המתח במשרדו של מוחמד עבדל־קאדר היה בשיאו. עבדל־קאדר, קבלן מצליח שהיה מבעלי קבוצת הכדורגל אחי נצרת, שימש גם כיועץ האישי של הנכד מואנס דאבור, שעבר אז לקבוצת הנוער של מכבי תל־אביב לאחר שקיבל חוזה לחצי עונה. מואנס הגיע כדי לשתף את סבא שלו שהפועל אום אל־פאחם מליגה א' הציעה לו לעבור אליה והוא נוטה לקבל את ההצעה. עבדל־קאדר לא היה מוכן לשמוע על כך. במבט לאחור אין ספק שההתעקשות שלו שיישאר במכבי תל־אביב תרמה לכך שדאבור הפך השבוע לכדורגלן הישראלי היקר ביותר — מי שזכה בחוזה חלומי בסביליה, אחת מקבוצות הפאר בספרד, ששילמה עבורו 15 מיליון יורו לזלצבורג.
"בעצם, סבא שלי הציל לי את הקריירה", חושף דאבור. "בחצי העונה הראשונה שלי בנוער של מכבי תל־אביב כמעט לא שיחקתי. היה לי חוזה עד ינואר והייתי מת לעוף משם. קיבלתי הצעה מהמאמן נג'ואן גרייב לעבור להפועל אום אל־פאחם. גרייב אמר לי שאקח כמה כסף שרק ארצה, העיקר שאעזור להעלות את הקבוצה ליגה. כבר סגרתי הכל, אבל אז הלכנו לסבא שלי והיה ריב גדול. הוא העיף אותי מהמשרד ויום אחרי, על דעת עצמו, הוא האריך את החוזה שלי במכבי לחצי שנה נוספת. במשך חודש לא הסכמתי לדבר איתו, אבל מאז בכל פעם שאנחנו נפגשים הוא מזכיר לי מה שעשה בשבילי. אם הייתי עוזב את מכבי, לא יודע אם הייתי מגיע לסביליה".
החתימה של דאבור ביום ראשון שעבר בסביליה, אחד מארבעת המועדונים הגדולים בכדורגל הספרדי, נתנה את האות לחגיגת ענק בנצרת, עם זיקוקים בשמיים וצפירות מכוניות. בשבוע הבא צפויה מסיבה רשמית בשכונת מגוריו, ביר אלאמיר. "המשפחה שלי החליטה לחלק כנאפה לכולם, לתלות שלטים עם תמונות שלי", אומר דאבור, "זה מרגש אותי. המשפחה שלנו מוכרת מאוד, במיוחד בגלל סבא שלי שנחשב לאחד הקבלנים הערבים הגדולים בארץ. אני מרגיש שהפכתי לגאווה הגדולה של נצרת, אתה לא מבין מה קורה בעיר מאז החתימה שלי בסביליה".
מאות הודעות קיבל דאבור מהרגע שנודעו החדשות. שחקנים, מאמנים, מנהלים וחברים רבים הציפו את המכשיר הסלולרי שלו, אבל ההודעה המרגשת מכולן הגיעה מֵאִמו מנאל, שגרמה לו לבכות. "אמא כתבה לי עד כמה אבא היה גאה בי ברגע הזה, וכמה היא שמחה שהצלחתי להגיע למקומות שהוא האמין שאני מסוגל להגיע אליהם, ועד כמה הייתה רוצה שהוא יהיה איתי ברגע הכי חשוב בחיים שלי".
האב קאסם נהרג בתאונת דרכים בצומת מגידו לפני תשע שנים, כשהיה בן 49. "יום לפני שאבא נהרג הוא עוד הספיק לראות אותי זוכה באליפות עם הנערים של אחי נצרת, אחרי שכבשתי באותה עונה 69 שערים. בשבת הוא עוד חגג איתי את הזכייה באליפות, וביום שלמחרת הוא נהרג", מספר דאבור. "הייתי בבית כשהוא נסע לעבודה שלו כקבלן ונהרג בדרך. הייתי אז בן 17".
דאבור כבר שקל לעזוב את הכדורגל בשל הטרגדיה. "בהתחלה זה שבר אותי, רציתי להפסיק לשחק, הרגשתי שאין לי כוח ואין לי רצון בלי אבא שלי שהיה הכל בשבילי. חודש שלם לא הלכתי לאימונים, אבל אז המשפחה שלי שיכנעה אותי ועזרה לי להתרומם מהמקום הכי נמוך בחיים שלי".
זו כבר עונה חמישית שדאבור משחק בחו"ל, ובכל פעם שהוא מגיע לביקור מולדת, הדבר הראשון שהוא עושה זה לבקר את קברו של אביו. "בביקור האחרון בארץ, לפני שחזרתי לזלצבורג, ידעתי שהמעבר הזה לסביליה הולך לקרות, אז נסעתי לבית הקברות של אבא, ישבתי לידו איזה ארבעים דקות. ניקיתי את הקבר ואת השטח שסביבו, סיפרתי לו שיכול מאוד להיות שאני בדרך לקבוצה ענקית בספרד. אי־אפשר להסביר במילים כמה הוא חסר לי, מאז שהוא נפטר אני עושה הכל מתוך הרצון לגרום לו להיות גאה בי, מרגיש שצריך לעבוד כמה שיותר חזק כדי להגשים חלומות בשבילו. אני יודע כמה הוא רצה והאמין בי, אפילו יותר מאשר אני האמנתי בעצמי".
יחד עם המעבר לסביליה, דאבור יחגוג בקרוב שמחה נוספת: החתונה עם ארוסתו בארבע השנים האחרונות פאתן מעילוט, סטודנטית לרפואה בבודפשט. "אני מכיר אותה עוד מבית הספר בנצרת, וגם המשפחות שלנו קרובות. כשהיו משחקים גדולים בזלצבורג היא הייתה מגיעה לבקר אותי, בסך הכל זו נסיעה של חמש שעות ברכבת". אחרי החתונה מתכוונים השניים לגור יחד בסביליה, ודאבור כבר ביקש מהנהלת המועדון לסייע למצוא לארוסתו מקום באחד מבתי החולים בעיר, שבו היא תעשה את הסטאז' שלה ברפואה.
יותר שערים מרונלדו
מואנס (26) הוא הצעיר בין חמישה אחים. אחיו הבכור, מוחמד (32), המשיך את המסורת המשפחתית כשהפך לקבלן. פרנס (31), רואה חשבון במקצועו, מסייע למואנס לקבל את ההחלטות המקצועיות בקריירה שלו. אונסי (29) הוא רופא עיניים בשטרסבורג שבצרפת, ואנס (27) משחק כדורגל באחי נצרת. "מאז שאנחנו קטנים אבא שלנו לא חסך מאיתנו כלום", מספר דאבור. "הוא היה אדם ישר וטוב, לימד אותנו איך להיות קודם כל אנשים טובים, וקיבלנו חינוך מצוין גם מאמא. בבית ספר כולנו היינו תלמידים מצטיינים. אני סיימתי בגרות בביולוגיה וכימיה".
אבל הכישרון בכדורגל ניצח את ההצטיינות במדעים. בשנה החולפת דאבור הפך למלך השערים בשני המפעלים האירופיים הבכירים, אחרי שכבש 12 שערים במדי זלצבורג בליגה האירופית ובמוקדמות ליגת האלופות — חמישה שערים יותר מרונלדו ושלושה יותר ממסי. הנתון הזה סייע לו להפוך לכדורגלן הישראלי שנמכר בסכום הגדול ביותר (הנתון הזה עשוי להישבר בחודש הקרוב, עם המעבר הצפוי של ערן זהבי בליגה הסינית).
דאבור התחיל את הקריירה האירופית שלו לפני ארבע שנים וחצי עם גרסהופרס השוויצרית, שרכשה אותו ב־450 אלף יורו, שלושה אחוזים מהסכום ששילמה סביליה. בעונה האחרונה שלו שם הוא הפך לכוכב הקבוצה עם 19 שערים ו־12 בישולים. לפני שנתיים וחצי הוא עבר לרד בול זלצבורג, אבל הושאל בחזרה לגרסהופרס. בקיץ שעבר הוא חזר לאוסטריה, סייע לרד בול לקחת אליפות, הבקיע 22 גולים וזכה בתואר מלך השערים. בהמשך דאבור הוביל את זלצבורג לחצי גמר הליגה האירופית. הוא הוביל את טבלת הכיבושים של הליגה האירופית עם שישה שערים, מה שגרם לסביליה ללכת עליו בכל הכוח.
"בקיץ שעבר היו לי הצעות ורציתי לעבור, אבל זלצבורג אמרו לי שלא ישחררו אותי. הבנתי את המועדון, כי היינו קרובים לעלות לליגת האלופות — בסוף זה לא קרה", מספר דאבור. "כיוונתי לעבור בינואר, אמרתי לעצמי שאעשה הכל בשביל זה. הייתה לי חצי עונה מצוינת, הכי טובה בקריירה שלי, כך שהייתי בטוח שיהיו לי הרבה הצעות".
ידעת שבסביליה מעוניינים בך?
"ידעתי שהם עקבו אחריי עוד מהקיץ והגיעו לראות אותי בליגה האירופית. כששמעתי שהם עדיין בעניינים שמחתי, לא היה לי ספק שאני רוצה לעבור למועדון הזה. נכון שכיוונתי לפרמייר־ליג באנגליה ויכולתי לבחור מבין שלוש או ארבע קבוצות ממרכז הטבלה שם, אבל ההצעה מסביליה גרמה לי להבין ישר שזה הכי טוב לי, גם מבחינת סגנון המשחק שלי. הליגה הספרדית היא יותר טכנית, פחות מתבססת על פיזיות כמו באנגליה".
אז הסכמת מיד להצעה?
"כששמעתי את השם 'סביליה' אמרתי לעצמי שהנה החלום קרוב מתמיד להתגשם. היה בלגן לא קטן מול זלצבורג. המאמן של סביליה לחץ עליי להגיע מיידית, זלצבורג לא הסכימו, אבל לשמחתי מצאנו את הסיטואציה הנכונה, שאיפשרה לי לעבור בקיץ הקרוב".
איך הייתה קבלת הפנים בסביליה?
"מהרגע שנחתי לא האמנתי שזו תהיה קבלת הפנים. איך שנפתחה הדלת האוטומטית בשדה התעופה קפצו עליי איזה עשרים צלמים, היה מרגש. הקבוצה הגישה לי ספר שעל הכריכה שלו מודפסת התמונה שלי. בפנים יש את כל המידע על המועדון, ורשום ברוך הבא. זה לבד גרם לי להבין עד כמה הסטנדרטים גבוהים. ואז אתה מגיע לאצטדיון, שבדיוק התקיים בו משחק גביע, ורואה את האוהדים. כולם ידעו שאני מגיע והיו תגובות נלהבות".
ורגע החתימה עצמו?
"לקח לי יום־יומיים לעכל את זה. היו הרבה אנשים ששלחו לי מברוק עוד לפני שחתמתי. החלטתי שאני לא עונה לאף אחד, פחדתי מעין הרע עד לרגע האחרון. אמרתי לעצמי, תן לזה לקרות ואז אלוהים גדול. הרגשתי כאילו אני חי בחלום".
בנוסף ל־15 מיליון היורו שקיבלה זלצבורג מסביליה, הקבוצה האוסטרית תקבל חמישה מיליון יורו נוספים אם סביליה תעלה לליגת האלופות, תזכה בליגה האירופית או תגיע לתארים בליגה הספרדית. דאבור מצידו חתם על חוזה לארבע שנים, כשבכל עונה הוא ירוויח כשני מיליון יורו.
איך ההרגשה להיות השחקן הישראלי שנמכר בסכום הכי גבוה?
"זה כבוד גדול, גאווה גדולה, אבל כמובן שזה גם מייצר לחץ, ואני מרגיש את זה על הכתפיים שלי. בשביל להגיע לזה, הייתי צריך לעבוד קשה מאוד. לי הכי חשוב שכולם יגידו, 'הוא הכי יקר, אבל בצדק'".
אתה השחקן הישראלי הכי טוב היום?
"אני בחיים שלי לא אמרתי על עצמי דברים כאלה, אחרים צריכים להחליט. אני כן חושב שיש קו ישיר בין מה שמוכנים לשלם לבין האיכויות שלי. בוא נגיד שאני בטוח הופך לליגיונר הבכיר ביותר".
אתה עומד להיות מיליונר, חשבת מה לעשות עם הכסף?
"כמו שלא הסתנוורתי עד עכשיו מכסף, אשאר שקול. מרצדס הייתה לי בגיל 18, אבל אני לא אחד שאוהב שופוני. אני אחד שאוהב לחיות טוב, ומהרגע הראשון שלי בעולם אבא לא החסיר מאיתנו כלום. אבל אני לא מרגיש שזכיתי במאה מיליוני יורו בטוטו, אשאר אותו דאבור מנצרת כל חיי. אם לתת למישהו חלק מהכסף זה רק לאמא שלי. לפעמים אני מתחנן בפניה שרק תבקש שאעשה משהו בשבילה. אין משהו בעולם שאני יכול לקנות או להביא לה כדי לתאר כמה אני אוהב ומעריך אותה".
ואז הגיע אנדי
המעבר של דאבור לאירופה הפתיע כמה אנשים בכדורגל הישראלי, שלא השכילו לזהות את הכישרון האמיתי של הנער מנצרת. מכבי תל־אביב שיחררה אותו לגרסהופרס בסכום לא גבוה, בלי שנאבקה להשאיר את דאבור אצלה. "יכול להיות שהם לא הבינו לאן אגיע", הוא מסכים. "היו איתי במכבי כוכבים כמו ברק יצחקי ואלירן עטר. באימונים הם פירגנו לי, אבל נכון שזה לא בא לידי ביטוי בדקות משחק שקיבלתי. עד היום כשאני רואה את ג'ורדי קרויף והוא יודע שהוא טעה — אנחנו צוחקים על זה ביחד, אנחנו חברים קרובים".
המעבר לסביליה מגיע במקביל לפריצה של דאבור בנבחרת. תחת אלישע לוי כמאמן הלאומי הוא לא קיבל הרבה אשראי, אבל אנדי הרצוג הכיר אותו מהישגיו באוסטריה ובשווייץ, והעלה אותו כשחקן הרכב. עד כה דאבור הספיק לכבוש רק שלושה שערים ב־13 הופעות במדים הלאומיים, אבל לקראת פתיחת קמפיין מוקדמות היורו בעוד כחודשיים, הוא צפוי להיות הכוכב הגדול של הנבחרת.
במשך שנים לא האמינו בך בנבחרת. אתה נוקם עכשיו עם ההצלחה שלך?
"לא ממש נקמה, אבל אני בעיקר מראה לכל אלה שחשבו שאין לי מקום שהם עשו טעות. כבר חמש שנים שחקן כדורגל טוב. זכיתי במלכות השערים בשווייץ ונבחרתי לשחקן הכי טוב בליגה. הייתי בכושר שיא, ועדיין הרגשתי ממש לא מוערך בנבחרת. יותר מזה, גם כשכבר זומנתי לנבחרת, לא אמרו לי ללבוש מדים, זה עיצבן אותי.
"אני בעיקר מאוכזב מכך שפעם אחת רמזו שאני עושה את עצמי פצוע כי אני לא מקבל דקות משחק. אני בחיים לא עשיתי הצגות כאלו, אפילו דרשתי שישלחו אותי לרופא מומחה כדי להראות שאני באמת פצוע. שלחו אותי לרופא, והאולטרסאונד הראה שאני חייב מנוחה. פגע בי שלא האמינו לי ובי".
ואז מגיע מאמן זר, אנדי הרצוג, ולא עושה חשבון לפוליטיקות או לרגישויות אחרות.
"מאמן זר, כזה שלא מושפע מהתקשורת הישראלית — ויש מאמנים שבהחלט הושפעו ממנה — לא נלחץ מסוכנים ומקבל החלטות מקצועיות נטו ללא פוליטיקות, זה הדבר הכי חשוב לכדורגל הישראלי. אצלו אתה יודע שכל ההחלטות נקיות, הוא מגיע ממקום אחר, לא מתייפייף הוא רוצה את הכי טובים. הוא גם מכיר אותי מהליגה האוסטרית, אבל אין ספק שהייתי אמור לקבל קרדיט הרבה יותר גדול גם לפני שהוא הגיע".
מה ההסבר לעובדה שחצי משחקני ההרכב הראשון בנבחרת מגיעים מהמגזר הערבי?
"אם תסתכל על השמות, ברור מיד שאין אחד שלא מגיע לו. זה לא קשור לשאלה אם הוא ערבי או יהודי — שחקנים לא עולים לשחק בגלל המוצא שלהם. אני מרגיש ששחקנים מהמגזר צריכים לעבוד יותר קשה כדי להצליח, בהשוואה לאחרים. כל שחקן מהמגזר רוצה להיות בנבחרת, מחכה בקוצר רוח להוכיח כמה הוא טוב, כי כולנו יודעים כמה לשחקנים מהמגזר קשה להצליח בכדורגל שלנו. שלא תטעה, גם השחקנים היהודים רעבים להצליח, אבל השחקנים מהמגזר יודעים שדרך הכדורגל ניתן יהיה להגשים את החלומות להם ולמשפחות שלהם, אצלנו זה אמצעי להצלחה במקומות הכי גדולים. אתה רואה את הליגיונרים הבכירים היום — בירם כיאל באנגליה, טאלב טוואטחה בגרמניה, ביברס נאתכו ביוון ואחרים".
קיבלת את הצ'אנס בנבחרת, אבל בניגוד לאירופה, לא הצלחת להבקיע הרבה שערים במשחקים בינלאומיים.
"נכון שלא כבשתי שערים אבל היו לי משחקים טובים מאוד, הייתי מעורב בכל ההתקפות, נלחמתי ונתתי מאתיים אחוז. היה לי משחק מצוין בחיפה נגד סקוטלנד, רק שהכדור לא נכנס. אולי אנשים לא יאמינו, אבל כשאנחנו מנצחים אני הכי מבסוט שנבחרת ישראל מצליחה".
איך בנצרת מקבלים את הנציג שלהם בנבחרת?
"גאים בי בנצרת. בכלל, מאז המינוי של הרצוג יש טירוף בנצרת סביב הנבחרת, אני לבד מחלק עשרות כרטיסים לפני המשחקים. יש היום הרבה שחקנים מהמגזר וזה הדליק את כולם סביב הנבחרת".
ראית את משחקיה של נבחרת פלסטין באליפות אסיה?
"ראיתי קצת, יש הרבה שחקנים שאני מכיר אישית שמשחקים שם".
יש סיכוי שיתקיים משחק של נבחרת ישראל נגד פלסטין?
"לא ניכנס למקומות האלו".
בלי גזענות
אחד הסיפורים הגדולים שליוו את דאבור בתקופה האחרונה עסק באפשרות שיגיע לליברפול, מה שיצר סערה ענקית במצרים. הפרסומים דיברו על כך שהכוכב הגדול של מוליכת הליגה האנגלית, מוחמד סלאח המצרי, כבר החליט לעזוב בעקבות ההגעה האפשרית של דאבור, אבל בפועל שום דבר לא קרה. דאבור עובר לסביליה וסלאח נשאר בליברפול. "ליברפול בכלל לא הגישה לי הצעה, ונהיה מזה בלגן במצרים. סלאח רצה לעזוב את ליברפול? שטויות", דאבור אומר. "אחרי כל הידיעות על ליברפול וסלאח, היה מצחיק שהם כאילו גילו פתאום שיש ערבים בישראל".
ספגת גזענות בתקופה שבה שיחקת בארץ?
"בחצי העונה הראשונה שלי בבוגרים של מכבי תל־אביב עברתי חוויות לא נעימות דווקא מהקהל של מכבי. יש אוהדי מכבי, שהם לדעתי קומץ, שהם נגד ערבים ונגד מוסלמים. מגיע שחקן ערבי, והם לא קיבלו את זה. אבל זה נרגע אחרי שראו שאני שחקן שנלחם לטובת הקבוצה ואוהב את האוהדים. חשוב לי לומר שרוב האוהדים אהבו אותי עוד מהנוער, והקומץ נרגע".
בסביליה הוצגת כישראלי?
"כן. כשהעליתי לאינסטגרם את התמונה שלי מרגע ההחתמה היו הרבה תגובות. יש כאלה שכותבים ערבי מישראל. בספרד הציגו אותי כישראלי, ובסביליה שאלו אותי על האוכל שאני צריך — הם יודעים טוב מאוד שאני ערבי־מוסלמי מישראל. בחדרי ההלבשה שחקנים שמשחקים איתי לא מבינים את העניין של ערבים בישראל. גם שחקנים מזלצבורג תמיד שואלים איך ערבים גרים בישראל, ואני מסביר לכולם איך זה עובד".
מה אתה חושב על חוק הלאום?
"אני חושב שכל מי שגר בישראל צריך להיות שווה".
למה אתה לא שר את התקווה במשחקי הנבחרת?
"שחקנים מהמגזר גאים להיות חלק מהנבחרת, יעשו הכל להצליח, אבל לא יכולים לשיר את השורה 'נפש יהודי הומייה'. מספיק להתעסק בזה כבר".
המרוץ לצמרת של מואנס דאבור
