מגפת הבורות מרצון

למוחו המבריק של אלברט איינשטיין מיוחסת האמירה: "איני יודע באיזה נשק יילחמו במלחמת העולם השלישית, אבל אני בטוח שבמלחמת העולם הרביעית יילחמו באמצעות מקלות ואבנים". המלחמה הקרה שאליה הוא התייחס תמה, והחשש ממכת טילים גרעיניים הדדית נמוך מאוד. ובכל זאת, איינשטיין, יהודי חכם שכמותו, צדק חלקית בנבואת הזעם שלו.

מלחמת עולם ניטשת בימים אלה במלוא עוזה, וכלי הנשק שלה הם הלשון המשוחררת מעכבות, כף היד המקלידה והאצבע שממהרת להעניק לייק. הצדדים הניצים הם הסדר העולמי המערבי, המדעי, השואף להיות מיושב בדעתו, ההיררכי – מול מגמה שסוחפת מיליונים מסביב לגלובוס: לכפור במוסכמות המדעיות, להאמין בקונספירציות, לחשוד בכל מה שלימדו אותנו.

המדע יספר לכם על ההשפעה ההרסנית שיש לאקונומיקה על מערכת העיכול האנושית. ובכל זאת, אנשים משקים בה את ילדיהם הפעוטים. למה? כי "הם קראו משהו מעניין". כי יש דף פייסבוק שמישהו עשה לו לייק. כי מישהו סיפר להם באיזו שיחת קפה בעבודה שחברות התרופות הנכלוליות לא רוצים שנהיה בריאים. אולי יש תרופה טבעית וזולה ש"הם" לא רוצים שנדע עליה?

אז כך מיליונים מאמינים שכדור הארץ שטוח; שהאדם לא נחת על הירח; שאין כזה דבר חיידקים, כי לא רואים אותם; שחיסונים עושים אותנו חולים. והאמונה באי־אמונה זולגת במהירות לישראל, חודרת לכל תחום חיים. למשל: אם המטה למלחמה בטרור מזהיר מפני פיגוע אפשרי בסיני, מן הסתם הוא משקר ומשרת אינטרסים של בעלי מלונות בארץ (כפי שטוענים לא מעט טוקבקיסטים). אנחנו חיים בעולם שבו כמויות אינסופיות של מידע זמינות לכל אחד, לצד תיאוריות הקונספירציה. אבל מהרגע שנגיף אי־האמונה התפשט – באג לא ברור בדרך שבה אנו מסיקים מסקנות גורם לכך שברירת המחדל היא להאמין להזיות ולא לכל מה שהאנושות השיגה במאות השנים האחרונות.

"אני לא יודע, את יודעת?" תהה אברי גלעד באוזני שותפתו לשידור כשאמר שלדעתו קתדרלת נוטרדאם הוצתה על ידי מוסלמים ושלטונות צרפת מסתירים את זה. לכשעצמה, ההשערה שלו לאו דווקא מופרכת. אבל הסגנון, ה"אני לא יודע" הזה, קריאת התיגר לשוויוניות בין אי־הידע האישי שלך לבין ערימת הידע שצברה הציוויליזציה האנושית, הוא תמציתה של מלחמת העולם הנוכחית.

באופן אירוני, שדה הקרב הזה יכול להתנהל כפי שהוא מתנהל דווקא בזכות הישגי המדע במאות השנים האחרונות. אבל נכון לעכשיו, כאשר סופת הבורות מרצון שוטפת את העולם, נראה שהמטוטלת המשונה של ההיסטוריה נעה בחזרה לעידן של בורות, ושאיינשטיין צדק: אם לא תימצא דרך לבלום את זה, אנחנו בדרך למקלות ואבנים.