וושינגטון כולה עצרה את הנשימה ביום שישי שעבר: פצצה תקשורתית הוטלה היישר לליבו של הממסד הפוליטי. האתר "באזפיד" דיווח כי הנשיא טראמפ ביצע לכאורה פשע, שהעונש עליו הוא חמש שנות מאסר. לפי הדיווח של באזפיד, טראמפ הורה למי שהיה עורך דינו הפרטי, מייקל כהן, לשקר לקונגרס לגבי מהלכיו לבניית מגדל טראמפ במוסקבה.
את צהלות הדמוקרטים בסנאט ובבית הנבחרים היה קשה להחמיץ. זו לא הייתה רק שמחה לאידו של הנשיא, אלא ההבנה שסוף־סוף בוצעה עבירה שמאפשרת לקונגרס להתחיל בהליך הדחה. טראמפ מיהר להכחיש, כשהוא טוען כי אם מייקל כהן אכן עשה את מה שמיוחס לו — המניע שלו היה לקבל עסקה טובה ופחות שנות מאסר מצוות החקירה של התובע המיוחד, רוברט מולר. אבל צהלת הדמוקרטים ארכה שעות ספורות בלבד. פיטר קאר, הדובר של מולר, האיש שמכונה בוושינגטון "מיסטר אין תגובה", מסר הודעה שבה קבע כי הפרטים שפורסמו בבאזפיד "אינם מדויקים". זו הפעם הראשונה שהצוות של מולר הגיב לפרסום כלשהו על החקירה, והתגובה שלו גרמה לטראמפ — שלא מפסיק להשמיץ את מולר בעשרים החודשים שבהם מתנהלת החקירה נגדו — אפילו לצייץ ש"זה היה מאוד תקין מה שמולר אמר, אני מאוד מעריך את זה".
אלה דברי הערכה נדירים מצידו של טראמפ כלפי מולר — יוצא מהכלל שרק מלמד על הכלל — ועכשיו הם שוב ניצבים זה מול זה, כמו שני יריביים נחושים בדו־קרב במערבון הוליוודי ישן. מקורות בוושינגטון טוענים כי הדוח של מולר, שצפוי להתפרסם מתישהו בחודש הבא, יהיה קשה וחריף, אבל איש אינו יודע אם הוא יכלול את האקדח המעשן, הראיה המכרעת לביצוע פשע, שיכולה להביא לקץ כהונתו של טראמפ. לא רק טראמפ מצפה לו. אמריקה כולה ממתינה בדריכות כדי לגלות אם רוברט מולר יהיה האיש שישנה את ההיסטוריה.
ראיון עבודה
ההתחלה דווקא הייתה יותר אופטימית. זמן קצר לאחר שנכנס לתפקידו בבית הלבן, זימן הנשיא טראמפ את ראש האף־בי־איי ג'יימס קומי למשרדו. לאחר שהחליפו כמה מילות נימוס, שאל אותו הנשיא שאלה שהיממה לחלוטין את האיש שעמד בראש רשות החוק הפדרלית הגדולה באמריקה. "האם תהיה מוכן להיות נאמן לי?" דרש לדעת טראמפ, שכבר היה מודע לכך שהאף־בי־איי פתח בחקירה על התערבות אפשרית של רוסיה במערכת הבחירות, במטרה להביא לניצחון שלו ולהפסד של הילרי קלינטון.
קומי לא היסס לרגע. "אדוני הנשיא", השיב, "אני נאמן לחוקה של ארצות־הברית ולאמריקה".
זו לא התשובה שהנשיא החדש ביקש לשמוע. כשהבין סופית שלא יקבל מקומי את ההתחייבות לנאמנות שדרש ממנו, הודיע טראמפ שהחליט לוותר לגמרי על שירותיו. באותה עת היה ראש האף־בי־איי בכנס בקליפורניה. מעל מסך טלוויזיה פתוח שהיה באולם הופיעה הכותרת: "טראמפ פיטר את קומי". תחילה הוא חשב שחבריו החליטו להתבדח על חשבונו והקרינו סרט מפוברק. עברו כמה דקות עד שקלט: הוא איבד את הג'וב שלו. קומי עלה על המטוס הראשון בחזרה לוושינגטון. רק כשהגיע לבירה התקיימה שיחת הטלפון המתבקשת, שבה הודיע לו הנשיא שהוא מתבקש לאסוף את חפציו ולפנות את המשרד.
ברגע זה החל טראמפ בהליך קדחתני של מינוי מחליף. שר המשפטים והתובע הכללי, ג'ף סשנס, הציע שיזמין לשיחת היכרות את רוברט מולר, שהיה בעבר ראש האף־בי־איי. לדעת סשנס, מולר היה האיש המתאים ביותר באמריקה לתפוס את מקומו של קומי. טראמפ קיבל את ההמלצה ומולר הוזמן לבית הלבן. בכניסה לחדר הסגלגל הוא פגש את סטיב באנון, שהיה אז האסטרטג הראשי של טראמפ ויועצו הבכיר. השניים הכירו מהתקופה שבנותיהם למדו באותו בית ספר, והם שמחו להיפגש ולהעלות חוויות.
מולר ישב מול הנשיא במשך 30 דקות. במהלך השיחה ביניהם הוא נתן לטראמפ להבין כי איננו מעוניין במיוחד לשוב לתפקיד שאותו מילא במשך 12 שנה. אבל הנשיא דווקא חשב אחרת: "אני מחבב אותו", אמר לבאנון לאחר הפגישה, "אני חושב שהוא חכם וקשוח".
עברו כמה חודשים עד שטראמפ ראה בשידור חדשות בטלוויזיה כי רוד רוזנשטיין, המשנה לתובע הכללי סשנס (שהתפטר לאחרונה), מינה את מולר לתפקיד התובע המיוחד, כדי שיחקור את הקנוניה שהייתה או לא הייתה בין מטה הבחירות של טראמפ לרוסים.
"זה לא הבחור שהיה אצלי בראיון עבודה?" שאל טראמפ את יועציו.
נכון לעכשיו, הסיכויים שטראמפ ישוב וייפגש לשיחה עם מולר בעתיד הקרוב הם קטנים עד בלתי קיימים. מולר דווקא הזמין אותו כדי שימסור עדות בחקירת פרשת "רוסיה־גייט" ויציג את גרסתו. בין המשרד של מולר לפרקליטי הנשיא התקיימו כמה שיחות הכנה, ואפילו דובר על האפשרות שהנשיא יקבל מראש שאלות בכתב. אולם ברגע שרודי ג'וליאני, לשעבר ראש עיריית ניו־יורק וחבר קרוב של טראמפ, הצטרף לסוללת עורכי הדין של הנשיא, הוא מיהר להצהיר: "על גופתי המתה טראמפ ילך להשיב על שאלות של מולר". ההערכות של גורמים המקורבים לחקירה הן שאין שום סיכוי שטראמפ יצליח לומר אמת בחקירתו. אם ישקר, הוא יסתכן בהעמדה לדין על שיבוש הליכי חקירה ואמירת דבר שקר תחת שבועה — עבירה חמורה ביותר בספר החוקים האמריקאי. עדיף שידחה את ההזמנה.
ברגע שמולר נכנס לתפקידו, פתח טראמפ בסדרה של ציוצים וראיונות שנועדו להציג אותו כמי שמונע על ידי אינטרס. הוא סיפר בזלזול מופגן כי מולר היה אצלו בראיון עבודה וביקש להתמנות לראש האף־בי־איי אחרי פיטוריו של קומי, וכי הוא, טראמפ, סירב לתת לו את התפקיד. טראמפ האשים את מולר והצוות שלו בציד מכשפות. מולר מצידו הורה לאף־בי־איי לפתוח בחקירה נלווית: לטענתו, גורמים עלומים משלמים כסף לנשים שעבדו עימו בעבר, כדי שימסרו עדות שקר שהטריד אותן מינית.
בקומת משרדים לא גדולה, בבניין אפור בלב וושינגטון, יושב מולר עם הצוות שלו, שכולל פרקליטים המתמחים במגוון תחומים, מנושאים פליליים דרך עבירות צווארון לבן ועד לחוק בינלאומי. כהרגלו עוד מהימים שכיהן כראש האף־בי־איי, מולר מגיע לעבודה קצת אחרי שש בבוקר ועוזב קרוב ל־11 בלילה. במשך השנים הוא נודע במוסר העבודה הקשוח שלו. כאשר כיהן כתובע במשרד המשפטים מצא הסגן שלו פתק בכתב ידו על הכיסא במשרד: "השעה שבע בבוקר, היכן אתה?" על הפתק לא התנוססה חתימה, אבל הסגן ידע: מולר דרש לא רק מעצמו להגיע מוקדם, אלא גם מכל עובדיו.
וושינגטון, עיר התככים, ההדלפות, המזימות האפלות והפייק־ניוז, ממתינה כולה לדוח של מולר שעלול לקבוע את עתידו האישי של טראמפ ושל אמריקה כולה. עיתונאים, פוליטיקאים, לוביסטים ואנשי חוק עסוקים בספקולציות וניחושים, אבל נראה שלאף אחד אין מושג מה יכלול הדוח. עד כה מולר עבד באפס הדלפות. כאמור, השאלה העיקרית היא האם מולר הצליח להשיג את האקדח המעשן — אותה ראיית זהב שתוכיח שטראמפ, יועציו או מישהו מבני משפחתו אכן קשר עם הקרמלין כדי להטות את הבחירות. אם אכן הצליח מולר להשיג את ההוכחה, הדוח שלו יחולל רעידת אדמה שתזעזע את אמריקה והעולם כולו. הדמוקרטים — ששולטים עכשיו בבית הנבחרים — צפויים אז לפתוח בהליכי הדחה לנשיא.
יכלו להיות חברים
רוברט מולר הוא האיש השנוא ביותר על טראמפ הוא רואה במולר פקיד מתוסכל שמחפש אותו ואת בני ביתו. הוא משוכנע שנפל קורבן לקונספירציה חובקת כל של כוחות עלומים — שקיבלו את הכינוי Deep State ("מדינה עמוקה"). הכוונה לגורמים רבי עוצמה, אויבים פוליטיים שפועלים מתחת לפני השטח אבל תוך תיאום הדוק, שרקחו מזימה להדיחו רק משום שהם לא יכולים לשאת את גדולתו, כישרונו, ואינספור ההצלחות שהשיג בשנתיים הראשונות לקדנציה שלו.
טראמפ מתעלם מהעובדה שמולר הוא רפובליקן שבנה לעצמו מוניטין של איש ישר וקפדן בשנים שבהן כיהן כתובע, כפרקליט וכראש האף־בי־איי בשירות נשיאים רפובליקנים ודמוקרטים כאחד. בחוגי המקצוע שלו נחשב מולר כאדם חסר פניות, שהקדיש את חייו המקצועיים למטרה אחת: לתפוס את הבחורים הרעים, בין אם מדובר ברוצחים ברחובות וושינגטון בתקופה שכיהן כראש מחלקת רציחות במשרד המשפטים בבירה, או באנשי צווארון לבן ששלח לכלא על מרמה והלבנת כספים, כאשר היה סגן התובע הכללי בסן־פרנסיסקו וגם בבוסטון.
בנסיבות אחרות, טראמפ ומולר היו יכולים להיות חברים. שניהם פחות או יותר בני אותו גיל — טראמפ בן 72, מולר בן 74. שניהם נולדו בניו־יורק להורים עשירים שהעניקו להם חינוך יוקרתי בבתי ספר פרטיים. כל אחד מהם גדל בבית מרווח, עם נהג משפחתי וצוות גדול של עובדים ועוזרים. שניהם נועדו על ידי סביבתם הקרובה להיות מנהיגים, שניהם מכורים לגולף וכאמור שניהם חברי המפלגה הרפובליקנית.
בזה מסתיים המשותף ביניהם: כל אחד משניהם עשה בחירות אחרות בחייו והגיע לפסגה בתחומו. למעשה, המסלולים שבחרו הרחיקו אותם כל כך זה מזה עד שנדמה כי הם אפילו לא מדברים אותה שפה. טראמפ גדל להיות אדם סוער, פזיז, קיצוני; מולר נחשב על ידי חבריו לאיש הכי מאופק שפגשו בחייהם. בחודשים האחרונים, בעוד טראמפ הכפיש את מולר מעל כל במה והאשים אותו כי הוא מונע מתאווה להרוס אנשים — מולר הגיב בשתיקה רועמת. מאז נכנס לתפקיד הוא לא התראיין, לא שלח הודעות לתקשורת והורה לכל אנשי הצוות שלו להיזהר מהדלפות ולהתרחק מעיתונאים.
עם כל רצונו של טראמפ לשמור על מרחק בטוח ממולר, נראה שהעימות ביניהם הוא בלתי נמנע. בינתיים, חקירת מולר כבר שלחה לכלא את ראש מטה הבחירות של טראמפ בעבר, פול מנפורט, על עבירות של מסים והלבנת כספים (שאינן נוגעות לטראמפ). דיווחים בתקשורת האמריקאית טוענים כי הוא הצליח לקבל ממנו שיתוף פעולה מסוים על מה שהתרחש במטה טראמפ בזמן מערכת הבחירות. בהמשך הוא גרם לעורך הדין הפרטי של טראמפ, מייקל כהן, לחתום על הסכם עד מדינה שבמסגרתו, על פי ההערכות, הוא קיבל ממנו מידע מרשיע על התנהלות טראמפ. רבים מאמינים שלמולר יש מספיק חומרי נפץ ביד כדי לגרום לזעזוע גדול, גם אם אין לו את אותה ראיית זהב שמצביעה על קנוניה לא חוקית בין טראמפ עצמו לרוסים. אנשים שמכירים את סגנון העבודה של מולר אומרים שאם לא היו ברשותו ראיות משמעותיות, הוא לא היה ממשיך בעקשנות לנהל את החקירה.
מולר יודע היטב להלך בשדות קרב, אם כי הם לא פוליטיים בהכרח. הוא סיים את התואר הראשון באוניברסיטת פרינסטון. תחילה רצה ללמוד רפואה, אבל אחרי שנכשל בכימיה, חשב על קריירה כעורך דין.
"בוב היה מאוד חזק בכיתה. הוא נחשב למישהו שאתה יכול לסמוך עליו", סיפר מקסוול קינג, חברו הקרוב של מולר מימי הקולג', בראיון ל"וושינגטון פוסט", "הוא היה איש צוות בסטנדרט הכי גבוה". קינג, לשעבר עורך העיתון "פילדלפיה אינקוויירר", סיפר עוד: "יש לו חוש הומור טוב, אבל הוא לא מהמתחכמים. הוא היה רציני, אבל באופן שכל אחד יכול לחבב אותו וירצה להיות במחיצתו. מגיל צעיר הוא היה מודל לחיקוי". קינג זוכר מקרה אחד שבו התגודדו כמה ילדים מחוץ לחנות ממתקים הסמוכה לבית הספר. אחד הילדים אמר משהו משפיל על תלמיד שלא היה חלק מהקבוצה. "מולר אמר שהוא לא מרגיש נוח להיות במחיצת אנשים שמשפילים אדם שלא נוכח ולא יכול להגיב, והסתלק מהמקום", סיפר קינג.
לאחר שסיים את הקולג', החליט מולר לצאת ולהילחם בווייטנאם. זה לא היה מובן מאליו. בדרך כלל בוגרי קולג'ים באותה תקופה העדיפו להמשיך בקריירה ולא להצטרף למלחמה המדממת בדרום־מזרח אסיה. טראמפ עצמו חמק משירות בגלל בעיה רפואית בכף הרגל. מולר סיפר כי את ההשראה לשרת במרינס קיבל מחברו הטוב לקבוצת ההוקי בקולג', דייוויד הכט, שנהרג מירי של צלף צפון־וייטנאמי. בעקבות זאת הוא החליט לדחות את לימודי המשפטים והתגייס לקורס הכנה למרינס.
בנובמבר 1968 מולר כבר הוביל מחלקת רובאים בג'ונגלים של וייטנאם. באחד הלילות נקלעה המחלקה שלו למארב של הווייט־קונג: ההיתקלות גרמה לנפגעים רבים, בהם גם הרוגים. מולר עצמו, שנפצע באורח קל יחסית, המשיך לפקד על חייליו תוך כדי החילוץ מהאש הצפון־וייטנאמית ופינוי הפצועים. על תפקודו בשדה הקרב קיבל שני אותות גבורה: כוכב ברונזה ולב סגול, והועלה בדרגה.
השנה שבה שירת בווייטנאם הייתה נקודת מפנה בחייו של מולר. "הוא לא הרבה לדבר על התופת בווייטנאם ומה בדיוק עשה שם", סיפר חברו מאותם ימים תומס ווילנר. "הוא חזר משם והפך להיות אדם נוח יותר לבריות, אבל לא התרברב ולא סיפר על הגבורה שגילה שם".
בחזרה לאזרחות, מולר החל את לימודי המשפטים באוניברסיטת וירג'יניה. כשסיים, עשה כמה תפקידים במשרדי תביעה בבוסטון, סן־פרנסיסקו וגם וושינגטון. מולר ניהל את התביעה נגד הדיקטטור מפנמה מנואל אנטוניו נורייגה, וגם ניצח על צוות התביעה נגד האשמים בפיצוץ מטוס פאן־אם מעל לוקרבי. הוא כל כך נקשר למשפחות ההרוגים באותה טיסה, שמאז המשפט, מדי חודש דצמבר, הוא השתתף בכל אחת מהאזכרות שאירגנו המשפחות ליקיריהן שנספו.
לאחר כמה שנים בשירות המדינה קיבל מולר הצעה להצטרף לפירמת עורכי דין ידועה תמורת שכר של 400 אלף דולר לשנה. אבל אחרי תקופה לא ארוכה בשירות הפרטי, הוא אמר לחבריו: "אני לא מחפש להתעשר ולא מעוניין להציע שירותים משפטיים לנוכלים שמבצעים עבירות צווארון לבן ולייצג אותם, למרות שאני יודע שהם אשמים. אני רוצה לתרום כדי להפוך את העולם לטוב יותר".
נגד עינויים
זו הייתה תקופה שבה כנופיות פשע השתוללו באין־מפריע בבירה וושינגטון. מדי בוקר היו מפנים את גופות הנרצחים ממרכז העיר. מולר רצה לעזור. הוא טילפן לאריק הולדר, שהיה אז התובע הראשי בוושינגטון, וביקש ממנו ג'וב: הוא רצה להיות אחראי על מחלקת פענוח מקרי הרצח בעיר. הולדר מיד שכר את שירותיו והפקיד בידיו את המחלקה. מולר לא ניהל את החקירות מהכורסה במשרד המשפטים, אלא יצא לשטח: ראיין אנשים בבתים, ביקר בזירות הפשע וכשהיה עונה לטלפון היה אומר, "כאן מולר, מחלק רצח". באחד הראיונות הנדירים שנתן — לביטאון הפקולטה למשפטים באוניברסיטת וירג'יניה — הוא אמר: "אני אוהב ראיות פליליות, טביעות אצבעות, תרמילי כדור של רובה וכל השאר. כל מה שעוזר לפענח רצח".
באמצע שנות ה־90, סערה וושינגטון לאחר שאלמוני נכנס לקפה סטארבקס בלב השכונה היוקרתית ג'ורג'טאון, ורצח שלושה עובדים. "אם לא מולר, המקרה הזה לא היה מפוענח עד היום", סיפר ג'יימס טריינום, חוקר משטרה שעבד לצידו של מולר אז. "הוא הצליח לתפוס את האשם והוא הובא לדין ונידון למאסר עולם בלי אפשרות ערעור".
במשך השנים אמר מולר לאנשים שעבדו איתו: "מה שחשוב יותר מתוכן העבודה, זה איך אתה עושה אותה. אתה טוב כמו המילה שלך. אתה יכול להיות חכם, אגרסיבי, להתבטא בבהירות ולשכנע, אבל אם אתה לא הגון, המוניטין שלך ייפגע, וברגע שהמוניטין נפגע לעולם לא תוכל לשקם אותו".
ב־4 בספטמבר 2001 מינה הנשיא ג'ורג' בוש הבן את מולר לראש האף־בי־איי. שבוע אחר כך הייתה המתקפה של אל־קאעידה על מגדלי התאומים והפנטגון — פיגוע הטרור הקשה ביותר בתולדות אמריקה. תחת מולר הארגון עבר מטיפול בפשיעה שמתרחשת פלילית להתמודדות עם אתגרים בינלאומיים ומלחמה בטרור הגלובלי. למרות החשש מפיגועים נוספים, מולר אסר על חוקריו להשתמש בעינויים נגד חשודים כיוון ש"זה נוגד את החוק, ונוגד את המסורת האמריקאית".
לאחר שאובמה נבחר לנשיא, הוא ביקש ממולר להמשיך בתפקידו: וכך זכה מולר בעת כהונתו להבעת אמון של נשיא רפובליקן ונשיא דמוקרט. אחרי שנתיים בשירות אובמה הוא פרש. בסך הכל כיהן כראש האף־בי־איי במשך 12 שנים.
מולר נשוי לאן סטנדיש, אהובת נעוריו, בת למשפחה אריסטוקרטית שהגיעה לארצות־הברית על אוניית ה"מייפלאאור". השניים הורים לשתי בנות בוגרות שאחת מהן סובלת ממחלה נדירה בעמוד השדרה. במהלך השנים ביקש מולר לא פעם מהעיתונאים להניח למשפחתו ולא לחטט בחייו הפרטיים. בשלב מסוים הוא עזב משרה נחשקת ונסע לעבוד בפרקליטות בבוסטון, כדי להיות קרוב לבתו שקיבלה אז טיפולים חדשניים בבית חולים בעיר.
בשנת 2013 מינה אובמה את ג'יימס קומי למחליפו של מולר, שביקש להשתחרר מהתפקיד. הוא תיכנן לכתוב ספר, לבלות בחיק המשפחה ולשחק גולף — אלא שסגן התובע הכללי רוזנשטיין שלף אותו מתוך שלוות חיי הפנסיה ומינה אותו לחקור את הקשר הרוסי של טראמפ.
מקובל להניח שהנשיא בבית הלבן הוא האדם החזק ביותר בארצות־הברית, ובעצם בעולם כולו. אולם נראה שמולר מחזיק בידיו לא פחות עוצמה. כל החלטה שלו שתתקבל בשבועות הקרובים עשויה לשנות את פני ההיסטוריה.
"רוסייה גייט": כרכוניקה של חקירה
21 באוגוסט 2018 בית משפט בווירג'יניה מרשיע את מנפורט בעבירות של מרמה. בהמשך מנפורט מודה באשמה בנוגע לעבירות נוספות ומגיע ל"הסכם" עם מולר
19 בינואר 2019 מולר מכחיש דיווח שהתפרסם באתר "באזפיד", לפיו טראמפ הורה למייקל כהן לשקר בעדותו בקונגרס בעניין בניית מגדל טראמפ במוסקבה
