yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: בנימין טוביאס
    מסלול • 29.11.2018
    ארץ אבירי השמש
    במסך הגדול מלטה משמשת "כפילה" של ישראל • בשביל המסך הקטן מצלמים שם את "משחקי הכס" • בנימין טוביאס טייל בין המבצרים והטירות לחופים הזהובים, מצא לא מעט פינות שמזכירות את הבית - ולגמרי הבין למה בראד פיט ממשיך לחזור אליה
    בנימין טוביאס

    חידון קולנועי־גיאוגרפי קטן: מה משותף לסרטים "מינכן", "מלחמת העולם Z" עם בראד פיט והלהיט משנה שעברה "רצח באוריינט אקספרס"? כולם סרטים הוליוודיים עתירי תקציב שלפחות חלק מעלילתם מתרחש בישראל (ב"אוריינט אקספרס" זו הפתיחה בירושלים העתיקה, ב"מלחמת העולם" זו סצנה מרכזית שבה פיט בורח מזומבים בירושלים, ב"מינכן" של ספילברג זה כמעט כל הסרט). מה עוד משותף? ובכן, כולם לא צולמו בישראל, שנחשבת ליקרה מדי וגם לא בטוחה מספיק עבור הכוכבים הגדולים של הוליווד, אלא במלטה שמשמשת כ"כפילה" הקבועה שלנו על המסך.

     

    מבאס, אבל מעניין. זה מלמד אותנו שלמדינת האי השלווה שבמרכז הים התיכון, בין טוניסיה ממערב לסיציליה בצפון, יש הרבה יותר קשר איתנו ממה שנראה: מצד אחד הרבה שמש ונוף ים־תיכוני, עם שילוב של כפרים בהרים וחופים זהובים מול ים כחול. מצד שני הרבה היסטוריה, ובעיקר עתיקות שמשמשות לצילומי כל סרט/סדרה הוליוודית עם אפיל היסטורי או פנטסטי, מאפוס רומי ועד סרטי מסעות צלב או דרקונים. "משחקי הכס" הפופולרית מצולמת כאן, וגם הסרטים "טרויה" (שוב עם בראד פיט), "גלדיאטור", "הרוזן ממונטה כריסטו", "אמונת המתנקש" — כולם עשו שימוש באינספור הטירות והמבצרים מכל התקופות והכובשים הרבים שדרכו פה.

     

    מי לא עברו במלטה? רומאים, פיניקים, נורמנים, ערבים, ספרדים, מסדר אבירים נוצרים (עוד נגיע לזה), נפוליאון קפץ פה לביקור קצר, ואז כיבוש בריטי נאור ובסוף — עצמאות. נשמע מוכר? יותר מפינה אחת באי מלטה מזכירה את הבית. לכן החוויה פה הייתה עבורי "דומה אך שונה" מישראל, וזה כבר ממלא כמה ימים מסקרנים. עכשיו, עם ייסוד טיסה ישירה של אייר מלטה - היא קרובה מתמיד. כמה רשמים מביקור בן ארבעה ימים במלטה:

     

    שלושה איים, ועוד קצת

     

    כך נראה אביר במציאות. המרקיז ניקולה דה־פירו
    כך נראה אביר במציאות. המרקיז ניקולה דה־פירו

     

     

    נתחיל בבסיס: מלטה היא מדינה קטנה, קטנה בהרבה אפילו מישראל. קרוב לחצי מיליון תושבים שפרוסים על פני שלושה איים בלב הים התיכון. הגדול והחשוב מביניהם — שמו מלטה, תיראו מופתעים — קטן בפני עצמו, רק 30 ק"מ מצד לצד. פה נמצאים יותר מ־90% מתושבי המדינה וגם כל הערים המרכזיות (שרובן מחוברות זו לזו כמו פרבר אחד גדול), האתרים החשובים, שדה התעופה, הנמלים, והבירה ואלטה כמובן. תכל'ס, אפשר להעביר חופשה שלמה רק באי הזה.

     

    אם אתם חפצים בנסיעה רגועה שווה בהחלט לקפוץ לאי השני, גוזו, שהוא "האי הכפרי". 30 אלף תושבים בלבד, עם מנטליות קצת מתבודדת וסנובית כלפי האיים האחרים, והכל באווירה של כפר סיציליאני בקיץ מנומנם. על אחד החופים המבודדים שבו צילמו — שימו לב, שוב — בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי את סרטם הרומנטי המייגע והכושל "ליד הים". ברצינות, מה יש לבראד פיט ממלטה? האי השלישי, קומינו, שומם וכולל אוכלוסייה של שני אנשים המתפעלים פה מלון. אם הגעתם לשם, קבלו מאיתנו כוכב על דש החולצה.

     

    מרחבא וגראציה

     

    אחת החוויות הכי משונות במלטה, שמבהירה איזו היסטוריה מטורפת ורבת־רבדים עברה פה, היא לעצור ולהקשיב לשפה. לרגע נראה שאנחנו באיטליה (ואכן, סיציליה נמצאת רק במרחק כמאה ק"מ) עם אוכל בהשפעה איטלקית, ומנגד — השפעה ערבית ברורה — מלטית בשבילכם.

     

    ארוחת טעימות ביקב “מרידיאן" במרכז האי
    ארוחת טעימות ביקב “מרידיאן" במרכז האי

     

     

    וכך קורה שבמשפט אחד תמצאו אותם אומרים "גראציה" (תודה) כמו באיטלקית, ואז מילים כמו "מרחבא" (שלום), "כיף אינתַ" (מה שלומך) ו"לַא" (ובכן, לא) שמוכרים לנו היטב מהשכונה שלנו. לאור העובדה שמלטה היא מדינה נוצרית־קתולית מאוד, הפער בין השפה הכמעט־ערבית למציאות האירופית השלווה יצרה לפחות אצלי בביקור דיסוננס מרענן.

     

    גם למנטליות בריטית יש פה השפעה — פחות בשפה, אבל בעיקר בהלך הרוח. המלטים היו כבושים על ידי הבריטים במשך למעלה מ־150 שנה, וקיבלו עצמאות בשנות ה־60. המלטים נוהגים כמו הבריטים בצד שמאל, מתנהגים לרוב ברוגע ומדברים אנגלית מצוינת. יתרון מול חופשה ביוון, ספרד או איטליה — כמו שיודע כל ישראלי.

     

    ארץ האבירים

     

    מי שבאמת ישתגע על מלטה הוא כל מי שחובב היסטוריה נוצרית וצלבנית, או שיש לו ילדים שחולמים להיות קצת אבירים. הסבר היסטורי קצר: הכיבוש החשוב ביותר במלטה הוא של קבוצת אבירים נוצרים שהגיעו במאה ה־16 וקרויים מאז "מסדר אבירי סנט ג'ון" או "מסדר אבירי מלטה". אחרי שעזרו להגן על האי מפלישה ימית עות'מאנית הם נשארו בסביבה עוד 300 שנה, והתעסקו פחות במלחמות ויותר בלהיות המעמד השליט והאציל של המקום. עד היום מסתובבים שם אנשים שמכונים "אבירים", מקבילה מלטית ל"סר" הבריטית.

     

    כפר פופאי, סט צילומים שהפך לפארק לילדים
    כפר פופאי, סט צילומים שהפך לפארק לילדים

     

     

    כך קרה שמלטה מלאה לא רק במבצרים ובביצורים שבנו האבירים, אלא גם בווילות מהודרות שבהן יש קולקציות של שריונים, חרבות, מגינים, כלי בית ועוד דברים שיגרמו לכם להרגיש שנחתתם בפרק מ"משחקי הכס". וילה אחת מומלצת כזו לביקור, של אביר שהפך לאספן והוריש את מגוריו למדינה, היא "פאלאצו פאלסון" בעיר הקטנטנה מדינה. זו עיר עתיקה מוקפת חומה בהרים, שמזכירה מאוד את ירושלים העתיקה — אבל גם נקייה ושוממת יותר. גולת הכותרת שלה היא הקתדרלה המרכזית, ולצידה אותה אחוזה קטנה עם שלל פרטי האבירים.

     

    בעיר הבירה ואלטה שוכנת וילה בשם "קאזה רוקה פיקולה", בניין מטופח בן שלוש קומות שיש בו גם הרבה היסטוריה החל במאה ה־16 וכלה במאה ה־21, וגם הרבה ריהוט עכשווי מהודר — בין היתר כי האביר ומשפחתו עדיין חיים שם. ואיך נראה אביר במציאות? נחמד מאוד, תודה ששאלתם. המרקיז ניקולה דה־פירו הוא ג'נטלמן בן 70 פלוס, שאם לא הייתי שומע אותו מדבר מלטית הייתי בטוח שהוא אדון בריטי מעודן ומשעשע. הוא לובש וסט קרדיגן סגול ומקבל את האורחים בחצר הפנימית היפהפייה שלו, ולצידו התוכי שלו קיקו. בקרוב חלק מהווילה יוסב למלון בוטיק, אז אולי תוכלו לישון שם גם, לצד האבירים הלא־באמת־גיבורים.

     

    מי שבקטע של מבצרים ותחושת אבירות אמיתית, יכול פחות או יותר למצוא מבצר בכל מקום שאליו יזרוק אבן. המרשים והגדול מכולם הוא מבצר סנט אנג'לו מול הבירה ואלטה, שגם בו כמובן צולמו סצנות מ"משחקי הכס". המבצר הענק נבנה על ידי המוסלמים ואז שודרג על ידי האבירים והבריטים, והוא חולש על נוף מהמם של הנמל המרכזי של ואלטה, והוא מלא בנקודות תצפית, חרכים ותותחים ישנים ומלאי הוד.

     

    חופים הם לפעמים

     

    דייג ליד “המערה הכחולה" בדרום האי
    דייג ליד “המערה הכחולה" בדרום האי

     

     

    עם כל הכבוד להיסטוריה, בוא נקליל את האווירה ונדבר גם על היופי הטבעי של המקום, ובעיקר — חופים. יפהפיים, כחולים, ים־תיכוניים — כמו כאלה שכבר נדיר למצוא בספרד או באיטליה שהפכו לעמוסות מדי, והזכירו לי את החלקים המבודדים של כרתים. לצד הכפרים העתיקים ניסו במלטה להפוך את רצועת החוף הצפונית לשורת ערי תיירות, עם כל מיני מלונות וכפרי נופש הכל־כלול. מחפשים חופשת בטן־גב? תמצאו אותה בעיירות כמו גולדן ביי, שמשייה ביי (כן, כמו שמש בעברית), סאלינה ביי, מאלייה ביי ואאורה.

     

    החוף היפה ביותר שבו נתקלתי, ממש אוצר נסתר, נמצא במפרצון בקצה הצפון־מערבי של מלטה ונקרא "עין־תופייה" (כלומר "עין התפוח" — שוב, ממש כמו בעברית/ערבית). חוף בתולי ושומם לרוב מול ים טורקיז יפהפה. עוד נקודה יפהפייה באי שלא כדאי לוותר עליה בשום אופן: שיט לתוך מערות בצוקים היורדים ישר אל המים בחוף הדרומי, ובראשן שיט ל"מערה הכחולה" (Blue Grotto). זה שיט קצר ונחמד בסירת דייגים אל מערה עם מים כחולים זוהרים, ממש חוויה. כדאי להגיע מוקדם כדי לעקוף את התיירים.

     

    עיר הבירה האלגנטית

     

    ההפתעה מספר אחת מבחינתי בביקור במלטה היא המקום שהרבה נוטים לוותר עליו — עיר הבירה ואלטה. כיאה למדינה קטנטנה, גם עיר הבירה פצפונת עם כמה אלפי אנשים, לא גדולה יותר משכונה קטנה ברומא או בירושלים. אבל איזה יופי של שכונה.

     

    ואלטה היא עיר בירה מלאת קלאסה ואלגנטית, שמזכירה במשהו את עכו העתיקה, רק הרבה יותר נקייה ומטופחת (סליחה עכו). צו של העירייה גם מונע השתלטות של קניונים וחנויות ענק ברחובות המרכזיים, ולכן העיר מלאה בהרבה חנויות קטנות, כמו חנויות בגדים וצעצועים מלאות חן שנשמרו שם זה עשרות שנים, וכמובן הרבה מסעדות ובתי קפה. חוץ מהחנויות, תמצאו בה גם את קתדרלת סנט ג’ון מלאת ההיסטוריה.

     

    למרות שהיא קטנה, אפשר לצעוד שם יום שלם בלי להשתעמם. נקודת השיא מבחינתי היא שני הגנים המרכזיים ומלאי המזרקות, “אפּר באראקה” ו”לואר באראקה”, שממוקמים על מבצרים המשקיפים על הנמל.

     

    יש לנו איביזה

     

    בצד הצפון־מזרחי, קרוב לבירה, תמצאו חוויה עירונית יותר של חופים בסן ג'וליאן, הפרבר היוקרתי והתיירותי של ואלטה שנמצא על קו המים. המקומיים מכנים לא אחת את סן ג'וליאן איביזה על שם האי הספרדי הכיפי והידוע לשמצה, כי הוא מציע בדיוק אותו תמהיל: אינספור ברים ומועדונים מלאי צעירים שיכורים שרוקדים עד אור הבוקר, חופים עם בתי קפה, אווירה קצת זרוקה וסטודנטיאלית, וגם לפחות שלושה בתי קזינו מהודרים ונחשבים. שתי הערים שמחוברות לסן ג'וליאן — פייסוויל וסלימה הצעירה, מציעות קצת מאותו תמהיל — משהו בין איביזה לתל־אביב או לאילת. בהצלחה עם ההאנגאובר.

     

     

    כדאי לדעת:

     מזג אוויר: מזג האוויר במלטה ים־תיכוני, כך שהיא יעד טוב גם לחורף. לפעמים יש בחורף סערות גשם קצרות, אבל הן עוברות במהרה ותוך שעה תוכלו לחזור לחוף להתרחץ. הקיץ הוא כמובן עונת השיא, אבל שימו לב שבאוגוסט הטמפרטורות יכולות גם להגיע ל־35־40 מעלות. כמו בארץ.

     

     בדרך לקזבלנקה: הטיסות של "אייר מלטה" הפכו לאטרקטיביות להרבה ישראלים שהולכים לבקר במרוקו, ועוברים דרך מלטה כיעד הקונקשן שלהם. אז טיפ לנוסעים לביקור שורשים: אפשר להאריך את העצירה לביקור מרגיע של יום־יומיים במקום הזה.

     

     נהיגה: נוהגים בצד שמאל, אז תחשבו אם שווה לכם לשכור אוטו ולהתבלבל בכל פנייה. מה גם שמערכת התחבורה הציבורית — שמבוססת כולה על אוטובוסים — מאוד יעילה ומדויקת.

     

     שלום ארנב: מבחינת אוכל, מלטה מאוד דומה לאיטליה, ובעיקר לסיציליה: כלומר הרבה דגים, ירקות, פסטות, יין טוב ושמן זית. מה ייחודי בה? למי שאוכלים לא כשר - הארנב. תבשילי ארנב, פסטות עם ארנב, וסתם ארנב על הגריל. בתיאבון, ובהצלחה עם המצפון שלכם על זה שרצחתם את באגס באני.

     

     יהודים: רק כמה מאות יהודים חיים במלטה. יש בית חב"ד קרוב לבירה ויש בית כנסת מאולתר שפעיל בעיקר בחגים. יש מקומות ספורים שמוכרים אוכל כשר, אז אם אתם מתכננים טיול כשר, תיערכו מראש.

     

    הכותב היה אורח של רשות התיירות המלטית

     

     


    פרסום ראשון: 29.11.18 , 20:04
    yed660100