לפני שלושה חודשים הגיעה משלחת מאירופה לדמשק, לפגישה עם אסמא אל־אסד. בין חברי המשלחת היה גם פרופסור מישל אבו־זייד, יליד לבנון ומומחה למדעי המדינה המועסק על ידי ארגונים אקדמיים רבים ומסייר איתם בעולם הערבי. "אסמא קיבלה את פנינו כשהיא עטופה במטפחת ראש ורודה ויקרה למראה. ידענו שהיא איבדה את שערה בגלל מחלת הסרטן. היא נראתה כמי שרזתה בבת אחת והייתה מאוד חיוורת. עיניה הבהירות בלטו בתוך מרקם פניה העדין", סיפר לי אבו־זייד בשבוע שעבר כשנפגשתי אתו בדוחה, בירת קטאר.
הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
חברי המשלחת ניסו שלא להיישיר אליה מבטים חטטניים, אבל רעיית הנשיא הסורי מיהרה להקל עליהם. "אני חולה בסרטן, ועוברת טיפולים", הודיעה להם, "עכשיו תעיפו בי עוד מבט אחד, תחשבו שיהיה בסדר, ונתחיל לעבוד". צריך לזכור שבעולם הערבי מחביאים את מחלת הסרטן, ולעולם לא יימצא מנהיג או רעיית מנהיג, שיחשפו את מחלתם.
כשהסתיימה הפגישה, שבה נבחנו דרכים לסייע לקבוצות של ילדים בבתי הספר של דמשק, אבו־זייד סיפר שאסמא לקחה אותו לשיחת נזיפה. "אתה ואני מכירים כל כך הרבה שנים. למה אנחנו משוחחים בינינו באנגלית? בוא נפטפט קצת בערבית". אבו־זייד, שביקר בסוריה עשרות פעמים, סיפר שניסה להתנצל, "אני היחיד במשלחת הזאת שדובר ערבית. לא רציתי שהם לא יבינו על מה אנחנו מדברים בינינו". אסמא הגיבה במהירות: "אני מנחשת שהם מדברים בעיקר על המחלה שלי, על איך אני נראית, אם אצליח לעבור את המחלה או שאסתלק מהעולם", אמרה לו בערבית. "תגיד להם שאני כמו כולם, ושלא יציעו לי לעבור טיפולים בחו"ל. אני מקבלת כל מה שאני צריכה כאן, בדמשק".
מחלת הסרטן התפרצה אצל רעיית הנשיא הסורי באוגוסט השנה. היא התייעצה עם הוריה, פוואז אח'רס, רופא לב בכיר מאוד הפועל בלונדון, ואמה, סאחאר אל־עטרי, פקידה בכירה לשעבר בשגרירות סוריה בבריטניה, שנמצאים איתה הרבה בחודשים האחרונים. ההורים, כמו בעלה, נשיא סוריה, בשאר אל־אסד, היו חד־משמעיים: תעברי כאן בדמשק את כל הטיפולים. אנחנו נדאג להתייעץ ונביא לך רופאים מחו"ל. העיקר שתישארי בסוריה.
לעומתם, היו גם כמה בכירים רוסים שהציעו לה לעבור את הטיפולים במוסקבה. "אף אחד לא יידע שאת עוזבת את סוריה", הודיע לה פקיד רוסי בכיר מאוד. "תעלי על מטוס בשקט, ניקח אותך משדה התעופה, תעברי בדיקות וטיפולים ותחזרי מיד לסוריה, בלי שיספיקו להבחין בהיעדרך". אבל אסמא התעקשה. "אחלים רק כאן, בסוריה. ואם צריך תביאו לי עזרה מבחוץ, ואף אחד לא צריך לדעת".
עד כמה מחלתה של אסמא חמורה? האם הגידול הממאיר הובס או שהרזון והחיוורון מתחת לאיפור מלמדים על סרטן אלים יותר? לרבים בעולם הערבי שעימם שוחחתי בשבוע שעבר, אין תשובה נחרצת. פרטי המחלה נשמרים בסוד. עם זאת, אסמא ובעלה בשאר הפתיעו בחודש אוגוסט בתמונה שצולמה בחדר הטיפולים של בית החולים הצבאי תשרין. הוא הרעיף חיוכים לעברה והיא, זרועה מחוברת למכונת עירוי, נראתה רגועה לגמרי. בתמונה ההיא, מהטיפול הראשון, שיער ראשה עוד היה מלא והיא נראתה קורנת, ויפה כמו שתמיד הייתה.
ברחוב בדמשק הגיבו לצילום הזה בתדהמה: "פרח היסמין שלנו ילבלב מחדש בקרוב", הגיבו גורמים בממשלה על הודעת בית החולים הלקונית על אודות מחלתה. "את תצאי מהמחלה חזקה עוד יותר". למרות זוועות המלחמה, אסמא עדיין נחשבת לדמות אהודה בסוריה. חרף מחלתה היא מתעקשת להמשיך לעבוד ולהצטלם עם המטפחות המכסות את ראשה. באחד הימים יצאה לפגוש נשים שעוברות טיפולים כמוה, בבית חולים ממשלתי. הן הקיפו אותה, בירכו להחלמתה המהירה, והיא הבטיחה להן: "אם תתמידו בטיפולים, נצליח לצאת מהסיפור הלא נעים, ונבריא".
עם זאת, באופוזיציה הסורית לא הסתירו את השמחה לאידה של אשת הרודן. "עכשיו תביני, יחד עם בעלך הרוצח, איך נראים החיים עם חומרים כימיים. את אולי תחיי - אנחנו מקווים שלא – אבל אנחנו איבדנו עשרות אלפי אזרחים בגלל ההתקפות בנשק כימי וביולוגי מצד המשטר". שמחה מיוחדת לצרתה של אסמא הסתמנה אצל ניצולי הפיגועים בחומס, עיר הולדתם של הוריה, שהופצצה לחלוטין. "אנחנו מתפללים", כתבו כמה מתושבי העיר בטוויטר, "שהנשיא הרוצח וילדיו יאבדו את אסמא, שיבינו איזה אסון נורא המיטו על המדינה שלנו, ולא תהיה להם מחילה".
כיום, תומכי המשטר בסוריה מתחנפים לאסמא עם התואר "שושנת המדבר". ואילו באופוזיציה מכנים אותה "הגברת הראשונה של הגיהינום".
משרה נוחה בלונדון
שום פרט בביוגרפיה המוקדמת של אסמא אל־אסד לא הכין אותה לתפקיד אשת נשיא סוריה. היא נולדה לפני 43 שנה בלונדון בשם אסמא אל־אח'רס לאב קרדיולוג ולאם שעבדה בשגרירות סוריה בעיר. משפחתה סונית מהעיר חומס. ב־1996 היא סיימה בקינג'ס־קולג' תואר ראשון במדעי המחשב ובספרות צרפתית. אחרי הלימודים החלה לעבוד כאנליסטית בבנק השקעות הנמצא בבעלות "דויטשה בנק" בלונדון, במחלקת קרנות גידור שעיקר לקוחותיה מגיעים מאירופה וממזרח אסיה. ב־1998 הצטרפה לחברת ג'יי־פי מורגן ושות' והתמחתה בתחום המיזוגים והרכישות בענפי הביוטכנולוגיה והתרופות. בשלוש השנים שעבדה בחברה זו שהתה תקופות ממושכות בפריז ובניו־יורק והייתה פעילה גם באגודה הסורית־ערבית, שאביה ייסד כדי לחזק את הקהילה הסורית בלונדון.
חברותיה של אסמא מימיה בלונדון סיפרו בעבר: "היא נראתה תמיד כמו כל הבנות; דקה, נאה ופטפטנית. לא ידענו ששמה האמיתי הוא אסמא. אנחנו תמיד קראנו לה אֵמה. והיא בלטה תמיד כבחורה חכמה מאוד, שידעה בדיוק מה היא רוצה לעשות: להיות בעמדת כוח והשפעה".
שכנים של הוריה של אסמא, החיים ברובע אקטון בלונדון, סיפרו בעבר ש"רוב הזמן ההורים ושני הבנים, פיראס ואייאד, אחיה של אסמא, נמצאים בסוריה. כשהם באקטון הם שומרים על פרופיל נמוך, לא מתחברים עם תושבי השכונה. הם אנשים נחמדים, אבל מרוחקים ומסוגרים. מעולם לא יצא לנו להתיידד איתם".
את בעלה לעתיד בשאר אל־אסד פגשה בלונדון, כשלמד שם רפואת עיניים. אחרי מותו של נשיא סוריה לשעבר חאפז אל־אסד בשנת 2000, בשאר הפך לנשיא. אסמא עברה לסוריה בנובמבר 2000 והתחתנה עם בשאר בדצמבר. הנישואים האלה הפתיעו רבים, מפני שלא היו שום דיווחים תקשורתיים על הקשר ביניהם או על מהלכי חיזור. בכל מקרה, אסמא עזבה את עבודתה וויתרה על כוונתה ללמוד מינהל עסקים באוניברסיטת הרווארד לטובת המעבר לסוריה ונישואיה.
יחסיה של אסמא עם התקשורת ידעו עליות ומורדות. לפני שנה וחצי העניקה אסמא את הראיון האחרון שלה, לכתבת שנשלחה במיוחד לדמשק מטעם רשת הטלוויזיה הרוסית "ערוץ 24". אסמא, אז עדיין בשיער מלא, לקחה פיקוד על הראיון, והחלה לדבר על "הילדים של סוריה". "הם מתים, ולעולם לא אכפת", טענה ברגש.
העיתונאית המופתעת ניסתה להשחיל לשיחה את שמו של איילן כורדי, הילד שנמצא מת על חופי הים התיכון כשניסה לברוח עם הוריו בסירה שטבעה בדרך לטורקיה והוחזר כעבור חודשיים בידי אביו לקבורה בסוריה.
"זה לא רק איילן, ולא רק נור הקטן שישב, כולו המום, בתוך האמבולנס, מדמם ופצוע, עד שנפטר", אסמא השיבה לה בכעס. "אלה אלפי ילדים נוספים בסוריה שנהרגו או איבדו את בני משפחותיהם, משוטטים בלי מקום להניח בו את הראש, ואין מי שידאג להם. ולעולם לא אכפת", המשיכה. "כולם זוכרים רק את המקרים של איימן ונור, אבל אני מדברת על אלפי ילדים אחרים, שקיפחו את חייהם בגלל המלחמה. במה אשמים הילדים הקטנים הללו? אין במלחמה שום צדק, כשהיא פוגעת בילדים וילדות שלא עשו רע לאף אחד".
הראיון נערך באנגלית כשהמראיינת מגמגמת באוצר מילים דל ומולה אסמא, בוטחת ובעלת יכולת ביטוי מרשימה. כצפוי, הוא עורר תגובות חריפות: "שלא תעזי לדבר על הילדים בסוריה", הודיעו מנהיגי האופוזיציה, "מה את באמת עשית בשביל הילדים של סוריה? הלוואי שהיינו יכולים להגיע לילדים שלך, שיחטפו את המכות של החיים, ויפסיקו לצאת מהארמון מוקפים בחגורה עבה של מאבטחים". בכיר באופוזיציה הסורית, מוחמד נור עלי, אמר לי לאחרונה, "אסמא ובשאר, שניהם רעי לב באותה המידה. רק שאסמא הרבה יותר פיקחית".
מאז הראיון הזה שמרה אסמא על שתיקה. לפניו היא התראיינה בפברואר 2011 למגזין "ווג" וזכתה לכתבת פרופיל מחמיאה תחת הכותרת "ורד המדבר". העיתון גונן בתחילה על החלטתו, אך בהמשך הוסרה הכתבה מאתר המגזין וכשנה אחר כך התנצלה העורכת הראשית של "ווג", אנה ווינטור, על הכתבה. שנה לאחר מכן, בפברואר 2012, שלחה אסמא מכתב לעיתון "טיימס" שבו הביעה תמיכה בבעלה והשתתפות בצער על ההרוגים.
ב־2016, בעיצומה של המלחמה, כשכוחות הצבא תקפו את מתנגדי השלטון ורצחו מאות ואלפי אזרחים חפים מפשע, נתפסה אסמא כשהיא יושבת מול המחשב שלה בארמון, מזמינה מבתי אופנה וחנויות רהיטים בלונדון ובאיטליה עשרות פריטים: מנורות תקרה מפוארות, שטיחי ברוקאד, ספות מכוסות בבדי משי יקרים, פריטי לבוש לה ולבעלה, ונעליים שכל זוג מהן עולה אלפי לירות שטרלינג, עם חיפוי של אבני חן ויהלומים.
אסמא ביצעה את ההזמנות בשם בדוי כמובן, ושלחה את הפריטים לחברתה בדובאי. משם עשה המשלוח את הדרך במטוס מיוחד לדמשק. באחד מהסרטונים שנחשפו נראה בשאר אל־אסד רוכן מעל כתפה של רעייתו, מאשר לה אילו חולצות ומקטורנים להזמין עבורו מבית אופנה יקר באיטליה. אתרי ציתות אמריקאיים חשפו את רשימת הקניות ואת הדרך שבה הועבר הציוד לדמשק. והמחיר? חצי מיליון לירות שטרלינג עבור הרכישה הראשונה, וארבע מאות אלף לרכישה הבאה.
למה היא נשארת?
השאלה הגדולה הנשאלת היום, גם בעולם המערבי וגם במדינות ערב, היא למה בעצם אסמא אל־אסד בוחרת להישאר בסוריה שסועת הקרבות, ולא מנצלת את מחלתה כדי לצאת לאירופה, ולקבל שם טיפול מתקדם הרבה יותר?
יש לה דרכון בריטי, אבל הוא לא בתוקף כבר שנתיים מפני שלא חידשה אותו. לאחרונה אף קיבלה מסר מהבריטים שמוטב שלא תנסה להגיע לבריטניה. גם דודו של בשאר, ריפעת אל־אסד, ושלושת בניו, לא מקבלים כבר כמה שנים ויזה ללונדון. "וגם בני דודו של בשאר החיים בבריטניה ייאלצו לעזוב בקרוב את הממלכה", הסביר אחד מבני המשפחה. מצד שני, אסמא יכולה לעזוב את סוריה לרוסיה, לאחת ממדינות ערב או למדינות המפרץ.
מייסא בן חליפה, אחותו של שליט קטאר, הייתה אחת מקבוצה לא גדולה של בכירים בעולם הערבי, שהציעו לאסמא כבר לפני שנתיים לעזוב הכל, לצאת מסוריה עם ילדיה, ולקבל מקלט באחת מנסיכויות המפרץ. שם תוכל להמתין עד שתסתיים המלחמה. "כתבתי לה שהיא חייבת לצאת מסוריה", סיפרה הנסיכה, המנהלת את המוזיאונים של קטאר. "הסברתי לאסמא שאני רוצה בטובתה וחושבת על ילדיה, והתחננתי שתבוא אלינו".
התשובה לא איחרה להגיע. "הכל בסדר אצלנו", השיבה לה אסמא. "אנחנו מתמודדים עם המצב ויודעים שיהיה בסדר". אבל מייסא לא הרפתה: "תבואי אלינו עד שהכל יסתיים. ואם יש לו עניין, תביאי גם את בעלך, הנשיא בשאר". ההתכתבות הזאת נמשכה ארבע־חמש פעמים מכל צד, ואז אסמא נעלמה. "אל תדאגו לי", השיבה לנשות שני מנהיגים נוספים בעולם הערבי. "אנחנו נצא מחוזקים מהמלחמה, וסוריה תנצח".
אם אסמא תחליט לברוח, היא לא תהיה לבד. בדובאי יושבת כבר שבע שנים בושרה אל־אסד, 59, אחותו הבכורה של הנשיא בשאר, עם חמשת ילדיה. היא עזבה את סוריה אחרי שבעלה, אאסף שאוכת, נרצח במתקן צבאי בדמשק בנסיבות לא ברורות, ככל הנראה בהוראת הנשיא בשאר, או לכל הפחות בידיעתו. עם הסתלקותה של בושרה תם עידן המריבות הקשות על השאלה מי תהיה האישה החזקה בסוריה ומי הגברת הראשונה. בושרה, רוקחת בהכשרתה, הייתה הבת המועדפת על האב, חאפז אל־אסד, אבל הפסידה בגדול, ואסמא ניצחה. כשבושרה רצתה להמשיך להחזיק במעמדה המיוחד, הבכיר, כשהיא מגובה על ידי אמה, אניסה, אבל אסמא בנתה לעצמה מעמד מיוחד במוסדות החינוך של סוריה, והתמקדה בדור הצעיר. בושרה הבינה שאין לה מה לחפש עוד בסוריה, היא ברחה ולקחה את הילדים. אמה הצטרפה אליה כעבור שנה, והן התיישבו בדובאי. אגב, האם, אניסה אל־אסד, מתה לפני שלוש שנים, בגיל 86, בבית חולים בדמשק, אחרי שעברה כמה סבבים של טיפולים דיסקרטיים בגרמניה.
בימים אלה משודרת בבי־בי־סי סדרה מרתקת, קשה וביקורתית מאוד בשם "בית אסד", המציגה את משפחת אסד כסוג של מאפיה. בסדרה שלושה פרקים והיא נפתחת בסיפור השושלת של חאפז ואניסה וחמשת ילדיהם (מהם נותרו בחיים רק שלושה - בושרה, בשאר ומאהר). מפיק הסדרה, ניק גרין, אמר לאחרונה בראיון לעיתונות הבריטית: "עבדנו על הסדרה בפרופיל נמוך, כדי שלא יידעו עם מי אנחנו נפגשים, ולא ינסו לחסל או לפגוע בנו או במרואיינים". במוקד הסדרה עומד ראיון עם ד"ר זאהר סהלול, חברו של בשאר לספסל לימודי רפואת העיניים בלונדון, שמיישיר מבט אל המצלמה וקובע ש"בשאר הורג את אזרחי ארצו, ואני מנסה לטפל בפצועים שמצליחים להגיע אלינו". אותו סהלול מספר על בשאר, שהיה סטודנט לא מצטיין ולא מבריק במיוחד. "ופתאום, לפני הסטאז', הוא קם ונסע לסוריה כדי לתפוס את השלטון".
היורש המיועד של האב חאפז היה בכלל האח הבכור באסל אל־אסד, אבל הוא נהרג בתאונת דרכים ב־1994. "ואז ניסתה האם אניסה, יחד עם הבת בושרה, להוביל אל השלטון את מאהר, הבן השלישי, שהיה מפקד דיוויזיה 4 בצבא הסורי. האם ובתה היו בטוחות שבשאר ישמח לבסס קריירה של רופא עיניים וינהל בלונדון מרפאה עם חברו, רופא עיניים סעודי. אבל פתאום בשאר עלה על מטוס לסוריה, ויצר עובדות חדשות, למורת רוחן של האם אניסה ואחותו הבכירה".
ילדים קטועי גפיים
המלחמה בסוריה פרצה ב־2011 כשחבורה של תלמידי בית ספר בדרעא הדרומית, ליד הגבול עם ירדן, יצאה להפגין בעד שיפור תנאי החיים. בימים הראשונים הם לא הפגינו נגד המשטר הסורי, אלא רק ביקשו ש"יביאו אותם בחשבון"; ידאגו לחומרי מזון בסיסיים, יורידו מחירים וידאגו לתשלום המשכורות של עובדי הממשלה ו"ייתנו לנו סיבה לחייך". יועצי אסד המליצו שיתעלם מההפגנות שהתבצעו בדרך שקטה וינסה לשלוח סיוע. אבל אסד התעקש. הילדים, רק בני 9, 10 ו־11 שהפגינו, נעצרו, נשלחו לתאים מבודדים, עונו ונשלחו הביתה כשהם קטועי גפיים. ההורים יצאו לרחובות, והמרי נגד השלטון בסוריה יצא לדרך. בשאר אל־אסד ניסה להצדיק את "העונש נגד מתנגדי השלטון" והתנהל בטירוף. אפילו שני בניו של שר ההגנה מוסטפא טלאס, מנאף ופיראס, שהיו בתפקידי מפתח בצבא הסורי, ברחו מהמדינה.
לעומתם, אסמא בחרה לשתוק מול התמונות המזעזעות של ילדים נכים. ילדיה, הבן הגדול חאפז, (17), הבת זיין (15) והבן הקטן כרים (14), היו כמו הילדים שמתו בדרעא. "שאלוהים ישלם לכם בדיוק על מה שעשיתם לנו", כתב לבני הזוג אסד אחמד מייסון, ששני ילדיו הצעירים נרצחו בבית הסוהר.
בשלב מסוים של המלחמה בסוריה, בסוף שנת 2012, אסמא ניסתה לעזוב עם ילדיה ולהצטרף להוריה בבריטניה. מוחמד אל־באטיני, פקיד בארמון בדמשק שנמלט ללונדון, סיפר שבעלה מנע זאת ממנה בכוח. "הוא גייס את הוריה של אסמא להסביר לה מדוע לא יעלה על הדעת שהיא לא תהיה לצידו בסוריה. כשהבינה שלא תהיה לה ברירה ואין דרך לצאת, החליטה לעמוד לצידו של בעלה". אל־באטיני משוכנע ש"אסמא חזקה, חכמה ופיקחית מאוד, הרבה יותר חכמה מבשאר".
מאז שהתמסרה לתפקידה כרעיית נשיא סוריה, אסמא לקחה על עצמה לשדר יציבות ולהפגין ביטחון עצמי. עם זאת, היא מבקרת במילים החריפות ביותר את "הזלזול העולמי" בקורבנות המלחמה בסוריה. בכלל, מי שיקשיב להתבטאויות שלה יהיה בטוח שהמשטר הסורי חף מכל פשע ורק מגן על אזרחי המדינה נגד דאעש וארגוני האופוזיציה, אבל "כיסי ההתנגדות" מפריעים להחיל את המשטר. רוסיה ואיראן, לפי אסמא, רק באו לעזור לסוריה "לצאת מהמצב".
כיום, "ארמון העם" – הכולל את המשרדים ואגף המגורים הנפרד שמיועד למשפחת הנשיא – כבר לא נחשב בטוח. אסד חושש שינסו להתקיף אותו מהאוויר. לפי עדויות חדשות, בני הזוג אסד ושלושת ילדיהם עברו השנה לגור בבית גדול, מוקף שומרים ואנשי אבטחה, בשכונת מאליכי. מדי בוקר אסמא מלווה את הילדים לבית הספר המונטסורי.
באותו ראיון שנתנה לעיתונאית הרוסייה לפני שנה וחצי אמרה אסמא: "להיות הגברת הראשונה של סוריה, זה מעולם לא היה חלק מהציפיות שלי. אחרי הכל, זה תפקיד שלא מחייב עשייה. אבל אני החלטתי לחזק את המדינה שלי ולייצג את אזרחיה. גם עכשיו אני מקבלת הצעות לעזוב את סוריה יחד עם ילדיי. זה לא עולה בדעתי אפילו לרגע אחד. יש בסוריה נשים חולות כמוני, ואני חייבת לעודד אותן ולטעת אצלן תקווה".
האם זה נשמע אמין? ניוואל שרדום, פקיד ממשל סורי לשעבר שהכיר מקרוב את בשאר ואת אסמא, והתלווה אליהם למסעדות בדמשק, טוען ש"אחרי שסילקו מסוריה את אחותו של בשאר, אסמא מצאה לעצמה תעסוקה שהולמת את כישוריה והיא מאפילה על הנשיא. השאלה הגדולה היא מה יהיה עם המחלה שלה, והאם תצליח להתגבר ולשרוד?"
את יועצי התקשורת מאירופה ואת היחצנים מבריטניה נאלצה אסמא להחליף בשנתיים האחרונות, בגלל החרם המוטל על סוריה. עכשיו היא מתייעצת בעיקר עם ג'סאן בן ג'ידו, העורך הראשי של ערוץ אל־מיאדין, ועם לונה שיבל, הנשואה למיליונר הסורי החדש, סאמי אלקליסי, שיחליף, כך אומרים, את המיליונר ממשפחת אסד, ראמי מחלוף. השניים האלה, יחד עם אסמא, אחראים לבניית תדמיתה החדשה: אשת הנשיא, החולה אמנם בסרטן, אבל לא מפסיקה לפעול בתוך סוריה.
עד כמה זה נכון? כמה ימים בשבוע אסמא באמת פעילה? האם מחלתה קשה יותר? רק בודדים בתוך סוריה יודעים את התשובות ומכירים את סדר היום האמיתי שלה.
"היום יש שתי אסמא", מסביר פריד נהיאן, שהיה בצוות העבודה של אשת הנשיא הסורי. "ישנה אסמא שמדברת בחוכמה וברהיטות, ונראית במקומות הנכונים בדמשק. וישנה אסמא שסגורה בבית, עם המטפחת, חיוורת ורזה, שמתמודדת עם המחלה. רק בודדים יצליחו לראות אותה ברגעים הקשים".
בעל מסעדת "אופשן" בדמשק הצטלם עם בני הזוג אסד וילדיהם בחודש שעבר. "זה היה היום היפה ביותר בחיי", כתב מתחת לתמונתו עם אסמא, עטופה במטפחת שמכסה את ראשה. ד"ר סהלול יצא בשליחות מפיקי "בית אסד", סדרת הטלוויזיה של הבי־בי־סי, לבית הספר לרפואה בבריטניה שבו למד עם בשאר. הוא גם זוכר היטב את אסמא והוריה. "כל זה טרגי במיוחד", הוא אמר, "מפני שבשאר ואסמא, כשרק הגיעו לדמשק, ניסו להנהיג רפורמות ולהצעיד את סוריה למהלכים מודרניים, לדמוקרטיה ולחידושים בתחום ההיי־טק. ואז, כמעט בבת אחת, הכל התהפך. אין יותר רפורמות, בשאר איבד צלם אנוש, הכריז מלחמה על אזרחי מדינתו, והצבא הסורי רוצח בלי רחמים, ואסמא? היא שתקה בתחילה. אחר כך ניסתה לברוח מסוריה. ואלמלא רוסיה שהחליטה לבוא לעזרת בני הזוג אסד, שניהם כבר לא היו איתנו. זה סיפור מאוד קשה, והוא עוד רחוק מסיום".
