תתעסקו ברקטות, לא בקפוצ'ינו

לא ברור על מה ולמה קמה הצעקה בעקבות דבריו של אלוף פיקוד העורף תמיר ידעי. גם אם לא התנסח באופן מושלם, המתקפה נגדו והניסיון לייחס לדבריו פרשנות פוגענית היא מהלך בלתי ראוי, כחלק מהספורט הלאומי החדש של מתקפות נגד אישי ציבור וקצינים בכירים.

ידעי אחראי על זירה משמעותית לא פחות מזו של מפקד חיל האוויר. במקרה של מלחמה, הוא יצטרך לתת את המענה המיידי לארועים שיתרחשו - ואלו יהיו שונים באופן דרמטי ממה שהכרנו עד היום, במיוחד אם מדובר יהיה במלחמה בחזית הצפונית. למעשה, דבריו של האלוף אתמול - בדומה להצהרות קודמות שלו מאז כניסתו לתפקיד - הם סוג של תיאום ציפיות.

אם יש ביקורת על סוגיית ההסברה, היא צריכה להיות מופנית לקומה שמעל לאלוף הפיקוד: לדרג של הרמטכ"ל, שר הביטחון וראש הממשלה. הם אלה שצריכים לעסוק בשאלה האם וכמה מדברים עם האזרחים על האיומים, וכיצד הצד השני יפרש זאת. לא בכדי אנחנו כבר לא רואים באחרונה קמפיינים מבהילים על הכנת הממ"ד. זה נעשה מתוך החלטה מודעת.

וכך, גם ידעי בדבריו אתמול לא נכנס לפרטים ולתרחישים. "אין חולק על כך שהאיום על העורף הישראלי במלחמה הבאה יהיה מאתגר מאוד״, אמר. "ב–2019 קיים איום אחר מורכב ומאתגר יותר על ישראל. לצד יכולות המוכרות לנו מהעבר ישנה מציאות גיאו–אסטרטגית אחרת המציבה בפנינו אתגרים ואיומים אחרים". אז על מה ידעי מדבר? במלחמת לבנון השנייה היו לחיזבאללה 40-30 ואולי גם 50 אלף רקטות, הוא שיגר בערך 4,500 רקטות ב-33 ימי לחימה. היום המספר נע בין 130 ל-150 אלף. אבל המספרים המבהילים האלה פחות משנים: הרקטות ארוכות יותר, מדויקות יותר, כבדות יותר ומכסות כמעט כל נקודה שבה חיזבאללה מעוניין לפגוע באיזור המרכז וקצת דרומה.

חיזבאללה מסוגל כיום לשגר כ-1,500 רקטות ביממה למשך ארבע היממות הראשונות, ולאחר מכן כ-1,200 ביום. כלומר, על פני תקופה של ארבעה–חמישה ימים - היקפים שעולים משמעותית על כל המלחמה הקודמת.

ואנחנו לא מדברים על רקטה שנושאת ראש נפץ במשקל 20 ק״ג, שאת הנזק שלה ראינו בפגיעה בדירה בבאר-שבע ב–17 באוקטובר, אלא גם כאלה שמצוידות בראשי נפץ של 200 ק"ג, 300 ואולי אף יותר.

גם אם כל מערכות ההגנה יפעלו בהצלחה (שרביט קסמים וכיפת ברזל, בעיקר) ברור שהן לא יספקו את ההגנה שהורגלנו אליה במבצע צוק איתן או בסבבים האחרונים בעזה. נתון של אזרח הרוג אחד על 750 רקטות ופצמרים, שנרשם בקיץ 2014 לא יחזור.

בקיצור, צריך להתעסק ברקטות ולא באספרסו. דווקא עכשיו, כשברקע דיבורים על מתיחות ביטחונית, חייבים לדרוש את תקצוב מיגון הבתים הלא ממוגנים בעיקר בצפון ולוודא שלמערכת הביטחון יש מספיק סוללות כיפת ברזל ומיירטים למלחמה הבאה.