בבית של סבא וסבתא ברמלה, כשהיינו מגיעים אל החלק שבו קוראים בהגדה כי 'עבדים היינו לפרעה במצרים', הייתה דודה אורנה קמה מהשולחן ואוספת את עשרות הילדים היושבים סביבו. יחפים היינו צועדים אחריה ברחוב החשוך ושרים "עבדים היינו, עתה בני חורין". כשהיינו שבים אל שולחן הסדר, כל בני המשפחה היו שואלים בהתפעלות: איך היה לכם במצרים? מה עשיתם? איך חזרתם? ואנחנו, בעיניים נוצצות, סיפרנו על פירמידות ועבודה קשה, וטיט ולבנים. באופן הפשוט הזה קיימנו בהידור את המצווה חייב כל אדם לראות את עצמו, את עצמו ממש, כאילו הוא יצא ממצרים.
חלפו השנים והיום אני הדודה הזאת, שמצעידה ברחובה של עיר חשוכה את ילדיי ואחייניי, ושרה איתם את אותם השירים ומדמיינת איתם את אותם הרגעים, והקסם לא פג לרגע. העבדות, שאין נמוכה ואיומה ממנה, הופכת לסיפור מעורר השראה על גאולה וחירות. וכך אלפי שנים יהודים מצווים ללמוד שיעור לא באמצעות הרב, או המורה, או המנהיג, אלא מדור ההורים. "והגדתך לבנך", לספר את סיפור הלידה המטורלל של עם ישראל לבן ולבת, באופן שהכי ישבה את ליבם. זה הכל. כל אחד חוזר הביתה, פנימה, אל התא הכי ראשוני שיש, ומעביר את הדרמה הזו בשלל מנהגים ומסורות. הלילה הזה, עוסק בעבר, למעשה שייך אל העתיד ומרוכז כולו בילדים. הוא מגרה אותם לשאול שאלות, לשיר שירים וליצור יחד משהו שהוא חזק יותר מכל מצווה או חוק: מסורת. תוויית החוליה המקשרת שגורמת לנו כבר אלפי שנים להתלונן על ליל הסדר, על הניקיונות, על האוכל הגרוע, אבל בסוף לשבת יחד, כמשפחה, בערב הכי חגיגי בשנה.
הרב שג"ר כותב כי "החירות של חג הפסח שורשה בחברות, ובכך היא הפוכה מהחירות המערבית ששורשה בבדידות. חירות הפסח היהודית רואה במפגש עם האחר את סמל החירות. בפסח הזר הופך להיות בן בית. בעל הבית לא מרגיש שהאורח מצר את צעדיו בביתו אלא מרחיב אותם. מי שנועל דלתות חצרו בפני האחר איננו יכול לשמוח ולהיפדות". המפגש, גם בביתנו פנימה וגם עם "כל דכפין", לא רק מרחיב את האוהל שלנו, אלא גם את הנפש ואת התודעה. וכמו בכל סיפור מוצלח, הטובים מנצחים, והלילה הזה אנחנו חוגגים כבני חורין בארץ ישראל ובמדינת ישראל. אסור לנו לקחת כמובן מאליו את הפלא הזה. מתוך ההודיה העמוקה על הבית האישי והלאומי שלנו אנו חייבים לייצר קומה נוספת, של מחויבות אל מי שעל שולחנו לחם עוני כל השנה, לגר ליתום ולאלמנה, לזר הגר בתוכנו. חומרי הגלם הכי חזקים בעולם עומדים לרשותנו - הבית והמילים, וכמו יהודים טובים, חובה עלינו לייצר מהם מטעמים.
