קוטלר משרתת את הקיצוניים

מזה למעלה מעשור שמתנהל בציבור החרדי ויכוח סוער. לא מדובר בסערה בכוס מים. כזו השמורה לספין של קמפיין בחירות. אלא בוויכוח אמיתי ונוקב, שקורע משפחות, מפלג חצרות ומוציא אלפים לרחובות.

 

האם עלינו להשתלב ולהתגייס לצה״ל? האם החשש בן 50 השנים על חבורה של חילונים אוכלי חרדים שיושבים בשער הבקו״ם ומנסים 'לחלן' את כל הבא לידם עדיין שריר וקיים? או שמא, הוא עבר חלף מן העולם? האם השתלבות תשים סוף לשנאה ההדדית בין חילונים וחרדים ותפתח דף חדש ביחסים? או אולי יהיה זה עוד פרק חדש במאבק הבלתי פוסק שקורע את החברה הישראלית?

 

אושרת קוטלר אולי לא מבינה זאת, אך היא הפכה בימים האחרונים ליקירת הקיצונים שבקיצונים בתוך הציבור החרדי. מבלי משים, חיצי ״חיות האדם״ שהיא ירתה, ואשר הופנו בעיקר לצד ימין של המפה הפוליטית, החטיאו את מטרתם ופגעו דווקא בנו, חפצי השילוב והגיוס. בזכותה, בימים האחרונים הקיצונים רשמו הישג בולט, על חשבוננו.

 

״חשבתם שתשתלבו ויחבקו אתכם? ויתייחסו אליכם כאל אחד האדם? תשכחו מזה. מבחינת החילונים, אתם תמיד תהיו חיילים סוג ב'. כל עוד לא תיטמעו ותהיו כמותם״. הדברים האלה מרחפים בחלל האוויר מבלי שמישהו צריך להשמיע אותם בקולו. הם זועקים מכל פאשקוויל מתקלף ומאתגרים אותנו - מי שמבינים שיש צורך בשינוי, מאמינים בו ופועלים למענו.

 

כי בעשרים השנים האחרונות חלה תפנית דרמטית בשילוב חרדים בצבא. בזכות שילוב ידיים בין רבני עמותת נצח יהודה, צבא ההגנה לישראל ומשרד הביטחון, אלפים של חרדים התגייסו כבר לצבא ועוד אלפים משרתים בעוד אתם קוראים את הטור הזה. התהליך הזה קורה במקביל לכל הפופוליזם סביב הגיוס. במקביל ולא בגלל. כי השילוב אינו תוצאה של איזה קמפיין לשוויון בנטל או השתלחות של פוליטיקאי זה או אחר. הוא קורה כי אנחנו חושבים שזה חשוב ונכון. כי אנחנו מאמינים בזה.

 

ואנחנו משלמים מחיר. גדוד נצח יהודה היה ועודנו הגדוד עם הכי הרבה חיילים בודדים בצה״ל. לרוב, אצלנו בבקו״ם לא תראו אם מוחה דמעה או אב מחבק. תראו בחור חרדי צעיר, הצועד גלמוד עם תיק על כתפו, ומותיר מאחוריו עולם ומלואו לטובת עולם זר ומוזר. הקרבה מהסוג הזה, ברמה הזו, היא איננה תוצר של קמפיין או של הצהרה מפולפלת מעל בימת הכנסת. היא תוצר של הבשלה מסוימת, של אמון עדין שהולך ונבנה, בינינו לביניכם. בין חרדים וחילונים.

 

התהליך הזה קורה, עם עזרה מועטה ממדינת ישראל. רוב המימון לסיוע ולליווי לחיילים הבודדים הללו מגוייס מתורמים חרדים - כן, חרדים! - בחו״ל, שהשקיעו עד היום בפרויקט עשרות מיליונים. תוך שמדינת ישראל מתייחסת לנושא בצורה פושרת. זו אמנם תופעה כואבת ובלתי הגיונית, אבל עם זה אנו עוד יכולים לחיות.

 

אבל אם אינכם עוזרים, לפחות אל תזיקו.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים