מכל הרגעים הקשים שעבר בכלא כדורגלן העבר פליקס חלפון, תמונה אחת אינה יכולה להימחק מזיכרונו. "שלחו אותי לעבוד עם בן אדם שאנס את הבנות שלו", הוא נזכר. "במשך כמה שבועות הייתי צמוד למפלצת הזו. אם היה באפשרותי, הייתי הורג אותו. 15 שנה עברו, ואני עדיין זוכר איך הוא יושב לידי, ערמומי כולו. לי יש שתי בנות שעשיתי הכל כדי להציל אותן מעבריינים שאיימו לפגוע בהן לאחר שנקלעתי לחובות, ולחיה שמולי יש בנות שאנס. אני בכלא כי הצלתי את הילדות, והוא בכלא כי הוא גמר אותן".
העבודה לצד האנס שימשה גם כתזכורת יומיומית למה שקרה לחלפון עצמו, בעבר שחקן נבחרת ישראל וקפטן הפועל תל־אביב. "אני אומר לעצמי, 'פליקס, אתה ששיחקת בפארק דה פראנס בפריז, היכל התהילה של הכדורגל, באחד המשחקים הגדולים ביותר של נבחרת ישראל (הניצחון על צרפת 2:3 במוקדמות גביע העולם באוקטובר 1993 — א"ה). אתה שהנפת את גביע המדינה של הפועל תל־אביב כקפטן, שהיית כוכב על המגרש — תראה איפה אתה נמצא. ליד אנסים, פדופילים, רוצחים".
גם היום הוא מתמודד עם אות הקין שהולך איתו מאז שנעצר ב־2003 בחשד לקשירת קשר לפשע ומעורבות בהברחת סם, הורשע בעסקת טיעון ונשלח לרצות ארבע וחצי שנות מאסר. "מה לא הטיחו בי. אמרו, פליקס פושע בכיר. סוחר סמים. נתפס עם מזוודה בשדה התעופה. עשה את זה בשביל להרוויח כסף".
זה מה שחלק מהציבור מאמין בו.
"אפילו חברים טובים לא היו מודעים לסיפור האמיתי. מעולם לא נגעתי בסמים, הסתובבתי עם סוחרי סמים, או העברתי מזוודות. אני בן אדם שלא עישן סיגריה אחת בחיים שלו. במדינה שלנו אף אחד לא באמת רוצה להבין מה הוביל אותך, מה באמת עשית. העם היהודי הוא קנאי. יש להם סיפור, ואל תהרוס להם".
חלפון (46) שיחק במועדוני הפאר של הכדורגל הישראלי. הוא בילה עשור בהפועל תל־אביב, שאיתה הניף את גביע המדינה הבלתי נשכח ב־99', ובהמשך גם במכבי תל־אביב, בבית"ר ירושלים ובבני יהודה. במשך שנים שימש כמגן הימני של נבחרת ישראל. היה מרואיין מבוקש, שידע ליהנות ושידר שמחת חיים בלתי נגמרת. באופן טבעי, סיפור הנפילה שלו עשה כותרות ראשיות. עכשיו הוא חוזר, כרכש הבולט בעונה החדשה והמדוברת של "גולסטאר" (משודרת בימים ראשון־שלישי ב־20:15, ב־HOT3) שצולמה בתאילנד.
אנחנו נפגשים במשרדו באצטדיון העירוני בת־ים. על השולחן תמונה של אשתו הטרייה טלי, אמא לשניים, מנהלת לשכת מנכ"ל במטבחי סמל, שהכיר מיד כשקם מהשבעה על מות אמו. לחתונה שנערכה בקיץ הוזמנו 900 אורחים, גם מתוך רצון להדגיש את השינוי הגדול שעבר בחייו.
בחצי השנה האחרונה הוא אחד הבעלים של מחלקת הבוגרים והנוער של עירוני בת־ים. לפני כן ניהל את חוגי הכדורגל לילדים במתנ"סים בבת־ים. בסך הכל הוא אחראי על 600 ילדים ומעסיק עשרה מאמנים.
איך הורי הילדים קיבלו אותך?
"רוב הילדים שמשחקים עוד לא נולדו כשנכנסתי לכלא, אבל ההורים שלהם מכירים את הסיפור. אני נותן לילדים את התנאים הכי טובים, מכיר כל ילד, יוזם אסיפות הורים. אמרתי להורים, 'קודם כל ערכים, אחר כך כדורגל'. אני בונה עם ראש העירייה צביקה ברוט כיתות לימוד למתקשים בלימודים. המאמנים קיבלו הוראה ממני ללכת לבתי הספר כאשר יש בעיה עם אחד הילדים. מנהלת אחת אמרה: 'יש לך יותר כוח ממני'. היום כדורגל זה הצופים החדשים".
למה זה כל כך חשוב לך?
"אני, פליקס חלפון, הבן אדם שכולם מָעֲכוּ, יכול היום לעצב את עתיד הילדים. גדלתי בבת־ים מגיל תשע וחייתי בעיר. אני מקושר לכל המאמנים, אני זה שיעזור יום אחד לילדים למצוא קבוצה בוגרת. מתוך 1,000 ילדים אחד יגיע לליגת העל, אבל כל ילד חושב שהוא מסי. מסי הוא לא יהיה, אבל ההורים מקבלים נער טוב. גם עבריין הוא לא יהיה. אני נלחם על הקהילה האתיופית, עדה מדהימה שסובלת מרגשי נחיתות. לא אתן להם ללכת לרחוב, אני מחזיק אותם בכוח. הם כל כך כישרוניים".
חולם לאמן קבוצה בוגרת?
"יש לי תעודת מאמן בכיר, אבל לא זה מה שמעניין אותי. לפני שקיבלתי את התפקיד הרציתי בפנימיות נוער למצוקה. פגשתי גנגסטרים קטנים שחושבים שעבריין זה כיף. ההתאחדות לכדורגל שלחה אותי להרצות בפנימייה בפתח־תקווה. ילדים היפראקטיביים. 45 דקות הילדים לא זזו מהכיסא".
ועדיין הכתם מלווה אותך.
"אני מגיש לנשיא המדינה בקשת חנינה כדי שהרישום הפלילי יימחק. בעבר כשרובי ריבלין היה חבר כנסת, הייתי אצלו בפגישה. הוא קם וחיבק אותי. זכר את השנה שלי בבית"ר ירושלים. ריציתי את העונש שלי, אבל עכשיו אני רוצה ניקיון טוטלי".
חצה את הקווים
הכל התחיל מעסק למכונות אוטומטיות לממכר פחיות שתייה. "חשבתי שאני הולך להיות איש עסקים גדול, ופרשתי מבית"ר ירושלים. השקעתי הרבה כסף ונכנסתי לשותפות. לאחר שנה וחצי החלטתי שאני חוזר לכדורגל וחתמתי בבני יהודה. נתתי עונה פצצה. אבל כמעט לא הייתי מעורב בניהול השוטף של העסק. בדיעבד, התברר שההתנהלות הכלכלית הייתה קטסטרופלית. בחרתי את האנשים הלא נכונים".
לא ראית מה קורה שם?
"הייתי מגיע מהאימונים והיו אומרים לי: 'פליקס, אנחנו תקועים בהפקדת כסף לבנק, תדאג לנו לעשרת אלפים שקל, תביא לנו עוד כסף עד השבוע הבא'. המנגנון גם הלך והתנפח. לא הייתי עם היד על הדופק. פתאום אני מגלה שלקחנו שני מחסנים ענקיים בראשון־לציון. מה אני, קוקה־קולה? ומי צריך לשלם? אני. העסק על שמי. פתאום הצ׳קים חוזרים מהבנק, ואסור לך שיקפיאו את חשבון הבנק, העסק יתמוטט".
ואז הוא חצה את הקווים. "לוויתי כסף מאנשים שמתעסקים בשוק האפור, לא ראיתי בהם עבריינים. לא הכרתי את העולם הזה. הריביות כל כך גבוהות, ואז אתה לוקח עוד הלוואה. והפעם יותר גדולה. הגלגול הזה של הלוואות בריביות רצחניות גמר אותי. עוד בנק מגביל אותך. חי בתוך סחרחורת. פשוט התמוטטתי. בסופו של דבר נשארתי עם חוב של מיליון ומשהו שקל לשוק האפור. לך תחזיר אותו".
למה לא ביקשת עזרה מחברים?
״הסתרתי את המצב אפילו מאשתי הראשונה. הכל בתוך־תוכי. לאחר המקרה בא אליי קרוב משפחה אמיד ואמר: למה לא באת אליי, הייתי עוזר לך. אבל האגו שלי לא נתן לי לבקש עזרה. אמרתי, אצא מזה לבד. הייתי אהבל עסקי".
מתישהו החבר'ה הטובים הרימו ראש. "הם ידעו שאין לי כסף. מכרתי את כל מה שהיה לי. השותף שלי קיבל מכות. אלו אנשים חוליגנים. פחדתי. קראו לי ולשותף שלי לפגישה".
הלכתם?
"יש לך ברירה? ישבנו מול ארבעה אנשים, והם אמרו: 'או שאתם עולים על המטוס, אוספים מזוודה בחו"ל וחוזרים איתה לארץ ואז החובות גמורים, או שנפגע בילדות שלך. עקבנו אחריהן. אלו השמות של הגננות שלהן, והם כמובן ציינו את השמות".
מה הרגשת?
"מת! אין רגש כמו האהבה של הורה לילד, אין! אבא גם ילך להרוג בשביל להציל את הילדים שלו. חוץ מלהניק, עשיתי הכל למען הבנות. הולך לאסיפות הורים, מגיע לבית הספר ולגן עם עוגת יום הולדת ובלונים. כל קאובוי אומר לך: למה לא הלכת למשטרה? אבל בוא נראה אותך אחלה גבר הולך להלשין עליהם — תוך רגע שתי הבנות שלך נפגעות. מי מוכן לקחת את הצ'אנס הזה, שיפגעו בילדים שלו? מה הן אשמות? אלה כנופיות. אם היו פוגעים בהן בגללי, לא הייתי מסוגל לחיות. העבירה שלי הייתה שידעתי ולא מנעתי. איך אמנע? רציתי להציל את הילדות שלי".
לפי פסק הדין, שותפו של חלפון חזר מוונצואלה עם מזוודה עם תחתית כפולה ובה חמישה קילו קוקאין. הוא נעצר וחלפון נעצר יומיים אחריו. "מישהו הלשין, לא במקרה עצרו אותו. רציתי לנהל משפט. אבל הסיטואציה הייתה מורכבת. נכנסתי למשא ומתן על עסקת טיעון, לא הייתי מודע להשלכות. לבסוף חתמתי על ארבע שנים וחצי בפנים".
שמעת מגובי החוב?
״הם נעלמו. אף אחד לא פנה אליי, אף אחד לא יפנה".
בחיים הוא לא ישכח את המפגש עם הילדות שלו בזמן המעצר. "שלושה חודשים לא פגשתי אותן, כל שיחת טלפון הייתי בוכה. ואז בדרך מבית המשפט, כשהאוטו טרנזיט מחכה לך בחניה, אתה רואה אותן ונשבר".
השבועות הראשונים בכלא היו בלתי נסבלים. "עברתי שבעה מדורי גיהינום. מתהילת עולם, בבום אחד הגעתי לתהום. אין מקום יותר גרוע מבית הסוהר. אולי רק בית קברות. אבל אף פעם לא התערבבתי עם עבריינים. מי ששייך לעולם הזה חוזר לשם אחרי דקה. אתה הולך במסדרון ורואה גבר שרצח את אשתו. יושבים איתך באגף פדופילים. עולם אפל. אין סליחות לאנשים האלו. אני חונכתי בבית להילחם בהם. ועכשיו אתה פוגש אותם ולא יכול להגיד להם כלום. הייתי בוכה לתוך כרית. כל היום חושב איך אני מוציא את עצמי מפה. חוץ מהמשפחה שלך אף אחד לא מאמין לך".
והעבריינים?
״אומרים לך, 'פליקס, אתה כבר בבלגן, בוא תריח איתנו סמים. הגעת למטה, לאן יש לך כבר ללכת?'. אבל אני לא מוכן לגעת בסם. בסיטואציה כזו הכי קל להישבר. החיים שלך גמורים, אתה מריח ושוכח לכמה דקות. לא! לא נתתי לעצמי להישבר".
איך הצלחת לא להישאב לעולם הזה?
"בבית הסוהר התאמנתי עם מאמן בכיר שישב שם. ידעתי שאחזור לכדורגל, זו האהבה הגדולה שלי. האסירים צחקו עליי. פליקס חלפון לא כדורגלן עכשיו. הוא אחד משלנו, עבריין. אבל אני, כשאני הכי למטה, כשמצמידים לי סכינים, מסוגל להתרומם. גם כששברתי את הרגל בהפועל תל־אביב, וכולם אמרו שאני גמור, התאוששתי וחזרתי לשחק בנבחרת ישראל. ידעתי בתוכי שהצרות הכלכליות נגמרו, החוב הסתיים ואפשר להתחיל מחדש".
ואחרי השחרור?
"כשאתה יוצא, בוחנים אותך. אנשים ניסו להתקשר אליי, אבל סיננתי. הבהרתי לכולם שאני לא איתם".
ועדיין זה רודף אותך?
"ביום אחד אתה הורס ויש לך שנים לתקן. פגעתי בעצמי תדמיתית בצורה בלתי רגילה. אות קין. זה ירדוף אותי כל החיים. חצי מהציבור אומר, פליקס חלפון הימר והסתבך עם השוק האפור. הייתי שנים בנבחרת. לך שחקן־שחקן, תשאל מה פליקס עושה בזמן שכולם בקזינו. הוא הולך לעיר או אוכל. אני לא יודע לשחק בקזינו.
"אתה יודע מה הכי העליב אותי אחרי השחרור? כשהגעתי למועדונים ואנשים אמרו: 'פליקס, יש לך מה להריח?'. לפני שבוע — שבוע! כשאני נשוי מחדש ומחנך מאות ילדים — מישהו ראה אותי בצומת ושאל: 'יש לך משהו להעביר?'. בא לי לירוק עליו".
מתסכל.
״אם הייתי חלש אופי והייתה לי נגיעה לעולם השחור הזה, הייתי כבר שם. קל לחזור למקום האפל. לא ידעתי אם מסתכלים עליי כפליקס חלפון השחקן המפורסם או העבריין. הבומים של המבטים הרגו אותי. אני זוכר שרצתי על ההליכון בחדר הכושר, ואני שומע אישה מבוגרת אומרת לחברה שלה: 'את יודעת מי זה? זה העבריין שהורשע בסמים'. אני נלחם עם עצמי לא לרדת מהמכונה, לגשת אליהן ולומר: 'גברתי, למה את לא מציגה אותי גם כשחקן נבחרת ישראל לשעבר?'"
ביולי 2009 שוב כיכב בכותרות הראשיות: הוא נורה בפתח מועדון "ארנה" ברחוב הרכבת בתל־אביב. "חגגתי עם 30 חברים יום הולדת לשותף שלי לדירה. שתיתי אלכוהול ואני אחד שלא יודע לשתות. מתישהו החלטתי לחזור הביתה ויצאתי עם שני חברים. אני שיכור, מתנדנד. נתקלתי ביציאה בטעות באיזה בחור, לא מכיר אותו בכלל. אמר לי: 'מה אתה עושה?' אני אומר לו: 'מה קרה?' הוא אומר: 'פליקס, אתה משחק אותה גנגסטר?' ונתן לי בוקס. כאילו בקוד עברייני, לא נתתי לו כבוד. הפרידו בינינו ויצאתי החוצה. יוסי והחבר השני הלכו, עברתי מעבר חציה וחיכיתי למונית עם שתי ידידות. פתאום באו עליי מאחור. אחד חנק אותי, השני הצמיד נשק לרגל ובום, ירה בי. איבדתי הכרה, ללא דופק. הייתי עשר שעות בטיפול נמרץ. השתילו לי ורידים. עורק ראשי נקרע. מי שהציל אותי זה חבר שהיה איתי. הוא שמע את הרעש, רץ, קרע את החולצה שלי ועשה לי חוסם עורקים. בבית החולים גם איבחנו שברים באף ובארובת העין".
סימנו אותך?
"לא מכיר אותם. אם היה סכסוך הם היו יורים לי בראש. ומה הכותרת הראשונה: 'פליקס חלפון שוב הסתבך עם השוק האפור'. רק שתבין, למחרת הייתי אמור להתחיל עבודה חדשה בעיריית תל־אביב. שלוש שנים אני משוחרר, נלחם בשיניים לעבוד בעבודה מסודרת. ופעם אחר פעם לא נותנים לי, ואז נפתחת הדלת — ואתה פוגש שוב במנחוס. אמרתי, 'ריבונו של עולם, מה אני עושה לא טוב? לא פגעתי בשום אדם, לא הולך עם נשואות'".
אז מה עושים?
"אין כסף, חוזר לגור עם אמא שלי. ישן על מזרן דק. אמא שלי הייתה רואה אותי בסלון ובוכה. אבל לא מוכן להיכנע: אם הייתי רוצה להסתבך, הייתי פונה לשוק האפור. הייתי כמה חודשים בשיקום חזרתי לשחק כדורגל".
הגאולה הגיעה מהביבים. מילולית. "התחננתי לעבוד בזבל. אמרתי, אני כמו בן אדם שנולד וזוחל. נופל וקם. מפה אפשר רק לעלות למעלה. עיריית בת־ים הסכימה להעסיק אותי. השתחררתי בגיל שאני עוד יכול לתקן. אם הייתי מקבל את המכה בגיל 55, לא יודע איך הייתי יכול לחזור".
הגוגל הזה
עד המעצר היו חלפון ואשתו הראשונה סיגל, אם שתי בנותיו, דיירים קבועים במדורי הרכילות. הכלא פירק גם את המשפחה. "כשהשתחררתי אשקר לך אם חשבתי להתחתן. אמא שלי ישבה ואמרה: 'יא איבני, יא איבני - מתי תהיה בזוגיות?'. הייתי יוצא עם בחורות, היו נכנסות לגוגל ובורחות ממני. נבהלות מהסטיגמה. זה הרג אותי. איך אפשר למחוק את הגוגל הזה?"
הקריאות של האם לא הושיעו. "ב־2011 התארסתי לבחורה אחרי שלושה חודשים של היכרות, טיפשות של רגע. אני פזיז. אולם, צלם, שמלה. אבל ביטלתי את החתונה שבועיים לפני. בורא עולם מסדר לי את הדברים כמו שצריך: קמתי בוקר אחד לאחר ריב קשה בינינו, הבנתי לאן זה הולך, וביטלתי הכל".
את אשתו השנייה אמו לא זכתה להכיר. "לפני שלוש שנים אבא שלי נפטר לאחר שנים שבהן היה מטופל סיעודי. חצי שנה לאחר מכן אמא נפטרה. זה היה הרגע הכי עצוב בחיים שלי. היא הייתה הכל בשבילי. מאז שהשתחררתי כל יום קיימנו שיחות נפש".
אבל אז הגיע טוויסט בעלילה, ולטובה. "לאחר השבעה אחד מאנשי המשק של בת־ים הזמין אותי ליום הולדת של הבת החורגת שלו שהתקיים במועדון של האצטדיון. פתאום ראיתי מישהי שמשכה את העין. הלכתי לכלת השמחה, שאלתי מי זו. אמרה: 'לא בשבילך'. חושבים שאני לא רציני".
מה עושים?
"הלכתי לאמא שלה: גם אמרה 'לא בשבילך'. אבל היה לי שם, טלי, ומצאתי אותה בפייסבוק. בערב פסח, לאחר ארוחת הסדר, יצאנו לדייט ומאז לא נפרדנו. אחרי חודש עברנו לגור ביחד בבית שלה ביבנה הירוקה. מאז אין יותר מאושר ממני. כל דבר אני מתייעץ איתה. הפכתי לאיש בית. היא הסו־שפית שלי. אני, שלא יודע להחליף מנורה, פתאום בונה לבד אוהל לסוף שבוע בטבריה. פעם פליקס היה יוצא רק עם החבר'ה".
איך הילדים שלכם קיבלו אחד את השני?
"מה שחשוב בפרק ב' כדי שיצליח הוא החיבור עם הילדים, וכאן הקשר מדהים. אנחנו רוצים להביא ילד משותף. כל מה שאמא שלי ייחלה בשבילי — זו היא. אמא שלי שלחה אותה אליי".
אבל הוא לא מסוגל לסלוח לאלה שטרקו בפניו את הדלת. "כשהשתחררתי פניתי להפועל תל־אביב, אבל לא פתחו לי את הדלת חזרה. חריץ מהחלון לא פתחו. פשוט התעלמו. זה משפיל! מה אני כבר מבקש? לאמן בקבוצה שאני כל כך אוהב. הם פחדו מהתגובות של ההורים. מה יקרה חלילה אם הנכדים שלהם ייפלו יום אחד, הם לא ירצו שאנשים יפתחו להם את הדלת? כולם נופלים. נשיא המדינה! שר האוצר! ראש הממשלה! דרעי הורשע בעבירה קשה, ישב בכלא וחזר להיות שר באותו תיק. אז למה אני לא?"
מי שסייע לו היה ח"כ דוד ביטן (הליכוד), אז יו"ר קבוצת הכדורגל עירוני ראשון־לציון. "הוא האמין בי והתעלם מהתקשורת. בן אדם מעד בחיים, תסגור לו את הדלת ותגיד לו לך קיבינימט? משם פנו אליי אנשי הפועל רמת־השרון. חמש שנים עבדתי במחלקת הנוער. רמת־השרון! השמנת, יפי הנפש. אלו שאומרים עליהם אשכנזים. דווקא הם נלחמו עליי. אמרו: אם לרמת־השרון אני טוב, אז להפועל תל־אביב לא?
"בהפועל אפילו לא ניסו להרים טלפון ולהציע שאשתלב במחלקת הנוער. ממה הם פחדו? מפליקס העבריין? אף אחד שם לא עובד מהלב, כולם רוצים את ההצלחה הרגעית. אין חיבור רגשי. אבל כמה שלא ירחיקו אותנו, תמיד נישאר אדומים בלב. זה חלק מהזהות שלנו. היום, כשאני נמצא במקום המצוין הזה, גם אם יתחננו אליי לא אחזור".
אז עכשיו הוא מכדרר על המסך. "כל הזמן אמרתי ש'גולסטאר' תפורה עליי. צחוקים, כדורגל, טיסות. אהבו אותי באודישנים". עוד לפני השוט הראשון, הפרומו הסגיר את הסצנה שתהדהד בעונה כולה: השף יונתן רושפלד יוצא על מתמודד בשם אושרי קסרי הסובל מתסמונת טורט, רודף אחריו, קורא לעברו "נכה מגעיל" ומנסה להשליך לכיוונו לום ברזל. מאוחר יותר התנצל ותקף ברשתות החברתיות את הגוף המשדר בטענה שסחטו את התקרית כדי לגרוף רייטינג. "רושפלד לא קל, לא כולם מסוגלים להכיל אותו", אומר חלפון. "אני מאוד אהבתי אותו. היו לנו שיחות עומק, הוא מאוד התחבר לסיפור שלי".
אז מה קרה שם?
״באחת המשימות הם שברו ביצים אחד על השני. אושרי דפק לרושפלד ביצה על הפנים והוא נדלק. הוא הוריד את החולצה — ואין לו גוף איי איי איי — ופתח בריצת אמוק. רצתי אחריו, החזקתי אותו ואמרתי: לא מתאים לך".
איך היה עם ירון ברלד?
"בן אדם מדהים. היום — להבדיל מזמן הצילומים — הוא עור על עצם, רזה ברמות שלא ראיתי. הוא ישן כשהאצבע שלו בפה. משוגע אמיתי. פתאום צועק. עושה שטויות. לא הצגות למצלמה. זה הבן אדם".
מספרים שבג'ונגלים של תאילנד לא ראית את השער.
"בימים הראשונים סבלתי מדלקת ריאות, אבל לא עלינו על זה. ואני ווינר בנשמה. עשו אותי המנחוס של התוכנית. רצו להסיר את המנחוס והביאו לי פיל שישנה לי את המצב".
פיל?
"הושיבו אותי בתוך החציר, ובא פיל והעביר את החדק שלו עליי. איזה מגעיל, עם הריר. התכרבלתי ולא ידעתי מה לעשות. אחר כך הכניסו אותנו לאקווריום מלא סרטנים והיינו אמורים להוציא כדורים. פחדתי. עמדתי בקצה, לא ראיתי כלום, ואייל גולן, שאימן את אחת הקבוצות לצד שייע פייגנבוים, כיוון אותי לאחד הכדורים, ואז בום, גיליתי שהוא שלח אותי היישר לסרטן".
אפרופו גולן, אתה חושב שהגיע הזמן לסלוח סופית על פרשת הקטינות?
״הוא לא הורשע בכלל, ותראה מה עושים לו, תראה מה הוא עבר בכנסת. בלי להיכנס למקרה, כמי שקם איתו, ישן איתו, שיחק איתו — אני יכול לומר שהוא בן אדם זהב. לתקשורת כיף לשמוע על בן אדם שהיה למעלה ונפל. נוח לאנשים לקבור אדם שהצליח. אני יכול להעיד על עצמי".
