חודש וקצת אחרי לידת בתו כרמי, התקשורת מבקשת את עזרת הציבור בחיפושיה אחרי עוז זהבי. כלומר, הדימוי של עוז זהבי. אותו סמל סקס פרובוקטיבי שגרם למראייניו בשנים האחרונות להסמיק לנוכח הפתיחות שגילה ביחס לגבולותיו המיניים. אותו עוז זהבי שניהל חיי רווקות סוערים של סקס, סמים ורוקנרול, התבטא שוב ושוב נגד יחסים ארוכי טווח, והשווה מחשבות על ילדים לשלשלת על הצוואר. כל היודע דבר על מקום הימצאו מתבקש להכניס כאן קלישאה על התבגרות.
למעשה, יש תיעוד מהרגעים האחרונים שבהם נראה זהבי כמו שזכרנו אותו. בדקות הראשונות אחרי האירוע המאושר בחייו העלה זהבי לרשתות החברתיות תמונה שיכולה לרגש גם ציניקנים גמורים: בגב חשוף ומקועקע ובמבט נוגה, זהבי מערסל את בתו התינוקת בחיקו ומודה לאישה "הלביאה" שהביאה אותה לעולם, בת זוגו בשנה האחרונה, השחקנית הגר דנון. זום על התמונה מעלה את החשד שמישהו שם - ולא התינוקת - בכה הרבה. לפני, אחרי, תוך כדי. "הייתה לנו חוויית לידה מהממת שאני מאחל לכולם: טובה, טבעית ומשמעותית", הוא נמס. "הלידה הייתה המשך ישיר להכנה שלנו. חיבור ישיר. בכיתי לאורך כל הדרך בהיריון, ובעיקר כשראיתי אותה".
הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
לא ראיתם גבר נרגש, עדין ופריך בחייכם עד שלא שמעתם את זהבי מדבר על הרגע שבו הפך לאב. לאורך כל הדרך, הוא מספר, הרגיש בהיריון בעצמו, ולמעשה רק לפני שבוע ירד לו ולהגר ההיי מהלידה. ההורמונים שלו, מסתמן, עדיין משתוללים. "אחרי שכרמי נולדה, היינו בטריפ מטורף שנמשך כמה ימים. אי־אפשר לאכול ואי־אפשר לישון. ממש טריפ".
בתור אדם שהעיד על כך שעשה לא מעט סמים, מה ההבדל בתחושה?
"להפוך לאבא זה הטריפ הכי טוב שיש, יותר מכל מה שעשיתי. אני מאמין שכל ענייני הסמים נועדו לחקות שני אירועים משמעותיים בחייו של אדם: אורגזמה ולידה. כל סם שנולד מהטבע, כמו גראס, או סונתז על ידי האדם, כמו MDMA, נועד כדי לשחזר את הרגעים האלה. אז בלידה, זאת באמת הצורה הכי טהורה להשיג את מה שכל הסמים עושים. להיות בטבור העולם ולחתוך את חבל הטבור של הילדה שלך, זאת נקודת שיא גבוהה שמאוד קשה לצנוח ממנה, ובסוף גם זה קורה, כמו כל דאון בטריפ. אבל אם זה טריפ טוב, אתה מרוויח משהו שהולך איתך כל החיים. כל כך טוב לי, שאני מוצא את עצמי אומר כל הזמן: תודה לאל ובעזרת השם".
אתה מצליח להתבונן על המהפך שעברת קצת בציניות?
"אני לא ציני לגבי זה, אבל אני לחלוטין יכול להבין את ההומור בשינוי שעברתי. אמרתי להגר בצחוק: עוד שנייה אני חוזר בתשובה".
סיפור מהאגדות
המודל החדש שלו - אבא, איש משפחה, בית ברמת אביב - הוא הוכחה שגם בתוך הילד הפרוע ביותר מסתתר בורגני לא מזיק. אבל לפני עשר שנים, אז נפגשנו לראיון הראשון שלו, הבורגני הזה נחבא עמוק בפנים. זהבי סיים אז את לימודיו בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין והתגורר בגפו בדירת רווקים בפאתי יפו. בזכות סדרת הנוער "האי" הוא אמנם לא היה אנונימי, אבל רק התפקיד ב"עספור" הזניק אותו לליגה של הגדולים. בעשור האחרון הספיק לככב בעשרות סרטים, סדרות והצגות - בהם "זגורי אימפריה", "ג'וני ואבירי הגליל", "שיער", "פשוט לאהוב", "לעבור את הקיר", "יש לה את זה" ו"הסיפור של יוסי" (שאותו, גילוי נאות, כתבתי) - וביסס את מעמדו כאחד השחקנים המוערכים בישראל.
כמות התפקידים המרשימה שזהבי מחזיק בתיק העבודות שלו, שוות ערך רק להיקף האייטמים הרכילותיים שנכתבו עליו. בישראל השמרנית לעיתים, זהבי, חביב צלמי הפפראצי, נהנה למתוח את הגבולות. הוא דיווח בקוליות על הרגלי המין שלו, כולל התנסויות חד־מיניות. מדורי הרכילות עקבו אחר כל בחורה חדשה בחייו, ובהתאמה - אחר כל פרידה. לפני שנה וחצי הפתיע רבים והציע נישואים לבת זוגו דאז, השחקנית ליהי קורנובסקי ("מלכות"). חמישה חודשים אחרי, הפתיעו השניים שוב והודיעו על ביטול.
את התאהבותו בהגר דנון, בתם של השחקנים רמי ותחיה דנון, מגדיר זהבי "סיפור מהאגדות". השניים שלמדו יחד משחק, לא הסתדרו ממש, לדבריו, אבל בזכות תרגיל בכיתה - סצנה מ"תמונות מחיי נישואין" - החליטו לתרגל זוגיות בעצמם והתאהבו זה בזו. "אחרי הלימודים נפרדנו. היו לנו כל מיני איחודים לאורך השנים, ותמיד נשארנו חברים טובים. לפני שנה, חבר משותף הזמין אותי לחתונה שלו. פגשתי שם את הגר, והיה לנו לילה מופלא. טיילנו יחד כל הלילה בדרום תל־אביב, שלובי ידיים, ליד נרקומנים והומלסים, כאילו אנחנו בשאנז אליזה".
מה השתנה פתאום אחרי כל השנים?
"באותו לילה הנשמות שלנו התאחדו, ומשהו בלב שלנו נפתח. הסתכלנו אחד על השנייה, והבנו שזה זה. הצלחנו לראות דרך כל החומות של הציניות, ולתת לעצמנו צ'אנס אמיתי, מתוך מקום של אהבה נקייה וחזקה. למרות שתמיד רציתי, לא האמנתי שנוכל לחזור. היא הראשונה שלימדה אותי מה זאת זוגיות. כששיחקתי בסדרות דמות שמתגעגעת לאהובה שלה, תמיד התגעגעתי אליה בעצם. זה היה הנתון שעבדתי איתו, אבל אחרי שהיינו פרודים כמה שנים טובות, היה ברור לנו שכבר לא נחזור. זאת הייתה הפתעה לשנינו. כמה חודשים אחרי היא נכנסה להיריון".
תקופת ההיריון, הוא מספר, הביאה אותם להחלטה יוצאת דופן: "ברגע שהבנו שאנחנו בהיריון, רצינו להיות מדויקים אחד עם השני, כדי שהילדה שלנו תגיע לבית שבו ההורים שלה אוהבים זה את זה והיא עטופה באהבה, ושיש פחות קונפליקטים ומתחים. שיכללנו את הזוגיות שלנו כמשימה".
ואיך עושים את זה? טיפול זוגי?
"כן. עשינו טיפול זוגי שעזר לנו מאוד".
טיפול זוגי בתחילת זוגיות הוא לא סימן רע לבאות?
"זאת דעה קדומה. מי שטיפה מודרני מבין שמדובר בכלים של תקשורת יותר טובה. אתה רוצה להבין את הפרטנר שלך לעומק, להיות באיזון ולדבר על הכל. על הפחדים, על החרדות, על מה שמפריע ומה שקשה, ולדעת איך לגעת אחד בשני ואיך לעזור".
פעם ראשונה שאתה בטיפול זוגי?
"כן, וזה בא נטו מתוך זה שיש לי אישה מדהימה ומתקדמת. אני שיתפתי איתה פעולה ורק הרווחתי. רציתי לעשות כל מה שצריך כדי להיות הדולה המושלמת. נכנסתי לזה לעומק, וזה איחד וחיבר בינינו".
ההיריון היה הפתעה?
"עוד בסיבוב הקודם דיברנו על ילדים, אבל היינו צעירים, הטיימינג לא פעל לטובתנו. גם הפעם מאוד רצינו בזה. זה היה ממקום מאוד מפוכח. אני שונא להישמע כמו קלישאה - אבל במקרה הזה זאת קלאסיקה: אנחנו מסתכלים על הילדה שלנו ורואים את פרי האהבה שלנו. את הצורה של האהבה שלנו".
ילדים גם משנים את הצורה של אהבה.
"התבגרנו, אנחנו כבר לא ילדים. לפני שנה, כשהייתי לבד, ישבתי על הספה ואמרתי לעצמי: 'יש לי הכל. אני יושב בבית שלי, השעה שמונה בערב, וכל מה שמתחשק לי זה ללכת לישון כי משעמם לי. זהו? זה הכל?' היום אני עם כל כך הרבה משמעות. אני יודע שאני נחוץ בבית. אני אוהב לקחת את המברגה והמקדחה, ואני מבריג וקודח ומקנן, וזאת תחושה נפלאה של הגשמה פרימיטיבית אותנטית".
זה מעניין, כי לפני ארבע שנים אמרת: "משפחה שווה סוף לחלומות הכי גדולים שלי".
"החיים משתנים. אנשים מתפתחים. היום אני יכול להגיד שמה שדיברתי עליו אז היה חרדה עמוקה שהתחפשה לתפיסת עולם. באמת פחדתי שמערכת יחסים ונישואים יפגעו באמנות שלי. אחרי שהתעמתתי עם התחושות האלה, הבנתי שזה לא נכון. היום אני מרגיש הגשמה מלאה. אני מרגיש שאני עוסק בדבר שאני צריך לעסוק בו. אני מרגיש שאני מכיר את עצמי ברמה האמנותית.
"היום, כשאני הולך לעבוד, אני כבר רוצה לחזור הביתה ולהיות עם המשפחה שלי. לחתל, לעזור ולהיות מועיל. אני מגשים את הייעוד שלי בבית בדיוק כמו שאני מגשים אותו על הבמה. מרגע שהילדה שלי נולדה, נולדתי גם אני כאבא. זה כמו אינסטינקטים רדומים שהיו קיימים כל הזמן, ורק כשהילדה הגיעה פתאום הבנתי שהם נמצאים בי. הגר צוחקת עליי שאני חרדתי: חם לה, קר לה, כל הזמן צריך לבדוק. אני בעצמי תפסתי את עצמי יותר קול, אבל וואלה, פתאום אני פוגש את עצמי ושואל: מי זה?! אם עצמי של לפני ארבע שנים היה מסתכל עליי עכשיו, הוא היה אומר: אני לא מאמין שזה מה שנהיה ממך. אבל מה אכפת לי?! התחושה שלי היא של סיפוק ומשמעות. כל יום אני בוכה מאושר".
הדובדבן שבקצפת
המטמורפוזה שעבר זהבי, מרווק נצחי לאבא שמדבר בהתרגשות על החלפת חיתולים, נעצרת כשמתחילים לדבר איתו על חתונה. "כרגע זה לא משמעותי בשבילנו. עשינו בחירה יותר גדולה מלהתחתן. הבאנו לעולם ילדה יחד. הילדה הזאת היא הדובדבן על הקצפת של האהבה שלנו. היא באה בדיוק בטיימינג הנכון - אחרי שבחרנו להיות יחד. היא הצטרפה למשפחה שבחרה להיות משפחה".
אילפת את עצמך להיות זאב בודד. אפשר לחנך את עצמך להיות איש משפחה?
"בן אדם שרגיל לחיות לבד זה בן אדם שקשה לו לבקש עזרה. התחושה הזאת - אף אחד לא צריך אותי, אני לא צריך אף אחד - גרמה לי לתחזק במשך שנים את דימוי הזאב הבודד. ובגלל שלא התמודדתי ולא שאלתי את עצמי שאלות אמיתיות, התחלתי להאמין שאני באמת זאב בודד. לא ידעתי שאני עסוק בהתניות ובהגנות ששמרו עליי. הגר פתחה לי את התריסים של המוח והכריחה אותי להסתכל על עצמי באמת. להתמודד עם הקושי ולראות שהשד לא כזה נורא".
דיברת לאורך השנים בפתיחות רבה על ניסיונותיך המיניים ובדיקת גבולות. זוגיות משמעותה בדרך כלל גבולות ומעט מאוד ניסיונות עתידיים.
"נכון. אבל מי אמר שאי־אפשר לקבל תשוקה מהחיים ולהתחרמן מהעולם, ואז לחזור הביתה ולהתפרק על אהובתך? וזה הדדי כמובן. יש הרבה יתרונות בבחירה שעשיתי, כמו למשל להרגיש גבר בפעם הראשונה בחיים שלך. זה מאוד קל לעשות כל מה שעולה על רוחך, אבל אין לך שום רווח מזה. ההתפתחות שלך נעצרת. אני מרגיש שניצלתי מהחיים האלה. תודה לאל שאני כבר לא שם, ברווקות ובהתפרפרויות. זה לא עשה לי טוב. זה גרם לי לאבד את הצפון. אני שמח שאני במקום שאני נמצא בו היום. אני מרגיש נפלא. בפעם הראשונה בחיים שלי אני מרגיש איך זה צריך להיות. אני נהנה מהסאחיות שלי פצצות.
"אני לא מרגיש שוויתרתי על משהו. ניסיתי כל כך הרבה דברים. פשוט האמת התגלתה בפניי, כמו אדם שחוזר בתשובה, כמו הארה, והבנתי שאהבת חיי הייתה שם תמיד מול העיניים. טוב לי. יש לי שקט והרבה פחות חרדות. ויש לי בית. מאז שעזבתי את הבית של ההורים שלי, לא הרגשתי 'בית' בשום מקום אחר. מאז שאני עם הגר, אני מרגיש בבית".
על מה אתה עוד צריך לעבוד בעצמך כבן זוג?
"בנקודת הזמן הזאת אני חושב שאני בן זוג טוב. אני מקדיש את חיי לזוגיות הזאת. אני שם בכל רמ"ח איבריי. אני שני עכשיו, וזה דבר שמאוד כיף לי. אה, ותכתוב שלמדתי שבזוגיות האישה תמיד צודקת. זה חשוב".
פרצוף יפה וקרחת
הוא נולד בראשון־לציון לפני 35 שנים. אביו יועץ מס, אמו מנהלת משרד בחברת קרמיקה. יש לו אח ואחות גדולים ממנו ולא מעט זיכרונות על ילדות דחויה כילד שמנמן. העובדה שהפך לאחד הגברים המבוקשים בישראל אמנם פיצתה על השנים ההן, אבל גם הקשתה עליו לשכנע שהוא מסוגל להיות יותר מאשר שחקן עם עיניים יפות. שני התפקידים החדשים שלו - רנדל מק'מרפי ב"קן הקוקייה" (בתיאטרון הקאמרי) ואמרגן חלקלק בסדרת הדרמה "פאנץ'" (ב־yes edge, החל מיום רביעי הקרוב, וב־yes vod יומיים קודם) - הם עדות נאמנה למהפך שעבר מנער פוסטר לשחקן איכות. ב"קן הקוקייה" הוא נכנס לנעליו של ג'ק ניקולסון. ב"פאנץ'", המגוללת את אחורי הקלעים של מועדון סטנד־אפ בשנות ה־90, הוא גונב את ההצגה עם לוק כעור במיוחד - קירח, שמן, שיניים מצהיבות מניקוטין - עד שלא ניתן לזהות אותו בו.
"עליתי במשקל במיוחד בשביל התפקיד הזה", הוא מספר. "היה לי צורך לכער את עצמי. זאת חוויה משחררת. לא נדרשתי להתאמן ולא הייתי צריך להיראות במיטבי. שנים היו לי עניינים עם המפרצים בשיער שלי. התעניינתי באפשרות לעשות השתלת שיער בטורקיה. לקח לי זמן להגיד, אינעל דינק, אני גבר מתבגר, ולוותר על זה. בסדרה החלטתי ללכת עד הסוף. עשיתי קרחת וביקשתי מהמאפרת לעשות את השיניים שלי כמה שיותר דוחות. אחרי התפקיד הזה אף אחד לא יוכל להגיד שאני רק פרצוף יפה", הוא צוחק.
כמו רוב השחקנים הישראלים שראשם נחבט בתקרת הזכוכית, גם זהבי ניסה את מזלו בהוליווד. פעמיים. לפני שנה וחצי חזר לארץ, אחרי תקופה ארוכה, ספוגת דיכאון בלוס־אנג'לס, שבה ניסה בעיקר "לא להשתגע" מהשיעמום בין אודישן אחד לשני.
"הבנתי דבר מאוד פשוט: אין לי כסף לכל ההלוך־חזור הזה. בשלושה או ארבעה חודשים שהייתי שם עשיתי אולי שניים או שלושה אודישנים. בזמן הזה, הסוכנת שלי מתקשרת מהארץ ומדווחת לי שהציעו לי תפקיד פה ותפקיד שם. באיזשהו שלב אמרתי, כוסאומו. הגעגועים, המשפחה, סתם ללכת לים. ההבדל בין הארץ לחו"ל הוא שבין אודישן לאודישן בארץ אני חי, ושם בין אודישן לאודישן אני מת".
הצלחה בממדי גל גדות לא גורמת לך לרצות לנסות שוב?
"גל רצתה את זה מאוד. אני רציתי, אבל כנראה לא מספיק. אני בטוח שאם הייתי רוצה את זה מאוד, הייתי משיג את זה. אתה יודע למה? כי אין דבר שאני לא יכול להשיג. אני מצדיע לכל מי שעושה את זה, אבל אני יודע מה התהליך הזה דורש, ולא בא לי. בינינו, באנגלית, אני לא יודע אם זה בכלל יעבוד לי".
אתה משחק לא מעט שנים. אתה רואה אפקט של לפני ואחרי בעקבות מהפכת MeToo?
"לגמרי. יותר נזהרים ומכבדים. טוב שאנשים מבינים את הכוח וההשפעה שיש להם. מרחב אישי זה משהו שתמיד כיבדתי. תמיד וגם עכשיו, אם אני צריך לחבק מישהי על הבמה, אני מוודא איתה שנוח לה, ואם לא, נדבר על זה עד שתרגיש בנוח".
הרבה נשים חשפו שהוטרדו מינית, גברים – פחות. אתה הוטרדת מינית?
"תיארתי לעצמי שמתישהו אֶשָאל על זה, ואני יכול להגיד לך שכן, הוטרדתי במידה כזו או אחרת על ידי גברים ונשים, אבל אני לא רוצה להיכנס לזה. פתרתי את הסיטואציות על המקום מול הבן אדם. אני נורא מזדהה עם המאבק. יצא לי להיות חלק מהמעמד המחפיץ הזה, והשינוי מבורך".
הגיע הזמן לשינוי
על תקרית הירי, אותה חוויה טראומטית בחברון, שבעקבותיה הואשם שלא פעל כראוי לצנחן, הועמד למשפט צבאי והודח, דיבר לא מעט. בעבר סיפר כיצד הידרדר מצבו הנפשי - הוא סבל מנדודי שינה, סיוטים ודיכאונות והפך להיות אלים - עד ששוחרר מהצבא.
הטראומה הזאת, הוא מודה, עיצבה גם את תפיסתו הפוליטית. זהבי מעולם לא חשש לדבר על נושאים נפיצים, כשהוא ממקם את עצמו בצד השמאלי של המפה הפוליטית. הוא עוד לא יודע למי יצביע, אבל חושב שהגיע הזמן למהפך. "לטוב ולרע, הגיע הזמן לשינוי. השלטון צריך להתחלף. אין סולידריות חברתית. המדינה הולכת למקום מאוד מקוטב".
עד כמה אתה מקשר בין החוויה הקשה בצבא לדעותיך הפוליטיות?
"מובן שיש קשר. יצא לי לשרת בשטחים, והיה לי חלון להציץ יותר לעומק ולהבין מה זה אומר 'השטחים'. יש אנשים שזאת סתם מילה בשבילם. אני יודע מה זה".
"שוברים שתיקה": בוגדים או פטריוטים אמיתיים?
"אני יכול להבין איך זה נתפס כאקט בוגדני. אנחנו לא צריכים עוד יחסי ציבור רעים מבפנים. אבל אנחנו כן צריכים ביקורת פנימית. ארגונים כמו 'שוברים שתיקה' דופקים לנו את ההסברה, אבל באותה נשימה נותנים לנו הצצה שבלעדיה לא היינו יכולים לראות. בתור אדם שהיה בשטחים, אני יודע שטוב לעשות בדק בית, ואנחנו חייבים להיות כשידנו על העליונה בכל מה שקשור לטוהר הנשק. משפט אלאור אזריה לא עשה טוב לאף אחד, אבל בסופו של דבר זה חידד את הנהלים, ומצבים כאלה אני בטוח שלא יקרו שוב בקרוב, וטוב שכך".
נפגשנו לפני עשור. היית רווק הולל שגר ביפו. עכשיו אתה אב טרי מרמת אביב. רוצה לתת הימור איפה תהיה בעוד עשר שנים?
"אותו דבר, רק עם עוד כמה ילדים. חלק מהעניין של ליהנות בחיים זה להפסיק לרוץ. התברכתי בכל מה שאני צריך".
טוב, לפחות תגיד שאתה מעשן ג'וינט לפני שאתה הולך לישון, ואז אני אזכר שעוז זהבי יושב מולי.
"זה כמובן", הוא צוחק, "ולא רק בלילה".
10 שאלות קצת אחרות לעוז זהבי
1. איזו סדרה אתה רואה עכשיו?
"'כנופיית ברמינגהם', על מלחמת הכנופיות באנגליה של תחילת המאה העשרים. מאז שנולדה כרמי אין ממש זמן לראות טלוויזיה, חוץ מחדשות".
2. איזה ספר מונח אצלך ליד המיטה?
"בעיקר ספרי הדרכה להורים. כרגע זה 'מלידה עד גיל שנה'. ממליץ בחום לחובבי הז'אנר".
3. איזה סרט ראית לאחרונה בקולנוע?
"'אל דאגה, הוא לא יגיע רחוק ברגל' עם חואקין פיניקס. יצאנו באמצע".
4. מי המוזיקאי שאתה הכי אוהב?
"בוב מארלי. רגאיי זה מוזיקה שאני מכור אליה. בכלל, כל שיר שנכנס לי לשכל, אני הופך אותו מיד לגרסת רגאיי".
5. מה אתה עושה בשביל ספורט?
"סקייטבורד, גלישה, אגרוף ומכשירים בחדר כושר. אני אוהב לעשות את זה כשיש לי אנרגיה. בגלל ההצגה אני חייב להיות בכושר. זה חלק מהתפקיד".
6. דרינק מועדף?
"לא כל כך שותה, אבל בירה תמיד עובד".
7. איזה מתכון הוא המומחיות שלך?
"אני יודע להכין פיצה הום־מייד מצוינת. חוץ מהמוצרלה אני עושה הכל בעצמי".
8. איזו קבוצת ספורט אתה אוהד?
"אני לא מתעניין לא בכדורגל ולא בכדורסל. אין לי קבוצה מועדפת. אני אוהב ספורטאים ספציפיים. נגיד, פלויד מייוות'ר, המתאגרף הטוב ביותר בעולם".
9. מי בוחר לך את הבגדים?
"בגדול אני, אבל לאחרונה הגר קנתה לי כמה בגדים. הטעם שלי די פשוט. טי־שירט, ג'ינס, מגפיים, מעיל טוב".
10. אפשר תמונת ילדות שלך?
"בטח, מגיל שש, כשאני בבית ספר"
תיק עבודות
