכלל. זה היה הדבר הכי ישיר שיצא לי מהלב בחיים כי כאב לי ממש" .

     

    שמעת משהו מצה"ל?

     

    "כלום. כי לא קראתי להשתמטות, קראתי להתעורר. אני שירתתי בצה"ל, בן הזוג שלי קצין במילואים, אבא שלי היה חמש שנים בקבע, ארי כמובן ילך לצבא. אני כן רוצה שאנשים למעלה יבינו שכמו שהקהילה הגאה נותנת מאה אחוז, היא צריכה לקבל את הזכויות. קיבלתי הודעות תמיכה גם מקצינים בצבא".

     

    אני בטוח שהיו גם מתנגדים.

     

    "היה איזה מישהו שרץ בהוד־השרון ודרש לבטל הופעה שלי, רצה לעשות רעש. סתם את הפה אחרי חמש דקות. לא רק שהופעתי בהוד־השרון כמתוכנן, ביקשו הופעה נוספת. לאחר מכן קיבלתי מכתבים מראשי ערים וראשי עמותות וחברות, שהם תומכים במה שכתבתי. שבוע אחרי הפוסט היו 15 אלף איש בהפגנה מול קריית הממשלה — זו הייתה אחת הפעמים הנדירות שהקהילה יצאה להפגנה על זכויות. לא מצעד גאווה, עצֶרת. עידן פעיל בזכויות הקהילה, הקים את החזית הגאה בשנה האחרונה, ולשנינו מאוד אכפת".

     

    ועכשיו, כשעברת את התהליך?

     

    "עוד יותר מבין את הקושי של אנשים מהקהילה להגיע להיות הורים, כי אני יודע כמה התהליך מורכב וקשה וכמה כסף זה עולה. יש זוגות שלא יכולים לממן את כל זה והם פשוט מוותרים על החלום. אני מאוד כועס על ראש הממשלה, כי אני חושב שהוא משקר לקהילה. הוא טוען שהוא רוצה את טובת הקהילה, נתן הבטחה לשוויון זכויות ובינתיים לא עמד בה".

      

    "לא עושה כלום לטובת הקהילה". ח"כ אוחנה
    "לא עושה כלום לטובת הקהילה". ח"כ אוחנה

    במפלגתו נכלל ח"כ אמיר אוחנה.

     

    "אמיר אוחנה לא עושה כלום לטובת הקהילה הגאה. לא ניסיתי לדבר איתו, וזה גם לא תפקידי. בן־אדם שמתחבא, שצריך להזכיר לו שהוא צריך לעמוד בבית הנבחרים כנציג הקהילה, זה מוזר בעיניי. אין לי שום דבר אישי איתו, אני רק יודע שיש מישהו מהקהילה הגאה בשלטון, שלא עושה כלום".

     

    אתה מאמין באלוהים?

     

    "כן, היו לי כמה רגעים איתו בתהליך הזה. אני מדבר עם אלוהים בלילה כל יום במרפסת, מסתכל למעלה. מרגיש שהוא נמצא איתי כל הזמן. בתוך התהליך היו כמה רגעים שהצבתי בפניו שאלות, כמו, האם ככה צריך לפרשן אותך על פני האדמה? האם זוג כמוני וכמו עידן צריך לעבור מסכת ייסורים כדי להקים משפחה? האם לזה התכוונת?"

     

    והתשובה?

     

    "שלא. אני יהודי גאה תרתי משמע, גיירתי את הבן שלי במקווה וזה הציף לי הרבה מהזהות שלי בתור יהודי. אמרתי להורים שלי בניו־יורק, אתם יודעים שכשיגיע הרגע לעלות למעלה, יש לי הרגשה שאלוהים יגיד לי, 'לא הבנתם כלום'".

     

    בגלל אותן פרשנויות, בין השאר, נתניהו חושש מצעדים שירתיעו את המפלגות הדתיות.

     

    "ביבי ליברל, בתוך תוכו אין לו שום בעיה עם הקהילה ועם הרצון של חבריה להיות הורים. בגלל זה אני לא מבין איך מנהיג אהוב כל כך בסדר גודל שלו לא רוצה להשאיר פה חותם אמיתי ולעשות צדק בעניין הזה".

     

     

    × × ×

     

    באוגוסט 2004 ראה סקעת את הגב של הראל מויאל בגמר בלתי נשכח של העונה השנייה של 'כוכב נולד' בניצנים, כשצביקה הדר מבשר על "מהפך". אלא שהמקום השני עשה לסקעת טוב והוא הפך לאחד מהזמרים המצליחים שיצאו מריאליטי בישראל. אחרי שנתיים כבר הוציא אלבום בכורה שנסק לזהב, עם שיר השנה 'ואת' מבית קרן פלס, ופתח בקריירה מצליחה. היום, בגיל 37, יש מאחוריו כבר ארבעה אלבומים, שפע של להיטים, מחזות זמר בתיאטרון, השתתפות באירוויזיון ב־2010, סגירת מעגל עם משבצת השופט ב'הכוכב הבא לאירוויזיון', פסטיגלים, לוחות עמוסים בהופעות וקהל שמלווה אותו 14 שנה בנאמנות.

     

    לקראת הופעה ב־2 בפברואר בהאנגר 11 בתל־ אביב, הוא מוציא סינגל חדש בהפקה של נועם עקרבי, 'בחיי'. "כתבתי אותו עם אליעד נחום, שהוא חבר, לפני די הרבה זמן. לפני כמה ימים שיניתי את המילים, והקלטתי לפתיח את ארי בזמן השינה שלו. הטקסט מדבר על מערכת היחסים ביני לבין עידן, וגם ביני לבין ארי, על הרגעים הקטנים של חיים רגילים כמו שיש לכולם. הפזמון אומר ש'לא פשוט אבל הכל בסדר. רק רציתי שתהיה בחיי, כשאני מתעורר. קשה אבל בסך הכל גן עדן'''.

     

    עידן ואתה באמת נראים הרמוניים. עד כמה זה אמיתי?

     

    "זה נכון ואנחנו גם לא רבים הרבה. אנחנו חברים מאוד טובים ונמצאים יחד בזכות העובדה שאנחנו אוהבים ורוצים, וזה הסוד. היו לנו פרידות בהתחלה, היינו ילדים. לא ידענו מה אנחנו רוצים, וזה בסדר. שנינו רק יצאנו מהארון. מזל מאלוהים שחזרנו. אנחנו עומדים אחד מול השני בלילה ואומרים, 'אנחנו לא יודעים מה לעשות מול הדבר הזה, הוא כזה מושלם'. אני לא מאוהב, אני מטורף מאהבה".

     

    אתה מוכן לשינוי באורח החיים, כאבא?

     

    "נולדתי כהורה עכשיו. אנחנו מסתדרים מצוין, מבלים עם ארי המון, ויש הרבה דברים שלמדתי להזיז הצידה. אתה הופך להיות יעיל ועושה דברים בחצי מהזמן. אם פעם סשן באולפן היה יכול להימשך שבע שעות, היום זה ארבע שעות. אני יותר מדויק ומפוקס כי אני כל הזמן רוצה לחזור לארי".

     

    נשמע מושלם.

     

    "יש רגע בחיים שאבולוציונית אתה מתחיל להרגיש שמשהו חסר ואתה לא יודע מה. אצלי זה התחיל בגיל 34. הרגשתי שהכל בסדר אבל חלק מהפאזל חסר. כשהיינו בהיריון אמרתי לעידן שעכשיו אני מבין שהיקום רמז לי אז, זה הזמן שלך להיות אבא".

     

    סליחה שאני מקלקל, אבל לא עובר לך בראש שלא תהיה לארי דמות אימהית בבית?

     

    "ילד צריך הורים אוהבים ומתפקדים ואת זה יש פה. הסבתות שלו מטורפות עליו ומגיעות לראות אותו כמעט כל יום".

     

    סבתא אהובה, אמו של סקעת, עוסקת בין השאר בהרצאות להורים של נוער גאה, ומספרת על ההתמודדות במשפחה אחרי שהראל וגם אחיו דניאל יצאו מהארון. "המשפחה שלי זכתה בהורים מדהימים, מאוד יציבים ובריאים בנפשם, שעשו איתנו דרך מדהימה יחד ונתנו לנו את כל התמיכה וכל האהבה להיות מי שאנחנו. ניגשתי פעם לאחי, כשעוד היה בן 15, הסתכלתי לו בעיניים ואמרתי לו, 'אני אוהב אותך ואני כאן בשבילך לכל דבר שאתה צריך, אתה תהיה מה שנועדת להיות'".

     

    הקפדת לומר "נועדת להיות".

     

    "כשמדברים על עניין ההומואים מכניסים לפעמים את עניין הבחירה. זה מכעיס אותי, כי נותנים לגיטימציה לחשוב שכביכול יש לך אפשרות לבחור. ולא, אין פה ממד של בחירה. אתה לא נותן למישהו את הזכות לבחור אלא פשוט להיות מה שהוא".

     

    בראיון הקודם כאן סיפרת שהיו לך שנים של התלבטויות.

     

    "זה נובע ממקום שאתה לא מכיר את עצמך באמת ולא יודע מה לעשות עם זה כל כך. אין בחירה אמיתית, הרי נולדת ככה! גם הדיון של 'נולד ככה' צריך להיעלם מהעולם כי כשאתה אומר את זה מיד יש לזה ממד של נגטיביות. הרי אתה לא אומר על מישהו גבוה 'נולד ככה'".

     

    אתה עצמך יצאת גם עם נשים.

     

    "כשאתה מגלה את זה עולים לך סימני שאלה, ואני לא הכרתי יותר מדי אנשים שדומים לי. זה שלח אותי למסע של להבין מה זה. היום ילדים נולדים לעולם של קהילה מוכרת ולא מתחבאת, לעולם שבו יש שני אבות או שתי אמהות, ועדיין יש עוד דרך לעשות".

     

    אמא שלך אמרה בראיון ל'לאשה' שעברה לה בראש מחשבה על 'משהו דפוק גנטית'. מילים לא פשוטות.

     

    "היא לא אמרה לי את זה, אבל כל הורה מתמודד בדרכו עם העובדה שיש לו ילדים מהקהילה הגאה. יש כאלה ששואלים את עצמם שאלות, יש כאלה שמקבלים את זה באותו רגע ויש כאלה שמתחילים לתהות מה קרה בדרך עד שמבינים שלא קרה שום דבר. הדבר היחידי שקרה זה שלא דיברו על זה יותר מדי ובגלל זה אמא שלי היום הולכת ומדברת עם משפחות כדי להסביר להן שהכל בסדר".

     

    היא משתפת אותך?

     

    "כל הזמן. השבוע היא אומרת לי שהיא נוסעת לנתניה לפגוש מישהי שבאה מיוהנסבורג, קראה את הכתבה ב'לאשה', הגיעה לארץ וביקשה להיפגש איתה כי יש לה שני בנים הומואים והיא רצתה לקבל ממנה ייעוץ וכוח. אני מודה כל בוקר שיש לי הורים כאלה".

     

    היא סיפרה גם שאבא שלך לא היה מוכן ללכת לעבודה ביום שאחרי יציאתך מהארון.

     

    "כמו שלכל הורה יש התמודדות עם מה יגידו על הבן שלו, אני מניח שהוא חשב על זה, הבין שאין לו ממה לברוח וממה להתבייש, ושהוא גאה בילדים שלו. אמא שלי קיבלה את זה בצורה א' והוא בצורה ב'".

     

    מה זה א' ומה זה ב'?

     

    "אמא שלי מיד הבינה והתקדמה הלאה. לאבא שלי, ואולי זה עניין של גברים, לקח עוד קצת זמן. הוא מגדל אותי גם מקצועית מאז שאני בן שש, אז הוא אולי טיפה חשש לקריירה שלי. החששות הפריכו את עצמם. פתאום חברים שלו מבקשים ממנו לייעץ להם כי גם הילדים שלהם הומואים".

     

    לפי הראיון שלה, בתגובה ראשונה הוא הזכיר "תרופות פלא".

     

    "הוא שאל אם אני בטוח ואם אני חושב שזה יכול להשתנות. זה לגיטימי. אמא שלי אמרה לי, 'לא הבנו, כי היו לך המון ידידות'. אמרתי לה, 'זה הסממן הראשון שהיה צריך לגרום לך להבין שאני הומו'. יצאתי עם בחורות כי אהבתי בנות במובנים מסוימים ויכולתי להתבלבל בין המובן המיני והרגשי".

     

    לא שברת להן את הלב בדרך?

     

    "לא עשיתי את זה הרבה, וזה היה רק אם באמת הרגשתי משהו. לקחתי על עצמי את האחריות שלא לשקר לבחורות ולכן זה היה מעט".

     

     

    × × ×

     

    קמפיין MeToo# החזיר אותו שנים אחורה, לתקופה שלמד בבית צבי ובזמן החופש מהלימודים שיחק בהצגות בבתי מלון באילת. "חברה שלנו מבית הספר באה לבקר אותנו בערב, יצאה והתקשרה בשלוש בבוקר בבכי מטורף, סיפרה שנאנסה. הבהלה שלנו באותו רגע הייתה מורכבת, גם כי דאגנו לה וגם כי לא ממש ידענו מה לעשות. הוצאתי משפט אחד שאני מצטער עליו עד היום. שאלתי, 'את בטוחה שזה היה אונס?' בגלל שלהבדיל מהיום, התמיכה לנפגעות תקיפה מינית לא הייתה בולטת בשטח. הבושה, שדחפה להסתרה, הייתה יותר דומיננטית. אם היא קוראת את זה עכשיו, שתדע שאני מצטער. זו הייתה שאלה של ילד בן 21 וזה לא היה במקום. אגב, תפסו את האנס ההוא".

     

    אתה הוטרדת פעם?

     

    "אני יודע לעשות את ההפרדה בין משיכה מינית מופגנת לבין הטרדה, אבל יכול להיות שההבחנה שלי שונה כי כשאני מצטלם עם נשים או גברים והם מעבירים לי את היד על הטוסיק, אני יכול לראות בזה משהו לגיטימי. תכלס, זה לא דבר לגיטימי. להגיד לך שאני מוטרד? לא. היו רגעים שישבתי בפגישות או באינטראקציה עם אנשים שהחיבה שלהם אליי הייתה מציקה".

     

    סקעת היה מהראשונים לזהות את הכישרון של נטע ברזילי ב'כוכב הבא' (שעולה בנובמבר בקשת 12). "כשהגעתי לעונה הזאת הבנתי שהסיכוי שלנו לזכות באירוויזיון יהיה כשנביא משהו מאוד בולט ברמה המקצועית, ומצד שני מאוד בולט ברמה האישיותית. נטע שונה מכל דבר אחר, כישרונית בצורה קיצונית ומיוחדת בצורה קיצונית. בשנייה שעלתה לבמה ידעתי שהיא יכולה להשיג ניצחון. זו הייתה העונה הרביעית שלי, אני כבר יודע לזהות טוב יותר. באתי להפקה ולא חששתי לומר, 'נטע צריכה לזכות בעונה הזאת אם אתם רוצים שהאירוויזיון יהיה בישראל".

      

    "באתי להפקה של 'הכוכב הבא' ואמרתי, 'נטע צריכה לזכות בעונה הזו'". ברזילי
    "באתי להפקה של 'הכוכב הבא' ואמרתי, 'נטע צריכה לזכות בעונה הזו'". ברזילי

    למה היא לא מוציאה שירים נוספים?

     

    "אני יודע שהיא עובדת על מוזיקה חדשה. מניסיון, אסור להאיץ אף פעם באמן בגלל מומנטום. בעיניי, היא הולכת לקריירה ארוכה, בריאה, טובה ומעניינת. יש לה את כל הנתונים. האמנים הטובים והשלמים והאמיתיים נשארים המון זמן, והיא תהיה כזאת".

     

    היית שם גם. צבט לך שלא עשית הישג כזה?

     

    "אפילו לא לרגע. השבוע צפיתי ביוטיוב ברגע של הקפיצה שלי בקול באירוויזיון ונקרעתי מצחוק. מצחיק שברגע הכי חשוב בחייך, עד אז, קופץ לך הקול. כשאתה ניגש למשהו אתה רוצה לעשות הכי טוב שיש. הרגשתי שנתתי הופעה מדהימה, משם זה מן אללה. ואללה החליט שיקפוץ לי הקול שם. החזרתי עכשיו את השיר ('מילים') להופעות".

     

    קיבלת הצעות מעולם המשחק. אתה מתכוון להתמקד בזה במקביל למוזיקה?

     

    "התאהבתי בתיאטרון. פעם שנאתי, בגלל טראומה מבית צבי, כנראה. יצאתי משם חבול. אני לא מרפקן, וקלטתי מהווייב שתיאטרון זה עולם של מרפקים. סיימתי שנה א' בהצטיינות, קיבלתי מלגות, ובשנה ב' לא קיבלתי תפקידים. אולי זה היה מסר שהמנהל (גרי בילו ז"ל) ניסה להעביר לי בסגנון, 'צא מהארון חביבי'".

     

    איך בדיוק?

     

    "הוא דיבר איתי פעם אחת ואמר לי ששחקן חייב להיות מחובר לעצמו ואם לא, הוא לא יהיה טוב. לא הבנתי למה הוא התכוון. היום אני מבין שהוא הסביר שאם לא אהיה שלם עם עצמי, לא אהיה שחקן טוב".

     

    בשהייה האחרונה בניו־יורק הוא פגש את שירי מימון לפני הפרמיירה של 'שיקגו' בברודוויי, מקום שני נוסף מ'כוכב נולד' שהתפתח לקריירה משגשגת. "היא חברה טובה שלי, היחידה מהחברים בתעשייה שידעה על ההיריון. ביום לפני החזרה לארץ נפגשנו בניו־יורק, והרמנו כוסית לארי ולשירי. היה ערב מרגש".

     

    יש כאלה שאמרו על שירי ב'שיקגו' שזה רק לשבועיים.

     

    "מה שאני לא אוהב אצלנו זה שאנחנו מאוד אוהבים להמליך ואחרי זה אנחנו אומרים, 'אוקיי, איפה טעינו'. שירי הופיעה בברודוויי על במה שכולנו היינו רוצים להופיע בה, הייתה מדהימה וזה לא משנה אם לשבועיים או לשנתיים. אני גאה בה. כל מי שמצקצק, זה מקנאה. נקודה".

     

    razs@yedioth.co.il

     

     


    פרסום ראשון: 23.10.18 , 19:58
    yed660100