דודא של מכורים

בעוד אני כותב את הטור הזה, אני בעיקר מתרגש לקראת הערב. האישה יוצאת הלילה, מה שאומר שיש לי בית ריק, מה שאומר שעשר דקות אחרי שהילד נרדם, אני כבר בטרנינג, עם הקונסולה דלוקה. יש לי משחק יריות חדש לבדוק, וישנו המשחק של סאות' פארק, ותמיד יש פיפא. כולה יש לי ארבע שעות לעבור ביניהם, כי אני אדם בוגר ומחר אני קם עם הילד באיזה שש וחצי בבוקר, אבל איזה ארבע שעות הן הולכות להיות! וזה לא שלא שיחקתי המון זמן. אתמול כשחזרתי מסרט בחצות, ידעתי שהבוקר אני לא קם מוקדם, אז הרבצתי שעה של פיפא.

זו דודא של מכורים. אני חוזר הביתה, ויש לי ממש עקצוצים בגוף. הכל נראה לי לא משמעותי עד שאני מדליק את הקונסולה ונותן לאצבעות לזוז קצת. רק אז אני נרגע. מספר התמונות שיש לי בראש שבהן הילד רוצה תשומת לב ואני מחייך אליו בחצי פנים והיתר מופנה למסך, הרבה יותר גדולה ממה שהייתי רוצה. אבל אין לי איך להתכחש לזה. אני ממש־ממש אוהב משחקי וידיאו. אבל ממש.

בדיוק כמו הרואין, התמכרתי כבר בטעימה הראשונה. בבריכה העירונית היה איזה משחק של טרזן קופץ בין חבלים, ומרגע שראיתי אותו, הבריכה לא עניינה אותי. אבל בדיוק כמו הרואין, זה גם עלה כסף, אז לא יכולתי לעזוב הכל ולעשות רק את זה. אחר כך לשכן שלי היה קומודור 64, ומאותו הרגע חברויות עם ילדים נמדדו במחשב שיש להם. אם היה להם מחשב, רציתי לבוא אליהם, ולא רציתי לדבר הרבה – רק לשחק. כלום לא היה מעניין כמו ההרפתקה המופלאה שנחשפת בפניך כשאתה מתחיל לשחק משחק.

הטיול האהוב עליי בימי בית הספר היסודי, היה לקחת אוטובוס עם חבר לתל־אביב ולעבור בין כל הארקיידז: מתחילים ב־P65 בכיכר רבין, אז מלכי ישראל, ממשיכים לסנטר, ומשם לכוכב שבתאי העצום בפרישמן־דיזנגוף. החבר גם היה עוצר לקנות תקליטים מדי פעם, ובאמת ניסיתי להתעניין, אבל רק רציתי לעבור למקום הבא. בכיתה ד' קנו לי סגה. אחר כך מגה דרייב, ואז קניתי לבד פלייסטיישן 1 עד 4. זה הדבר שבו הייתי הכי גאה – עד הילד. אני מת עליו. אמנם כרגע הוא פוגע לי בתחביב, אבל הוא יגדל, וכנראה שיהיה מכור כמוני, ואז נשחק יחד, אז בסך הכל אני שמח שהבאתי אותו לעולם.

לשחק זו הבריחה שלי. זה הלרוץ־בסוף־היום שלי. אני אוהב את אשתי, מקשיב לה כשצריך, אבל כשמתחילים לראות סדרות, כי זה מה שזוגות עושים, אני יכול להשתגע. משחקים מאפשרים לך ליצור את הסרט לעצמך. הסיפור מתקדם רק בזכותך, ואתה יכול להיות כל כך הרבה דברים – ספיידרמן, רונאלדו, ילד שמפליץ גז רדיואקטיבי בסאות' פארק. משחקים עוזרים לי להרגיש שיש משהו מעניין לעשות. כן, יש דברים יפים בחיים, ים וכל זה, אבל אין על הכיף של משחקים. רבאק, רק מלכתוב על זה הידיים שלי מזיעות. אני בעבודה אבל אולי אכנס לאיזה אתר משחקים אונליין, לירות קצת בחלליות. רק כדי להוריד את הדודא.