תופעת Airbnb לא תיעלם בקרוב. בישראל קשה לראות מישהו שיגביל שימוש במוצר שנותן פתרונות למאות אלפי תיירים בשנה. אבל למטבע הזה יותר משני צדדים, וככל שהתיירים נהנים ממנו והמלונאים מפסידים ממנו גם הישראלים נפגעים מהתופעה.

המלונאים יצרו את התופעה ואת התפשטות השכרת הדירות לתיירים. מי שמחפש חדרי מלון בישראל בעונות השיא מגלה שהוא זקוק להלוואה או לשבירת תוכנית חיסכון. נכון, המלונאים צריכים לשלם ארנונה גבוהה, ויש הוצאות אבטחה וכשרות. גם עלות הקמת מלון בישראל מטורפת וקשה למצוא עובדים, דבר שמחייב לתת להם הטבות. כל זה מייקר את השהות בבתי המלון.

אבל כל הטיעונים האלה לא מעניינים את התייר. הוא רוצה חדר ללילה או לכמה לילות במחיר שפוי. רוב התיירים בתל־אביב לא מחפשים מלונות פאר. הם רוצים חדר מסודר ומיטה נקייה. ברוב שעות היום הם שוהים בים ובלילה מבלים בעיר. לכן, התייר הממוצע לא זקוק לארוחת בוקר עם מזנון עשיר וגם לא לבר יקר במלון, חדר כושר, בריכה וספא. כל אלה מקפיצים גם כן את מחירי המלונות.

Airbnb הוא לא אדם פרטי שמשכיר את הדירה שלו. מדובר בחברות ששכרו בניינים שלמים והפכו את זה לעסק. לעסקים האלה אין רישוי, אין אישור של כיבוי אש, אין תשלום ארנונה מיוחד לעסקים וחלק גדול גם אינם משלמים מסים. המלונאים אומרים כי הם בעד הסדרה, כלומר שהדירות להשכרה ישלמו מסים. זה לא יוריד את מחירי הלינה במלונות, אבל יתרום לתחושת השוויון.

ויש גם זווית נדל"נית מקומית: מי שיכול להשכיר את דירתו ב־500 דולר ללילה לא ישכיר אותה ב־5,000 שקל בחודש. וכך אלפי דירות שנועדו להשכרה עבורנו הישראלים יצאו מהמאגר. וכשיש מחסור בדירות להשכרה, מחירי הדירות הפנויות מזנקים. עוד מכה לניסיונות להוריד את מחירי הנדל"ן.