yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום : ידיעות אחרונות
    7 לילות • 08.01.2019
    השטן גידל כרס
    כריסטיאן בייל נאלץ לעלות 18 קילו בזמן קצר עבור תפקידו כדיק צ'ייני ב'סגן הנשיא', אבל בסוף היה זה דווקא הבמאי אדם מקיי שחטף התקף לב. בשיחה הם מספרים איך המהפך של בייל היה זה שהציל את מקיי, וכיצד הופכים פוליטיקאי שנוא במיוחד למועמד מוביל לאוסקר
    ציפי שמילוביץ

    לקראת תפקידו כפועל פשוט הסובל מאינסומניה בסרט 'המכונאי' מ־2004, איבד כריסטיאן בייל 30 קילוגרם כשהוא חי על קצבה יומית של תפוח, פחית טונה, ו־וויסקי. חודש וחצי אחרי שסיים את הצילומים, חיכה לו אודישן לתפקיד באטמן, אז הוא אכל מהר־מהר ועבר לגור במכון כושר. לתפקיד זוכה האוסקר של מתאגרף לשעבר המתמכר לסמים ב'פייטר' מ־2010, שוב הוריד 15 קילוגרם, ושלוש שנים אחר כך, בשביל הנוכל שהפך לסוכן FBI ב'חלום אמריקאי', הוסיף 20 קילוגרם של צ'יזבורגר ודונאטס. כל זה גרם לאשתו לאיים שהיא תהרוג אותו אם יקרה לו משהו, הפך אותו למומחה לסכנות של התעללות בגוף, ומבלי שיתכוון, גם הציל את חיי הבמאי אדם מקיי.

     

    את העבודה על הסרט 'סגן הנשיא' בכיכובו של בייל - סיפורו של דיק צ'ייני, סגנו של ג'ורג׳ וו. בוש - סיים מקיי במצב פיזי רע מאוד, אחרי חודשים בהם חי על סיגריות וג'אנק פוד. כשהסתיימו הצילומים, הוא חזר לעבוד עם מאמן כושר ובמהלך אחד האימונים תקף אותו שילוב של כאב בטן, בחילה ורעידות. הוא היה מתעלם מזה, אלמלא נזכר איך בצילומי אחת מהסצנות שבהן מקבל צ‘ייני התקף לב, ביקש ממנו בייל הנחיות בימוי. מקיי לא הבין את השאלה. "זה התקף לב", הוא אמר לו, "תחזיק את יד שמאל כמו שכולם עושים". אבל בייל הסביר לו שסימפטומים נפוצים לא פחות להתקף לב הם, ובכן, כאבי בטן, בחילות ורעידות.

     

    בחזרה באימון, מקיי, בן 50, לקח שני אספירין והתקשר ל־911. בבית החולים התברר כי אכן היה לו התקף לב, אבל כיוון שהגיע במהירות לא נגרם שום נזק. "האובססיה של כריסטיאן בייל לתחקיר הצילה אותי", הוא אומר עכשיו, יושב על כורסה ענקית שהולכת איתו מראיון לראיון. הוא עדיין סוחב בבירור את שאריות הטראומה - גם זו הפיזית וגם זו שנולדה מעבודה מאומצת על נושא שמעיק עליו מאוד: מצבה העגום של ארה"ב.

     

    בייל, שזכה השבוע בגלובוס הזהב על תפקידו ונחשב מועמד בולט גם לאוסקר, יושב לצידו, רזה כמו מקל של ארטיק ורענן כמו כדור גלידה. אין שום קשר בינו לבין האיש שהוסיף 18 קילו, צימח בטן ענקית וצוואר עבה, ונעלם לגמרי בדמות סגן נשיא ארה"ב לשעבר. לקח למטבוליזם הבלתי ייאמן שלו פחות מחצי שנה להיפטר מזה.

     

     

    יותר קל לך לעלות במשקל או לרדת?

     

    ”לעלות. רק לסילבסטר סטאלון יותר קל לרדת. את יודעת איך השומן עוזב את הגוף? דרך הנשימה. באמת, תעשי גוגל. הפכתי למומחה וגיליתי שאדם נושף את השומן החוצה. זה מטריד אותי כי אם מישהו עושה דיאטה, האם כשהוא שואף אוויר הוא בעצם מכניס שומן לגוף? והאם במקרה כזה הוא צריך להפסיק לנשום עד סוף הדיאטה?“

     

    זה משנה לך בכלל? גם כך זה הרי לא שפוי מה שאתה עושה.

     

    "זו הפעם האחרונה".

     

     

    עד הפעם הבאה.

     

    "עד הפעם הבאה".

     

     

    × × ×

     

    חודש לפני תחילת צילומי 'סגן הנשיא', שמגולל חמישה עשורים בחייו של אחד הפוליטיקאים המשמעותיים, המפלגים והסודיים בהיסטוריה המודרנית, מספר אדם מקיי, הוא דפק על הדלת בביתו של צ‘ייני. "הוא פתח בחלוק, אמרתי, 'שלום, אני אדם מקיי, אני עושה סרט עליך, אולי נוכל לדבר קצת'", הוא מספר. "הוא אמר 'בוודאי, תיכנס'. הבאתי קופסה עם עוגיות וישבנו ודיברנו. הפתיע אותי כשהוא אמר, 'אתה יכול להגיד עליי מה שאתה רוצה'".

     

    זה לא סיפור אמיתי.

     

    "לא".

     

    העוגיות היו קצת אובר־דה־טופ.

     

    "הבעיה היא שאם אתה יוצר קשר איתו, זו הופכת להיות אוטוביוגרפיה מאושרת והוא יכול להתערב, וזה לא היה נגמר טוב".

     

    לך או לצ‘ייני?

     

    "צ'ייני ירה בחבר שלו ואז גרם לחבר להתנצל על כך שכולם צחקו על צ‘ייני. אני מניח שזה היה נגמר רע בשבילי".

     

    מקיי היה אובססיבי במשך שנים לסיפורו של דיק צ'ייני, האיש הפשוט מוואיומינג שלא הצליח לסיים לימודים באוניברסיטה, הלך לוושינגטון כי אשתו דרשה ממנו שיעשה משהו עם עצמו, והפך אחראי לכמה מההחלטות הקריטיות בעשורים האחרונים. ההצלחה העצומה של 'מכונת הכסף' ב־2015, שעל התסריט שלו זכה באוסקר, לימדה את מקיי כי יש תיאבון לקולנוע שלוקח נושאים רציניים מאוד ומטפל בהם בהומור אבסורדי ואפל.

     

    צ'ייני פילס את דרכו לפסגה בשקט ובכוחניות. הוא הפך לשר ההגנה של בוש האב, שמאוחר יותר המליץ לבנו לקחת את צ׳ייני כסגן. שנים מאוחר יותר אמר האב כי לא חשב שצ׳ייני פשוט יקים ממשלת צללים. הוא היה הכוח העיקרי מאחורי ההחלטה לפלוש לעיראק, הקמת בית המעצר הלא ממש חוקי בגוונטנמו ומדיניות העינויים המושמצת.

     

    לכן, אין פלא שהוא מופיע למקיי בחלומות בערך מאז 2003. "זה פרק ענק בהיסטוריה הפוליטית של ארה"ב, חלק חיוני בתשובה לשאלה איך הגענו למקום שבו אנחנו עכשיו", אומר מקיי, "אבל פתאום החברים הליברלים שלי אומרים שהם מתגעגעים לבוש, וזה מוציא אותי מדעתי. זה רק מראה שכל מה שמעניין אנשים זו הפסאדה, בוש היה איש נחמד והיו לו יועצים מתוחכמים שעשו הצגה ממלכתית, אבל טראמפ עוד לא עשה חצי מהנזקים שעשו בוש וצ'ייני".

     

    כאחד הבמאים הפופולריים בהוליווד, לא היה קשה למקיי לרכז אנסמבל אולסטאר. בייל היה האופציה הראשונה והיחידה שלו לתפקיד צ'ייני. "כתבתי את התסריט עם כריסטיאן בראש", הוא אומר, "אני לא יודע מי עוד יכול היה לעשות את התפקיד הזה ואם הוא היה מסרב, כנראה שלא היה סרט".

     

    בייל קרא את התסריט, ראה שהוא נדרש לשנות שוב לגמרי את צורתו החיצונית, וכמובן אמר כן. השחקן בן ה־44 מגלם בסרט את צ'ייני משנות ה־20 לחייו ועד שסיים את הקריירה הפוליטית כמעט בגיל 70. חוץ מהקילוגרמים שהוסיף, גילח בייל את השיער, חימצן את הגבות, עשה תרגילים מיוחדים לעיבוי הצוואר וישב על כיסא האיפור ארבע שעות ביום. את צ'ייני הוא לא פגש ("התבקשתי אפילו לא לנסות", הוא אומר), אבל בנאום הזכייה שלו בגלובוס הזהב השבוע טרח בייל להודות "לשטן, שנתן לי השראה לתפקיד הזה".

     

    קשה לגלם דמות שהיא גם עדיין בחיים וגם כזו שאתה, אפשר להניח, לא מחבב?

     

    "אוי ואבוי אם אתחיל לשפוט את הדמויות שאני מגלם. אדם ואני הסכמנו שאי־אפשר להציג אותו כמפלצת חד־ממדית. אני חושב שהוא היה שמח להמשיך לחיות בשקט בוואיומינג, ללכת לדוג, לשבת שעות בלי לדבר. חלום הכוח היה של אשתו, אבל בשנות ה־50 זה היה כמובן כמעט בלתי אפשרי עבורה, אז היא הגשימה אותו דרכו וזה מה שנתן לו מטרה בחיים. קצת קשה לחשוב על דיק צ‘ייני, שבעיני הרבה אנשים נתפס כאדם קר ורע וחסר מוסר, כטיפוס רומנטי, אבל זה מה שהוא היה. היא הציבה לו אולטימטום ו־11 שנים אחר כך הוא היה ראש לשכת הבית הלבן הכי צעיר אי פעם".

     

    נשמע שנהנית.

     

    "מאוד־מאוד, זה אולי הסרט שלי שאני הכי גאה בו. אף פעם לא אשכח את מבט הגועל של אדם בכל פעם שניגשתי אליו מאחור ושיפשפתי את הבטן של צ'ייני בראש שלו".

     

    את איימי אדמס המושלמת ליהק מקיי לתפקיד לין, האישה והמנוע האמיתי מאחורי צ'ייני; סם רוקוול הפך לג'ורג' בוש אותנטי יותר מהחיקויים ומהניסיונות הקודמים לגלם אותו, וסטיב קארל הוא שר ההגנה של בוש, דונלד רמספלד, המנטור של צ'ייני שהפך לשעיר לעזאזל במסע ההישרדות שלו. התוצאה היא סרט מדויק עובדתית והיסטורית, ברמה שמעט סרטים מהסוג הזה מגיעים אליו, עם 200 לוקיישנים ויותר מ־150 דמויות שיש להן שורות טקסט. סרט מצוין שכמעט אף אחד משני צידי המפה הפוליטית לא מרוצה ממנו.

     

    EPA
    EPA

    "אני לא יודע למה הימין כועס", אומר מקיי, "הסרט מראה את הניצחון שלהם. הם מנהלים את העסק, שולטים בהכל, ועדיין כל הזמן כועסים. דווקא החברים שלי מהשמאל צריכים לכעוס, כי עשיתי את צ'ייני אנושי ואני בכלל מתייחס לסרט כאל סיפור אהבה שלו לאשתו. צ'ייני ובוש אחראים למותם של חצי מיליון אזרחים בעיראק, באומדן זהיר, אז תאמיני לי כשאני אומר שצ‘ייני אדם רע מאוד בעיניי. אבל אם הוא סתם פסיכופת, זה לא מעניין אותי. המטרה היא להראות שאנשים רגילים, אנשי משפחה מסורים, יכולים לעשות דברים איומים".

     

    מסוכן לעשות סרט עם הרבה רגעים קומיים על נושא כל כך לא קומי.

     

    "אנחנו כבר לא חיים יותר בעידן של ז'אנרים. שום דבר הוא לא ממש דרמה או קומדיה. דונלד טראמפ עומד באמצע יער שרוף ואומר שהשריפה הכי קשה בהיסטוריה של קליפורניה קרתה כי לא גירפו את העלים. זה היה הדבר הכי מצחיק והכי מפחיד שראיתי בחיי, וזה לא סרט, אז איך נכניס סרטים לז'אנרים?"

     

    "פרק ענק בהיסטוריה". דיק צ'ייני
    "פרק ענק בהיסטוריה". דיק צ'ייני

    × × ×

     

    הדרך שבה הוליווד מציגה את הפוליטיקה האמריקאית בכלל ואת הבית הלבן בפרט השתנתה באופן קיצוני מאז תחילת המאה, ואת האידיאליזם הרומנטי של 'הבית הלבן', החליפו הציניות של 'בית הקלפים' וחוסר הכישרון של 'ויפ'. 'סגן הנשיא', שעלה בישראל אתמול, הוא עוד יצירה שמציירת את וושינגטון כמקום רקוב וחסר תקווה.

     

    בייל מבטל את הרמיזה כי להוליווד יש באמת חלק בעלייתו של טראמפ - "אפילו אנחנו לא יכולים להיות כאלה יהירים לחשוב כך" - אבל מקיי כן חושב שקריסת הגבולות בין דמיון למציאות היא הבעיה הדחופה ביותר בעולם היום. חוץ מההתחממות הגלובלית, כמובן. "אדם מפוקס היום באופן מוחלט באהבה והדאגה שלו לאמריקה", אומר בייל הבריטי, "והפרויקטים שהוא עושה עכשיו הם דרכו להתמודד עם המציאות".

     

    מעניין אותך לעשות סרט על טראמפ?

     

    מקיי: "לא. הוא לא מעניין. הוא אחד האנשים הכי חלשים שראיתי בחיי, זקוק לחיזוקים כל הזמן, יבבן שלא מסוגל לקחת אחריות על כלום. אני מרגיש כמעט שזה מתחת לכבוד שלי לבזבז זמן לעשות סרט עליו. מה שמרתק אותי זה להבין מדוע כל כך הרבה אמריקאים החליטו לתת אצבע משולשת לדמוקרטיה, וזה משהו שלא התחיל עם טראמפ, טראמפ הוא רק השיא".

     

    מקיי הפך כוכב בימוי הוליוודי באמצע שנות ה־2000, עם להיטים קומיים קלילים וחכמים כמו 'והרי החדשות' ו'לילות טלדגה', אבל השנים האחרונות שינו אותו. בשנה שעברה עזב את Funny or Die, האתר הקומי המצוין שייסד ב־2007, לאחר שמועצת המנהלים חתמה הסכם חסות עם חברת נפט. הוא קרא לעסקה ’גועל נפש‘ ונטש בטריקת דלת.

     

    "הזקנתי בשנתיים האחרונות ב־50 שנה", הוא אומר. הוא גם לא יודע מתי יחזור לעשות סתם סרטים מטופשים. "אני מרגיש שהעולם על סף קריסה, אין מנהיגים, ההתחממות הגלובלית גומרת אותנו ונשיא ארה"ב הוא אידיוט. אני לא יכול לשבת בצד בלי להשתמש במֶגפון שלי. אולי יום אחד אפשר יהיה לחזור לעשות עוד 'והרי החדשות', אבל אין לי מצב רוח לזה היום“.

     

    impikk@gmail.com

     

     


    פרסום ראשון: 08.01.19 , 19:14
    yed660100