בדרך כלל הסדר הוא ברור: האמנים, הטאלנטים, מקבלים את קדמת הבמה. המפיקים הם אלה שמושכים בחוטים מאחורי הקלעים, סופרים את הכסף, או את החובות, לרוב נותרים ללא הפרסום והתהילה. אבל הסיפור של המפיק שוקי וייס (67) הוא מרתק ורחב יריעה, כך שראוי שהמצלמות יתמקדו עליו. הערב יעלה בתאגיד כאן 11 סרט תיעודי של היוצר אמיר פיינגולד על וייס, "זה לא רק רוקנרול", שעוטף כמעט 40 שנות הפקה של הופעות אמנים בינלאומיים בישראל.

הרשימה המוזהבת שנחתה בארץ בזכות וייס כוללת עשרות אמני ענק, בהם מדונה, דיוויד בואי, רדיוהד, לו ריד, פיל קולינס, REM, שריל קרואו, רולינג סטונס, דפש מוד, רד הוט צ'ילי פפרז, אלטון ג'ון, ברברה סטרייסנד, הפיקסיז, ניק קייב ואפילו רוג'ר ווטרס בהופעה המיתולוגית על שדות החומוס של נווה שלום.

שתי ההופעות הראשונות שהביא וייס נרשמו בערב רוק בקולנוע דן שכלל את מארק אלמונד ואת להקת האנוי רוקס הפינית ב־1981. "זה היה רוקנרול במיטבו", הוא נזכר, "האנוי רוקס, אחרי המופע, עשו מסיבה בחדר במלון, וכטוב ליבם באלכוהול, זרקו את כל תכולת החדר, המיטות הכורסאות והטלוויזיה מהקומה התשיעית למטה על גג של מרצדס חדשה. ונאלצתי לגבות מהם בדמים את כל הנזקים".

ברוס ספרינגסטין | צילום: אבאקה

ומאז ידעת שזו תהיה הדרך שלך?

"ידעתי עוד הרבה לפני. המופע הראשון שעשיתי היה פסטיבל רוק בתיאטרון האוהל בת"א, שכלל 12 להקות ישראליות. זה היה בסוף שנות ה־60. חזרתי מוודסטוק הלום והחלטתי שאני חייב לעשות פסטיבל. כששכרתי את התיאטרון סיפרתי למנהל שזה יהיה ערב של חבורות זמר. הוא רצה להרוג אותי".

מה הייתה נקודת השבר בקריירה שלך?

"הביטול של ניל יאנג ב־2014 וגם הביטול של ניק קייב אחרי הפיגוע בקו 5 בדיזנגוף ב־1994. אלה אמנים שאני באופן אישי מאוד מחובר אליהם. לאשר בזמנו את הגעתו של ניק קייב היה מבחינתי הישג אדיר. אחרי ניל יאנג אני מחזר 15 שנה וכשזה קורה ואתה מוכר את כל הכרטיסים, ואתה בקשר יומיומי כמעט וזה מתבטל בגלל מבצע, זה מאכזב מאוד. אבל אתה אוסף את עצמך מחדש. כל אמן שביטל עד היום, החזרתי".

ניל יאנג עוד לא בא.

"אחזיר גם אותו להופעה. יש לי חוב כלפי הקהל והוא יגיע מתישהו".

קשה לשכוח גם את הביטול של דפש מוד ב־2006, כשברקע מלחמת לבנון השנייה.

"מבחינה כלכלית זה היה הביטוח הכי כואב, כי הכל היה מוכן, אבל גם ביטול של סירק דה סוליי היה כואב לא פחות או צ'ילי פפרז. היו לי הרבה ביטולים לצערי. אבל היו גם יותר הופעות מביטולים, כך שבמאזן הזה אני חיובי".

וייס נמצא כבר שנים ארוכות בקשר עם ברוס ספרינגסטין שאותו הוא מנסה להביא לארץ. "אנחנו עדיין שומרים על קשר וגם הוא יגיע מתישהו. בסוף זה פאזל נורא גדול שכל החלקים שלו צריכים להתחבר. בתזמון הנכון, זה יקרה".

בשנתיים אחרונות יש מעט מאוד מופעים גדולים.

"תשמע, לי ספציפית יש מספיק הופעות להפיק, ואמנם אלה לא מופעי ענק שכולם פה מצפים להם, אבל יש להם יתרונות אחרים. יכולתי בקלות להעלות את ניק קייב לבמה של אצטדיון אבל במנורה־מבטחים זה היה יותר אינטימי ואיכותי כך גם הפיקסיז בקיסריה. זה לא תמיד הגודל. אצלנו בארץ אוהבים לצאת מפרופורציות, כלומר מופע שהוא לא 50 אלף ולא פארק, לא שווה. אני מניח שבשנה הבאה נראה יותר מופעי פארק".

בצד הישראלי הוא מלווה בשנים ארוכות את להקת משינה ואת רמי פורטיס. "הם כמו משפחה שלי", הוא אומר.

אתה חושב על פרישה לפעמים?

"לפני זה יש לי עוד כמה יעדים, למשל ניל יאנג כאמור, ואני חייב שהוא יגיע. על האחרים אני צריך לשמור בסוד ולהודיע רק כשזה קורה".