מה השאלה הכי קשה שהיית שואלת את עצמך כמרואיינת?
"איפה את בעוד חמש שנים?"
ומה את עונה?
"אין לי מושג, אבל בטוח שאני אהיה אמא".
כשהיא נולדה, אמא שלה לקתה ברעלת היריון חמורה והרופאים אמרו שדרוש נס על מנת שתחיה. האב ההמום, שנאלץ להכיל כאב ושמחה בלתי נתפסים באותו רגע, נשבע שאם אשתו יוצאת מזה הוא קורא לתינוקת נסלי. האם התאוששה במפתיע והתינוקת גדלה, הפכה לעיתונאית טלוויזיה אמיצה ולפני חצי שנה התחתנה עם אהובתה אירית מגל. בתקופה האחרונה נסלי ברדה (35) עושה מעבר רך וכמעט בלתי מורגש מכתבות נשכניות פורצות דרך, לצד היותר ורוד של המשקפיים. זה לא שהיא מוותרת על תחקירים לארוחות בוקר ולילה, אבל מי שהביאה לעולם את פרשת הכת של גואל רצון, סיפורה של אתי אלון וסודותיהם של רונאל פישר ורות דוד, מוכנה כעת לשבת בשפת הים כששיערה מתבדר ברוח, בשעה שהיא מתשאלת אנשים על הניסים והנפלאות שקרו להם בעונה החדשה של "אחד למיליון".
בחירה אנושית
היא גדלה באורנית, יישוב קהילתי קטן ורחוק מאור הזרקורים של תלמה ילין, לשם נסעה מדי בוקר כדי ללמוד תיאטרון. "הייתי נוסעת בטרמפים ויצא לי לקפוץ מאיזה שניים־שלושה טרמפים, בהם הנהג החליט שזה סבבה לשים לי יד על הרגל", היא נזכרת. בשנה הראשונה ללימודים הייתה מצטיינת שכבה, אלא שאז הבינה שהיא רוצה לספר סיפורים בצורה אחרת, פחות תיאטרלית.
הסיפורים הראשונים שלה היו ככתבת פלילים בגל"צ ומשם הפכה למגישת תוכניות, כתבת תחקירים ב"המקור" ו"עובדה", מנווטת בין הארדקור ללייף־סטייל. אחת לשבוע היא מגישה את תוכנית הבוקר של קשת במקום ניב רסקין ואת "חי בלילה", במקום נדב בורשטיין. "אני אוהבת את הדינמיקה של השידור החי", היא אומרת, "בבוקר את שמה ארוחה מאוזנת, בלילה חטיף חריף כזה, אני אוהבת את זה מאוד".
לצד המתוק והחריף יש גם טעמי לוואי, שהם בלתי נמנעים כשאת עוסקת בחשיפת שחיתויות. "מפחיד לקבל איומים, מי שלא מפחד מטומטם, חי באבו־עלי, אבל מדובר במשחקי כוחות נורא ברורים", אומרת ברדה, "החיים מורכבים, עדינים, וצריך לדעת לפחד כדי להיות חכם ולהישמר. המון פעמים את עובדת קשה מאוד, מביאה הוכחות, והמציאות אומרת 'אחלה' וממשיכה להיות כמו שהיא, עם תזוזה קלה שבקלות. זה יכול להוריד את המוטיבציה להמשיך לעשות את מה שאני עושה, ואז מצד שני מגיע משהו כמו הכת של גואל רצון ואת מצליחה להשפיע על גורל של אנשים".
וגם על סביבתם.
"אני חושבת על המשפחות שלהם, אבל לב העבודה זה להגן על חפים מפשע. אני אנושית והגונה ומשתדלת לצמצם את הנזק למינימום, בגלל זה העבודה הזאת היא קריעה. בתחקירים הגדולים שלי יש הרבה סבל אנושי ומצוקה של אנשים, את רואה אנשים שנקלעו לסיטואציות קשות וחלקם נקברים תחת אסונות או שחיתות שגנבו להם את החיים".
זה לא מייאש לראות את כמות הרוע וחוסר המוסר שיש בחיים האלה?
"אין ספק שזה מייצר השקפת עולם, את רואה את הצד האפל של אנשים כוחניים ומניפולציות, אבל זה לא מייאש, כי החיים הם לא שחור או לבן. הכל מחלחל אליי רק עד גבול מסוים. התחום הזה, זה הנטפליקס של החיים, את מציצה ונכנסת לסיפורי חיים, זה מאוד מעניין אבל גם מאוד מלמד. כשאני מוצאת סיפור טוב אני רוקדת בסלון. בלי הרבה תנועות וכוריאוגרפיה, אבל יש האפי־דאנס".
חדרת לכת של גואל רצון, תסבירי לי מה, לעזאזל, הן מצאו בו?
"היה לו חוש שישי להריח מצוקה ולתת בהתחלה מזור, תחושה של בית בטוח ללא שום תמורה. לאט־לאט הוא סגר עליהן את הדלתות והחלונות, ניתק את כל הקשרים לחיים קודמים, עד שלא נשאר להן כלום חוץ מהמקום שבו הן נמצאות, שהייתה בו היררכיה פנימית. זה יכול לקרות לכולנו".
אני רוצה להגיד לברדה שזה ממש לא יכול לקרות לכולנו, אבל היא כבר מוכנה עם תשובה: "אני זוכרת את הבוקר שבו הדלת נפתחה בפניי והנשים הסכימו להתראיין", היא משחזרת. "לא אשכח בחיים את הנסיעה הקצרה מהמערכת לשעון ביפו, כל הדרך שאלתי את עצמי איזה סוג של נשים אני אפגוש. סיפרתי לעצמי שהן בטח באות מבתים הרוסים, נוחות להשפעה, חלשות, פתיות, אולי אפילו לא בסדר בראש. סידרתי לעצמי את הסיפורים האלה כדי שאוכל להגיד לעצמי, 'אלה לא נשים כמוני, לי זה לא יקרה, הן הכי רחוקות ממני'. מאוד מהר התפכחתי. ישבו מולי שתי נשים רהוטות ורגישות עם ניצוץ בעיניים, שלרגע בילבלו אותי, הדעות הקדומות בילבלו אותי. קל לנו להסתכל על אחרים כעל מאוד שונים מאיתנו, אבל רובנו יכולים למצוא את עצמנו בסיטואציות דומות".
בימים אלה עולה עונה חדשה של "אחד למיליון", שבה הגיבורים נקלעו לסיטואציות המוכיחות שהמציאות חזקה מכל דמיון. "מהצד זה נראה כמו סיפורים שכתב תסריטאי הוליוודי שיכור", ברדה צוחקת. "אלה אנשים שהגורל שלהם נכתב על ידי הזיה גמורה. כשאני שומעת את הסיפורים של 'אחד למיליון', האינסטינקט זה להגיד, 'נקסט, איזה שטויות', ואז אני מגלה שזה יותר מטורף ממה שחשבתי".
תני דוגמה.
"יש סיפור אחד, ואני אספר בלי לקלקל את הסוף, על שני אנשים, זרים לגמרי, שנפגשו בהמתנה לאוטובוס, ומאז כל פעם נפגשו בכל מיני מקומות במקרה. יש להם אפס היכרות מוקדמת ויד המקרה מפגישה ביניהם שוב ושוב, והם נהיים חברים, והנה הם מוצאים את עצמם במקרה לומדים באותו מקום, וחולפות השנים והם נהיים החברים הכי קרובים אחד של השני. הם לא מבינים לאורך כל השנים למה הכל ביניהם רוטט וסוער, וכשהם קצת מתרחקים הם נמשכים חזרה כאילו היו בובות על חוט או דמויות במשחק מחשב. כעבור כמה שנים טובות הם מגלים משהו מדהים, מטורף, שומט לסתות, שמשנה את חייהם ללא היכר".
ו...?
"ואני יושבת מול הסיפור הזה ואומרת לא יכול להיות שהסיפור הזה קיים במציאות ומה זה אומר על היקום, ומושגים אמורפיים כמו גורל, איזה קשר יש בינינו, האם אתה יכול להתגעגע לבן־אדם שלא הכרת, עד כדי כך שהגעגוע יוליך אותך כזו דרך ארוכה? יש קסם והרבה חוש הומור בעולם הזה".
מעולם מלא תככים ואופל עברת אל עולם רוחני שיש בו פחות עובדות ויותר תהיות.
"תמיד יש את הרכיב האנושי של אדם שלא ויתר, שנלחם. דווקא במקומות שבהם החושך מתגבר תראי אנשים בוהקים הכי חזק, כי הם מחלצים מעצמם את המקסימום".
את מאמינה שיש יד מכוונת?
"אני לא חושבת שיש יד אחת מכוונת, יש הרבה תהליכים, ואין לי יומרה לקרוא לזה בשם. יש כוחות מניעים שחלקם קורים בנו וחלקם מניעים אותנו. אנחנו חלק מהפאזל, יש לנו בחירה, אנחנו לא פיונים, יש רגעים שנדמה שהיוניברס סידר, אבל כשתצללי עמוק פנימה תראי שיש בחירה אנושית. אני פוגשת אנשים שהיה ברור להם שזה הסוף והוא רע ומר, אנשים שעוד שנייה הם כותרת בעיתון, בלי אור בקצה המנהרה. הנסיבות סגרו על הגיבורים שלי לחלוטין וכל מה שנותר להם זה לקבל בהכנעה את גורלם, אבל הם סירבו להיכנע. הם היו בטוחים שיצילו את עצמם, הימרו על הכל וניסו עד הרגע האחרון לצאת מזה. אני מעריצה את היכולת הזאת ומנסה ללמוד מהם. זה נשמע כמו קלישאות של מחשבה בוראת מציאות, וזה בטח לא תחליף לעבודה קשה ולהכיר במציאות, אבל כן יש לנו השפעה מאוד גדולה על איך ייכתב סוף הסיפור שלנו. למדתי לא לוותר ולעודד מחשבה חיובית, כי כשמנקים מזה את כל הקלישאות, זה פאקינג עובד".
האישה שלי
בסיפור שלה, ברדה לא נותנת מרחב תמרון גדול מדי ליד המקרה. היא פגשה את אירית כשהתנדבו בפרויקט חברתי וחיזרה אחריה עד שהצליח להן. לפני כחצי שנה, אחרי חמש שנות זוגיות, הן מיסדו את אהבתן בחתונה שמחה ומתוקשרת. "יש לי שני ניסים: זה שעל שמו אני קרויה וזה שמצאתי אהבת אמת", היא אומרת בעיניים נוצצות. "תמיד חשבתי שיש בה את השילוב בין אישה יפהפייה שאני נמשכת אליה ואוהבת איך שנראית, לאדם שטוב לי ונעים להעביר במחיצתו את החיים. הצעתי לה נישואים כי רציתי לחגוג את העובדה שמצאתי את האישה שלי".
למה להתחתן? זה עידן שבו כל זוג נשוי שני מתגרש או חולם להתגרש.
"ידעתי שהיא תהיה הבית שלי ושאני רוצה להקים איתה משפחה. הרגשתי שאני צריכה להגיד את זה, אי־אפשר שזאת תישאר סתם מחשבה חולפת בראש שלי. הייתה לי חתונה מהממת, כמו שחלמנו, עם כל האנשים שאנחנו הכי אוהבים".
שתיכן קוראות אחת לשנייה "אשתי"?
"אני קוראת לה אשתי עוד לפני שהתחתנו. מצחיק אותי שזה מבלבל את האנשים".
יש תגובות ברחוב שפחות מצחיקות אותך?
"לא מתרגשת מתגובות, גם הטוקבקים על הלסביות שלי מצחיקים אותי. אני חושבת שהדור שלי הוא על התפר בין להבין שאפשר לדבר ולהתעסק בזה, לבין עייפות החומר על זה שצריך לעסוק בדבר מובן מאליו".
הדור הקודם לא תמיד ליברלי, גם כשהוא בגבולות תל־אביב.
"גדלתי בדור שבו פחות משנה עם מי אתה רוצה להיות, זה פשוט קורה סביבך, שגור כמו מיליון דברים אחרים. למדתי בתלמה ילין, כל הספקטרום של המיניות שם הוא דבר רגיל. מיניות זה דבר מורכב והקטגוריות הקשוחות לא מתאימות".
גם בדור שלך ובדור החדש, עדיין יש נערות שמצונפות בפינת הארון ופוחדות לצאת.
"בתחילת שנות ה־20 שלי היה משבר עם ההורים, הייתי בטוחה שזה סוף העולם, כבר ראיתי שחורות, חשבתי שהולכים לחצי שנה של משבר ובכי בלילה. לזכותם ייאמר שמהר מאוד הם התאפסו, סידרו מחדש את התמונה ומאז הם מדהימים בקטע הזה. הם הבינו מה חשוב בחיים. מפה צמחנו קדימה תוך חודש וחצי ואמרתי לעצמי, 'למה לא עשית את זה קודם, ממה כל כך חששת?' אבל אתה תמיד חושש מהאכזבה של ההורים שלך, במיוחד כשאתה ילד מצטיין, פתאום אתה צריך לעשות התאמות".
זוכרת מתי סיפרת להורים שאת מעדיפה בנות?
"אני חושבת שההורים שלי הבינו את זה מתוך מציאות החיים, לא הייתי צריכה להגיד להם. במהלך החיים היו לי בני זוג גברים לאורך שנים, אהבתי אותם, נמשכתי אליהם מאוד ורציתי להיות איתם. אני דוגמה חיה לזה שאת יכולה לחיות כאישה שאוהבת נשים ולמצוא אושר. היית צריכה לראות את אבא שלי בחתונה, לא היה מאושר ממנו ולא נשארה עין יבשה כשהוא דיבר בחתונה. השיא היה לראות בחתונה את ההורים שמחים וחוגגים, הם התקרחנו כמו החברים שלי, סגרו את המסיבה יחד איתנו. לילדה בת ה־12 שהתאהבה בחברה שלה ולא יודעת איך לצאת מזה, אז שתדע שהכל מעולה, ושיום אחד היא תתחתן במסיבה גדולה עם האישה שלה".
