yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: יובל חן
    7 ימים • 01.04.2019
    משיבים אש
    חטיבת כפיר נמצאת בחוד החנית של המאבק בטרור באיו"ש, אולם לצד הצלחותיה, התמודדה גם עם פיגועים קשים, ופרשת ההתעללות של חיילי גדוד "נצח יהודה" בשני עצורים פלסטינים. בראיון לוחמני עונים מפקד החטיבה, אלוף–משנה ציון רצון והמג"דים שלו, בהם גם מפקד גדוד נצח יהודה, על כל השאלות הקשות: מגבורת הלוחמים, דרך פרשת אלאור עזריה ועד התשובה שלהם לאושרת קוטלר: "אנחנו לא חיות אדם"
    יוסי יהושוע וראובן וייס | צילום: יובל חן

    "חורבן, ואפילו חורבן פלוס" – כך מתאר מפקד חטיבת כפיר, אלוף־משנה ציון רצון, את תחושתו בפעם הראשונה שבה צפה בסרטון שבו נראו לוחמים מגדוד "נצח יהודה" שבחטיבתו, כשהם מכים שני עצורים פלסטינים, אב ובנו, שנחשדו בסיוע למחבל שרצח שניים מחבריהם לגדוד.

     

    בקסבה של חברון. חיילי גדוד שמשון בפעילות לילית
    בקסבה של חברון. חיילי גדוד שמשון בפעילות לילית

     

    אל"מ רצון (43), צמח בחטיבת הנח"ל, שבה הגיע עד לתפקיד סגן מפקד החטיבה. לפני כשנתיים – לאחר ששימש בין השאר כמפקד חטיבה 300 באוגדת הגליל וכראש מחלקת אימונים בזרוע היבשה – קיבל את הפיקוד על חטיבת כפיר, הצעירה מבין חמש חטיבות החי"ר של צה"ל. בסוף יולי השנה הוא צפוי לסיים את תפקידו ולהתמנות לתפקיד ראש מטה פיקוד דרום.

     

    המח"ט, אל"מ ציון רצון
    המח"ט, אל"מ ציון רצון

     

    בראיון לקראת סיום תפקידו קיווה אל"מ רצון להתגאות בעיקר בפירות העבודה הקשה שעושים לוחמיו ביהודה ושומרון: 143 טרוריסטים מבוקשים עצרו לוחמי החטיבה רק בחודשים ינואר־פברואר השנה, ותפסו תשעה נשקים. ב־2018, מצביעים הנתונים על 607 מעצרים, עשרות רבות של סיכולים מבצעיים וגם החרמת מאות אלפי שקלים של כספי טרור.

     

    אבל שורה של אירועים חמורים – בראשם ההתעללות המתועדת בשני העצורים הפלסטינים – מעיבים על ההצלחות המבצעיות הרבות. רצון לא מסתתר. לראיון הוא מביא עימו את כל סגל הפיקוד של החטיבה – חמשת מפקדי הגדודים ומפקד בסיס האימונים החטיבתי (בא"ח) שבו עוברים הלוחמים את הכשרתם. לראשונה מאז האירועים האחרונים הם מדברים על הכל: האפקט שהותיר אירוע אלאור אזריה על החטיבה, ההתעללות בעצורים, ההתבטאות של מגישת הטלוויזיה אושרת קוטלר שכינתה לוחמים "חיות אדם", וגם ההגעה המתוכננת של כפיר בסוף השנה – לראשונה בתולדותיה כחטיבה – לגזרת עזה.

     

    נלחמים כל יום

     

    חטיבת כפיר, בגלגולה הנוכחי, הוקמה רשמית בדצמבר 2005. כיום היא מונה חמישה גדודים: שמשון, דוכיפת, נחשון, נצח יהודה וחרוב, שלפני כשנה וחצי הפך מגדוד רגיל לסיירת החטיבתית.

     

    גדודי החטיבה פועלים בכל גזרת יהודה ושומרון וכפי שאומר המח"ט, רצון: "החטיבה מובילה את הלחימה בטרור הפלסטיני ובטרור בכלל. נכון שהצבא כולו מתכונן תמיד לקראת מלחמה, אבל בכפיר נלחמים כל יום. החיכוך והאירועים הם יומיומיים. הייתי מח"ט 300 ומבחינת האירועים בגזרה הזו בגליל המערבי, אפשר למות שם משעמום".

     

    העובדות היבשות מראות שרק בחצי השנה האחרונה, נאלצו לוחמי החטיבה להתמודד עם יותר מעשרה פיגועים וניסיונות לפיגועים, שחלק מהם הסתיימו בתוצאות קשות. כך למשל הפיגוע ב־9 בדצמבר 2018, שבו נפצעה קשה שירה איש־רן בחודש השביעי להריונה, ובעלה עמיחי נפצע בינוני. העובר שהיה בבטנה של שירה הוצא בניתוח חירום, אך למרבה הצער שרד שלושה ימים בלבד ונפטר בבית החולים.

     

     

    ארבעה ימים בלבד לאחר מכן, ב־13 באותו חודש, אותה חוליית מחבלים, בראשות עאסם ברגותי, רצחה בצומת גבעת אסף הסמוך לעפרה את שני לוחמי גדוד נצח יהודה, סמל ראשון יובל מור יוסף וסמל יוסף כהן ז"ל, שהיו במשימת אבטחה במקום.

     

    זה גם הפיגוע שהוביל לפרשה שזכתה לכינוי "ההתעללות בנצח יהודה"; בתחילת ינואר 2019, במהלך הפעילות למעצרו של המחבל ברגותי, נעצרו אב ובנו מהכפר כובאר הסמוך לרמאללה, כחשודים בסיוע לו. שני החשודים נמסרו לידי כוח של לוחמי הגדוד כדי שיוביל אותם לחקירה. בדרך, כאשר חלפו במקום שבו נרצחו חבריהם, חמישה מלוחמי הגדוד תקפו את שני החשודים, קיללו אותם והיכו אותם עד שנזקקו לטיפול רפואי. אחד מהם אף תיעד את המעשים בטלפון הנייד שלו. נגד החמישה הוגשו כתבי אישום ושלושה מהם אף הורשעו לאחרונה בעבירה של התעללות בנסיבות מחמירות.

     

    13 בדצמבר 2018 , הפיגוע בגבעת אסף: שני לוחמי גדוד נצח יהודה, סמל ראשון יובל מור יוסף ז"ל וסמל יוסף כהן ז"ל נהרגו. בצילום: חיילים מהגדוד אחרי הפיגוע
    13 בדצמבר 2018 , הפיגוע בגבעת אסף: שני לוחמי גדוד נצח יהודה, סמל ראשון יובל מור יוסף ז"ל וסמל יוסף כהן ז"ל נהרגו. בצילום: חיילים מהגדוד אחרי הפיגוע

     

    למה שלחתם דווקא חיילים מהגדוד לקחת עצורים שחשודים ברצח החברים שלהם?

     

    "היינו במעצרים בביר זית, ולא הבינו שאלה העצורים", מסביר סגן־אלוף נתאי עוקשי (37), מפקד גדוד נצח יהודה. "השעה הייתה 05:30 או 06:00 בבוקר, היינו אחרי משימה אחרת ופתאום יש שישה או שבעה עצורים, והם חולקו בין כל הרכבים".

     

     

    עוקשי רוצה להרחיב עוד, אבל המח"ט רצון עוצר אותו. "יש לנו עוד שני לוחמים שהמשפט שלהם עדיין מתנהל, ועדיף שלא נדבר על פרטי האירוע עצמו", הוא מבקש. "זה עלול לפגוע בהם".

    בבית הדין. שניים מהלוחמים המתעללים
    בבית הדין. שניים מהלוחמים המתעללים

     

    איך הרגשתם כשראיתם את הסרטון שבו הם תיעדו את ההתעללות?

     

    סא"ל רצון, המח"ט, אומר: "היו שם חריגות חמורות וקיצוניות מהנורמה". סגן־אלוף אורי לוי (40), מפקד הבא"ח, מגדיר את תחושתו כ"מבוכה עזה", ואילו סגן־אלוף יניב מלכה (35), מפקד גדוד דוכיפת, נחרץ ביותר: "זו הייתה מכה בבטן", הוא אומר. "באירוע כזה, הטיפול חייב להיות ישיר, קשה וחד־משמעי. טעות בשיקול דעת מקצועי תזכה לאלף אחוזי גיבוי. כשל ערכי – לא!"

     

    המג"ד, עוקשי, העיד לזכות החמישה במשפט וביקש להקל בעונשם.

     

     

    "אנחנו מגנים את מה שהם עשו ורוצים למגר אירועים כאלה", משיב סא"ל עוקשי, "אבל צריך לזכור שאלה לוחמים שיש להם הרבה זכויות. מפקד המחלקה שם הוא חייל מצטיין, שנבחר למצטיין עוד בהכשרה בבא"ח. חייל מקצועי וערכי".

     

    אושרת קוטלר הגדירה אותם כ"חיות אדם".

     

    "אני לא נכנס למה שאושרת קוטלר אמרה", נזעק המח"ט רצון, "היא עיתונאית וזכותה להגיד מה שהיא רוצה. החיילים שלי הם לוחמים רציניים. אנחנו לא חיות אדם. הם החיילים הכי טובים שיש. הם נותנים את נשמתם למדינת ישראל".

    אושרת קוטלר
    אושרת קוטלר

     

    "הלוחמים בכפיר", מדגיש מלכה, מג"ד דוכיפת, "הם טובי בנינו. טובי הנוער. חוד החנית. מבינים את זה כשרואים אותם בעמדות השמירה, בקור ובגשם, עם חליפת סערה. עם זאת אנחנו חיים במדינה דמוקרטית, וכל אחד יכול להגיד מה שהוא רוצה. לא כולם חייבים להסכים עם קוטלר".

     

     

    סא"ל עוקשי: "את עאסם ברגותי, אחרי שהוא נעצר, פינינו מהבית שהוא נעצר בו לתאג"ד (תחנת איסוף גדודית, לטיפול רפואי). הוא פירכס ואנחנו טיפלנו בו".

     

    עכשיו מלאו שלוש שנים למקרה אלאור אזריה, שגם היה לוחם בכפיר. עד כמה זה מלווה אתכם?

     

    "היום יש דור חדש בחטיבה ואין כבר זיכרון מאזריה", אומר סגן־אלוף בני קטה (33), מפקד גדוד שמשון. "הייתה למידה רוחבית, היה אירוע שלא על פי הנהלים, אירוע לא טוב. והיה גזר דין".

     

    אמרו שהעמדתו לדין תגרום ללוחמים לחשוב פעמיים לפני פתיחה באש.

     

     

    "באירוע מבצעי", אומר סא"ל עוקשי, "אף אחד לא חושב על אירוע אזריה. פועלים מקצועית, טוב או לא טוב".

     

    "בתקופת אזריה הייתי סמג"ד דוכיפת", נזכר סא"ל קטה. "פעמיים בשבוע בערך היה לנו פיגוע בחטיבה. לא היה לאף אחד שום חשש. כשהיה צורך, פתחו באש".

     

    אלאור אזריה
    אלאור אזריה

     

    סגן־אלוף אורן צבר (35), מפקד סיירת חרוב, חושב קצת אחרת. "אירוע אזריה עדיין אקטואלי ויהיה כזה גם בעוד עשר ו־20 שנה, בדיוק כמו מקרה מדחת יוסף. האתגר שלנו, המפקדים, הוא לחיות את אתגרי המחר ולפתח אצל הלוחמים שלנו את המוכנות לעבור מאפס למאה. ולא רק כחייל בודד, גם כיחידה".

     

    "השירות באיו"ש", אומר המח"ט, רצון, "הוא הכי מורכב ללוחם. בכל שנייה קורה משהו במחסום. אתה מעביר מישהי ופתאום היא מסתובבת אליך עם סכין. אלה דברים שחווים כל יום. הפעילות היא 24 שעות ברצף. יש מיליון אירועים. אבל מדברים רק על הפחות טובים".

     

     

    סא"ל מלכה, מג"ד דוכיפת, שנמצא עם גדודו במרחב גוש עציון, מסביר את המורכבות: "בעזה ובצפון יש גדר. יש גבול ברור. אנחנו חיים בדיפוזיה. אפילו בסופר, הקופאית היא מבית פג'אר, סדרן הסחורה הוא מנחאלין והקונים הם מאפרת. לפני 16־15 שנה עוד היו יוצאים מאפרת בשיירות ממוגנות. היום עומדים שם טרמפיסטים בצומת. אני מצפה מהלוחם בשטח להבדיל בין האוכלוסיות, ולהיות דרוך אחרי פעילות סיכול שהוא עושה לילה־לילה. אנחנו יודעים בוודאות, כשמחבל עובר בצומת ורואה חייל דרוך, הוא אומר לעצמו: 'אני לא עושה פיגוע היום'. הטיפול שלנו הוא באותם עשרה אחוז שרוצים לפגע".

     

    ועדיין, עם כל ההכנה והדריכות, בפיגוע בצומת גבעת אסף למשל, נשמעה ביקורת על תפקוד הלוחמים.

     

    "התחקיר על הפיגוע בגבעת אסף עדיין לא הוצג למשפחות השכולות ולכן אי־אפשר לפרט הכל", אומר סא"ל עוקשי, מג"ד נצח יהודה. "היה שם מחבל שהגיע ברכב ישראלי והתקיל מטווח אפס. ירה עם קלצ'ניקוב מטווח קצר ומיידי של מטרים ספורים ופגע בכולם. כבר בפעולות האוטומטיות שעושים אחרי פיגוע כזה, כמעט תפסנו אותו. סגרנו עליו באל־בירה. כוח שלנו ראה אותו. בכל מקרה, באירוע כזה אתה לא צריך להיות מוכרע. צריך מאבטח פריפריאלי יותר טוב. הפקנו לקחים. הרבה דברים שיצאו משם כדיווחים הם לא נכונים, אבל כן היה צריך לגמור את האירוע הזה אחרת".

     

    "כשעובר רכב ישראלי ופתאום יוצא מתוכו מחבל, כמו שקרה גם בפיגוע בעפרה, זה עניין של שניות ואתה לעולם תופתע", אומר סא"ל לוי, מפקד הבא"ח. "הסיפור הוא איך תופתע, ולא תוכרע".

     

     

    9 בדצמבר 2018 , הפיגוע בעפרה: שירה איש־רן ובעלה עמיחי נפצעו ותינוקם ישראל־עמיעד ז"ל נפטר אחרי 3 ימים בביה"ח.
    9 בדצמבר 2018 , הפיגוע בעפרה: שירה איש־רן ובעלה עמיחי נפצעו ותינוקם ישראל־עמיעד ז"ל נפטר אחרי 3 ימים בביה"ח.

     

    איך עושים את זה?

     

    סגן־אלוף לירון אפלמן (34), מפקד גדוד נחשון, עבר עם גדודו משומרון, לאזור בית אל שבבנימין: "צריך להמחיש ללוחמים את האיום על בסיס יומיומי. אני אומר לחיילים: 'כאן יותר מסוכן מאשר בשכם. יש שמש, ציפורים מצייצות. אבל אתם חייבים לשים לב לסימנים מחשידים".

     

    סא"ל מלכה: "המפקדים מסיירים בסניפי רמי לוי ושופרסל בצומת גוש עציון, כדי לוודא שלא מוכרים שם סכינים".

     

    "או קולפנים, שגם הם חדים ויכולים לשמש לפיגוע", מוסיף סא"ל קטה.

     

     

    "אחרי לילה של מעצרים", ממשיך סא"ל מלכה, "אנחנו, המפקדים, צריכים לעבור בכל הנקודות בגזרה. לחיות בשטח".

     

    "זה לא לימוד תו"ל (תוכנית לחימה) רגיל", מחדד סא"ל קטה. "אנחנו צריכים להפוך את הלוחמים שלנו לבעלי חושים מיוחדים".

     

    סא"ל מלכה: "ויש עוד נקודות התיישבות, ועוד אזרחים".

     

    סא"ל לוי: "פעם היו צירים נפרדים לישראלים ולפלסטינים".

     

    סא"ל קטה: "היום הם הולכים מטר לידך".

     

    גם אחרי הפיגוע בעפרה נשמעה ביקורת עליכם.

     

    "גם בעפרה יכולנו לפעול יותר טוב", מודה מג"ד נצח יהודה, עוקשי. "זו גם שאלת החייל שבקצה. בפיגוע בעפרה החייל הגיב תוך שש שניות. פגע ברכב ובמחבל. פצע אותו. 12 כדורים. ככה גם זיהו את המחבל כשתפסו אותו. לפי הפגיעה ברגל. זו רמת מוכנות ברגע".

     

    סא"ל לוי: "הסטנדרט היום הוא תגובה מהירה. לזה אנחנו מאמנים ומכינים. חייל שיוצא מהבא"ח לא מתעניין בכלל באלאור אזריה. הוא למד ומאומן להגיב במהירות".

     

    רגע הפיגוע
    רגע הפיגוע

    חשיבות לקרב מגע

     

    לוחמי חטיבת כפיר מוכשרים כלוחמים ברמת רובאי 07, בדיוק כשאר חבריהם ביחידות החי"ר, אך לדברי המח"ט רצון, אופי השירות באזורים שבהם פועלת החטיבה מכתיב דגשים ייחודיים. "בגזרת איו"ש תמיד יהיו מפגשים שמפתיעים", הוא מסביר. "לכן יש אצלנו בהכשרה חשיבות מיוחדת לקרב מגע, לירי מטווח קצר, לכוח מתפרץ. אם בהכשרת לוחם חי"ר הדרישה היא בין 14 ל־16 שיעורי קרב מגע, אצלי בחטיבה הם מקבלים בין 26 ל־30. אני שואף למצב שבו לכל פלוגה בחטיבה יהיה מדריך קרב מגע. לוחמה בטווחים האלה היא כמו קפיץ שצריך להשתחרר מהר. ויש גם הכנה מנטלית לקראת אירוע שהוא הפתעה. אלה סיטואציות שהן לא נוחות ללוחם והוא צריך להיות מוכן אליהן".

     

    "אני גאה בלוחמים ובמפקדים הצעירים של החטיבה", אומר מפקד הבא"ח, סא"ל לוי. "הם עושים עבודה יותר קשה מאשר אנחנו עשינו בתקופת לבנון. והם צריכים לראות גם גזרות שונות".

     

    זו אולי אחת הנקודות שמטרידות את מפקדי ולוחמי חטיבת כפיר יותר מכל. הרצון לעבור כחטיבה, בדיוק כמו גולני, גבעתי, נח"ל והצנחנים, לשרת בגזרה אחרת – ולא רק ביהודה ושומרון. בחטיבה רוצים להרגיש שהם בדיוק כמו שאר חטיבות החי"ר בצה"ל ולא לקבע את עצמם רק בתפקידי ביטחון שוטף.

     

    "האימונים שהחטיבה עוברת הם אימונים למלחמה, לא לבט"ש (ביטחון שוטף)", אומר המח"ט רצון. "ברור שתרגיל כיתה או ירי במצבים, מכינים גם לבט"ש, אבל החטיבה הזו בנויה הארדקור למלחמה וללחימה בטרור, באיו"ש ובעזה".

     

    בפוסט שפירסם אחד מחיילי היחידה ברשתות החברתיות נכתב בין השאר: "להיות כפירניק זה להתמודד עם השאלה הקבועה של: 'מה זה כפיר?', 'אתם לוחמים?' להיות כפירניק זה כשחברים מגולני ומצנחנים צוחקים עליך ש'אתם בכלל לא נכנסים למלחמה', ולך תסביר להם שאתה תוביל את המערכה הבאה בעזה. ואיך הם יבינו שאתה במלחמה יומיומית ביהודה ושומרון, ושבחודש בגדוד אתה עושה יותר מעצרים ממה שהם יעשו כל השירות שלהם?"

     

    מג"ד נצח יהודה, סא"ל נתאי עוקשי
    מג"ד נצח יהודה, סא"ל נתאי עוקשי

     

    בלי טלפונים מהורים

     

    גדוד חרוב השתתף ב"עופרת יצוקה". אבל בסוף השנה, לראשונה בתולדותיה, צפויה החטיבה כולה לעזוב את גזרת איו"ש ולקבל לידיה את גזרת עזה.

     

    "חטיבת כפיר", אומר סא"ל קטה, "לא שונה מגולני או מגבעתי. כפיר זה חי"רניקים".

     

    כיום, מלבד עוקשי שגדל בגולני, ומפקד הבא"ח לוי שהתחיל את דרכו ביחידת עוקץ, כל מפקדי הגדודים בחטיבה החלו בה את דרכם כלוחמים. "בטקס חלוקת פרסי זרוע היבשה, כפיר זכתה במקום הראשון בקטגוריה של פיתוח כוח אדם", מתגאה המח"ט רצון.

     

    "היום בין 90־80 אחוז מהקצינים בחטיבה הם כאלה שגדלו בה, ולא כאלה שהגיעו מבחוץ. בקורס גפן לקצינים קרביים בבית הספר לקצינים יש לנו 27 צוערים, עם ציונים מצוינים".

     

    "בתחרויות הצבאיות", מתגאה מפקד הבא"ח לוי, "בא"ח כפיר תמיד זוכה במקום הראשון, השני או חס וחלילה השלישי, בתוצאות קליעה, כושר וקרב מגע".

     

    "על פי הנתונים", מוסיף המח"ט, "גם אחוז הנשירה מלחימה בחטיבה שלנו הוא הנמוך ביותר בצה"ל כולו".

     

    "לפני הגיוס", מסביר סא"ל לוי שקולט את הטירונים אצלו בבא"ח, "אני עורך פגישה עם כל המתגייסים העתידיים אלינו ועם הוריהם ונותן להם גם את מספר הנייד והמייל האישי שלי".

     

    לא מציפים אתכם בטלפונים?

     

    סא"ל מלכה: "לא הרבה מתקשרים. ומי שמתקשר, צריך באמת טיפול".

     

    סא"ל קטה: "בעשרה חודשים שאני מפקד על הגדוד רק הורה אחד התקשר אליי. אחד. אם אתה מטפל טוב בחיילים שלך, אין סיבה שיתקשרו אליך".

     

    סא"ל אפלמן: "אני קיבלתי בחודשים האחרונים שיחת טלפון אחת, וגם היא מאבא שרצה לדעת למה לא נותנים לבן שלו להיות מוסמך כלוחם. הבן לא עובר מבחן כושר, והאבא התקשר כדי להגיד שהוא מוכן אפילו להביא לו מדריך אזרחי כדי שיאמן אותו".

     

    נתקלתם במסורות פסולות כמו אירוע הקפיצה לערימת הקוצים במגלן, או משחקי הנשק בדובדבן?

     

    סא"ל צבר: "הכל יכול להיות. לכן אנחנו, כמפקדים, חייבים להיות חשדנים. אנחנו, בייחוד בסיירת חרוב, הכי צעירים כרגע ויש רוח רעננה וזכות לפתח מורשות ולכתוב אותן בעצמנו, ונכון לעכשיו – המשתחררים שלנו הם השגרירים הכי טובים".

     

    סא"ל מלכה: "לפעמים כמפקד צעיר, כשמח"ט או מג"ד מתקשרים אליך ומבקשים ממך לבדוק אם אירוע כלשהו אכן קרה, אתה מיד אומר שלא יכול להיות. כשאתה מתבגר אתה מבין שהכל אפשרי. לכן, במקרים של מסורות פסולות, כשאתה מטפל חזק – זה נעצר. כמג"דים צריך מעורבות מאוד חזקה שלנו בפלוגות ובמשימות".

     

    אתם מרגישים, כמו שטען למשל שר החינוך נפתלי בנט, שהחשש מחקירות, אולי מהפצ"ר, עוצר לפעמים את הלוחמים שלכם מלפעול ביותר נחישות?

     

    סא"ל לוי: "חייל עושה את מה שהוא אומן אליו. נקודה".

     

    סא"ל קטה: "אין שום תחושה כזו".

     

    סא"ל צבר: "בסוף, ההתלבטות של החייל באירוע בשטח היא רק מקצועית. שום דבר אחר לא משפיע על קבלת ההחלטות שלו".

     

    קרב בידיים חשופות

     

    כדוגמה להתנהלות מקצועית שכזו מציגים מפקדי החטיבה את פיגוע הדריסה שהתרחש סמוך לכפר נעמה בתחילת מארס. כוח של החטיבה יצא לפנות בוקר לבצע מעצרים ואחד הרכבים נתקע. הכוח המשיך לביצוע משימותיו וכמה לוחמים נשארו לאבטח את הרכב התקוע ולנהל את הליך חילוצו. לפתע הופיעה מכונית שבה נסעו מחבלים שעסקו מוקדם יותר בהשלכת בקבוקי תבערה. הם דהרו לעבר קצין ולוחם מג"ב שהיה בסמוך אליו ופגעו בהם. הקצין נפצע קשה, לוחם המג"ב נפצע קל.

     

    סא"ל צבר: "מפקד פלוגה שהיה במקום הרג שניים מהמחבלים במכונית וידע לעצור כשהשלישי הרים ידיים, ולאזוק אותו. לא היה לו שום חשש לירות ולהרוג כשנשקפה סכנה והוא ידע להפסיק כשהמחבל נכנע".

     

    ואם הוא היה הורג את המחבל?

     

    אל"מ רצון: "כשחייל עושה שגיאה מבצעית, אנחנו יודעים לספוג אותה, להפיק את הלקחים וליישם אותם. וזה קורה. אבל תקלות נורמטיביות לא יקרו אצלנו. ואם כן, הן יטופלו בהתאם. אירוע כמו זה של המ"פ, לזה אנחנו מצפים מהלוחמים שלנו".

     

    סא"ל עוקשי, שבעשרת החודשים האחרונים מפקד על גדוד נצח יהודה, יודע היטב מה פירוש המונח היתקלות. ב־2007, כשהיה מפקד הפלוגה הרובאית בחטיבת גולני, קיבל צל"ש מאלוף פיקוד הדרום דאז, יואב גלנט, לאחר שבקרב פנים אל פנים הרג, תוך הפגנת אומץ יוצאת דופן, שני מחבלים על גדר רצועת עזה. די כיום להקיש ביוטיוב את צירוף המילים: "היתקלות עוקשי", שהפכו למושג בצה"ל, כדי לחזות מקרוב כיצד התרחש האירוע שתועד בצילומי מזל"ט.

     

    באתר הגבורה מתואר האירוע כך: "זה התחיל בשמועה עיקשת, אך המשיך בצילומי מזל"ט שהוכיחו: סרן עוקשי הרג זוג מחבלים בידיים חשופות. באבחת היתקלות נקודתית, החזיר קצין גולני לחיים את עיקרון החתירה למגע – ואת הסומק ללחייהם של המפקדים הבכירים. ב־21 ביולי 2007 הוזנק כוח מגדוד ברק של גולני לגדר המערכת ברצועת עזה, לאחר שזוהתה במקום תנועה חשודה. לוחמי פלוגת 'אווזי הפרא' בראשות המ"פ עוקשי, נתקלו בשני מחבלים בטווח של מטרים בודדים. עוקשי והמ"מ, סגן יאיר רוזנברג, הסתערו לעבר אחד מהם, תוך מתן פקודות. בהמשך, זיהה סרן עוקשי מחבל שני החוצץ בינו לבין חייליו. הוא פקד על חייליו לשכב, והסתער עליו. תוך כדי ההסתערות, אזלו הכדורים בנשקו של סרן עוקשי והוא עשה את הבלתי־ייאמן וזינק על המחבל בידיים חשופות. הפלסטיני שלף רימון רסס, אך המ"פ לא איבד את עשתונותיו. עוקשי אחז במחבל באופן שיגרום לכך שהוא - כלומר הפלסטיני - יספוג את מרבית הרסס של הרימון. לאחר הפיצוץ, ועל אף פציעתו המשיך עוקשי לאחוז במחבל ולהיאבק בו. רק כאשר חברו לכוח הגיע למקום והרג את הפלסטיני, יכול היה המ"פ לנשום לרווחה". 

     

    כששואלים אותו על אותה היתקלות, עוקשי מצטנע. "זו הייתה היתקלות מטווח של ארבעה־חמישה מטרים", הוא מתאר. "הסתערתי עם המ"מ והרגנו את המחבל הראשון. השני היה מאחוריי. היה חושך מוחלט ואמרו לי בקשר: 'עוקשי, אחורה מימין'. הסתובבתי והוא היה עשרה מטר מולי. הסתערתי עליו ואז נגמרה לי המחסנית. הוא הפעיל רימון ואני שכבתי עליו והצמדתי אותו לרצפה, כך שהוא ספג את הרסיסים ונפגע קשה".

     

    למרות האירועים הקשים שאיתם נאלץ להתמודד, סא"ל עוקשי, וגם שאר מפקדי החטיבה מלאים גאווה בגדוד שהוא עומד בראשו. "נצח יהודה הוא פרויקט לאומי רב־שנים ועתיר זכויות", אומר סא"ל לוי. "ב־70 אחוז מהמקרים תהליך החיברות של המתגייסים לגדוד עם החברה הישראלית הוא יותר ממוצלח. הם מתגייסים, ואחרי השירות ממשיכים ללימודים ונכנסים למעגל העבודה".

     

    "הלוחמים האלה מקריבים המון, אישית ומשפחתית. זה תהליך מטורף", מוסיף המג"ד, עוקשי. "60־70 אחוז מהלוחמים אצלנו הם חרדים. אני גאה בהם ולא הייתי משנה את תמהיל הגדוד ולא מחליף אף אחד מהלוחמים שלי. רבים מהם גם מביאים את האחים ואת החברים שלהם להתגייס לגדוד".

     

    ואיך הם מתפקדים מול המתיישבים היהודים?

     

    "הם מאוד אוהבים את האזרחים שם ומחוברים אליהם, אבל יש קו מקצועי ברור".

     

    ומעורבות רבנית? אין חשש שיום אחד הם יצטרכו לבחור בין פקודת המפקד לקביעת הרב?

     

    "אין שום מעורבות רבנים ושום השפעה של רבנים על לוחמי הגדוד. לפעמים הרבנים, שחברים בעמותה שמלווה את הגדוד, מהווים גשר בין הלוחמים לבין המשפחות שלהם, וזה מבורך בעיניי".

     

    המוטיבציה ללחימה בצה"ל נמצאת באופן כללי בירידה. בחטיבות חי"ר ותיקות יותר, דוגמת הצנחנים, גולני או גבעתי, עדיין ישנם כמה מתמודדים על כל מקום. "בכפיר", אומר המח"ט רצון "המוטיבציה להגיע לחטיבה היא טובה. הנתונים בעלייה. המתגייסים רוצים לבצע שירות משמעותי".

     

    לדברי מפקד הבא"ח, לוי, כיום יש יותר ממתמודד אחד על כל מקום בחטיבה.

     

    הפיכתו של גדוד חרוב לסיירת, כך חשים ומאמינים בחטיבה, צפויה להגביר עוד יותר את המוטיבציה להגיע אליה. "סיירת חרוב", מסביר מפקדה, סא"ל צבר, "בנויה מצוותים ייעודיים לפעולות מיוחדות. מלבד התעסוקה המבצעית הזהה לזו של שאר הגדודים בחטיבה, ללוחמי הסיירת יש גם יכולות וכשירויות נוספות".

     

    סא"ל מלכה, מג"ד דוכיפת, מפרגן גם הוא: "טוב שיש לנו בחטיבה את הסיירת. זה מרים את המוטיבציה של כל החטיבה. הם חבר'ה מעולים ויוצאים מהם עשרה קצינים לכל מחזור".

     

    סא"ל לוי מספר שהגיבוש לסיירת חרוב נעשה לאחר הגיוס לחטיבת כפיר ואורך שלושה ימים.

     

    "הם היהלום", אומר המח"ט רצון.

     

    בסוף 2019, היהלום הזה, יחד עם שאר גדודי החטיבה, יגיע כאמור להחזיק את הקו בגזרת עזה. זו תהיה תעסוקה מבצעית, כך מאמינים בחטיבה, שרק תעלה את המוטיבציה והביקוש לשרת בה.

     

    נדרשים ליכולת של יחידת עילית | יוסי יהושוע

    קל מאוד למתוח ביקורת על חטיבת כפיר הצעירה; היא מחזיקה את הקו הקשה ביהודה ושומרון ועולה לכותרות כמעט תמיד בהקשרים שליליים של בעיות ערכיות. אבל לפני שעושים זאת, צריך לזכור כמה דברים: אנחנו, האזרחים, שלחנו את בני הנוער האלה למשימה המורכבת ביותר בשנים האחרונות – סיכול טרור תוך התמודדות עם דילמות מורכבות, תוך כדי חיכוך עם אוכלוסייה פלסטינית המונה כשלושה מיליון איש. הציפייה היא לאפס חריגות, אבל ברור שהמשימה הזו כמעט בלתי אפשרית.

    נתחיל בפעילות המעצרים, המתבצעת מדי לילה בערים ובכפרים. הכוחות נכנסים אליהם כדי לעצור את המבוקשים בבתיהם, לעיתים כשהם ישנים, לנגד עיני ילדיהם. למה? כי כוח השב"כ סיפר למודיעין שהם מתכננים את הפיגוע הבא, באיו"ש או בתוך

    הקו הירוק. להיכנס לבתים של אוכלוסייה אזרחית ברמאללה או בשכם כל לילה – זו משימה לא פשוטה; לא מנטלית ולא מבצעית.

    השחיקה הזו מחריפה כשהלוחמים מסיימים את פעילות המעצרים וממשיכים לעמדת השמירה בפילבוקס – במחסום או בטרמפיאדה.

    יסלחו לי לוחמי גולני והצנחנים המחזיקים קו בגבול לבנון או סוריה, ואתם יודעים מה - אפילו בעזה. להיות היום לוחם בחטיבת כפיר באיו"ש – זו משימה מאתגרת יותר. הדרישה מלוחם המאבטח טרמפיאדה, שבה חולפים מאות אם לא אלפי כלי רכב, לזהות את זה של המחבל המסיט את הרכב ודורס, להגיב תוך שניות ולגמור את האירוע – מורכבת הרבה יותר. כך גם התמודדות עם מחבל שמפתיע אותך עם סכין באזור מעורב ואתה כלוחם צריך כישורים של קרב מגע, ירי מטווח קרוב ומדויק כדי להרוג את מי שצריך ולא לפגוע במי שלא.

    ובנוסף – אתה מתועד תמיד, גם על ידי מצלמות של פעילי שמאל וגם פעילי ימין, ובסוף היום סופג עלבונות משני הצדדים. מתחקיר הפיגוע בצומת אריאל, שבו מחבל הרג את לוחם תותחנים סמ"ר גל קיידאן ז"ל ואת הרב אחיעד אטינגר ז"ל, התברר שלוחמי התותחנים לא תיפקדו כמצופה. ארבעה לוחמים מול מחבל אחד בצומת, היו אמורים לסיים את האירוע אחרת. ועדיין, ברור שמי שנשלח למשימה הזו צריך לעבור הכשרה מתאימה יותר שתכלול גם אימוני קרב מגע, ירי מטווח קצר, ותפעול של אקדח.

    לכן יש צורך בחשיבה מחודשת על הגדלת חטיבת כפיר, או הפיכתה לחלק מחיל שיטור כללי ביהודה ושומרון, בדומה למשמר הגבול של המשטרה. שירות בחטיבה כזאת יכלול מסלול קבע ארוך יותר שבו יוכשרו לוחמים מקצועיים ומאומנים, שייתנו מענה טוב יותר לאתגרים החדשים שאיתם צה״ל מתמודד.

    הפיגוע בצומת אריאל היה בבחינת קריאת השכמה לצבא; צריך שינוי, והוא חייב להיות מהיר ומתאים.

     


    פרסום ראשון: 01.04.19 , 22:42
    yed660100