yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: Dorothee Murail
    24 שעות • 23.02.2019
    "אני שולח נשיקות לישראל"
    ארגוני ה־BDS קוראים לו להחרים את האירוויזיון בתל־אביב, פעילי ימין גזעניים חושבים שזאת בושה שהומו מוסלמי מייצג את צרפת ושולחים לו איומי רצח, וגם המוסלמים הקיצוניים מתעבים אותו. בילאל, מצידו, בסך הכל רצה להגשים את החלום הגדול שלו ולהופיע באירוויזיון. אבל הזמר הצרפתי ממוצא מרוקאי, שעולה לבמות עם שלל פאות צבעוניות, מצא את עצמו מותקף מכל הכיוונים — כולל האשמות על אנטישמיות. בראיון בלעדי ל"ידיעות אחרונות", בילאל בן ה־19 עונה לכל הטענות נגדו, מדבר על סיפור חייו יוצא הדופן, על ההתרגשות לקראת ההופעה בישראל ומפרגן לשפיטה ולנטע ברזילי
    תמר שבק, פריז

    מאז שבילאל נבחר לייצג את צרפת באירוויזיון אין לו רגע אחד של שקט. הצעיר בן ה־19 מוצא את עצמו מותקף מכל הכיוונים. בימין הקיצוני זועמים על הזכייה של הומו מוסלמי, ומהצד השני תומכי ה־BDS מפגינים נגדו בדרישה שיחרים את התחרות בישראל. ואם זה לא מספיק אז גם ציוצים אנטישמיים שלו, לכאורה, מגיל 14, נחשפו וחוללו סערה. ומעל מרחפת גם הפרשה שפורסמה ב־ynet, שלפיה באיגוד השידור הצרפתי מאיימים להחרים את התחרות בישראל בגלל סדרה שתשודר בכאן 11 ובמרכזה, איך לא, טרוריסט של דאעש שמתגנב למשלחת של צרפת לאירוויזיון בתל־אביב. הזמר שמייצג את צרפת לפי הסדרה הוא זמר מוסלמי והומו — והדמיון הזה למציאות, כך לפי הדיווחים מאחורי הקלעים, מקפיץ לצרפתים את הפיוז.

     

    כן, כל הבלגן הזה מונח על הכתפיים הדקות של בילאל חסאני, צעיר צבעוני, בן 19 בסך הכל, שרק רוצה להגשים את החלום הגדול שלו ולעלות על במת האירוויזיון. לפני הכל, לבילאל חשוב להגיד כבר מההתחלה, שככל שזה תלוי בו — הוא רק סופר את השניות עד הרגע שבו יופיע בתל־אביב. "אני מכין תלבושת מטורפת לאירוויזיון אצלכם", הוא מבטיח. "לכל הפאות שלי יש שמות ולזאת שאחבוש אצלכם אני חושב שאקרא או 'תל־אביב', או 'ישראל'".

     

    "אני מת על נטע ברזילי וקובי מרימי". מרימי | צילום: אלכס קולומויסקי
    "אני מת על נטע ברזילי וקובי מרימי". מרימי | צילום: אלכס קולומויסקי

     

    הראיון הבלעדי שהוא מעניק ל"ידיעות אחרונות" מתרחש באולפן ההקלטות שבו הוא עובד על אלבומו החדש. בילאל מוקף בצוות נלהב של מפיקים, חברים, רקדנים ומעצבים. "אני מרגיש כמו ילד בן חמש שגר בדיסנילנד", הוא צוחק. לראיון, דרך אגב, הוא מופיע בלי הפאות הצבעוניות, בג'ינס ובחולצת טריקו במראה מלחי. בחיים האמיתיים הוא נטול גינונים לגמרי. כשבא לו לשיר באמצע הראיון, הוא מסלסל איזו שורה של ביונסה. כשאחד מאנשי הצוות נכנס לחדר, הוא ישר זורק הערה בחיוך. את גינוני הדיווה בילאל שומר לבמה.

     

    השבוע, אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, ינחת אצלנו בילאל לצילומי הקליפ המסורתי לאירוויזיון על רקע נופי הארץ. "כולם נותנים לי כתובות של מקומות ששווה לבקר בהם בישראל", הוא מחייך. "בקצב הזה אבריז המצילומים כדי להספיק לראות הכל". לבילאל חשוב להדגיש לאורך כל הראיון, שלמרות הפרסומים השונים בתקשורת — הוא מעולם לא התבטא נגד ישראל ושהוא שמח לבקר אצלנו. "אני רוצה לשלוח דרכך לאנשים בישראל המון נשיקות", הוא אומר. "אני הולך ללמוד קצת עברית ואנסה להשאיר לכם מסר שופע אהבה בשפה שלכם. חברה שלי בדיוק חוזרת בסוף השבוע מישראל, והיא הבטיחה ללמד אותי כמה משפטים".

     

    בילאל ברגע הזכייה בקדם אירוויזיון בצרפת | צילום: AFP
    בילאל ברגע הזכייה בקדם אירוויזיון בצרפת | צילום: AFP

     

     

    איזה משפטים אתה רוצה ללמוד?

     

    "מה נשמע? כמה זה עולה?" הוא צוחק. "וגם אני רוצה להבין מה זה בדיוק 'באסה סבבה'".

     

    בילאל מראה לי את השיר החדש של נטע שנמצא על הפלייליסט בנייד שלו. "אני מת על השיר הזה וגם עליה", הוא אומר. "כתבתי לה שאהבתי את השיר והיא הודתה לי בתגובה. הייתי מאושר".

     

    בכלל, בילאל מפגין בקיאות מרשימה בפרקים של "הכוכב הבא לאירוויזיון". "עקבתי אחרי התחרות אצלכם בשנה שעברה וראיתי את כל ההופעות שלה עם הסמפלר. גם השנה צפיתי. קובי מרימי זמר נהדר. יש לו קול ענק, משווים אותו לפרדי מרקיורי", מתלהב בילאל. "לי אמרו שאני דומה לזמרת שהגיעה לגמר, בגלל המשקפיים".

     

     

    שׁפיטה?

     

    "כן, היא".

     

    "אני כמו ספר פתוח"

     

    קשה להתעלם מבילאל. מצד אחד, הוא ממגנט המון אהבה, ובצדק. יש לו קול נהדר, הוא עולה לבמות עם שלל תלבושות מושקעות ופאות בכל צבעי הקשת. מדובר באושיית רשת עם 900 אלף עוקבים בערוץ היוטיוב שלו. מהצד השני, הדמות המיוחדת שלו והרקע המוסלמי גם מושכים נגדו תגובות אלימות ומכוערות במיוחד, כולל איומים ברצח, מכל רחבי האינטרנט: הומופובים, מוסלמים קיצוניים, ימנים גזעניים וסתם בריונים, כולם חשים צורך לשפוך על ראשו פוסטים, מהגרועים ביותר שניתן לקרוא ברשת. בילאל כבר הגיש תלונה במשטרה על יותר ממאתיים איומים, ומשתמש בתוכנה מיוחדת כדי לנטר את הגל העכור. "למדתי להתגונן", הוא אומר. "זה מי שאני ואני כמו ספר פתוח. למדתי כבר כילד 'שונה', להגן על עצמי נפשית ופיזית, ועכשיו זה מאוד שימושי בשבילי".

     

     

    בימין הקיצוני לא מרוצים מזה שדווקא אתה נבחרת לפנים של צרפת.

     

    "הרבה קיצוניים מנסים לשלול מאיתנו את הזהות שלנו, רק בגלל שההורים שלנו נולדו במדינות אחרות. אני גדלתי והתחנכתי כאן. צרפתית היא שפת האם שלי, אני צרפתי במאה אחוז".

     

    המקרה שלך מזכיר את הסערה בעקבות זכייתו של המועמד האיטלקי ממוצא מצרי, מחמוד, שנאלץ להזכיר שהוא "100 אחוז איטלקי ממילאנו".

     

    "אנחנו לא מכירים אישית. בירכתי אותו על הזכייה, אבל אני לא רוצה לדבר בשמו. מבחינתי, זה מצער שאני בכלל צריך להבהיר שאני מאה אחוז צרפתי".

     

    בילאל ברגע הזכייה בקדם אירוויזיון בצרפת | צילום: AFP
    בילאל ברגע הזכייה בקדם אירוויזיון בצרפת | צילום: AFP

     

     

    מצד שני, המוסלמים הקיצוניים חושבים שאתה "בושה למרוקו ולאיסלאם".

     

    בילאל מעיד על עצמו שהוא, "חי כחילוני אבל מאמין באלוהים, ללא דת מוגדרת", הוא אומר. "חבל שיש בצרפת הרבה אנשים שמוצאם מצפון אפריקה ושהם לא קולטים אותי בכלל".

     

    כשאני שואלת את בילאל על המכתבים שהוא קיבל מתנועת ה־BDS, שקוראת לו להחרים את האירוויזיון בישראל — מתערב גיום סילבסטרי, המפיק שלו: "בילאל מאוד סבל מכל ההתקפות הללו ואנחנו לא רוצים להוסיף על מה שכבר אמרנו. אנחנו באים לישראל ושמחים להגיע אליכם, זו התשובה הטובה ביותר".

     

    אי־אפשר לראיין את בילאל בלי להתייחס לשערוריית הציוצים שהועלו לחשבון הטוויטר שלו כשהיה בן 14. "הפשעים נגד האנושות באים מישראל", נכתב שם. בנוסף, מספר ציוצים בחשבון הביעו תמיכה בדיידונה, הקומיקאי הצרפתי האנטישמי. בילאל טוען בתוקף כי לא הוא העלה את הציוצים, וכי חלק את החשבון עם עוד מספר חברים. "אלו לא הצהרות שלי ואפילו לא ידעתי עליהן. מעולם לא חשבתי ככה", הסביר בילאל מספר פעמים מאז הזכייה. "את יודעת", הוא מנסה לשכנע אותי, "אפילו בבחירות האחרונות לנשיאות הייתי קטין ולא הצבעתי. אני באמת לא מבין בפוליטיקה. זה מאוד כאב לי הפרסומים האלה. יש לי חברים עם משפחות בישראל, שטסים אליכם הרבה, וכשהם חוזרים אליכם הם נראים מאושרים בזמן שאנחנו פה בפריז עם מזג האוויר האפור".

     

    מה אתה חושב על הגל האנטישמי ששוטף את צרפת?

     

    "מתהפכת לי הבטן מזה. לא ייתכן שבמדינה חילונית כמו צרפת אנשים לא יוכלו לחיות בשלווה. אני מקווה שהממשלה שלנו תגיב בתקיפות. אף אדם לא צריך לפחד להיות מי שהוא באמת. זה נכון ביחס לדת או לזהות המינית. זה בזוי שיש עדיין אנשים שמעיזים להתנהג ככה".

     

    בילאל בלי פילטרים

     

    בילאל נולד ב־1999, הוריו נפגשו באוניברסיטה בבורדו, לשם הגיעו ממרוקו, כדי לסיים את לימודיהם. אבא שלו מתכנת מחשבים ואמו למדה ביו־טכנולוגיה. בילאל גדל בפרבר שלו וירוק של הבירה. הפוך מכל קלישאה של משפחת מהגרים בפאתי פריז. הוריו נפרדו בגיל צעיר ויחד עם אחיו הבכור, הוא הרבה לנסוע בילדותו לבקר את אביו שעבר לעבוד בווייטנאם ואחר כך בסינגפור. "הוא נשוי לאישה מקומית. היא לא דיברה צרפתית ואני לא ידעתי אנגלית, אז לימדנו אחד את השנייה", הוא מסביר את השליטה המצוינת והכל כך לא צרפתית, בשפה האנגלית.

     

    לאחר הזכייה בתחרות הקדם־צרפתית, בילאל אמר שהוא מרגיש כמו מישהו, "שגנב את תג הכניסה אל מאחורי הקלעים של התחרות". הוא עדיין מתרגל למצב החדש. "לפני הכל אני גרופי של האירוויזיון", בילאל מסביר. הוא התחיל לשיר כבר בגיל שנתיים ובגיל שש ביקש מאמא שלו שתשלח אותו לקונסרבטוריון המקומי, ללמוד פסנתר, גיטרה, תיאטרון ומחול. בגיל תשע התחיל ללמוד פיתוח קול. בגיל 15 התפרסם לראשונה בצרפת, כשהופיע ב"דה וויס ילדים". הוא משך את תשומת הלב עם ביצוע שלו לשיר Rise like a Phœnix של קונצ'יטה וורסט. מקור ההשראה ברור. "אני גם אוהב את שני השירים של דנה אינטרנשיונל מהתחרות. אני עובד על פגישה איתה ואמרו לי שיש סיכוי שזה יקרה". כן, הבנתם כבר את הרעיון, בילאל הוא מכור אמיתי, שצופה בבינג' בתחרויות אירוויזיון שנערכו לפני שהוא נולד.

     

    לערוץ היוטיוב שלו בילאל מעלה קליפים לשירים שלו, אבל גם מדבר בפתיחות ובהרבה הומור על חייו: הסקס, ההטרדות, המשפחה, הבילויים עם החברים. בניגוד לפאות על הבמה, החלק הזה של חייו הוא לגמרי בלי פילטרים. עוד לפני "בדרך לאירוויזיון", כפי שמכונה ה"כוכב הבא" הצרפתי, היו לו 600 אלף עוקבים. היום הוא הולך ומתקרב למיליון. הקהל הפך ליותר מגוון. "יש גם מבוגרים ובעיקר, נשים וגברים, ממש חצי־חצי. יש לי צופים אפילו ממדינות כמו יוון וארה"ב".

     

    את השיר שלו לאירוויזיון Roi (מלך) הוא כתב ביחד עם הצמד "מאדאם מסייה", שייצג את צרפת בשנה שעברה. השיר הוא סוג של קריאה, באנגלית ובצרפתית, לסובלנות כלפי האחר. "כשאני חולם אני מלך", בילאל שר, "הקולות נגדי לא יפילו את הכתר שלי. אני מחזיר להם באהבה".

     

    הפכת לאייקון להט"בי. זה יכול לעזור לך מאוד בתחרות.

     

    "התחרות סבלה במשך שנים מדימוי מיושן והיא חייבת את ההתחדשות שלה לקהילה", הוא אומר. "הלהט"בים הופכים את התחרות לסופר־מעניינת וכיפית. אחרי כל תחרות יש גם מסיבות מדהימות בכל המועדונים. אמרו לי שבתל־אביב השמיעו את 'טוי' כל הלילה וכולם רקדו. לצערי הייתי עוד קטין אז לא יכולתי לבוא. בעצם לא. אוי, יכולתי להגיע", הוא צוחק.

     

    כל הכיף הזה מושך גם אש. הומופובים שונאים את המניירות המוחצנות שלך.

     

    "אני מייצג משהו שהוא מטושטש וקשה לזיהוי. אנשים מתבלבלים כי חלקם מעולם לא ראה מישהו כמוני. 'זה בחור שלובש פאה?', 'הוא רוצה להיות אישה?', 'הוא בכל זאת בחור?' ידעתי שזה יכול לגרור תגובות כאלה אבל אני נאמן לעצמי. אני רוצה לעזור לילדים אחרים שסובלים מתגובות כאלה כמוני. אני מפורסם עכשיו, אבל יש ילדים שאין להם את אותה התמיכה. הם לא אומרים כלום אפילו להורים. כרגע אני עסוק במוזיקה, אבל בעתיד אני רוצה לנסות לעזור להם להרגיש בטוחים".

     


    פרסום ראשון: 23.02.19 , 20:31
    yed660100