רגע לפני ש־2016 נכנסה לתוקף, אוהדי הכדורסל בארץ - ובעצם, גם אלו שלא מתעניינים בספורט אבל משתגעים על העניין הזה שנקרא "גאווה ישראלית" - התעוררו לבוקר של טירוף חושים.
כמו השלושער של יוסי בניון בליגת האלופות, כמו הביצועים של איל ברקוביץ' וחיים רביבו על הבמות הגדולות ביותר, עומרי כספי נתן את משחק החותם שלו ב־NBA. זה היה בקדנציה השנייה שלו בסקרמנטו, מול גולדן סטייט הנוצצת, והוא הסתכל בעיניים לסטף קרי, צלף השלשות הגדול בהיסטוריה, ונכנס איתו לדו־קרב מופרע שכל ארה"ב דיברה עליו למחרת. קרי ניצח במשחק, כספי ניצח בכל הנוגע לקריירה שלו עם שואו של 36 נקודות ב־9 מ־12 לשלוש.
אל תוותר, עומרי | מליניאק
זו הייתה העונה השביעית של כספי ב־NBA, והוא נראה כמו שחקן שאחרי שנים של עליות ומורדות מוכן לעשות צעד קדימה ולחבר בין שתי שאיפות מרכזיות: למצוא בית בו יהיה לו תפקיד משמעותי, אבל לא בקבוצה משולי הליגה, אלא כזו שתגיע לפלייאוף. הייתה סיבה להתחיל לחשוב כך. כספי לא היה לפני כן כוכב NBA בהגדרה, אלא שחקן משלים נחמד ומוערך. באותו לילה, כשהוא גרם לקרי להזיע, אפשר היה לראות ניצוץ מיוחד וחדש שריגש אותנו. הוא משלנו, ישראלי, ולא צריך יותר לברר כשמתעוררים כמה דקות הוא קיבל. כספי הפך לסופרסטאר אמיתי. אבל לרגע.
"מה השתבש?" - זו השאלה המרכזית שנוגעת לקריירת ה־NBA של כספי בן ה־30, וגם היא בעצם מורכבת יותר מכך. הרי בסופו של דבר, הוא מצליח להישאר בליגה לאורך זמן ולקבל פעם אחר פעם חוזים, דבר שכמויות עצומות של שחקנים מוכשרים נכשלו בו. אבל בימים בהם הוא מחלים מניתוח במניסקוס ומחכה להצעה חדשה אחרי שנחתך מממפיס, אי־אפשר להתעלם מכך שכספי לא הצליח למנף את רגעי ההזדמנות הגדולים שנקרו בדרכו ולהפוך אותם למקפצות, או מהתואר המתסכל בו הוא נושא: השחקן הפעיל הוותיק ביותר בליגה שטרם הופיע במשחק פלייאוף.
אז למה במקום לחזק את מעמדו כשחקן NBA לגיטימי ואיכותי, הוא חזר אחורה ופיספס את הסיכוי להשתדרג? מדובר בשילוב נסיבות שמיד נצלול אליו.
פרק ראשון: החוצפה הישראלית
אולי זו הישראליות שטמונה בו, זו שלא מאפשרת לנו לקבל בשקט שום דבר. כספי לא ידוע כשחקן או אדם בעייתי (העימות העונה עם גארט טמפל בממפיס היה אירוע נדיר מאוד), אבל בשני צמתים חשובים שהיו יכולים להתוות את המסלול שלו הוא בחר לשפוך את מה שיש לו בלב, ושילם על כך.
הפעם הראשונה התרחשה בשלב מאוד מוקדם: אחרי עונת רוקי טובה מאוד בסקרמנטו, כזו ששחקנים רבים בונים עליה ועושים התקדמות נוספת בהמשך, המאמן פול ווסטפול התחיל לקצץ לכספי בדקות. אחרי תקופה מסוימת הישראלי החליט שזה לא עובר, ודיבר בפומבי על כך שווסטפול אמר לו שהכיוון של הקבוצה שונה. כספי גם הוסיף שהוא "מקווה שימצא עצמו בסיטואציה טובה יותר בשנה הבאה", מה שהכעיס מאוד את ווסטפול שהתייחס לכך כבקשה לטרייד.
וכך, בקיץ הבא כספי אכן נשלח לקליבלנד. זה היה פספוס גדול. לישראלי תמיד היה חיבור מצוין עם הקהל בסקרמנטו, ולמרות שסבל מירידה במעמדו, היה צורך בסבלנות. ווסטפול תמיד שידר חולשה וחוסר יציבות, התוצאות שלו היו חלשות מאוד, וחצי שנה אחרי כספי גם הוא מצא את עצמו מחוץ לקבוצה. זו הייתה קבוצה צעירה בבנייה, שהרוטציה בה השתנתה ללא הרף ואיפשרה גם למיובשים לחזור לעניינים. במקום לתקוע יתד עם הקינגס, כספי יצא לנדודים עד שמצא את הדרך חזרה הביתה - ואז שוב נתקל במכשול דומה.
עונת 2015/16, תחת המאמן ג'ורג' קארל, הייתה הטובה בקריירה של כספי, אבל אז דייב ייגר מונה ודחק את הפורוורד הצידה. כחודש לתוך העונה, כספי שבר את הכלים וסיפר לתקשורת שהמאמן החדש לא החליף איתו מילה מאז אימוני פתיחת העונה. שלושה חודשים מאוחר יותר, לא הרבה אחרי אותו מופע מול גולדן סטייט איתו פתחנו, הוא נשלח לניו־אורלינס. מבחינת ייגר, כך נראה, זה היה שחקן שניתן לוותר עליו.
פרק שני: סודות מחדר הטיפולים
אי־אפשר להאשים את כספי בדבר בחלק הזה, כי הוא עושה מאמץ עילאי, כמו כל שחקן NBA, כדי להישאר בכושר הטוב ביותר ולהכין את הגוף שלו לעומס. אבל בשנים האחרונות הפציעות הקשות הגיעו בדיוק בחודשים האלה של העונה, ינואר עד מארס, תקופה קריטית מאוד בכל הנוגע להמשך דרכו של שחקן בקבוצה מסוימת.
דייויד ת'ורפ, מאמנו האישי של כספי, מספר: "פציעה כמו שיש לכספי נובעת בעיקר מחוסל מזל, זה קורה. יש מצב שזה קשור גם לגנטיקה שלו. דיברנו רגע לפני שנכנס לניתוח בשבוע שעבר. אמרתי לו שהוא חייב לעשות הכל כדי שהגוף שלו יוכל לשחק 82 משחקים בשנה".
אבל אולי זו מחשבה לא ריאלית? נראה שככל שכספי מתבגר, הגוף שלו מתקשה יותר לעמוד בעומס. גם כך הקריירה שלו רצופה בפציעות מכל הסוגים, רבות מהן בקרסוליים ובברכיים, בעיות שתמיד מנעו ממנו לשמור על מומנטום. ייתכן שכמו שת'ורפ אומר, הגנטיקה משחקת כאן תפקיד.
בשורה התחתונה, הפציעות האלה סיימו את דרכו בניו־אורלינס, בגולדן סטייט ובממפיס, והציבו אותו בכל פעם בנקודה בה הוא חייב להתחיל מחדש.
מאמן מכבי ראשל"צ גיא גודס הוא מישהו שעבר פציעות קשות לאורך כל דרכו כשחקן, ומכיר היטב את המצב בו נמצא כספי: "חלק מקריירה של שחקנים זה פציעות. השאלה אם הן קלות, כמו מכה קלה בכנף לפני התאוששות מהירה, או קשות שמשפיעות הרבה יותר. הפציעה הנוכחית במניסקוס לא רצינית כל כך. אתה עובר ניתוח ותוך חודש עד חודש וחצי אתה במגרש. זה לא צריך לעצור אותו. עומרי בחור חזק, עם המון מוטיבציה, וברור לי שישוב למגרשים. אני לא חושב שיש קשר לתזמון בו מגיעה הפציעה: אצלי, למשל, הפציעות החמורות הגיעו בתחילת העונה. לפעמים אתה מבצע אותו מהלך מיליון פעמים, ובפעם המיליון ואחת קורה משהו".
מארק ג'יאנוטו מה"קומרשל אפיל", עיתון בממפיס, משוכנע: "הפציעה הרסה לו. כאשר הוא היה בריא, כספי היה לא רע בכלל העונה. אני לא חושב שאפשר לטעון שישנה בעיה עם הקריירה שלו. הוא נמצא ב־NBA כבר עשור, ומבחינתי זו הצלחה".
פרק שלישי: נפילה ביום הבחירות
גם אם ההרגשה טובה במהלך הפגישות שלפני החתימה, אתה אף פעם לא יודע לאיזו סיטואציה תיקלע כאשר תבחר בסופו של דבר בקבוצה הבאה שלך. מובן שאי־אפשר להחשיב את הבחירה בגולדן סטייט כהחלטה רעה - כי זה משהו שקופצים עליו מיד בלי לשאול שאלות - אבל במבט לאחור, כספי לא תמיד החליט נכון בנוגע לעתידו.
בואו ניקח את ההחלטה האחרונה כדוגמה מרכזית. בקיץ 2018 הוא אמר שהפעם ייקח את הזמן כדי לבחור בקבוצה הנכונה, אבל חמישה ימים מפתיחת חלון ההעברות הוא כבר חתם בממפיס, ועוד על חוזה מינימום. אין לדעת מה עוד חיכה בשוק, ואולי פשוט כספי העדיף לזנק על ההזדמנות הראשונה שתיקרה בדרכו, אבל ממפיס נראתה מראש כמו בחירה מעט מוזרה, בגלל שכספי חזר לתחתית הליגה ולמקום בו היה קשה מראש להעריך איך ישתלב.
חשוב לציין, כפי שטוענים מומחים בליגה, שהבחירה של כספי בחוזי מינימום בשנתיים האחרונות משקפת לעיתים גם את המעמד של השחקן והסבלנות שמתכוונים להפגין כלפיו. כלומר, הוא מציב את עצמו מראש כשחקן שקל יותר לוותר עליו במקרים של הפציעות שהגיעו בשלבים חשובים של העונה.
כריס קרן, הכותב באתר הרשמי של ממפיס, דווקא מפרגן יחסית: "למרות שלעומרי לא הייתה השפעה גדולה על הקבוצה, הוא כן התעלה כשהיו צריכים אותו. הדבר שאני וגם אחרים הכי אוהבים אצלו זה היורו־סטפ שלו. אני זוכר שהוא שבר את הקרסוליים של ג'וש ג'קסון אחרי מהלך כזה".
לפני שנתיים הגיעה בחירה לא טובה נוספת. הפציעה חסרת המזל באצבע הובילה לשחרורו מניו־אורלינס אחרי משחק אחד, אבל הוא החלים במהרה ומספר קבוצות הביעו בו עניין לקראת הפלייאוף. בין הקבוצות שהגישו לו הצעה הייתה בוסטון, שמתאימה מאוד לסגנון שלו והייתה יכולה לתת לו אפשרות להרשים - גם אם בתפקיד קטן יותר - ולהשיג מקום קבוע באחת הקבוצות הטובות בליגה. אבל במקום להגיע לקבוצה בעלת יומרות בה יתקשה להשתלב ברוטציה, כספי העדיף מקום בו יוכל לקבל דקות משמעותיות ולהשאיר חותם בזמן הקצר עד לסיום העונה הסדיר. הוא בחר במינסוטה, שעמדה אז על מאזן 40:28 וללא סיכוי להעפיל לפלייאוף באותה עונה, ויצא קירח מכל הכיוונים: גם החמיץ כרגיל את שלבי הנוקאאוט של העונה, וגם לא קיבל מהוולבס הצעה לחוזה חדש בקיץ.
פרק רביעי: לשכת ההוצאה לפועל
עניין חוסר המזל כבר עלה פה יותר מפעם אחת, אבל כאשר כל הגורמים המפריעים זזים הצידה - מאמן, שיטת משחק, וכו' - אתה נשאר לבד עם הכדור וצריך להוכיח את עצמך. ופה התחולל אחד הפספוסים הגדולים בקריירה של כספי. גולדן סטייט הייתה להוטה לגביו, וסטיב קר סימן אותו כשחקן שהוא רוצה בקבוצה. אבל פרט להבלחות מסוימות כספי לא סיפק את הסחורה בקבוצה הטובה ביותר שיכול היה לבקש שתחתים אותו, והקל עליה את ההחלטה לשחרר אותו כשנפצע.
חשוב להבין: הטיקט של כספי ב־NBA הוא הקליעה. על זה דיברו כשהחתימו אותו במינסוטה, וזה מה שקר רצה לקבל מהספסל כשלקח אותו לווריורס. אבל כספי האמיתי נעלם. התרומה ההתקפית שלו הייתה כמעט שולית בשתי הקבוצות האחרונות לפני ההגעה לממפיס: במינסוטה הוא לקח שלוש זריקות למשחק, בגולדן סטייט 3.9. בימים הטובים בסקרמנטו (בשתי הקדנציות), גם כשהיה שחקן ספסל, הוא זרק בשיאו תשעה כדורים בממוצע לערב.
ברגע שאתה מוחתם למטרה מסוימת, זה מה שמצפים לקבל ממך. כספי היה צריך לבקש את הכדור יותר, לא לוותר על זריקות, להיות מעורב. הוא פשוט לא עמד בכך. משהו בזריקה - גם הדרך בה יצאה מהיד וגם הביטחון בה - השתנה לרעה. האירוניה היא שדווקא בחודש האחרון בממפיס נרשם שיפור גדול בתפוקה שלו, ואז הגיעה הפציעה.
פרקר פלמינג, הכתב הראשי של ה"גריזלי בר בלוז", אתר המסקר את ממפיס, טוען כי השינוי בסגנון המשחק של כספי פגע בו ביותר מדרך אחת: "עומרי בחר בעיקר בחיתוך לסל יותר מאשר בזריקות לשלוש. לדעתי גם זו אחת הסיבות לפציעה שלו, כי זה סיכן אותו יותר. אם בוחנים את מדד 36 הדקות ל־100 התקפות (שבוחן את התרומה של שחקן לפי כמות הדקות הממוצעת של אולסטאר), אז כספי דווקא היה אחד השחקנים היעילים ביותר של הגריזליס העונה. הוא חייב לעבוד על מהירות הוצאת הכדור מהיד בזריקה. יש לו גם זריקה לא יפה לעין, איטית, והתנועה שלה היא מעט הצידה. אם הוא יאבד מהכוח בעקבות הפציעה בברך, אין ספק שהוא יהיה תלוי בזריקה".
פרק אחרון: זנב לאריות זה גם טוב
ישנם שחקני NBA שחוזרים בקיץ לנבחרות שלהם ונותנים תצוגות מדהימות. הם מגיעים עם איזו הילה, והיריבים נרתעים מראש ומכבדים אותם. לא נראה שזה קרה מעולם באותו מובן במקרה של כספי. כשהוא מצטרף לנבחרת, מתחדדת ההבנה שיכול להיות שמשהו באופי הנוח שלו הופך אותו לשחקן משלים טוב יותר מאשר מנהיג.
הוא מתחבר נפלא לשחקנים המובילים בקבוצות שלו. דמרקוס קאזנס, ששיחק איתו בסקרמנטו, נחשב לאחד מחבריו הטובים ביותר, ובגולדן סטייט הוא יצר חיבור חזק עם קווין דוראנט. הוא עצמו כמובן לא היה בסיטואציה של מלך חדר ההלבשה, אלא רק הגוד־גאי ששאר השחקנים אוהבים לאהוב.
פרקר פלמינג מוסיף לכך עוד נדבך: "העובדה שהוא לא אתלטי, ושיכולת הכדרור שלו לוקה בחסר, מנעה ממנו להיות שחקן פותח בממפיס, ובכלל בליגה. מצד שני, הלחימה והאגרסיביות שלו מתאימות יותר לשחקן שעולה מהספסל".
ויכול להיות שזו ההבנה החשובה ביותר כשמנסים לפצח את חידת כספי: הפוטנציאל ליכולת גבוהה תמיד היה שם, אבל אולי אלו לא חוסר המזל והפציעות שתמיד עיכבו את ההתקדמות של כספי, אלא פשוט המנטליות. אין פה ביקורת, כי לכל שחקן אופי משלו - וככל שהזמן עובר נראה שכספי מרגיש נוח יותר בתור הערך המוסף ולא המנה העיקרית.
כרגע הוא שחקן חופשי שנחשב כאופציה מעניינת עבור מספר קבוצות, בדיוק כפי שהיה לפני שנתיים באותו חלק של העונה. כנראה שהן יחכו לראות איך הוא מחלים ואם יוכל לתרום משהו כבר השנה. המאמן האישי ת'ורפ טוען: "הייתה לו שנה נהדרת, אולי אפילו הכי טובה בקריירה ביחס לדקות שקיבל. אני חושב שהרבה קבוצות שיגיעו לפלייאוף ינסו להחתים אותו כשיחזור במארס. לדעתי נשארו לו עוד הרבה שנים ב־NBA , ואיך שאני קורא את המפה, הרבה קבוצות ירצו להחתים אותו בקיץ על חוזים ארוכי טווח".
לשחקנים ותיקים ומנוסים יש ערך גדול ב־NBA. אבל בשלב הזה של הקריירה אסור לכספי לטעות יותר. הוא חייב לבחור נכון ולנצל את הרגע. לא לחשוב יותר על פציעות, פלייאוף וכן הלאה, אלא רק לנצל במאה אחוז כל שנייה על הפרקט. כמו שאומר גודס: "מאוד חשוב לו להיות ב־NBA, והוא עושה הכל כדי להיות שם. הוא שחקן לגיטימי בליגה הטובה בעולם, ולדעתי כל עוד לא ימצה את עצמו שם הוא לא יחזור לאירופה".
