שיעור באזרחות וסלפי מהקלפי

יום בחירות אמור להיות יום חג. גם כשמדובר בבחירות לרשויות המקומיות, זו הרי חגיגה של דמוקרטיה. אבל בירושלים היה קשה לחוש אתמול ולו שמץ של שמחה או התרגשות. יום בחירות הוא גם שיעור באזרחות. אתמול היה השיעור הזה עגום מתמיד.

שתיים מבנות הבית הצביעו לראשונה בחייהן. עוד לפני הסלפי הבלתי נמנע מהקלפי ("זה מביך, אבל מי שבא עם סלפי כזה למסיבה מקבל בירה חינם", התנצלה הבכורה) הן כבר הבינו שבפוליטיקה של החיים בעיר טעונה כירושלים, האפשרות הסבירה היחידה היא לבחור במה שהן כינו "הכי פחות גרוע".

סיסמאות היו הרי בשפע: הירושלמי בנשמה וזה שישמור על קדושת ירושלים, זה שהבטיח לנצח בשם הצעירים והחילונים אבל מיהר להעלות תמונה מהכותל בחשבון האינסטגרם שלו, וזאת ששלחה הודעות אס־אם־אס שאיימו "התעוררות גדולה מדי! שומרים על הציונות הדתית בירושלים".

אבל מה לסיסמאות ולחיי היום־יום בבירה? לא במקרה נראה סניף הליכוד במרכז העיר באחת בצהריים כמו שהגיוני שייראה מטה בחירות בבוקר שאחרי. נטוש ומלוכלך. גם בשוק מחנה יהודה לא היה זכר לסערת הרגשות האופיינית לימי בחירות. הירושלמים יודעים שבין שתהיה תוצאת הבחירות חד־משמעית ובין שיידרשו להצביע בסיבוב שני לראשות העיר, מי שתמשיך להתוות את דרכה של העיר ואת צביונה, מי שבאמת תשפיע על עתידה, היא הממשלה. לא אלקין ולא ליאון, לא ברקוביץ ולא דייטש.

וממילא הם עצמם, כך נראה, לא כריזמטים מספיק, או כמו שאמר לנו בצער דוד מדוכן המיצים בכניסה לשוק, "וואלה, לא יודע אם אני אלך בכלל להצביע. אני לא מכיר אותם. אף אחד מהם לא גדל איתי. איך אני יכול לדעת מה הם יעשו לעיר?". גם חנן מהגבינות לא התכוון לממש את זכותו. "בשביל מה לי? אני ממילא לא אשפיע, אני רק חנן. אבל אם בכל זאת, אז להתעוררות ולאלקין. עופר ברקוביץ צעיר מדי. אין מצב שהוא יידע לנהל עיר כזאת".

את הפוסטרים והשלטים של הרשימות והמועמדים מימין ומשמאל שקרעה הרוח בסוף השבוע אמנם מיהרו הפעילים להחליף בחדשים, אבל התלהבות קשה לזייף. וקשה עוד יותר להתלהב כשסביר להניח שמצבה של עיר הבירה יילך ויידרדר. כי החרדים ימשיכו לשלם פחות ארנונה (ובכל זאת לשלוט במועצה ובעומד בראשה); כי הצעירים ימשיכו לחלום על תל־אביב (אף שקראו את המצע של ברקוביץ והצביעו לו בתקווה שאכן ידאג לחיי הלילה); כי תושבי החלק המזרחי שלה ימשיכו בצדק להרגיש אזרחים סוג ב'; כי נדמה שלאיש לא דחוף מספיק לעשות אותה שוויונית, חופשייה וקלה למחיה.