"יכול להיות שהגעתי לשיא מוקדם מדי, אני מקווה מאוד שלא. הייתי מאוד רוצה לסיים את הקריירה כמו שהתחלתי אותה – עם מדליה אולימפית. אני בישורת האחרונה ושם הכל בצד כדי לחזור לעצמי. יכול להיות שמדובר בהימור. אצטרך לעשות חשבון נפש ולראות מה יקרה".

15 חודשים לפני המשחקים האולימפיים בטוקיו, שחר צוברי נמצא הרחק משיאו, דבר שקיבל ביטוי מובהק בסוף השבוע האחרון, כאשר סיים במקום הנמוך ביותר שלו באליפויות אירופה (38) – מה שמעלה סימני שאלה רבים לגבי היכולת שלו לייצג את ישראל באולימפיאדה רביעית.

הארד בבייג'ינג שם אותו על מפת הספורט הישראלי, ובמשך שנים הוא היה בטופ בזכות שתי זכיות באליפות אירופה (ועוד כסף וארד) ומקום שלישי באליפות העולם. כעת, בגיל 32, הוא צריך להמציא את עצמו מחדש.

מעבר לירידה בכושרו, צוברי מודע לנסיגה של הענף שעד לפני כמה שנים היה שואב מדליות, והתחרות בפאלמה דה־מיורקה הוכיחה זאת. "אליפות אירופה השנה הייתה ברמה מאוד גבוהה. הגיעו הגולשים הטובים ביותר. הנבחרות החזקות היום הן הולנד וצרפת, ששולטות על הפודיומים", מסביר צוברי. "לצערי, אנחנו כנבחרת רחוקים משם, משהו בין המקומות ה־10 ל־20".

צילום: ראובן שוורץ

מהן הסיבות לכישלון?

"ענפים אחרים כמו ההתעמלות והג'ודו השתפרו ברמה הבינלאומית, ואנחנו לא התקדמנו כמו שצריך. לא יודע לשים את האצבע, אני עדיין בעמדה של ספורטאי ולא מתעסק במערכת הגדולה ובקבלת ההחלטות. אם משהו לא מוצא חן בעיניי, אני יכול להעיר נקודתית. יש בנבחרת לא מעט צעירים שנמצאים בתחילת דרכם בבוגרים. אמנם יש שיפור לאחרונה אחרי שעד לפני שנתיים היינו רק אני ונמרוד משיח. המאמן גור שטיינברג נכנס לעניינים, לוקח זמן להתאקלם ולצבור ביטחון".

בגיל שלהם כבר ענדת על צווארך מדליה אולימפית.

"יכול להיות שהייתי אז יותר כישרוני מהם, יותר רעב. מצד שני, גם החליפו את הדגם ממיסטרל לניל פרייד, כך שבתקופתי לוותיקים לא היה יתרון יחסי עליי. הדור של היום צריך להתחיל מאפס. הם מתמודדים עם דגם ותיק, שגולשים אחרים צברו בו הרבה ידע וניסיון. זה הרבה יותר קשה".

מה קרה לך בתקופה האחרונה?

"היו לי הרבה עליות וירידות יחד עם פציעות בעונת ההכנה הזו. עברתי הרבה שינויים מנטליים – חתונה, לימודים, עבודה חדשה בנבחרת. לקח לי זמן להתאים את עצמי למצב החדש".

תמיד היית מאוד הישגי. איך אתה מתמודד עם המעמד החדש?

"אז בזכות זה שאני הישגי, כולם מבינים שזה לא המקום הטבעי שלי. נפתח טקטיקה חדשה לחצי השנה הקרובה ונפיק את הלקחים לקראת אליפות העולם".

השאלה הגדולה היא אם לא מאוחר מדי.

"שאלה טובה, נחיה ונראה. לא יודע. אני עוסק בזה לא מעט, אבל נותן לעצמי הזדמנות. יכול להיות גם שלא אצליח. הרבה ספורטאים אומרים שהם יכלו לתת עוד שנתיים לפני הפרישה, אני לא רוצה שתהיה לי תחושת החמצה. מאוד אוהב את אורח החיים הספורטיבי, להתאמן ולייצג את המדינה. אז נכון שכיום אני פציע יותר, אבל אני עדיין נותן פייט באימונים ומנסה לתת דוגמה לצעירים. אני מרגיש שאני עדיין במשחק".

אתה מסוגל לנצח את הצעירים ולזכות בכרטיס היחידי לטוקיו?

"לגמרי מאמין שיש לי את היכולות. אני דווקא מסתכל על היריבים בעולם, ומשוכנע שאני עדיין במצב של לסיים תחרויות גדולות בחמישייה הראשונה. ארצה מאוד להגיע לטוקיו עם סיכוי ממשי למדליה. לא אסתפק בהשתתפות".

למעט הארד באליפות אירופה בשנה שעברה, אתה לא מצליח לשמור על יציבות. מאיפה הביטחון?

"נכון, אבל לכל תחרות שבה לא הצלחתי יש את הסיפור שלה, אם זה פציעה, לימודים או חתונה. עברתי לא מעט".

תחרות המבחן השנייה, אליפות העולם שתיערך בספטמבר באיטליה, לא תהיה פשוטה עבורך בגלל הרוחות החזקות.

"ברור שזה מקשה לגמרי על המשימה. המטרה היא לסיים בשמינייה הראשונה ובכך להשיג את הקריטריון הישראלי. אני רוצה לצבור שם ביטחון גם אם לא אעמוד על הפודיום. לסיים במקומות 10־15 בתנאים לא אופטימליים יהיה מצוין בשבילי. עם האופי וההישגיות אתן לעצמי צ'אנס עד הסוף. אני לא אחד שאוהב להפסיק דברים באמצע. תאמין לי שחזרתי ממקומות גרועים יותר. בספורט זה אף פעם לא נגמר".

לדעתך אחד משלושת המתחרים שלך על הכרטיס לטוקיו – יואב כהן, יואב עומר או אופק אלימלך – מסוגלים לעשות קריירה דומה לשלך?

"הפוטנציאל קיים. יש להם את הרעב, הכישרון, המוטיבציה והמעטפת הנכונה, אז אין שום תירוץ לא להצליח".

במקביל לניסיונות האחרונים להציל את הקריירה, מתכונן הגולש לאירוע המשמעותי בחייו, כאשר הוא ואשתו מצפים לבת בכורה. "הכל מקבל פרופורציות. פתאום יש עוד מישהי קטנה לדאוג לה בבית, זו אחריות עצומה. זה יכול להוסיף או להוריד לחץ, כי אתה לוקח את ההפסדים, הכישלונות והניצחונות בצורה אחרת".

אתה בטח חושב כבר על היום שאחרי, ורואה את הקושי של הספורטאים האולימפיים להשתלב בשוק העבודה. הכנת את עצמך?

"חושב שכן. סיימתי תואר בממשל ודיפלומטיה. אני לא יודע אם אהיה שגריר או דיפלומט, אבל מערכת הספורט ניזונה כיום מכספי ציבור, אז אולי אמצא משרה ציבורית עם גוון מקצועי או פוליטי. אתחיל כמאמן, אבל מהר מאוד ארצה להתקדם. בוא נראה מה אשתי תרצה לעשות ואיפה נגור. מה שבטוח, נישאר קרובים לים".

אם מציעים לך סכום כסף גדול כדי לרכוש את המדליה האולימפית, אתה מוכר?

"אין סיכוי. זה לא שאני קם בבוקר ואומר שיש לי מדליה אולימפית שיכולה לעזור לי כלכלית. אם, למשל, יגיע איזה יהודי עשיר, וירצה לשים את המדליה במוזיאון ובכך לתת השראה ליהודים בחו"ל במקום שתשב אצלי במגירה, אז יכול להיות שאעשה את זה באהבה וללא תמורה. יש לי שתי ידיים, שתי רגליים, אני יכול לצאת לעבוד".