טבעונים, בני נוער וקשישים מצביעים יחד

דיזנגוף סנטר מלא, הטיילת עמוסה, שוק הפשפשים עולה על גדותיו, אבל מחוץ לקלפי בבית־הספר "תל נורדאו" במרכז העיר, בין בוגרשוב לבן־יהודה, שלו יחסית. "אני כאן משבע בבוקר. חיפשתי חניה במשך שעה ובסוף חניתי בחניון. מאז העניינים מתנהלים בעצלתיים", מדווח איתן שמואלי, מקום שביעי ברשימה התל־אביבית.

אם יש משהו שמאפיין את הבחירות בתל־אביב השנה, זו האינפלציה במספר הרשימות המתמודדות למועצת העירייה. 22 סיעות מתקוטטות על 31 מקומות בלבד במועצה, וכמו כל דבר בתל־אביב גם כאן הכל אקלקטי וצבעוני: החל מהרשימה הטבעונית, דרך רשימת הנשים ועד לרשימת הירוקים. גם סיעת הגמלאים שלחה לכאן נציגים, שלושה נערים בני 16 שנראים מעולפים מחום. כשאני שואל אחד מהם מה הקשר שלו לתחום הגמלאים, הוא מסביר שיש לו סבא וסבתא והוא דואג להם.

"הרשימות הקטנות לא השכילו להתאחד בגלל ענייני אגו", מנתח שמואלי, "זה חבל כי ככה ההגמוניה תשמר את כוחה". ואכן, התחושה היא שתל־אביב לא יוצאת מגדרה לקראת הבחירות, בשל ההכרה בכך שראש העירייה רון חולדאי יישאר בתפקידו, או לכל היותר יוחלף בבן טיפוחיו שהוא גם בן דמותו, אסף זמיר. "חולדאי וזמיר זה קופי־פייסט", אומר שמואלי ומביע את דעתם של כמעט כל המצביעים ששוחחתי עימם במהלך היום.

אחת מהם היא יהודית, שמתגוררת בשכונה מזה 43 שנה. גם היא מתקשה להבדיל בין חולדאי לזמיר אבל הצביעה לאחרון בגלל ש"הוא בחור טוב, הוא היה במועצת התלמידים של בית הספר שלו". דבריה נוסכים ביטחון בנציגו של זמיר, ברק הרשקוביץ, שעדיין מתקשה להסביר את ההבדל בין זמיר לחולדאי. "אחרי 20 שנה הגיע הזמן לחשוב על שינוי", הוא חוזר בווריאציות שונות על מסר הבחירות המרכזי של זמיר.

אנשיו של חולדאי, מנגד, נראים בטוחים בניצחון, על גבול הזחיחות. אחד מהם, ירון בן ה־17, מספר לי שהדבר המעניין היחיד שקרה כאן במהלך היום הוא עימות בין נציגי אסף זמיר לנציגי אסף הראל, במהלכו כל אחד מהצדדים טען שהשני חודר לו למרחב הפרטי. "זה היה ממש ילדותי", אומר ירון, להזכירכם בן 17.

אבל אם חשבתם שכאן רגוע, הרי שבצד השני של העיר דממה. נציגים של שתי רשימות בלבד עומדים מחוץ לבית־הספר "שבילים" ביפו: "אנחנו העיר" של אסף הראל ו"יאפא" היפואית. "חולדאי נותן את כל היחס לתל־אביב ושוכח את יפו", אומרת מוזי ספורי, ילידת יפו בת 31 שתומכת בהראל, ואז הולכת להצטלם סלפי.