"אני לא רוצה להגיד לאנשים 'אל תעשו ילדים', חס וחלילה, 'תעשו! אבל תדעו שילדים זה לא רק שמחה'", אומר רוני קובן ומחייך. "אני מכיר את הזוגות האלה שאומרים, 'אצלנו הכל עבר בקלות', זה גורם לי בעיקר לתעב אותם. אתה יודע שאחת התקופות שבהם גברים הכי נוטים להתמכרויות לסמים ולאלכוהול ולהתאבדויות זה בשנה הראשונה עם הילד הראשון? יש גם מחקר מ־2015 שבדק מה הדברים שהכי פוגעים באושר האישי: ילד ראשון נבחר למקום הראשון, יותר מאבטלה, גירושים או מוות של בן זוג.
מחקר אחר הראה שהשנה אחרי שנולד הילד הראשון זו השנה שבה אחוז הגירושים בעולם המערבי הוא הגבוה ביותר. הבעיה המרכזית היא שהמשאבים הגדולים מופנים לתקופה שלפני הגעת הילד. שולחים אותך לקורס הכנה ללידה ומטרטרים לך בראש, 'הלידה, הלידה, הלידה'. אף אחד לא מכין אותנו למה שקורה ברגע שתינוק נכנס למשוואה".
הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
× × ×
קובן יודע על מה הוא מדבר. אנחנו נפגשים רגע לפני שעולה הסדרה הדוקומנטרית 'ואז הגיע ילד', שיצר עם ליאת לויאן ורון עומר, ועוסקת במשבר בזוגיות בשנה הראשונה שלאחר הלידה. שנינו שרדנו את השנה הזאת. "חוסר שינה זה האויב מספר אחת של הורים לילד ראשון", הוא אומר. "מהר מאוד הגבר והאישה הופכים מתמונה מדוגמת לאינסטגרם - לזומבים. אנחנו בתקופה כזו חשופה והכל בפנים ומדברים על הכל, אף פעם לא פגשתי כזה שקר חברתי".
מוכרים לך חלומות מתוקים ואתה מתעורר בתוך סיוט?
"כשאומרים לך 'היריון' ו'תינוק' אתה שומע את קובי אפללו ברקע וזה מרגש, תו התקן הכי גדול של הישראליות. אצלנו במשפחה זו הייתה הנכדה הראשונה, ואנחנו אשכנזים אז היו שנים שכולם מתו, רק הלוויות, וסוף־סוף הצטרף כיסא לשולחן. אבל אני הייתי בחוסר אונים, כמו תחת מתקפת טילים. הייתי המום לראות איך החיים שלי נשטפים בכאוס מהר כל כך, כאילו ברגע שנכנסת עם התינוק הביתה וסגרת מאחוריך את הדלת התחילו חיים חדשים, שונים מכל מה שהכרת. אתה חושב שיהיו לך רק כמה חודשים קשים, אבל זה כאן לתמיד ואתה לא מבין את זה. כל מה שרציתי זה לחזור לעבודה ובאופן כללי להימלט. הייתי בלוגיסטיקה, בלדאוג לכל מה שצריך, בחרדות כלכליות ובעבודה. הייתי מרוכז יותר מדי בהתחמקויות".
תן דוגמה להתחמקויות.
"אני זוכר פעם אחת שהתבטלה לי פגישה עם מרואיין ליד דיזנגוף סנטר, ובמקום לחזור הביתה הלכתי לראות סרט. מצאתי את עצמי באירוע של 'שלישי בשלייקס', אני ו־150 קשישות וקשישים מקסימים בהקרנה של 'מי מפחד מהזאב הרע', סרט אימה ישראלי על רוצח של ילדות. תוך 20 דקות ברחתי משם, גם בגלל שהיו לי רגשות אשמה וגם בגלל שלא הייתי מסוגל לעמוד בזה. אחרי תקופה שלא ממש הייתי בבית אשתי קראה לי לשיחה. היא אמרה לי, 'כל החיים גידלו אותי לזה שנשים וגברים הם שווים, הצלחתי והגעתי למקומות, וזו פעם ראשונה בחיים שלי שאני מרגישה שכל הסיטואציה שמה אותי במקום קדמוני'. את כל התפקידים האימהיים היא קיבלה באהבה, אבל היה עניין סביב הפרטנריות שלי".
× × ×
כעסים, תככים ורצון לחנוק את האהובים עליך, זה לא עוד פרק של 'הכלה מאיסטנבול', אלו החיים של זוגות עם תינוק חדש ומתוק בבית. בשנתיים האחרונות קובן, כתב התכנית 'עובדה', התעורר בלילות לא רק לילדים הפרטיים שלו, אלא גם לבכי תינוקות של אחרים. הוא ושותפיו לסדרה שעולה ב־HOT8 ב־24.2, עקבו בדקדקנות אחר שלושה זוגות - דוד ושילת, אבי ועדן, רן ונעמה. אלה פתחו את ביתם וליבם כדי להראות לעולם איך נראים החיים האמיתיים עם ילד קטנטן. רמז: הם לא נראים משהו. "זו סדרה שמתחילה במקום שבו 'בייבי בום' נגמר. אם כולם מדברים על הבום, אנחנו מדברים על הטראח". למשל, המצוקה הגדולה של כל אחד מבני הזוג. "בספרות המחקרית של העשור האחרון יש עדויות לגבי הפער הזה - גברים מחצינים מצוקה - התנהגות אנטי־סוציאלית, עוינות, תוקפנות, מעורבות בקטטות, תפקוד ירוד בלימודים ובעבודה, עיסוק יתר במין והתמכרות לאלכוהול ולסמים", הוא מסביר. "נשים נמצאו כמפנימות גורמי לחץ וחוות יותר תסמינים של דיכאון כמו מצב רוח ירוד, עצב, בכי, דאגות, תחושת בדידות, תחושה שאין מי שאוהב, וגם חרדה, הפרעות כפייתיות, תסמינים סומטיים כמו כאבי ראש, בחילות, בעיות עור, עייפות, סחרחורות והפרעות אכילה ומחשבות על פגיעה עצמית".
ויש גם תחושה שכל אחד לעצמו, כל אחד תקוע במצוקה שלו, שניהם מטפלים בתינוק ואין להם מקום לסחוב עוד מישהו.
"בליהוקים ראינו המון־המון זוגות, ותמיד את הדינמיקה שהבעל או אני יצאנו מהחדר לכמה דקות, האמא הייתה נשארת לבד עם ליאת והייתה מתחילה להגיד לה כמה עצוב לה. 'את יודעת כמה אני מתביישת להגיד שרע לי? לפעמים זה גיהינום, לפעמים אני מפחדת שאני לא מספיק מחוברת. אני בודדה, עייפה', והיא מפחדת לדבר כי יחשבו שהיא אמא רעה. זה נורא. מה, אנחנו חיים בפרק של 'סיפורה של שפחה'? וגם היו אמהות שאמרו, 'אין לי דיכאון אחרי לידה אבל היו רגעים אחרי ארבעה ימים בלי שינה שכולי מטפטפת ונוזלת בתוך הטרנינג מכל פינה בגוף, שעמדתי ליד החלון ואמרתי, 'מה היה קורה אם הייתי מעיפה את התינוק?'"
אף אחת לא העיפה.
"לא, אבל זה מה שקורה לרובנו מאחורי התריסים. השקר החברתי הוא מכל המגזרים ומכל המינים. כשהאישה הייתה יוצאת, אצל הגברים חזר הטקסט של, 'לא יודע למה היא הפכה, זאת לא אשתי, היא נהייתה מפלצת. למה היא כל הזמן עם הילד, מה איתי?' 90 אחוז מהגברים אמרו את זה וראיתי 100 זוגות. אצל חלק גדול מהזוגות האינטימיות יצאה לחופש, השיח נהיה לוגיסטי, 'אתה תביא את זה, אתה תעשה את זה'. זה אפילו לא שהם לא אוהבים - אין להם זמן, אין להם כוח, הם לא ישנו בלילה. המיניות נדחקת לתחתית סדר העדיפויות וזה לא קשור לשחיקה של זוגיות.
"מחקר משנת אלפיים בדק את השינויים באיכות יחסי המין לאחר הולדת הילד ראשון. הוא מצא ש־50 אחוז מהנחקרים דיווחו על, 'יחסי מין לא מספקים כשמונה חודשים לאחר הולדת הילד הראשון'. לאו דווקא הסיפור הקלאסי שהאישה עוד מתאוששת מהלידה והגבר מתגעגע לסקס. יש זוג בסדרה, שברגע שהיא נכנסת להיריון הסקס יוצא אצלה מהמשוואה, וברגע שהיא בהיריון בן זוגה לא יכול לחשוב על זה, ודווקא כשהיא יולדת זה מהר מאוד חסר לה. היא אומרת, 'עשרה חודשים בלי סקס, איך אפשר לחיות ככה?' מספרת שהיא רואה רמזורים ועמודי חשמל ונדלקת, והוא לא בעניין".
ולמה כל זה קורה?
"הקשר הזוגי - בחלק גדול מהמקרים נדרס. מי שצולח את ההתרסקות של השנתיים הראשונות מצליח לייצר זוגיות אחרת, מי שלא יעמוד בניסוי - יתפרק. אחרים יישארו מצולקים. יש קטע בסדרה ששילת מסתכלת על סמסים שהיא ודוד כתבו בתקופת החיזור. 'מתוק שלי, אהוב שלי, נסיך שלי', עם המון פרחים, ואז היא גוללת את זה לארבע שנים קדימה והיא כותבת לו, 'חזרת? הבאת משחה נגד טחורים? למה אתה לא פה?' עוברים לשלוש־ארבע מילים עם מטענים אינסופיים של כעס. בסדרה כל הזוגות הגיעו למצב של מחשבות על גירושים או טיפול זוגי, אבל כולם נשארו יחד. עם חלקם לא דמיינו שנגיע לילד שני".
האבות רוצים להיות מעורבים, אבל לא מרגישים מספיק טובים בזה כמו האמהות אז הם משחררים מהאחריות, מה שיוצר כעס ואכזבות.
"נשים מגלות כעס עצום כלפי בני זוגן בתקופת ההורות הראשונית - כעס שנופל על רוב הגברים כרעם ביום בהיר. הן לא תיכננו להיות אלה שדואגות לכביסות, לקניות או לבישול בבית, והן מרגישות שהפכו בעל כורחן לעקרות בית. נשים עצמאיות ומודרניות שתלויות בגבר שאיתן. והגבר נמצא בין הפטיש לסדן, העבודה דורשת ממנו מחויבות־על, אבל גם המשפחה, ונוצרת תחרות על שעות היום שלו. מקום העבודה נתפס כאויב המשפחה, וככל שהוא מראה נאמנות גבוהה מדי לאחד הצדדים, הצד השני מרגיש מתוסכל ומאוכזב".
איך זה עבד עם אבא שלך?
"אבא שלי היה בעבודה משבע בבוקר עד 11 בלילה, היה לו עסק לחומרי בניין. ואני בהתחלה התנהגתי כמו אבא שלי, 'אני בעבודה', אבל גם רציתי להיות מעורב. זו קצת הטרגדיה של הגבר החדש - גם להיות מפרנס, גם להיות מטפל שווה בשווה, להיות מושלם".
ומה כל הכעס והמצוקה האלה עושים לילד הקטן שבא לעולם?
"ד"ר עלי כץ, פסיכולוג קליני, אמר לנו שהזוגיות היא מרכז העניינים. ילד שיש לו אבא ואמא שבאמת אוהבים אחד את השני אהבה בריאה, שנחמדים אחד לשני ומשתפים פעולה - אין מצב שהילד ייצא לא טוב. ואז אין צורך לדבר על גבולות וכדומה, כי הכל נובע משם והורים שוכחים מזה. הם משקיעים מאוד בחיים של הילדים - חוגים לילדים וחינוך ואוכל בריא לילדים, ואת הזוגיות מזניחים. והם לא מבינים שמה שהילד נושם באוויר זאת הזוגיות".
× × ×
קובן מנסה ללהטט בין הקריירה הדחוסה לאבהות לזוהר בת החמש וחצי ואביתר בן השנתיים. לא תמיד הוא מצליח. "כשהבת שלי הייתה קטנה נסענו לאיקאה לקנות מיטת מעבר. הייתי אחראי לשמור עליה, אבל היו לי דברים חשובים בעבודה אז הייתי בטלפון והילדה הלכה לאיבוד. זה היה הרגע הכי נורא בחיים שלי. אשתי הייתה במחלקה אחרת וקפאתי, רצתי ואמרתי לה שזה קרה ובקושי נשמתי. היא בקור רוח מוחלט התחילה לנהל את המבצע, ואני רק חשבתי שאם הילדה עולה למדרגות הנעות אז אין ילדה. אז בזמן שאשתי רצה פשוט התחלתי לצרוח כמו משוגע, 'תביאו מאבטח! תביאו מאבטח! אני כתב ב'עובדה' עם אילנה דיין!'"
מצחיק. זה עזר?
"כן, כולם הסתכלו עליי, זוג שזיהה אותי ראה את הילדה משוטטת לה בקוליות מוחלטת במחלקת ילדים ולקח אותי אליה".
חוץ מעבודתו ככתב 'עובדה', קובן יצר פורמטים ותוכניות אהובות ומוערכות. הוא כותב מחזה שני לבית ליסין ובקרוב תעלה לו גם סדרה דוקומנטרית ב'כאן', 'יוצאים מהכלל', שבה הצטרף לקבוצות יוצאות דופן בחברה הישראלית. הוא גם יופיע בתפקיד ראשי בסרט שמצולם בימים אלו ויחגוג 40 בעוד יומיים. "החלטתי שהשנה אני לא אומר 'לא' לשום דבר. קולונוסקופייה לא הציעו לי, אבל הציעו לי לשחק ב'איש חשוב מאוד 2'".
מה למדת מהצפייה בזוגות בסדרה ומההורות שלך, איך אפשר לצלוח את זה בשלום?
"להיות שותף, מה שאשתי אמרה לי בהתחלה ולא הבנתי. לדעת לוותר על עצמך ולשאת בנטל, להיות חברים טובים ושתהיה אהבה חזקה. יש 40 אלף אפשרויות אחרות לחיות את החיים האלה, אז דווקא בהתעקשות לעבור את זה יחד יש יופי מאוד גדול. לפעמים אנחנו קמים בבוקר ואיכשהו יוצא שאנחנו במיטה מרוחים אחד על השני, מה יותר יפה מזה? ארבעה אנשים ישנים יחד בלילה זה לא מובן מאליו".
