כשהפכו לזוג, דניאל סבג לא ממש הבין מה יפהפייה כמו הגר טישמן, שגבוהה ממנו ביותר מראש, מוצאת בו. "כמו שיש סרט 'משתגעים על מרי', היה אפשר לעשות סרט, 'משתגעים על טישמן'", הוא אומר. "היא הולכת ברחוב ואנשים נתקלים בעמודים כשהם רואים אותה. כל הזמן קינאתי לה, עד שיום אחד היא אמרה לי: 'תפסיק לדאוג. אני יכולה להשיג את כל מי שאני רוצה. אם בחרתי בך, זה הלב שלי שבחר".

למה בעצם חששת?

"תמיד חשבתי שהיתרון היחיד שלי עליה הוא הניסיון שלי כשחקן, הפז"ם שלי", אומר סבג. "חשבתי שאם היא תצליח כשחקנית, היא לא תרצה בי עוד. ברגע שהבנתי שהיא אוהבת אותי בלי שום קשר, הפסקתי לקנא".

לגמרי?

טישמן: "עוד מעט ייצא סרט שיש לי בו תפקיד ראשי, ואפילו סצנת עירום עם אקי אבני. וזה לא היה פשוט. בזמן הצילומים היה לו קשה. בקושי דיברנו. ישנו בבית מלון בטבריה, הוא לא רואה אותי, ואני עוד מצלמת סצנות כאלה. היום לא הייתי עושה משהו שהוא מאוד מתנגד לו".

"לא שחששתי שהיא תבגוד בי", מבהיר סבג, "אבל זה לא היה פשוט. תתאר לך, בבוקר היא מצטלמת בעירום עם אקי ובערב אני משחק איתו בהבימה. היום אין לי שום בעיה עם זה. הגר ואני משחקים יחד בהצגה 'הרובוטית'. יש לי מחליף בהצגה, מתן שביט, וכשהוא מתנשק איתה אנחנו צוחקים על זה".

טישמן, בת 29, בת לאב עורך דין ואם עובדת סוציאלית, ידעה תמיד שתהיה שחקנית. המסלול נתפר מראש: לימודים בתיכון לאמנויות תלמה ילין, השתתפות בסדרת נוער ולימודי משחק. סיפור חייו של סבג שחוגג היום יומולדת (מזל טוב!) יוצא דופן. הוא נולד בקיבוץ עברון שליד נהריה לפני 38 שנים, אחד מששת ילדיו של אביו משתי מערכות נישואים. כשמלאו לו 13 עבר עם משפחתו, בעקבות עבודת האב, לקזבלנקה. בכיתה י"ב חזר עם אמו ואחיותיו לארץ. אביו נשאר שם ונישא בפעם השלישית, הפעם לפתיח'ה, צעירה מוסלמית שממנה נולדה אחותו הקטנה של דניאל — שרה, היום כבת 14. "יש לי גם אח שגר קרוב לעשרים שנה במרוקו והתחתן עם נוצרייה", מחייך סבג. "אנחנו לא מקפחים אף דת. חסר לנו רק אימיש ובודהיסטים במשפחה".

התקופה הראשונה של סבג במרוקו לא הייתה קלה. "אין לך שפה וחברים, ואתה גם בגיל התבגרות וזה קשוח, אבל אחרי שנתיים־שלוש התחלתי להרגיש שם בבית", הוא מעיד. "עד היום אני מאוד קשור למקום הזה. היצירה שלי קשורה גם למרוקו. אני מרגיש שאני מביא משהו עם ריח אחר, צבע אחר".

איך בכלל הגעת למשחק?

"הייתי ליצן ושטותניק בקיבוץ ותמיד הייתה לי הרגשה שזה המקום שלי, אבל לא העזתי. בגיל 25, יונה, חבר טוב שלי, אמר לי, 'בוא נלך לעשות אודישן לסמינר הקיבוצים'. אמרתי, 'יאללה, אני חייב לנסות כדי שלא אצטער'. בסופו של דבר אני התקבלתי והוא הלך ללמוד קולנוע והצליח".

מי היה ההשראה שלך כשחקן?

"כל הילדות שלי הייתי פריק של רוברט דה־נירו. הייתי רואה כל היום סרטים שלו".

"איימתי עליו בפרידה אבל בלב ידעתי שהוא אהבת חיי". טישמן וסבג על הבמה ב"הרובוטית" | צילום: ז'רארד אלון

אהבה של פעם בחיים

סמינר הקיבוצים היה גם המקום שבו נפגשו בני הזוג לראשונה — מפגשים אקראיים של שלום־שלום, בעיקר. "התחלנו לבלות בתור ידידים", מספרת טישמן. "היינו נפגשים בפאבים וכל אחד היה מספר לשני על מעלליו".

"רציתי אותה, אבל חשבתי שהיא ליגה אחרת", מסביר סבג. "אמרתי: אני אהיה הידיד הטוב, האפלטוני, אולי ככה אצליח".

טישמן: "ואז פתאום הבנתי שאני אוהבת אותו. אמרתי לו שאני מרגישה אליו משהו ושאלתי אם הוא חשב על זה פעם. הוא אמר שלא, אבל נישק אותי. מוזר פתאום להתנשק אחרי שנה של ידידות. מוזר וכיף".

שש שנים אחרי ההיכרות, טישמן וסבג הם זוג נשוי כבר יותר משנה. היא מתנשאת לגובה 1.73 מ', הוא ל־1.67 מ'. "עד גיל 18 היה לי אישיו עם הגובה", הוא מספר. "כילד שמתי גרביים בנעליים כדי להיות גבוה. הייתי גם גוזר נעלי עקב של בנות, לוקח רק את העקב ושם אותו בנעל. הייתי מאוד משקיע בזה. כל הפרוצדורה הייתה נותנת לי אולי שלושה סנטימטר. לא עניין אותי שום דבר, רק להיות יותר גבוה. בתפילות הייתי מבקש, 'אלוהים, תעשה שאהיה גבוה יותר'. המשפחה של הגר היא משפחה של גבוהים. אחיה, נמרוד, שחקן כדורסל במכבי ראשון־לציון. גם סבתא שלה יותר גבוהה ממני", הוא מחייך. "אבל עם השנים הפכתי את החיסרון ליתרון. אני נהנה מזה וחושב שזה מייחד אותי מאחרים".

לפני שלוש שנים עמדה הזוגיות שלהם במבחן כשסבג, אחד שלא מפסיק לחייך, עבר תקופה קשה של דיכאונות וחרדות. "הייתה לי תקופה מאוד חשוכה", הוא מספר. "פתאום חוויתי חרדה גדולה. אני גם היפוכנדר, כיאה לשחקן, והייתי בלתי נסבל. צל של עצמי. הייתי אז בחזרות של 'אישה בורחת מבשורה' שעוסקת בשכול, וזה בכלל היה קשה. זה נמשך כמעט שנה והגר הייתה איתי לאורך כל הדרך".

טישמן: "איימתי עליו בפרידה, אבל בלב ידעתי שהוא אהבת חיי. אני מרגישה כאילו הוא הילד שלי. כל החיים אני אשמור עליו ואעשה הכל בשבילו. זה מין תחושה של משפחה, שאפילו לא קשורה לזוגיות. בחיים לא הייתה לי אהבה כזאת".

סבג: "בדיעבד, החרדה זה הדבר הכי טוב שקרה לי. היא גרמה לי ללכת לטיפול ולהתעמת עם דברים שלא התעמתתי איתם בחיים שלי. תמיד הייתי ליצן, גם היום, אבל עכשיו אני הרבה פחות מרצה אנשים. מה שמייחד את הגר הוא שהיא מקבלת אותי כמו שאני, היא לא שופטת אותי", הוא משתפך. "זאת פעם ראשונה שבת הזוג שלי לא מנסה לשנות אותי. עד עכשיו הייתי גג שנה עם בחורה, אני שש שנים עם הגר וזה מרגיש לי כמו שבוע. זה נשמע כמו קלישאה, אבל אנחנו כמעט כל בוקר אומרים, 'איזה מזל יש לנו שיש לנו אחד את השנייה, תודה'".

בין זגורי לגייז

את ההזדמנות הראשונה כשחקן נתן לסבג חברו הטוב מאור זגורי, שליהק אותו להצגות הראשונות שלו, "בתולים" ו"מישהו ימות בסוף" ולסדרה "זגורי אימפריה". הרעש שהתעורר סביב ההצגה החדשה של זגורי, "זה אני", שהפסקול שלה מורכב משירי אייל גולן, לא מעסיק את סבג. "בעיניי מאור הוא אחד היוצרים הכי מוכשרים שיש", הוא אומר. "לא דיברנו על הבלגן סביב ההצגה. אני גם חבר שלו בראש ובראשונה, לכן אני גם לא יכול להיות אובייקטיבי. אני יותר מדי מעורב רגשית. אין לי ספק שזה יהיה כתוב מדהים. חשוב לעשות את מה שאתה אוהב ומאמין בו. מעבר לזה שום דבר לא בשליטתנו".

בינתיים, ובלי קשר לזגורי, הקריירות של סבג וטישמן פורחות. עכשיו הם משתפים פעולה בשתי הצגות בתיאטרון הבימה, "פילומנה" ו"הרובוטית", שעולה השבוע עם נורמן עיסא, יעל לבנטל, מתן שביט ועמי סמולרצ'יק. רוני סיני ועוזי וייל כתבו ורועי שגב ביים. זהו סיפורו של גבר גרוש בגיל העמידה, שרוכש לעצמו רובוטית צעירה ומושלמת (טישמן) שתגשים לו פנטזיות. רק שהוא לא ציפה שהבן שלו יתאהב בה, שאשתו תברח עם הבחור שמכר לו אותה, ושהרובוטית תתחיל לפתח רגשות משל עצמה. "נורמן הוא שחקן נהדר ורועי שגב הוא נשמה נהדרת ואיש מוכשר", אומרת טישמן. "אני מרגישה שיש מהפכה בתיאטרון בעקבות קמפיין MeToo. אם פעם כולם קיבלו את כל הבמאים המתעללים, הצועקים, המטרידים, עכשיו הבמאים הם אנשים טובי לב".

סבג הצטלם לפני פחות משנה לסרטו של יונה רוזנקיאר — חבר הילדות שלו ששיכנע אותו להיבחן ללימודי משחק - שזכה בארבעה פרסים בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בירושלים, ביניהם פרס הסרט הטוב, וזוכה להצלחה בפסטיבלים ברחבי העולם. השבוע החל להצטלם לסדרה חדשה "קיבוצניקים" (שם זמני), שרוזנקיאר נמנה עם צוות היוצרים שלה ומככבים בה גם רועי ניק, דינה סנדרסון, שלומי טפיארו, אסף פרי ויואל רוזנקיאר. "אני מגלם שם גיי, ועשיתי איזה עשרים אודישנים מתישים עד שהתקבלתי", הוא מגלה. "לא חקרתי את עולם הגייז, פשוט החלטתי לזרום עם האינסטינקט שלי".

החלום הגדול הבא שלהם הוא להפוך להורים. "אנחנו מאוד בשלים", אומר סבג. "הגר צריכה לצלם עונה שנייה ל'תאג"ד' וזה אמור להתחיל באפריל. אני מקווה שקצת לפני הצילומים נתחיל לעבוד על זה".

ההצגה "הרובוטית" תוצג בתיאטרון הבימה בחמישי ובמוצ"ש