yed300250
הכי מטוקבקות
    דודי סלע. "לא יכול להסתכל על טניס כשאני בארץ. תן לי רעננה־סכנין" | צילום: אורן אהרוני
    ספורט • 16.12.2018
    הטניס הישראלי בשיא השפל
    פסק הזמן מהמגרשים ("אחרי חודש אתה מרגיש תסכול"), הציפיות מהיורש ("עוליאל יכול להיות יותר טוב ממני") וההצהרה: "אם לא אחזור לטופ 100 בשנה הקרובה, אפרוש" • דודי סלע יוצא לקרב על הקריירה ומדבר על קריסת הטניס בארץ: "קשה לראות את זה"
    נדב צנציפר

    בעוד ארבעה חודשים דודי סלע יהיה בן 34. כבר יותר מעשור שהוא נמצא באזור הטופ 100 בדירוג העולמי: גם כשיצא ממנו ידע לחזור, וכבר התרגל למעמדו כשחקן שמחזיק על הכתפיים שלו ענף בדעיכה מתמשכת.

     

    על היציאה הקבועה לאליפות אוסטרליה, שנהגה לפתוח לו את עונת הטניס החדשה, סלע יוותר הפעם. הוא עדיין מחלים מפציעה טורדנית בכף היד, שהשביתה אותו לחצי שנה ודירדרה אותו עד למקום ה־254 בעולם, רחוק־רחוק מדירוג השיא ‑ מקום 29 ב־2009 ("קצת מוזר לראות שהדירוג שלי מתחיל בספרה 2. צריך לעבוד עוד יותר קשה").

     

    בחמשת החודשים האחרונים הוא מרגיש מה זה להיות בבית, והפך לאבא לשניים במשרה מלאה. הוא עדיין מאמין שיחזור לטופ 100, וגם לא חושש לשחרר הצהרה בעניין: "את השנה הקרובה בטוח אשחק, אבל אם לא אחזור למאייה או קרוב לזה, היא תהיה האחרונה שלי בקריירה. הפרישה בשנה שלאחר מכן זה משהו שאני חושב עליו, ובכל מקרה אני רוצה להישאר בטניס בארץ, למרות שקשה להרוויח פה מאימון מקצועי".

     

    בחודש יולי החליט לקחת הפסקה גם בגלל הצורך לטפל בפציעה הלא פשוטה, וגם כדי להתרענן אחרי כמה שנים אינטנסיביות של נדודים ברחבי העולם. בזכות התקנון המגן על טניסאים שנפצעים ונעדרים לתקופה ממושכת, הדירוג שלו לקראת החזרה למגרשים בשלהי חודש ינואר יהיה 138. על אליפות ישראל שתיערך השבוע, סלע (שלא כשיר במאה אחוז עדיין) החליט לוותר, בין היתר כדי להשלים את ששת החודשים מחוץ למגרשים שיבטיחו לו את הדירוג המוגן.

     

    "ראיתי שאני מידרדר בדירוג העולמי, ולכן עשיתי הפעם טיפול רציני", הוא מסביר, ומגלה גם שהפציעה לא מציקה לו יותר. "בחודשים האחרונים אני עובד על כושר. העליתי מסת שריר של שלושה ק"ג כדי להיות חזק".

     

    איך אתה מסכם את העונה האחרונה?

     

    "יציבה. יכולתי להמשיך לשחק, גם היו לי תוצאות טובות, אבל הרגשתי שאני מתעייף מנטלית. לעשות את הטיסות עם ההיעדרות הארוכה של יותר משלושה שבועות מחוץ לבית, כשאתה אבא לשני ילדים, זה משהו שהיה קשה להם, לי ולאשתי. היה לי חשוב לקבל אנרגיות מחודשות, ואני ממש רוצה לחזור לשחק".

     

    מצד שני, הייתה לך הזדמנות נדירה להיות קצת בארץ.

     

    "מגיל 18 לא הייתי יותר משישה שבועות בארץ, עכשיו אני כבר חמישה חודשים פה. אני קם בבוקר עם הילדים, מתעורר אם צריך באמצע הלילה, אוסף אותם מהגנים בין האימונים. זה כיף וקשה גם יחד, אחרי שהורגלתי לסגנון חיים שונה. הייתי יותר עם המשפחה, אמרתי לעצמי שאני צריך את החופש. אחרי חודש שאתה בבית ועושה רק כושר, אתה מרגיש תסכול. אתה רוצה להרגיש את הלחץ של המשחק".

     

    "בחודש הראשון חשבתי שאפרוש"

     

    התשוקה נשארה בך?

     

    "יש בי תשוקה גדולה, אני רוצה לחזור לדבר שאני כל כך אוהב. אני צריך כסף לפרנס את הילדים, אני לא יכול לעשות משהו אחר, להתחיל פתאום עבודה אחרת".

     

    כשאתה נמצא בבית כל כך הרבה חודשים, כשאתה פתאום רחוק מהמגרש, עולים הרהורי פרישה? 

     

    "בחודש הראשון חשבתי שאני אפרוש, אבל אז חזרתי להתאמן והרגשתי שאני מתאמן טוב, שהחופש והרענון הזה גרמו לי להשתפר, שזה עזר לי לקבל עוד אנרגיות ותשוקה. אני רוצה לשחק כל עוד אני נהנה, הייתי מוכן לעלות מחר למגרש כדי לחזור לעניינים, אבל צריך לסיים את החצי שנה בחוץ. יש את אליפות ישראל השבוע, ואני לא יכול לשחק בה". 

     

    אתה חושש מחזרה שתרחיק אותך מהיעדים שהצבת לעצמך?

     

    "ברור לי שאצטרך להיות סבלני, צריך לתת זמן לטניס. בהתחלה לא אהיה במיטבי, מקווה שאולי כן, אבל אמור לקחת לי זמן וצריך להישאר חיובי. אני בטוח שאחזור לדירוג שלי, לתוך המאייה".

     

    איך אתה מסתדר עם העוצמות שיש בטניס היום?

     

    "הטניס מאוד השתנה. פעם 50 אחוז מהשחקנים היו מגישים במהירות של יותר ממאתיים קמ"ש. היום כולם כבר צריכים להיות במקומות האלה. יש יותר עוצמות, אבל יש הרבה פחות שחקנים מגוונים כמוני, כך שבטניס שלי אני יכול לנטרל את העוצמות. אני שווה מאייה ראשונה גם היום, רק שהעבודה תהיה קשה יותר".

     

    כשאתה מסתכל אחורה, יכולת להשיג יותר?

     

    "היו לי שנים שיכולתי למצות יותר. היו לי כמה משחקים ב־2009 שהייתי מדורג בשיאי, שיכולתי אולי להתקדם גבוה יותר. אנשים אולי לא מעריכים או לא מבינים איזה הישג זה להיות 11 שנה במאייה הראשונה, אבל אני יכול להאשים בזה את עצמי".

     

    למה?

     

    "השם שלי לא היה מספיק בכותרות כי אני לא עונה לתקשורת, אני לא מתראיין בכלל, אני לא אוהב ראיונות ולא אוהב לעשות סיפור מכל דבר שעשיתי בחיים. זה לא עזר לי גם מול ספונסרים, כי לא דחפתי את עצמי. אולי זו הייתה טעות, כי זה חתיכת דבר להיות 11 שנה בטופ של הטניס העולמי".

     

    יצא לך לראות בחודשים האחרונים טניס בטלוויזיה?

     

    "אני לא יכול להסתכל על טניס כשאני בארץ, זה רק מעצבן אותי. אני גם משתדל לא להסתכל על דירוגים. לפעמים אני רואה פדרר, ג'וקוביץ' או נדאל, אבל תן לי רעננה נגד סכנין. אותי מעניין יוסי בניון".

     

    "הטניס בנפילה הכי גדולה שלו"

     

    כשמדברים עם סלע על מצב הענף בישראל, הוא שוב לא חושש לגעת בפצע. "הטניס בישראל בנפילה הכי גדולה שלו מזה עשורים", הוא אומר בנחרצות. "אנחנו כרגע בשיא השפל, אבל אפשר לשקם את זה. המצב מבאס, קשה לראות את זה, וזה קורה גם בגברים וגם בנשים. אין שום מסגרת של האיגוד או משהו כזה, אפס מסגרת. עכשיו עושים איזה פרויקט של פעם בשבוע, שזה סתם, ואומרים שפתחו תוכנית מקצועית. אין טניס נשים בישראל, אני לא מכיר אפילו שמות. רק יוליה גלושקו שיכולה הייתה להיות במקום אחר לגמרי. אין לאיגוד תקציבים, ואין מסגרות אחרות לפתח פה משהו".

     

    אז מה עושים? 

     

    "אפשר לשקם אותו. אני למשל אהיה מעורב בטניס ברגע שאסיים את הקריירה שלי. אין הוקוס פוקוס בטניס, אם השחקן הכי טוב בגילים צעירים מתאמן שעה וחצי בקבוצה ועוד שעה עם מאמן, זה לא מספיק. בגיל שלו לא יורדים מהמגרש. העניין הוא ששיקום דורש תקציב. לא מספיק אימון שבועי שעושים לכישרונות הצעירים פה, זה כלום. לא מקדמים בישראל את הענף מספיק, חושבים בקטן. היו פה שחקנים לא רעים בכלל, אבל לא מימנו להם מאמנים או תקציבים לנסיעות שלהם, והם לא התקדמו. בגילי 18, מאמן עולה משהו כמו 5,000 שקלים בחודש, אבל לא כל אחד יכול להרשות לעצמו לממן סכומים כאלה, ולאיגוד אין מאמן לאומי".

     

    ישי עוליאל מדורג רק במקום ה־672 בעולם. בגיל שלו עשית דברים גם בבוגרים.

     

    "אני גרתי שנתיים באוסטריה ושנתיים בצרפת, היה לי את אחי עופר שהיה שחקן ויכול היה לכוון אותי טוב מאוד. לי הייתה מסגרת לא רעה עם מרכז הטניס וספונסר אמריקאי במשך שנתיים. עוליאל בכיוון טוב, הוא אחד הטובים. הוא לא שיחק בהרבה תחרויות בוגרים עדיין. אני חושב שהוא יכול להיות יותר טוב מדודי סלע. הוא מאוד כישרוני, הוא גדול וחזק. אני מתאמן איתו ברמה"ש ובהדר יוסף הרבה פעמים, ומרגיש את זה".

     


    פרסום ראשון: 16.12.18 , 23:18
    yed660100