yed300250
הכי מטוקבקות
    קליש־רותם מצביעה ביום שלישי. "חיפה היא כמו אישה יפה ומוזנחת"
    המוסף לשבת • 01.11.2018
    סוד הניצחון
    עם קמפיין שעבר מתחת לרדאר, עם מסרים מהונדסים בדף הפייסבוק ועם ערך בוויקיפדיה שנולד רק בלילה שבו הוכרזה כראש העיר של חיפה, עינת קליש–רותם נותרה אנונימית גם עבור רבים מאלה שהצביעו עבורה | מתכננת הערים בעלת החגורה השחורה בקרטה ובאפיית עוגות קרם, הצליחה להיכנס בסדק שבין הכרמל לעיר התחתית ולרתום שותפים פוליטיים - מהחרדים עד הלהט"בים, ממרצ עד ליברמן | "אני אישה ששוברת את המערכת", היא אומרת עכשיו נותר סימן השאלה סביב יכולתה לעמוד בהבטחות
    איתי אילנאי, אתי אברמוב | צילום: אלעד גרשגורן

    המרוץ לראשות עיריית חיפה הוכרע כבר ב־23:00 ביום הבחירות, כמה שעות לפני שפורסמו תוצאות האמת, כאשר לירן חולצה אפורה השתלט על מסיבת העיתונאים המאולתרת שהתארגנה במטה הבחירות של עינת קליש־רותם. מרגע שזינק בגופו הכבד על המתמודדת ההמומה ועשה איתה סלפי, כבר לא הייתה דרך חזרה. המהפך הושלם. "ידעתי שהיא תנצח", מסביר לירן.

     

    בחושיו החיפאים המחודדים, זיהה לירן חולצה אפורה מבעוד מועד שיונה יהב סיים את תפקידו ההיסטורי. האיש שהעיר חיפה והוא הפכו ב־15 השנים האחרונות למילים נרדפות, הפסיד לאדריכלית ומתכננת ערים שעד לפני שבועיים, איש מחוץ לחיפה לא שמע עליה.

     

    כמה שעות אחר כך, בחמש בבוקר של יום רביעי, עלתה המנצחת הגדולה של בחירות 2018 במעלית, לפנטהאוז המשפחתי בשכונת רמות ספיר בעיר. מהמרפסת הרחבה בקומה ה־14, במרומי בניין מגורים אפרורי וחסר ייחוד, הייתה יכולה להשקיף על כל המפרץ והכרמל. מעכשיו, באופן רשמי, הפכה חיפה לעיר שלה.

     

    כבר לפני שש שנים סימנה קליש־רותם את המטרה. זה לקח קצת זמן אבל בסופו של לילה לבן אחד ולאחר קמפיין מבריק, שעבר ברובו מתחת לרדאר של התקשורת הארצית, היא יכולה לסמן וי ענק: 56 אחוזים מהבוחרים הפכו אותה לאישה הראשונה העומדת בראש אחת משלוש הערים הגדולות בישראל - עיר הנמל החשובה ביותר, המנוע הכלכלי של הצפון, שמונה כ־300 אלף תושבים.

     

    חגיגה בסנוקר: עם יו"ר העבודה אבי גבאי
    חגיגה בסנוקר: עם יו"ר העבודה אבי גבאי

     

     

    "אני אישה ששוברת את המערכת", היא אומרת לנו ביום רביעי בצהריים, ואז מבקשת שניתן לה לגנוב כמה שעות של תנומה מכיוון שבקושי הספיקה לעצום עיניים. אחרי המסע המטורף שעברה, שכלל לא מעט השמצות, מאבק משפטי שהגיע עד לבג"ץ ומלאכת מחשבת של הקמת קואליציה רחבה ככל האפשר, היא מותשת אבל עדיין גבוהה ומרשימה, עדיין מקיימת שיחות צפופות עם דובריה ועם מנהל הקמפיין שלה, עדיין מנסה לעכל את ההישג ולשלוט בו. וכן, היא עדיין אנונימית, גם עבור רבים מאלה שנתנו לה את קולם. "אף אחד לא יודע מה היא ומי היא, אבל היא מביאה רוח של שינוי", אומר תושב העיר שהצביע לה. "יהב היה ראש עיר בסדר, אבל הגיע זמנו. זו הייתה הצבעת מחאה. יותר מאשר קליש ניצחה, יהב הפסיד".

     

    אפילו גוגל בקושי מכיר את קליש־רותם, וערך הוויקיפדיה הרזה שלה עלה לרשת רק אחרי שהיה ברור שהיא תהיה ראש העיר הבא של חיפה. המצב הזה אינו מקרי, אלא תולדה של אסטרטגיה. במהלך הקמפיין שמרה קליש־רותם על קשר עם בוחריה בעיקר באמצעות חוגי בית, אותם קיימה כמעט מדי ערב בשנים האחרונות, ובאמצעות מסרים מהונדסים היטב שפורסמו בדף הפייסבוק שלה. גם כאשר הבחירות הגיעו לישורת האחרונה היא לא חרגה ממנהגה, הבריזה מהעימות מול יונה יהב והעניקה רק ראיון אחד לתקשורת הארצית (לתוכנית "קלמן־ליברמן" בכאן ב'). מי שהאזין לו שמע היטב את חוסר ניסיונה (ואת חוסר סבלנותה) כמרואיינת: היא סירבה לענות על שאלות ודרשה מהמראיין, "תשאל את השאלות הנכונות". כשעומתה עם עבירות הבנייה שבהן הורשעה מיהרה לסיים את השיחה. "בואו נתקדם ושיהיה יום טוב", אמרה.

     

    "לא צריך להתראיין בשביל להיות בקשר עם הציבור", אומרת נעמה לזימי, מספר שלוש ברשימתה, כשהיא נשאלת מדוע קליש־רותם התרחקה מהזרקור התקשורתי. "צריך גם להגיד שהתקשורת החיפאית הייתה מגויסת נגדה. אין לה סיבה להיכנס לגוב האריות בשביל לתת למישהו את הזכות לחרב את כל מה שהיא בונה". גם אחרים במטה מלינים על כך שאמצעי התקשורת המקומית, שלהם כוח רב בחיפה, פעלו נגד קליש־רותם ובעד יהב.

     

    מי שניווט בתוך הביצה התקשורתית הזו ביעילות, הוא מנהל הקמפיין שלה ומספר שתיים ברשימתה למועצת העיר, נחשון צוק. למעט העובדה שהוא מורה לשיט ויש סרטון יוטיוב שבו הוא מופיע בשפמו הלבן כשהוא נואם על בעיות התחבורה בחיפה, כמעט שלא ידוע עליו דבר. "בעוד שקליש היא בעלת חזות מאוד מרשימה ואריסטוקרטית, נחשון לא עובר מסך", אומר גורם שישב בפגישות עם שניהם. "הוא מישהו שיכול לבחוש מאחורי הקלעים, אבל אם הוא ישב בחדר איתה לא תשים לב שהוא שם".

     

    מוקפת מברכים במסיבת הניצחון
    מוקפת מברכים במסיבת הניצחון

     

     

    כך או אחרת, במערכת הפוליטית בחיפה ישנה הסכמה גורפת שצוק הוא הרוח החיה מאחורי קליש־רותם, ועדות לכך היא חתימתו המתנוססת על ההסכמים הקואליציוניים שגובשו לקראת הבחירות עם שותפיה הפוליטיים, שמשתרעים על הספקטרום שבין חרדים לחברי הקהילה הגאה, ובין מרצ לאביגדור ליברמן.

     

    לא הרווארד, ציריך

     

    קליש־רותם, בת 48, נולדה וגדלה בשכונת דניה ב'. "אחת שהלכה בתלם", נזכר בקושי אדם שלמד איתה בתיכון אליאנס. "לא מהילדים המופרעים. בורגנית כבר אז, אחת עם רגליים על הקרקע". אביה, המהנדס ד"ר אברהם רותם, נולד בברה"מ בזמן מלחמת העולם השנייה לאחר שמשפחתו נמלטה מפולין, ולאחר שעלה ארצה החל את לימודי ההנדסה בטכניון ושם השלים את כל הדרך עד לדוקטורט. בהמשך הפך למרצה בפקולטה להנדסת חומרים וליועץ ארגוני בנושאי ניהול אבטחת איכות.

     

    ב־1999 חוותה המשפחה טרגדיה, שהוצנעה במהלך קמפיין הבחירות: אחיה של קליש־רותם, אורי, נפטר מסרטן בגיל 19 בלבד, במהלך שירותו הצבאי ביחידה מובחרת. זמן קצר אחר כך ילדה קליש־רותם את בנה הבכור וקראה לו רואי, על שמו. גם אחותה, שילדה באותה תקופה, קראה לבתה אורי. שנה אחרי מות האח נפטרה האם, חנה רותם (לבית הלר), גם היא מסרטן. ייתכן שזו אחת הסיבות שהפכו את קליש־רותם אחר כך לפעילה סביבתית, שנאבקה בזיהום בעיר הולדתה.

     

    עם לירן חולצה אפורה. חוזה המהפך
    עם לירן חולצה אפורה. חוזה המהפך

     

     

    לאחר שירות כמאבחנת מחקר בחיל האוויר, נרשמה קליש־רותם ללימודי אדריכלות בטכניון, אותם סיימה ב־1995 בהצטיינות. ב־2001 השלימה תואר שני בעיצוב עירוני בהצטיינות יתרה, גם כן בטכניון. "היא הייתה תלמידה מעולה. מצטיינת, חרוצה", אומרת פרופ' איריס ערבות, היום דיקאנית הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים, שהנחתה את קליש־רותם בעבודת המאסטר שלה. "אחרי שסיימה את הדוקטורט הציעו לה בטכניון להמשיך בקריירה אקדמית, אבל היא רצתה פרקטיקה".

     

    "היה לה רצון גדול לתרום למרחב העירוני", אומר האדריכל צביקה קורן שלמד לצידה. "רק בשלב מאוחר יותר היא ראתה שהדרך ליישם את האג'נדות היא ציבורית". לדבריו, קליש־רותם סיימה את התואר במקביל להחרפת מחלתה של אמה. "ראית שיש התמודדות עם סיטואציה קשה, אבל היא תיפקדה מעולה, גם באקדמיה וגם בעבודה. ראית עוצמה, לא משהו שמערער אותה".

     

    את הדוקטורט עשתה במכון הטכנולוגי ETH של ציריך. "הדיקאן שלי רצה שאסע להרווארד", סיפרה. "אבל אני התעקשתי לנסוע לאירופה. רק התרבות האירופית הקלאסית יודעת איך בונים ערים, איך מתכננים אותן".

     

    למרות הבורגנות המנומסת, קלישר היא התגלמות ה"אגרוף פלדה בכפפת משי". לפני חמש שנים, כדרך להתמודדות עם העומס של העבודה ביום וחוגי הבית בלילה, החלה להתאמן בקרטה. "גם בעלה איתה שם, וגם הילדים", מספרת חברה קרובה שלה. היא מתאמנת כמה פעמים בשבוע אצל המאמן החיפאי ירון בן שחר וככל הנראה תהיה ראש העיר הראשונה בישראל, שיש לה חגורה שחורה. "בחודש וחצי האחרונים בקושי התאמנתי ואני מחכה לרגע שאחזור לזה", סיפרה לא מזמן.

     

    במכון הקראטה. חולמת לחזור לאימונים
    במכון הקראטה. חולמת לחזור לאימונים

     

     

    תחביב נוסף שלה הוא אפייה. "היא תותחית בהכנת עוגות", מספרת אחת מחברותיה ומפנה אותנו לעמוד האינסטגרם שלה, שמלא בתמונות של עוגות קרם ופשטידות. "כל דבר אצלה זה פרפקציוניזם, היא לא מתפשרת, לא בעוגות ולא בעבודה שלה".

     

    לאחר לימודיה החלה קליש־רותם לעבוד כאדריכלית עצמאית, מה שסיבך אותה לפחות פעם אחת. במארס האחרון הורשעה בעבירה על חוק התכנון והבנייה בבית משפט לעניינים מקומיים בחיפה, בגין היעדר היתרים לבית בזכרון־יעקב שהיא שימשה כאדריכלית האחראית לבנייתו. בית המשפט קבע כי חלקה בעבירה היה "מחדל מתמשך" וקנס אותה ב־30 אלף שקל. ההרשעה, שכמה מאנשיה טענו שמקורה במזימה פוליטית, לא מונעת ממנה להפוך לראש עיר אך כן מונעת ממנה לעמוד בראש הוועדה לתכנון ובנייה.

     

    כאחת האדריכליות הבולטות בעיר, ועוד בטרם נכנסה לפוליטיקה, נבחרה קליש־רותם לעמוד בראש סניף חיפה של עמותת האדריכלים. "עסקנו בנושאים כמו שיקוע הרכבת והרחקת בתי הזיקוק", מספר האדריכל דן שומני, ששימש כסגנה בסניף. "בכל הנושאים הללו היא הייתה מאוד נחושה. יש לה מטרה והיא פועלת להשיג אותה ונלחמת בשביל לקדם אותה". לדבריו, בתקופה הזו נעוצים שורשי הקריירה הפוליטית שלה. "לקראת סוף הקדנציה היא ביקשה לפרוש ולפנות לפן הפוליטי. אני לא מופתע שהיא נבחרה, כי הנחישות שלה מידבקת".

     

    לקראת הבחירות הקודמות לרשויות המקומיות ב־2013, הקימה קליש־רותם את רשימת "חיים בחיפה" ואף הציגה את מועמדותה לראשות העיר. "זה היה חלום שלה לממש את המקצוע שלה בעיר שבה היא גרה", מספרת טלי משולם־איטח, מי שהייתה מספר שלוש ברשימתה בבחירות הקודמות. "היא כל כך אוהבת את חיפה שהיא מתארת אותה כבתה השלישית".

     

    על אף שהייתה טירונית פוליטית, קצרָה הישגים כבר בהתמודדות הבכורה שלה. היא אמנם הגיעה למקום השלישי (אחרי יהב וניצב בדימוס יעקב בורובסקי) עם 14% מהקולות, אבל הכניסה שלושה נציגים למועצת העיר, שהפכו אותה לסיעה השנייה בגודלה בחיפה (אחרי ארבעת המושבים של רשימתו של יהב).

     

    "כשהיא נכנסה לפני חמש שנים למועצה זו הייתה הפתעה לכולם", אומר מיכי אלפר, יו"ר "דגל התורה" בחיפה ומי שחבר לקליש־רותם בבחירות הנוכחיות. "מגיעה אדריכלית שמתמודדת בפעם הראשונה עם תקציב קטן, בלי תמיכה של מפלגה גדולה, ומקבלת 14 אחוז. זה היה מאוד מרשים".

     

    קליש־רותם התמקמה באופוזיציה והפכה לאחד הקולות הקולניים נגד יהב. לדבריה לא הסכימה להיות סגן ראש עיר בשכר ואף סירבה להצעה להיות חברת כנסת בעשירייה הפותחת של מפלגה מאוד גדולה. "אני לא מחפשת כסף ואני לא מחפשת ג'וב פוליטי. אני נכנסתי לפוליטיקה רק בשביל לתקן את חיפה", הסבירה בעבר.

     

    לדברי אלפר היא הייתה חברת מועצה נמרצת ואפקטיבית, אך יש הסבורים אחרת. "הפעילות שלה במועצה הייתה מתחלקת לשתיים: או שהיא לא הייתה מגיעה כלל, או שהיא הייתה מגיעה, שואלת שאילתה או מעלה הצעה לסדר היום, ואחרי שהייתה מקבלת תשובה - נעלמת", אומר אחד מחברי המועצה שלא נמנה עם אוהדיה.

     

    גורם אחר, שהכיר את קליש־רותם מפעילותה במועצת המנהלים של מוזיאוני חיפה, מספר שהיא הייתה, "חברה פעילה שגילתה יצירתיות, אבל מה שהיא לא אהבה זה לקחת אחריות ולחתום על שיקים או מסמכים. הצד הכספי זה לא התחום שלה".

     

    לכרמליסטים נמאס

     

    בעיר התחתית של חיפה, שפרויקט השיקום שלה היה למיזם הדגל של יונה יהב, מתקשים לאכול את ניצחונה של קליש־רותם. יהב הזרים לפה תקציבים רבים, הפך את האזור לפנינה תיירותית וזכה בתמורה בתמיכתם הנלהבת של בעלי העסקים. זה לא המגרש של קליש־רותם. "היא ישבה פה רק פעמיים ואף פעם לא דיברתי איתה", אומר ראובן מאיר ויונק מהמרלבורו האדום שלו.

     

    ב־1950 הקימה משפחת מאיר את מסעדת "מעיין הבירה", שהפכה למוסד חיפאי עם הסטייק הלבן הכי טעים שיצא לכם לפגוש. ככזו היא הפכה למסעדת הבית של יהב, שעל פי שמועות נהג לפרק פה קרפיונים. "מאז ומעולם הסתדרנו עם כל ראשי הערים", אומר מאיר, מוסד בפני עצמו, שלא רגיל שהאיש שבו הוא תומך לא מתמנה בסופו של דבר למשרה הבכירה. "הם צריכים אותנו יותר מאשר אנחנו צריכים אותם. אנחנו מביאים לפה תיירות, הופעות, מפתחים את חיפה".

     

    "היא אומרת שהיא מתכננת ערים אבל אני לא יודע איזו עיר היא תיכננה", אומר מיכאל נודל, הבעלים של הבר דוברין 7, בזמן שהוא מתכונן למאות הבליינים שימלאו את המקום שלו בערב. לדבריו, גם שאר תושבי חיפה לא יודעים יותר מדי על קליש־רותם. "במערכת הבחירות הזו אנשים לא דיברו על מה הם הולכים לעשות, אלא נגד יונה יהב. כל חמש דקות היה סמס עם וידיאו אחר של כמה הוא רע ואיך נמות מסרטן ונסבול כי יש פה רק זקנים, והצעירים בורחים לתל־אביב".

     

    אלא שבעיר התחתית, המעוז היהבי, ישנם הרבה עסקים ומעט מצביעים. מי שיביט למעלה, אל שכונות הכרמל העמוסות מצביעים, יראה תמונת מראה: אם בעיר התחתית שמח ושוקק הרי שעל ההר אפור ומשעמם. לא לשווא מיקמה קליש־רותם את מטה הבחירות שלה כאן, המקום שהוזנח בידי יהב. "הרבה מאוד עסקים פה סגרו", אומר לנו בעלים של חנות אחת במרכז הכרמל.

     

    שיטוט באזור בשעת ארוחת הערב מאשש את האכזבה. רוב המסעדות ריקות, וחוץ מצמד שמזמר את הביטלס במבטא רוסי על אי־תנועה, אין פה אקשן. המאפייה הענקית והמושקעת שנמצאת ממש מתחת למטה של קליש־רותם, ריקה לחלוטין. "הכרמל הוא לא מה שהיה", אומרת המוכרת בחנות הפרחים שמעבר לכביש. "לפעמים אני מסתכלת על מה שקורה פה מסביב וחושבת שאני נמצאת במדבר. לכרמליסטים שתמכו ביהב במשך 15 שנה נמאס. הם הצביעו בבחירות האלה למען שינוי".

     

    שוב ושוב נשמעת המילה הזו, "שינוי". זה המסר שקליש־רותם, אנשיה ומצביעיה חוזרים עליו ללא הרף, גם הרבה לאחר שהמרוץ הסתיים. מלבד המילה "שינוי", הנתון העיקרי שהובלט במהלך הקמפיין היו תואריה האקדמיים של קליש־רותם ומקצועה, שתוארו ככאלו שיאפשרו לה להפוך את חיפה "לעיר הכי אירופית במזרח התיכון", כפי שכתבה בפייסבוק שלה. היא השוותה את חיפה לאישה יפה אך מוזנחת, וטענה ש"רק אני אדע להחזיר לה את הצבע ללחיים... לפוליטיקאים כמו יונה יהב אין את הכישורים האלה, ולכן הם רק הורסים את העיר. הם מבזבזים כסף על שטויות, בלי לדעת לאן הם הולכים, בלי אסטרטגיה, והופכים את חיפה לעיר יותר ענייה, יותר זקנה ויותר חולה".

     

    טיקט נוסף שהובלט במהלך הקמפיין הוא היותה של קליש־רותם סביבתית. היא הייתה חברה בוועד המנהל של הקואליציה לבריאות הציבור, עמותה שפועלת להפחתת התחלואה מזיהום סביבתי בעיקר במפרץ חיפה, ובאתר שלה נכתב כי הקימה את הלובי הפוליטי בכנסת שפעל נגד הרחבת פעילות בתי הזיקוק במפרץ חיפה. שוב ושוב הדגישה במהלך הקמפיין שיהב אינו סביבתי מספיק. "הוא ישב על הכיסא שלו ושתק", כתבה באתר האינטרנט שלה.

     

    אבל הסיפור הבא מאיר את פעילותה הסביבתית של קליש־רותם באור שונה. באוגוסט 2016, בעת שהמרוץ לראשות העיר החל להתחמם, הזמינה קליש־רותם את ליהי שחר־ברמן לפגישה בבית קפה על הכרמל. שחר־ברמן, אז יו"ר מגמה ירוקה, ארגון סביבתי הפעיל בעיקר באזור חיפה, הייתה בטוחה שהיא עומדת להציע לה שיתוף פעולה במאבקה הסביבתי. "אבל אז היא אמרה לי את המשפט הבא: 'כל הצלחה במאבק הסביבתי תחזק את יונה יהב'", מספרת שחר־ברמן השבוע. "שאלתי אותה אם היא מצפה ממני לסכל הצלחות סביבתיות, והסברתי שהבחירות בעוד יותר משנתיים, ושעכשיו מרחיבים את בתי הזיקוק. היא אמרה שהיא מצפה ממני לעשות הכל כדי להחליף את ראש העיר".

     

    לדבריה, מאותו רגע פניה של קליש־רותם לא נראו יותר. "ישבתי בוועדות הכנסת ובוועדות המחוזיות לתכנון ובנייה, השתתפתי בדיונים בעירייה בנושאי איכות הסביבה וכו'. לא ראיתי אותה אפילו פעם אחת מאז. אפס". יודגש כי שחר־ברמן הכריזה על תמיכתה ביהב, שלדבריה בשנתיים האחרונות התפכח והחל לפעול יותר בזיהום הסביבתי בחיפה. ממטה קליש־רותם לא התקבלה תגובה לטענות.

     

    פלירט עם יחימוביץ'

     

    ב־2013 פלירטטה קליש־רותם עם מפלגת העבודה ואף שבתה את ליבה של יו"ר המפלגה דאז, שלי יחימוביץ'. "התרשמתי ממנה מאוד", אומרת יחימוביץ' השבוע. "מדובר באישה יוצאת דופן, אינטליגנטית, אבל כמובן שהסיטואציה הייתה שונה כי הכוח הפוליטי שלה בחיפה רק התחיל להבשיל. גם הלחצים הפנימיים בתוך המפלגה היו כאלה שבסופו של יום, לצערי, לא איפשרו את החבירה הזו".

     

    הפעם קליש־רותם לא התכוונה לרוץ ללא גב פוליטי. למרות שכמה וכמה מחברי הכנסת של העבודה תמכו במועמד ישראל סביון, הצליחה קליש־רותם ללכוד את תשומת ליבו של יו"ר המפלגה, אבי גבאי, שהחליט לתמוך בה במרוץ. כתוצאה מהפיצול בעבודה, נוצר מצב בעייתי: עורך הדין של המפלגה חתם על טופסי המועמדות של שתי הרשימות, זו של סביון וזו של קליש־רותם, וזאת בניגוד לחוק הבחירות. ועדת הבחירות פסלה את קליש־רותם, ובית המשפט המחוזי אישר את הפסילה בטענה כי לא היה מדובר בטעות בתום לב.

     

    אך אנשיה של קליש־רותם ידעו להפוך חיסרון ליתרון. הם ניהלו קמפיין ציבורי כנגד הפסילה, אירגנו הפגנות נגד החלטת ועדת הבחירות, ולבסוף הולבנו בידי בית המשפט העליון, שקבע באופן דרמטי, שבוע בלבד לפני הבחירות, שקליש־רותם תוכל להתמודד. הבאזז הציבורי שנוצר סייע לה לסחוף את המתלבטים בדרך אל הניצחון.

     

    אבל מעבר לכל אלה, הצלחתה של קליש־רותם בבחירות הושגה בזכות יכולתה להקים קואליציה עם רשימות מכל המנעד הפוליטי בעיר. את מרב ההבטחות קצר מיכי אלפר, נציג מפלגת "דגל התורה" בחיפה ומי שלדבריו יכול להביא עשרת אלפים קולות לקלפי. "החל מינואר 2017 אנחנו מבצעים סקרים כדי לקרוא את המפה החיפאית", אומר אלפר. "ראינו ש־40% מאלו שהצביעו ליהב לא יחזרו להצביע לו. בעשרת החודשים האחרונים, ככל שהבחירות הלכו והתקרבו, שיתפנו פעולה וראיתי שעינת ראויה לתפקיד".

     

    אלפר גם היה מעורב לדבריו בחיבור בין קליש־רותם לאבי גבאי ולאביגדור ליברמן, שהורה לאנשיו לתמוך בה. גם מפלגת מרצ חברה אליה, כמו גם המועמד העצמאי דוד עציוני, המקורב לשר האוצר משה כחלון.

     

    בהסכם עליו חתם עם קליש־רותם מובטח לאלפר להיות סגן ראש העיר בשכר, ראש הוועדה לתכנון ובינוי ועוד שפע של הצעות המיטיבות עם הציבור שלו. "הקהילה החרדית בחיפה מונה 12 אלף תושבים מצביעים. אני חושב שמגיע להם ייצוג של סגן בכל מקרה", אומר אלפר. "בנושא של הוועדה המקומית אני עשר שנים חבר הוועדה. אני חושב שהיא מכירה את המקצועיות שלי ואת הידע שצברתי לאורך השנים, וראתה בי מתאים לתפקיד ללא קשר לנדוניה עבור התמיכה שלי".

     

    ב"דגל התורה" כל כך שמחו בניצחונה של קליש־רותם, שפירסמו סרטון של ח"כ משה גפני מברך אותה על זכייתה. "שמחה גדולה כזו לא הייתה הרבה שנים", אמר לה. גם ברחובות חיפה נצפו לא מעט אברכים החוגגים את ניצחונה של האדריכלית, וחלקם לא התביישו להצטלם עם אנשי הקהילה הגאה שנופפו בדגליהם הצבעוניים. "קליש הבטיחה הבטחות לכולם", אומר גורם במועצת העיר. "עכשיו נראה איך היא מצליחה לעמוד בהן".

     


    פרסום ראשון: 01.11.18 , 18:30
    yed660100