קבלו סקופ עולמי: לאחרונה התייצבה אשלי וקסמן־בקשי (33) בקליניקה של רופאת עור ולראשונה בחייה עשתה בוטוקס. "יש הרבה דברים בגוף שלי שכבר השתנו בעקבות שלושה הריונות ואני מקבלת אותם באהבה", היא מספרת, "אבל הקמט הקטן הזה, בין העיניים, הפריע לי נורא".
למרות שהוא היה קטן?
"כן. אני מתאפרת כבד מפני שבעיני עצמי העור שלי עדיין מחוצ'קן. סבלתי ממחלת האקנה מגיל 9 עד 25, וזו טראומה שלא נגמרת. אני דומה למישהו שעבר ניתוח לקיצור הקיבה כדי לרדת במשקל, ולמרות עשרות הקילוגרמים שנשרו ממנו הוא עדיין מרגיש כמו טנק. הקמט היה חמוד וקטן, אבל האיפור הכבד הדגיש אותו ובתור אוטוריטה בעולם הביוטי זה נראה לי לא לעניין. אז מה בסך הכל עשיתי? בוטוקס, כלום, אבל אם הכלום הזה גורם למישהי להרגיש טוב יותר עם עצמה, אני הכי בעד".
מעכשיו תתמכרי לזריקות שיעלימו אותו?
"לא, אולי בעתיד יבוא לי עליו?".
יש מצב שזה יקרה?
"למה לא? כלפי חוץ זה נראה כאילו שאני מתעסקת בדברים שטחיים כמו ביוטי וגלאם, אבל יש משהו שלמדתי על בשרי, בדרך הקשה. דימוי הגוף משפיע על הפנימיות. זה לא משנה כמה דיאטות תעשי וכמה בגדים תקני, אם לא תאהבי את עצמך באמת אף פעם לא תרגישי יפה".
ואחרי הבוטוקס את מרגישה יפה?
"יפה?", היא זועמת ומכווצת את מצחה, כאילו שהיא מזמינה קמט נוסף. "אני מהממת. ואת יודעת למה? בגלל שהגשמתי את עצמי, בגלל שכל בוקר אני מתעוררת עם חיוך, בגלל שאני מאושרת. הקמט הזה, שהרגשתי צורך להיפטר ממנו, נבע מהשנה האחרונה בחיי, שהיתה מאוד מאוד קשה".
הקווים האדומים
לפני חצי שנה היא ילדה את עמנואל, אח לשתי בנותיה ‑ ליה (4) וארייה (שנתיים וחצי - "החלטנו לכתוב את שמה עם שני י' כדי שלא יחשבו שהיא הזכר של הלביאה") ‑ בסיומו של היריון מסויט. "בשבוע ה־24 איבחנו אצלו מום בלב ודיברו איתנו על הפלה", היא מספרת, "בגלל החשש שהמום בלב הוא חלק מפגם גנטי, שעלול להתבטא במחלות שיקצרו את חייו. אמרתי 'אני לא מוותרת על הילד הזה בלי לראות את הצ'יפ הגנטי שלו'. כיוון שכבר היה מאוחר מדי לבצע דיקור מי שפיר, המשכתי לשאת את ההריון בידיעה שאולי לא אלד את העובר. סטרס מטורף. בשבוע ה־36 הצ'יפ הגנטי יצא תקין, אבל נאמר לנו שהתינוק יצטרך לעבור ניתוח לב, ושבוע לאחר מכן ילדתי".
שלושה ימים אחרי הלידה בנה נותח. "הסבירו לנו שהילד שלי עלול להישאר נכה. למרות שחשבתי גם על שתי הילדות הקטנות שיש לי בבית, ועל איך שהגידול של ילד נכה עלול להשפיע עליהן, אמרתי 'עם זה אני אוכל לחיות'. לדעתי, כל אישה צריכה להבין עם מה היא מסוגלת להתמודד. וזה היה השלב בו הבנתי עד כמה הזוגיות שלי עם עידן טובה וחזקה. הקווים האדומים שלנו עומדים בדיוק באותו המקום".
היא מותחת על פניה חיוך רחב ומפרטת. "את יודעת למה התחתנתי עם עידן? הוא הבנאדם הראשון בחיי, חוץ מהוריי, שראה אותי בלי איפור. עד אז, הסתובבתי עם טונות של מייק אפ על הפרצוף, בגלל החצ'קונים שגמרו לי את הביטחון העצמי. כשהלכתי לישון אצל חברה נרדמתי עם האיפור, וכשמישהו ישן איתי הסרתי את האיפור אחרי שהוא נרדם, ובבוקר התעוררתי שעה לפניו כדי להתאפר. אחרי כמה חודשים עם עידן הרגשתי שאני כבר לא צריכה להסתיר ממנו שום דבר".
וקסמן־בקשי היא שילוב של ניגודים. בערוץ היוטיוב "ביהיינד דה בקשיז" היא מתעדת כל פיפס מחייה, אבל את הראיון היא מתעקשת לקיים מחוץ לביתה, בהרצליה, "בגלל שיש לי כלב בעייתי שנובח על זרים". היא בעלת תואר שני במלחמה בטרור, ומצד שני היא מדברת על איפור בכובד ראש המתאים לדיון בסודות האטום. "ככה אני", היא מודה בעברית קולחת עם שמץ של מבטא. "הוריי נולדו ברומניה, עלו לישראל, התחתנו, הולידו שלושה בנים ובגיל 30 פלוס ירדו איתם לקנדה. הם חשבו שגמרו עם ענייני ההולדה, אבל כשאחי הבכור היה בן 21 הגעתי לעולם, בהפתעה. תמיד שאלו אותם אם נולדתי בנישואים שניים. גדלתי לבד, אחיי כבר היו מחוץ לבית או בעיסוקיהם הפרטיים, ותמיד קינאתי בחברות שרבו עם בני משפחתן. לכן רציתי שהילדים שלי יהיו צפופים. כיוון ששלושת אחיי סבלו מהשמות העבריים שאף אחד לא הצליח לבטא אותם, ירון, איתן וישי, הוריי קראו לי אשלי, על שם כוכבת 'צעירים חסרי מנוח', ומאותה הסיבה נתתי לשלושת ילדיי שמות בינלאומיים".
בגיל 17 היא גילתה את הצד האפל של הנוצץ. "טסתי לניו־יורק לקורס קוסמטיקה ובמקום להדריך, רק ניסו לדחוף לי מוצרים. ככה הבנתי מה אסור לעשות. בטורונטו למדתי תואר ראשון במנהל עסקים וכלכלה והכרזתי שאני אהיה אסתי לאודר הבאה. רציתי להוסיף התמחות בהנדסה כימית, כדי לייצר קוסמטיקה, אבל זה לא הסתדר עם הפעילות הציונית שלי בקמפוס. גם אחרי שביקרתי בארץ במסגרת 'תגלית' לא חשבתי שאגור בה, אבל בגיל 21, אחרי מלחמת לבנון השנייה, החלטתי לעשות עלייה ולהתגייס לצבא. הייתי מ"כית בחיל האוויר, וכיוון שסגרתי המון שבתות בבסיס אפילו לא שכרתי דירה. בשבתות ישנתי אצל חבר'ה נחמדים שהסכימו לארח חיילת בודדה".
חצי שנה לאחר מכן היא הכירה את עידן בקשי (35), "דרך חברה שלי, גם היא קנדית, שיצאה עם חבר שלו. שום דבר דרמטי. קפצנו אליו בשבת בצהריים, אחרי הים, ונרדמתי אצלו על הספה. בכלל לא התייחסתי אליו. בערב יצאתי למועדון עם אותה חברה ובן זוגה, ושם התחלנו לדבר קצת יותר. עידן היה אז סטודנט למשפטים ומנהל עסקים בבינתחומי, בערבים הוא יצא לבלות ואילו אני, ביום ראשון בבוקר, חזרתי לבסיס. אמרתי לו 'אתה חמוד, אבל זה לא נראה לי מתאים'. למזלי, הוא לא ויתר וככה המשכנו להתגלגל, דייט ועוד דייט. אחרי שנתיים, כשיצאתי לקורס קצינים, התחלנו לדבר על העתיד. עברנו לגור בתל־אביב ואחרי שלוש שנים התחתנו".
לא חששת מהבדלי מנטליות ביניכם?
"לא חשבתי על זה, הייתי צעירה. עידן הוא חצי עיראקי וחצי ספרדי, הוא שחום, זה הכי יפה, והוא מתנהג כמו מישהו שחי כמה שנים בחו"ל. הוא סבלני, לא מתעצבן בכביש, לא עושה דווקא, לא חושש לצאת פראייר. הוא עודד אותי להמשיך לתואר שני בממשל, עם התמחות בטרור, בבינתחומי".
למה טרור?
"חשבתי לעשות משהו שקשור במשרד החוץ והביטחון. כשאת צעירה את חושבת שבאמת תוכלי לשנות את העולם, עד שלאט לאט את מבינה שהמצב הרבה יותר מורכב. זה לא 'אנחנו' ו'הם'. האויבים הכי גדולים שלנו הם אנחנו, ובתור ציונית זה מאכזב ומבאס. כיום אני כבר בטוחה שאין סיכוי לשלום אמיתי, כל עוד אין לנו שלום בתוך עם ישראל".
בשביל הכיף
לפני שש שנים היא התחילה להעלות ליוטיוב סרטוני הדרכה באיפור, "בשביל הכיף. קיבלתי אישור ממשרד הביטחון להזדהות בשמי. עוד לא היה אז אינסטגרם, אף אחד עוד לא העלה תמונות של עצמו, וחשבו שהתחרפנתי. הבנתי שמה שאני עושה הוא לא נורמלי. אמא של עידן שאלה אותי 'למה את צריכה לשתף? בשביל מה זה טוב?'. עניתי לה שאני נהנית מזה והבטחתי לה שאדע לשים גבולות. הצופים התעניינו בחיים הפרטיים שלי, במבטא שלי, והקשר שלי איתם התפתח. בהריון הראשון החלטתי לפתוח ערוץ נוסף, שבו אעלה סרטונים של הבטן והבדיקות. מאז אני מסתובבת עם מצלמה", היא שולפת מוט מתקפל מהתיק. "התמכרתי לזה. בכל סרטון אני מתנהגת כאילו שאני יושבת עם חברה, אבל יש לי המון חברות. 70 מיליון צפיות. 85% מהקהל שלי הם בגיל 50־18. ממש לא ילדות. ובאינסטגרם יש לי גם המון גברים".
מה הסוד שלך?
"הפתיחות והכנות. אני לא המאפרת הכי טובה בארץ, בטח שלא בעולם, אבל הקשר שלי עם הקהל הוא דו־כיווני מפני שנשארתי בגובה העיניים, בלי טיפה של התנשאות. קחי לדוגמה את נושא הבישול. אני לא יודעת לבשל, זה אף פעם לא דיבר אליי, אז קראתי לסרטונים 'ללמוד לבשל עם אשלי' וכיוונתי אותם לאנשים כמוני, שלא יודעים כלום. הראיתי איך אני מורידה מתכון, שואלת את חמותי, הולכת לסופר, מכינה, מראה את התוצאה ומקבלת טיפים מהצופים. בזכותם למדתי שלא צריך סודה לשתייה אם קונים קמח תופח. זה חשוב, לא?".
בעלך עובד איתך?
"הלוואי. ממש לא. הוא עובד עם אחיו בעסק המשפחתי של אלומיניום וזכוכיות, ויותר מזה לא אגיד, מפני שזכותי לחשוף את החיים שלי ברשת, אבל אין לי זכות לחשוף אחרים. אני מאוד רגישה. גם כשאני מצלמת הדלקת נרות משפחתית, אני מקפידה לא להכניס לפריים מישהו מהמשפחה שלא אוהב את זה. את עמנואל עוד לא חשפתי, מקסימום לחצי דקה. שתי הבנות כבר קלטו מה אני עושה והן מבקשות 'ממי, גם אנחנו רוצות'. אני מצלמת אותן כדי שלא יחשבו, חלילה, שהן לא מספיק טובות, והרבה פעמים מורידה אותן בעריכה".
וקסמן־בקשי היא כיום תעשייה בפני עצמה. "תמיד פחדתי שלא אצליח להגשים את עצמי ולהיות מסופקת. אולי בגלל זה עשיתי הכל בדרך שלי והצלחתי מעל ומעבר. יש לי כ־30 מוצרים שמגיעים ממעבדות באיטליה, וב־2019 יגיעו עוד עשרה. הקהל מקבל ממני לא רק מוצרים, אלא בעיקר מוטיבציה והשראה. כשמזמינים אותי להרצאות אני לא מדברת על ביוטי, אלא על איך להגשים חלומות. נשים כותבות לי שבזכותי הן עשו הסבה מקצועית. זה החוזק שלי".
לקמט ההוא, שחוסל על ידי מזרק הבוטוקס, אחראית גם ההחלטה הנועזת שהיא קיבלה השנה ‑ להוציא את המותג שלה מרשת שופרסל. "שיתוף הפעולה בינינו עבד טוב, אבל לא מצוין", היא מנמקת. "ציפיתי ליותר. כיוון שכבר קיבלתי מספיק החלטות אמיצות בחיי, החלטתי להמשיך לבד. זה אומר שאני לוקחת סיכון כלכלי גדול יותר, אבל אני מוכנה לצאת להרפתקה".
באיזה גיל הבנות שלך יתחילו להתאפר?
"הן כבר התחילו. אמהות אחרות אומרות 'לא' על שוקולד, ואילו אני אומרת 'אם תנעלו את הנעליים מהר תקבלו שפתון'. נראה לי שהבנות הישראליות מגלות את המסקרה והקונסילר בגיל 15־14. אני מקווה שהן יתאפרו עם כולן וכמו כולן, לא בניסיון לשדרג את הביטחון העצמי שלהן".
היא עצמה מקפידה לבקר אצל הקוסמטיקאית אחת לשלושה שבועות ("זה רשום ביומן שלי באותיות גדולות!"), מתנזרת מאלכוהול, שונאת מעשנים ("אבא שלי נפטר מסרטן הריאות") ובמשך שעתיים מחזיקה את כף ידה מעל מצחה כדי להגן על פניה מהשמש. "זה האנטי־אייג'ינג הכי זול".
את כבר מקללת בעברית?
"אני לא ממש מקללת. טוב, רק לפעמים. ברור שבאנגלית. ככה זה יוצא לי. רוצה דוגמאות?" *
צילום: עידו לביא | סטיילינג: אייל חג'בי
הפקה: מיטל ברונר, שיער: לידור חדידה, איפור: ערן פאל (במוצרי דיור), עוזרת סטיילינג: שני לסרי
שמלת פאייטים כהה, מנגו; תכשיטים, ה. שטרן
בשער: שמלה, retrofete (מיכל ומורן); תכשיטים, ה.שטרן
ז'קט פאייטים, ברשקה; חולצה ומכנסיים, דיזל; חגורה, Veronica beard (מיכל ומורן); תכשיטים, ה. שטרן
ז'קט, Veronica beard (מיכל ומורן, ה' באייר, 24, ת"א); חולצה, Nili LoTan (פקטורי 54); מכנסיים, Victoria Beckham (פקטורי 54); תכשיטים, ה.שטרן
