1. ליל הסדר. יציאת ישראל ממצרים עירערה את הסדר העולמי. פרעה, שליט העל, נכנע לעם ללא צבא וללא משאבים. למתבונן השפוי זה נראה לא הגיוני. ללילה הזה אנחנו קוראים 'ליל הסדר'. את ליל הסדר נסיים בחיפוש אחר האפיקומן, רק כדי ללמוד שהעיקר הוא לחשוף את הנסתר. יש סדר בבלגן.
2. פסח, מצה ומרור. שלוש מצוות מרכזיות בלילה ולהן סדר פנימי. פסח - זכר לקורבן הפסח, מאז שחרב הבית, חיי הפרט והכלל חסרים. זכר לקורבן הפסח הוא סימן לחזון: יום יבוא ונתכנס כולנו יחד, בירושלים. המצווה השנייה, מצה, מזכירה ימים של מצוקה ועבדות. עבדים היינו. יהודים זוכרים. אם תשכחו - זה יחזור. המצווה השלישית, מרור, מלמדת שאין עתיד בלי קשיים. המרור מלווה אותנו אבל לא מכתיב את חיינו.
3. יין. כדי שכל זה יעבוד כמו שצריך שותים ארבע כוסות, כנגד ארבעה ביטויים שונים לדרכי הגאולה כפי שהם מופיעים בתורה. ללמדך שאין דרך אחת לגאולה אישית ולאומית. יש לפחות ארבע דרכים. תהיה קשוב לשינויים. אם התמכרת לדרך אחת, סימן שאתה לא מאמין.
4. סיפור. יהודים הם עם של מספרי סיפורים. היהדות לימדה אותנו שכדי למַצות את הרגע, צריך להיות רגוע. איך נהיה רגועים? נספר סיפור! סיפור מקלף ציניות, פותח את הלבבות, מעורר סקרנות, מייצר דיאלוג. אל תוותרו על הסיפור המשפחתי והאישי. ספרו משהו על סבא וסבתא, על החזון שלהם, על הקשיים, על המרור שליווה את המשפחה שלכם. בליל הסדר אתם כותבים עוד שורה בסיפור הלאומי שלנו.
5. ילדים. כדי שהילדים יגדלו מתוך חופש ובחירה צריך ללמד אותם לשאול "מה נשתנה". בלי סקרנות ודיאלוג, בלי רלוונטיות, הסיפור יהפוך לארכאי. הסיפור שלך, שהוא הסיפור של הוריך, צריך להפוך לסיפור שלהם. תנו לכל אחד מהמשתתפים להציע עוד בית ל"מה נשתנה הלילה הזה". אל תסתפקו בלילה ההוא.
6. חירות. לא רק שחרור לאומי. לא חופש, אלא שחרור פנימי. "ניסיון חיי המחנה מורה לנו, כי יש בידי האדם חופש בחירת פעולה. אפשר היה לגבור על האפתיה, לדכא את הרגיזות. אדם מסוגל לשמור על שארית של חירות רוחנית, של עצמאות המחשבה, אף בתנאים נוראים אלה" (פרנקל, האדם מחפש משמעות).
7. עצמאות. "היום הזה נהיית לעם". פסח הוא חג העצמאות הלאומי שלנו. את החג לא חוגגים בכיכר העיר עם זיקוקין, אלא מסביב לשולחן המשפחתי. "לפני כשלוש מאות שנה הפליגה לעולם החדש אונייה ושמה 'מייפלאואר'. היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה. אבל תאב אני לדעת, אם יש אנגלי אחד היודע בדיוק אימתי הפליגה אונייה זאת; וכמה אמריקאים יודעים זאת; היודעים הם כמה אנשים היו באותה אונייה; ומה היה טיבו של הלחם שאכלו בצאתם? והנה לפני יותר משלושת אלפים ושלוש מאות שנה לפני הפלגת 'מייפלאואר', יצאו היהודים ממצרים, וכל יהודי בעולם, ואף באמריקה וברוסיה הסובייטית, יודע בדיוק באיזה יום יצאו: בחמישה עשר בניסן; וכולם יודעים בדיוק, איזה לחם אכלו היהודים: מַצות" (בן גוריון). האובססיביות לפרטים אינה מקרית. כמו בגוף האדם, כל פרט הוא תא, נים, וריד, עורק בזרימת הסיפור שלנו.
8. עניים. אין גאולה, אין חופש, אין חירות, אין צדק, אין שמחה בלי לפתוח את הדלת לעני, למודר, לזה שאיש לא קורא לו. אין שמחה ואין חירות כשבסביבתך יש מישהו רעב. הסדר נפתח בהזמנה "כל דכפין ייתי וייכול". עוד לא מאוחר. תראו את מי אפשר להזמין. הקשיש, החייל הבודד, החד־הורית, העולה שהגיע ללא משפחה. אם הם יהיו בודדים - נחמיץ את הרגע לרקום מיחידים - עם.
9. אז מה עושים? מכינים שאלות. מחלקים לכל בני הבית תפקידים. מספרים חוויות משפחתיות. מקצרים ומאריכים על פי הצורך. שרים ביחד.
10. אליהו. בסוף הסדר נפתח את הדלת. נותיר כוס לאליהו. אליהו שלא בא, הוא ביטוי לכל מי שחסר. לאורון ולהדר, לאברה מנגיסטו. לרון ארד. ליהודה כץ. לצבי פלדמן. כדי שהם יבואו - אנחנו מחכים. עשיר מופלג התלונן לפני רבי לוי יצחק מברדיצ'ב: "בכל שנה ושנה מצפה אני לבואו של אליהו הנביא ואולם דווקא אני לא זכיתי לכך". רבי לוי שולח אותו לעזור למשפחה ענייה בעיר רחוקה, ומבטיח לו שבסוף הערב יפגוש באליהו. ליל הסדר חלף. אליהו לא בא. כשחזר לרבי לוי, מלא בטרוניה, העמיד הרב את היהודי מול המראה ושאלו: ידידי, את מי אתה רואה במראה? האם אינך מבין שבלילה הזה אתה עצמך היית אליהו הנביא?
